אור החמה על ספר הזהר א:שנח

והכסיל בחשך הולך. כי יש חשך שמאיר לפעמים אמנם חשך הכסיל היא מסוספית' דחשך בענין שהוא מהשמרים שאין האור מתפשט אליהם לעולם וז"ש ולית ליה נהורא לעלמין ולזה אינו מונע עצמו מלקטרג האדם עד פרק המות.

אבל טוב ילד הה"ד וגו' אינו חולק בעצם עם הפי' הקודם אלא שיצה"ט הוא חלק מושפע באדם מן הנער מטטרון ור"ש מפרש הענין במטטרון ממש וילד ונער הכל ענין א' ונקרא זקן כאשר הספירות בתוכו * ואצ"ל משפיעות בתוכו שהוא סוד זקן ביתו שאז הוא מאיר בסוד הזקנה מעתיק יומין שאז מקורות עליונים מאירים בו וכאשר יסתלקו ממנו נקרא נער ולכן הוא ילד מסכן דלית ליה מגרמיה כלום שאין לו כי אם שפע ואור מלמעלה אלא מה שהספירות משפיעות בו. ונער מפני שהוא מתחדש כי אין מלת נער מורה על העוני אלא על החדוש ולא על הזקנה שפירשנו אלא על חדושו מעוניו בענין שהם ג' עניינים הא' מסכן הב' בחידושו נער הג' זקן וזקן אינו מסכן אמנם נער איהו מסכן בעוד שאינו מתחדש שזהו התמידי לו לכך כנהו הכתוב בילד מסכן וז"ש ותדיר איהו נער מסכן. וחכם מצד המלכות הנקראת חכמה דשריא ביה דהיינו שנקראת מיטטרון ביו"ד על שם נצוץ שכינה המתלבשת בו שהיא י' חכמה תתאה.

דהא מן יומא וגו' כלו' אינו נקרא זקן על שם זקנת הנער כאו' נער הייתי גם זקנתי אמנם נקרא על שם שאין לו חידוש כנער אלא מיומא דהוה לא נפק וגו' ולא ידע לאזדהרא וגו' שאינו נזהר להטעות בדרכים משונים אלא בדרך א' יפתה האדם אלף פעמים ואינו נזהר לומר כבר הטעתיו בדרך זה פעם אחרת ועתה לא ישמע לי וז"ש ואתי בתסקופין וגו'.

בגין דלא אתדבק וגו' שאין השטן מקטרג אחר מינו אלא אחר המתדבקים בהב"ה מקנטרן לפני הב"ה ומקטרגן למטה במלחמתן עמו וכל צער יעקב מפני שנתרחק ממנו.

כמה בישין סבלי מהם יסורין על עונם מהם יסורין של אהבה מהם קושי מלחמת יצה"ר.

לא שלותי בביתא דלבן נגדיי ללובן העליון וסבל יסורין כנגד הכתר ואח"כ ירד אל שבע ספירות והתחיל להתגורר עמו מצד הגבורה מבחוץ ושם שרו של עשו ועשו וירד משם אל ענין דיני המלכות והיינו ענין דינה ושכם ואח"כ קפץ עליו רוגזו של יוסף שהוא היסוד בסוד הערלה האחוזה בה ולכך זה קשה לו מן הכל ששם היו מבטלים עונה עליונה וזהו אבילותו של יעקב שהוא בעלה דמטרוניתא ולא הי' לו אבר היחוד לקיים עונתו ולכך נאנס לרדת אחריו למצרים וימצאו שניהם יחד בגלות כדי שיהי' זכירת הברית שם לבניו וזה בזכות היחוד שיחד יעקב השכינה עם הברית במצרים וז"ש בגין דלבתר כתיב וגו' שעל ידי ירידת יוסף ירד יעקב וירדה שכינה אחריהם להתייחד כל ימי יעקב ונשארה שם עם יוסף ומת יוסף ונשארו כולם במצרים על ישר' בגלות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. להזהיר לא כתיב יר' כי אם הי' אומ' להזהיר הי' נראה שלא ידע להזהיר לאחרים הם אברי האדם אשר הוא מושל עליהם כנז' עיר קטנה וגו' אבל הוא בעצמו עשה רצון קונו במה שמחטא הרבים כמשל הזונה שארז"ל שמנה אותה המלך לפתות את בנו אמנם אמר להזהר שחוזר אליו פי' כי הוא בעצמו לא ידע להזהר ולכן יענש בסוד בלע המות ובסוד וחפרה הלבנה ע"ד אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה ושמחת סטרא אחורא בעת החורבן יוכיח איך כוונתם לרעה וזה בא להם מצד היותם כסילים כי הלא ראוי להם לדעת גדולתו ית' ואדרבה הי' להם לדאוג ג"כ מחילול שמו ית' אך הם כסילים. או יר' והוא יותר נאות בעיני ואמת והוא כי להזהיר יורה מלשון זוהר ואורה ואם הי' אומר להזהיר יורה שלא ידע להאיר ולהזהיר לזולתו ולהדריכם בדרך ישרה אמנם או' להזהר קאי עליה שהוא לא ידע להאיר עצמו כי הלא הוא כסיל כמ"ש ממלך זקן וכסיל והנה שלמה הודיענו כי הכסיל בחשך הולך בסוד וחשך על פני תהום סוד הקליפות וא"כ אם הוא חשך איך יוכל להיות אור וזוהר כי הקליפה לעולם לא תעלה במדרג' מוחא. וז"א בגין דאיהו כסיל וגו' דהא מסוספיתא דחשך וגו'. ואו' וחכם בגין דחכמה שריא ביה. פי' כי הנה נודע כי גדר חכם גדול מחכמה כנז' ברעיא מהימנא פ' בא אל פרעה כי ספירה השנית נק' חכמה ועלת העלות אתקרי בה חכם ולז"א שאין זה דומה כי הכל לפי מה שהוא והכא אתקרי מטטרו"ן חכם בגין דשריא ביה בגויה החכמה אמנם בעלת העלות הוא הפך זה בערך כי הוא שרי בגו החכמה והחכמה מלבוש וטפילה אצלו אבל מטטרו"ן החכמה שריא בגויה והוא מלבוש אליה ובערך זה נק' חכם. או יר' והוא אמת והנכון כי הוא פי' כל הכנויים האלו של מטטרון ופי' ואמר כי ילד הוא כמו נער ונק' נער ע"ש דאית ליה חדתותי דסיהרא. ונק' מסכן בגין דלית ליה מגרמיה כלום. גם פי' למה נק' שמו חכם בגין דשריא ביה חכמה והיא חכמה תתאה חכמת שלמה השכינה ולכך הוא טוב כי שריא ביה שכינה אבל סמאל הוא מלך זקן וכסיל וגו' כנז' פי' לקמן להפך ממטטרון ואולי נק' טוב בערך שהוא בסוד יסוד הנקרא טוב והוא משפיע ע"י מטטרון לשכינה שבאופנים ולכן נק' טוב.

רבות רעות לצדיק לא כתיב. ירצה אם הי' אומר לצדיק נר' ח"ו כמתנבא שרעות רבות מזומנות לצדיק וזה שקר אך הודיענו כי רעות רבות סובל הצדיק וז"א רבות רעות צדיק כלו' מי שהוא צדיק סובל רעות וכל זה למה בגין דקב"ה יתרעי ביה ויחפוץ בו ובג"כ ומכולם יצילנו ה' כי אתרעי ביה ושזיב ליה מכולא עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' אשר לא ידע להזהר עוד להזהיר לא כתיב שאם הי' אומר להזהיר לא הי' מורה כ"כ כסילותו שאפי' שדרך כל מלך להזהיר את בני אדם שיטיבו דרכיהם וזה המלך הזקן וכסיל אינו יודע להזהיר לא יהי' כ"כ חשוב כסיל כי אין כל אדם בקי בזה אבל מדקאמר אשר לא ידע להזהר הוא בעצמו ודאי כסיל הוא שאינו יודע הוא בעצמו ליזהר ולומר מאחר שקטרגתי על פלוני ופלוני כדי לשלוט בנשמתו והעלתי חרס בידי שפרח' מידי כנזכר בזוהר שלח לך דף קע"ב שכל מגמתו לשלוט בנשמ' וג"כ בענין ונשא השעיר עליו ששב גמלו בראשו כנזכר בזוהר ולשנה האחרת חוזר ומקטרג וכיוצ' באלו המעשים הרבה א"כ למה אני חסר הדע' לחזור ולבקש קטרוגי' לקטרג על אחרים עוד וז"ש להזהיר לא כתיב אלא להזהר בגין דאיהו כסיל ועלי' אמר שלמה והכסיל בחשך הולך לפי שאם הי' באופן שיקר' עליו אשר יוד' להזהיר כנזכר הי' הולך בדרך ישכון אור אבל מאחר דלא מבעי' שאינו יודע להזהיר אלא אפי' להזהר בעצמו אינו יודע ודאי בחשך הולך כמו ההולך בחושך שאינו יודע כמה מקרים יזדמנו לו אף זה הולך בחשך קרינן לי' שגור' רעה לעצמו כנזכר ומי הגורם לו שילך בחשך המקום שבא ממנו דהוא סוספית' וכו'. ואפשר נמי דהכי פי' דמדלא קאמר להזהיר שהי' מורה לשון הזהר' אלא כתיב להזהר ודאי אין פי' אלא מלשון זוהר לשון הארה והכונה שאינו יודע להאיר ולהזהיר לעצמו כנזכר ונתן טעם לדבר בגין דאיהו כסיל והכסיל בחשך הולך ולא באור וזוהר. מסוספת' פירוש שמרים והתכת החשך דהיינו גבורה עליונ' שמשם מתחזק בפעולות רעותיו ולכך לית לי' נהור' לעלמין כי תמיד בחשך ילך להזיק את עצמו כנזכר ובחושך שמו יכוסה. רבי שמעון אמר ת"ח וכו' אבל טוב ילד הה"ד נער הייתי וגומר והיינו מטטרון שהו' שר העולם כנודע: ודא הוא נער דאיהו ילד כלומר אעפ"י שכאן נאמר נער וכאן נאמר ילד הכל דבר א' דא הוא נער וגומר כלומר פי' נער אינו כמשמעו נער שהו' גדול מילד אלא נער שהו' ילד ממש שכן מטטרון כשמתחדש חוזר להיות כילד קטן וצעיר היותר צעיר שאפשר ואח"כ הולך מעט מעט ומזקין וז"ש ודא הוא נער דאיהו ילד כנזכר. מסכן דלית ליה מגרמי' כלום לפי שמטטרון הוא שר העולם ואין לו משל עצמו אלא מה שמקבל מהשכינה כנודע א"נ מפני שהשכינה מתלבשת בו נקר' לית ליה מגרמי' וע"ש המלכות נקר' מט"ט מסכן דלית ליה מגרמי' כלום. הרי שכנויי ילד ומסכן צודקי' בעצם במטטרון:

ואמאי איקרי נער בגין דאית לי' חדתו דסיהר' דמתחדש' ה"ג בדל"ת. באר הטעם שנקר' נער ע"ש שיש לו התחדשו' הסיהר' וידוע שהמלכות נקר' נערה ועל שמה נקר' נער שלא נמצא לה כנוי ילדה אלא כנוי נערה וע"ש נקר' הוא נער אבל לעולם ילד הוא וז"ש ותדיר איהו ילד: בגין דאית ליה חדתו דסיהר' כי כל זמן שמדת המלכות מתחדש' ומתייחדת בת"ת אותו התחדשות והשפע מגיע אליו. ואומר דמתחדש' תדיר כלומר תדיר בכל יום ויום לא לשבתות ויו"ט וכמו שהמלכות נקר' תדיר נערה ע"ש שמתחדשת בכל יום ויום כן מט"ט תדיר איהו ילד וז"ש ותדיר איהו ילד וי"ס דגרסי ותדיר איהו נער ואתי שפיר כי ההתחדשות נתכנ' בשם נער כמ"ש תתחדש כנשר נעורייכי וכמו שכשהי' מתחדש' נק' נערה ג"כ הוא שמתחדש נקר' כמוה נער וענין זה ההתחדשו' היינו שכל מעשה התחתונים מעסק התורה והמצות הכל נחתם בהיכלות שהם ממטה למעל' לע"ן זאר"ק והם משכן של מטטרון. ובכל יום בעת התפל' נכללים ההיכלות זה בזה כנודע ועולים עד היכל קדש הקדשים ואז מדת המלכות מתקשטת בהיכלות אלו שהם ז' נערות הנחתם בהם מעשה התחתונים כנזכר והם סוד מ"ן ואח"כ מקבלת סוד ההשפע' מהת"ת ואז נקר' מטטרון זקן לפי שעלה לעולם הבריא' מקום הזקנ' ששם מקננ' אימא הנקר' עתיק' ואחר גמר תיקון זה מט"ט חוזר ויורד ונקרא אז נער שחוזר לשירותו בהיכלותיו לחלק מזון לעולם בזריזות כעבד לפני אדוניו הרי שבכל יום נקר' נער שבכל יום יש יחוד וז"ש בגין דאית ליה חדתו דסיהר' דמתחדש' תדיר. מסכן כמה דאמרן שהוא דלית מגרמי' כלום ר"ל מצד עצמו ואח"כ פי' מלת וחכם על סדר הפסוק כדמפרש ואזיל. בגין דחכמה שריא בי' פי' המלכות נקר' חכמה תתא' והנער הזה הוא משכנ': ממלך זקן וכסיל כמא דאתמר כלומר אינו חולק אלא על החלוק' הראשונ' שהם אמרו דא יצה"ט ואני אומר דא נער אבל במ"ש ממלך זקן דא יצה"ר בהא לא פליגנ'. לא נפק ממסאבותי' לעלמין ה"ג ומלת זקן קא דייק שכמו שבנערותו לא הצליח ג"כ בזקנותו לא הצליח ועודנו מחזיק בטומאתו ואומר לעלמין רמז למרז"ל שאמרו הכל מתרפאין חוץ מן הנחש והכי איתא בפ' נח דף ע"ג כלא יתתקן לזמנ' דאתי והוא לא יתתקן וכו'.

ת"ח עד אקדים עם בר נש וכו' בגין דיהמין לי' וצדיק הראשון בריבו לזה אין תימה על האדם למה סר אל משמעתו דיצה"ר ולא אל יצה"ט כי כמעט מוכרח במעשיו: דהא כד אתי יצה"ט וכו' דמי ליה כמטולא כי ההרגל על כל דבר שלטון כי עד עתה היה מתפת' אחר יצה"ר ולא הי' בו יצה"ט לנגדו אלא ובא רעהו וחקרו ועד שלא בא רעהו אינו חוקר בדינו: כמה בישין סביל היינו התחלת הרעות שמתחילים לבא עליו והוא סובל הב"ה יצילנו מכלם וכדמוכח מקרא ומיעקב ע"ה שכמה רעות התחילו לבא עליו והוא סבל והוא ית' הצילו מכלם: רבות רעות לצדיק לא כתיב דהוה משמע שבאי' וחלים עליו דא"כ קשה סיפיה דקרא דקאמר ומכלם יצילנו ה' והרי לא הצילו שכבר חלו עליו: אלא צדיק כלומר וקרא הכי פי' רבות רעות מתעתדים לבא על האדם ומתחילים לבא וזה יקרא צדיק כי את אשר יאהב ה' יוכיח וזהו דמסיים וקאמ' בגין דאתרעי ביה קב"ה שה' חפץ דכאו החלי וכו': ושזיב ליה מכלא כלומר מה שכבר בא עליו אותו המעט לא היה חשוב הצלה כי הצלה פורת' לא מיקרי הצלה ולא היה נכר בעצם הצלתו ית' אבל מאחר שכבר התחיל לבא עליו מיד רואה ומרגיש עוצם הרע העומד לחול עליו ואז הב"ה מצילו מכל וכל וז"ש מכלא כלומר הרע העתיד לבא הוא הכל והב"ה מצילו ממנו כדמוכח לקמן מיעקב שאותם הצרות לא היו סופי הצרות אלא התחלות קשות לבד כמו שיתבאר. ובג"כ כלומר בדין דסביל כמה בישין שהם התחלת הרעות כנזכר בג"כ אתרעי קב"ה ביה לפי שאינו בועט ביסורין. בהאי עלמא ובעלמא דאתי כלומר אופן ההצלה הזאת שאמרנו שייך בין בהאי עלמא כנזכר ובין בעלמא דאתי דלית לך צדיק בעולם שאינו טועם טעם גיהנם הן רב הן מעט ואח"כ הב"ה מצילם מעונש העצום אשר הוא הכל. ולא יכילנא לאשתזבא מיני' היינו מתחבולותיו ומרעותיו ועכ"ז הב"ה היה ממלא חסרונו של יעקב כמשז"ל שכל מה שהיה לבן גונב מעדרו של יעקב היו באים המלאכים ולוקחים מעדרו של לבן ומביאי' לעדרו של יעקב א"כ לא היה צער עצום מאחר שלא היה חסר כלום מההוא צער דצער לי כלומר צער לבד אבל לא יכל לו. ולבתר דחילו דעשו דוק' דחילו הוה אבל לא היה שום הרמת יד בחרב וחנית מן דינה ומן שכם שאעפ"י שזה היה צער שנבעל' לשכם בן חמור עכ"ז לא היה כמו שדמו לעשות להיותה נשואה אליו לעולם שזה ודאי היה צער גדול ועוד שהרי לקחו נקמתם ממנו ולקחו מוהר בתוליה ולקחו את אחותם ולא נפקד מהם איש. דא רוגזא וערבוביא כלומר לא היה אלא בלבול שלא נטרף ולא נהרג אלא אדרב' אלהים חשבה לטובה לשום להם שארית וכו'. דאיהו קשיא מכלהו מלת ויבא רוגז קשה לי' שבכל הצרות הנז' לא נקט לישנא המורה כ"כ צער עצום כמו ביוסף וג"כ בצרות הראשונות דבר בלשון שלילת השלום כמו לא שלותי וגומר אבל ביוסף אמ' בלשון חיוב ויבא רוגז ואמר בגין דאיהו קשיא מכלהו והוא מגו רחימותא וכו'. ואיהו רזא דברית וכו' ראיה היא שמכל הצרות הצילהו הב"ה שהרי הצרה העצומה והרבה שבכול' היה ענין יוסף כנזכר והיא היתה טובה גדולה שכן יוסף הוא רזא דברית דהיינו מרכבה אל היסוד שלחו הב"ה למצרים בתורת מוקדם כדי שאח"כ כשתלך השכינה בגלות עם ישראל תמצא שם היסוד וז"ש בגין דלבתר כתיב ואזכור את בריתי כלומר נזכרתי מבריתי שהוא יסוד שהוא במצרים כדי לשלוח לו השכינה ופי' ואזכור את בריתי ר"ל וכבר זכרתי מקדמת דנא קודם התחלת הגלות מאותו הברית שהוא יוסף שהי' במצרים לאשתכחא שכינתא בהדי' ע"ד גלו למצרים שכינה עמהם הרי שהם חשבו דבר זה לרעה ואלהי' חשבה לטובה א"נ רבות רעות צדיק כנזכר וכו'. ואית דגרסי לאשתכחא שמשא תמן והוא ע"ד מרז"ל ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל וכו' ולכן ירד יוסף תחלה למשוך את אביו שם כדי להתקיים הגלות וז"ש ואיהו רזא דברית דהיינו יוסף עאל למצרים בגין דלבתר כתיב ואזכור את בריתי דהיינו ברית בין הבתרים שהוא הירידה בגלות ולכך כדי לקיים ברית בין הבתרים לא היה אפשר לירד יעקב שם דאיהו שמשא אלא שיקדי' יוסף לירד שמה וז"ש רזא דברית עאל למצרים וכו' לאשתכחא יעקב דהיינו שמשא תמן בהדיה דיוסף דגוף וברית חשבינן חד. והגם כי בפתיח' זו שפתח ר' חייא לא פירש כלל בפסוק וישב יעקב שתפס בו עכ"ז בא להודיענו בתחלת המקרה הרע שקרה ליעקב לא היה רע כ"כ אחר שלבסוף חשבה לטובה והוכרח המקרה הרע בראשונ' לקיים ברית בין הבתרים כנזכר עכ"ל הרא"ג ז"ל: