אור החמה על ספר הזהר א:שנז

והאי קרא איהו כסדרא וגו' שיש בו הבנה למפרע כעין ממש שהוא ביושר והנה סגולתו לשמירה קריאתו ביושר ולמפרע.

שירין דאית בהו דרגין שממש השיר הוא סוד המדרגות העליונות כחות המלאכים המשוררים תדיר שהם מסודרים לשיר והם טובים להצלה למטה יסובבו הנשמר כאומ' חונה מלאך ה' סביב וגו'.

ודא הוא יצה"ר. הענין שיצה"ר הוא קצה השתלשלות המדרגות הטמאות ואין החיצוני יכול להזיק האדם בנזק אלא מצד מה שתחל' יפתהו בדרך יצה"ר שיש לו מבא בתוכו וגופו והוא ישמע אליו ואחר שיחטיאהו יקטרג עליו למעלה מצד עונו לכך החיצוני ראשו למעלה להשטין וקצהו למטה זנבו יצה"ר לפתות ולכך הוא צר למעלה והוא צר למטה והוא דוחה למעלה ודוחה למטה והכל ענין א' ואמצעיתו גיהנם אחר שפעלו שני הקצוות פועל האמצעי דהיינו גיהנם ליטול כדי חובו שהרי בזנבו חוטא האדם תחלה ובראשו תובע דינו ובאמצעיתו עושה בו נקמה דהיינו גיהנם ומשלשתם הב"ה מציל האדם. וההצלה הנזכרת היא בכל השלשה לעוזרו נגד יצה"ר בעודו לוחם עמו כאומ' צופה רשע לצדיק וגו' ואח"כ בהיותו משטין עליו למעלה ולא ירשיענו בהשפטו ושומרו שלא יפול לגיהנם גם בעוברו דרך בו כאומרו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע וגו' והיינו ונטיר ליה בכל אורחוי דקאמר והיינו בעלמא דין יצה"ר ובעלמא דאתי לגיהנם דקאמר ר' יהודה דכתיב ועמך כולם צדיקים וגו' מהרמ"ק ז"ל:

והרא"ג ז"ל כ' דאיהו צר לעילא וצר לתתא כמ"ש ז"ל יורד ומשטין עול' ומקטרג לא אשתכח מארי דבבו כי כל הצוררים שיש לו לאדם בין למעלה בין למטה הכל נמשך מצד יצה"ר המחטיאו. בג"כ מצר תצרני כלומר במה שפי' שצר זה הוא יצה"ר אתי שפיר דנקט צר לשון יחיד ולא צרים לשון רבים. יסובבני סלה מבעי לי' נר' שהגירס' הנכונה היא יסובבני סלה מ"ל ר"ל רנות הפלט' שאני מרנן יסובבני מכל צד שלא אהי' נזוק ותירץ. אלין אינון שירין דאית בהו דרגין להצלה תסובנני בהו לשזבא לי כלומר כי מלת תסובבני חוזר למלת אתה שהיא השכינה כנזכר ואמר דוד רני פלט וגו' ר"ל רנות שיש בהם סגולה שמפלטים ומצילים את האדם מכל צרה תסובבני אתה בהם לשיזבא לי והאי קרא איהו כסדרא וכו' כלומר נדרש מסופו לראשו ומראשו לסופו והמשמעות אחד מבואר וג"כ הוא מסוגל שלא ישלוט בו מגפה האומרו ג' פ' ישר וג' פ' למפרע וזהו שרמז באו' אלין אינון שירין דאית בהו דרגין להצלה וכו' והאי קרא איהו כסדרא וכו' כלומר יש שירים שיש בהם סגולה של הצלה והאי קרא באמירתו כסדרא ולמפרע הוא ג"כ חד מאינון שירין דאית בהו דרגין להצלה.

ת"ח באלין שירין וכו' כלומר אלין שירין ותושבחן וכו' ברוח קדושה נאמרו ולכך יש בהם דרגין להצלה: דחה דחוני מ"ל שכן לעיל אמר כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני וכו' וא"כ דחוני מ"ל והדר לכל גוים דקאמר: א"ר יהודה זכאין אינון ישראל דקב"ה נטיר לון שמצד היצה"ר בכל יום ויום מתגבר על האדם אלא שהב"ה משבר כחו ולא יעזבנו בידו ובזה הם צדיקים ולכן לעולם ירשו ארץ החיים: ואו' בעלמא דאתי כלומר היינו מדינה של גהינם א"נ מן הקטרוג שסותם פי שטן ואינו משטין והוא מחסדיו הגדולים. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

בריך רחמנא דסייען. הדרן עלך פרשת וישלח:

ת"ח במה מקטרגין וגו' ירצה תבחין כמה מקטרגין יהיו לאדם מן יומא דקב"ה יהיב נשמתא לבר נש לאתקיימא בהאי עלמא. שהיא הנשמ' המייעצת לאדם העצות הטובות להתקיים בעולם שאם קודם שתבא הנשמה הזאת שאין לאדם עצה כלל עכ"ז כיון דנפיק בר נש לאוירא דעלמא מיד אזדמן ליה יצה"ר וגו' א"כ כשיגדל ותבא הנשמה כמה יוסיף חיילין כנגדו להמיתו.

לפתח היינו פתח דלתי בטן אמו כי בהיותו בבטן אין בו יצה"ר ולא נשמה אלא צלם שבו הוא גדל כאומ' אך בצלם וגו'. ואו' לאשתתפא שתוף שעדיין יצה"ר אינו מועיל כלל אלא להשתתף עמו ויהיו שני שותפין שוים ועם היות שקדם האדם ט' חדשים ליצה"ר עכ"ז יספיק צאתו לאויר העולם להשתתף בו.

ות"ח דהכי הוא שהיצה"ר בקטן מעת לידתו וגו'.

טוב ילד מסכן וחכם הרי ג' שמות ליצה"ט וילד פירוש מיומין זעירין וגו'. מסכן שעצת יצה"ט עניה טובתה לזמן ארוך. וחכם רואה את הנולד. מלך זקן וכסיל ביצה"ר ג' ופירש שתים מלך שליט על בני נשא. זקן הפך ילד וז"ש דאיהו זקן ודאי כמה דאוקימנא. וכסיל אצ"ל דהא כל עצתו עצת סכלות כאומ' אשר נואלנו ואשר חטאנו והנה כסילות זה הוא ממש אבודו שהרי הוא אפס באפיסת האדם ולזה לא אמר לא ידע להזדהר אלא אפי' להזהר לעצמו והיינו ליזהר והכסיל בחשך הקליפות הולך אפי' שיאבד עצמו אינו חושש. מהרמ"ק ז"ל.

והרא"ג ז"ל כ' רבי חייא פתח וכו' מיומא דקב"ה יהב ביה נשמתא לאתקיימא ה"ג: ופי' לאתקיימא ירצה כי האדם בהיותו נקרא חי והרשע בחייו קרוי מת והב"ה ששולח הנשמה בגוף בעוה"ז הוא כדי שייטיב את דרכיו ויקרא חי וז"ש מיומא דקב"ה יהיב ביה נשמתא הוא לאתקיימא בהאי עלמא כלומר להיותו נקרא חי והיצה"ר משתדל שיהי' להפך שיקלקל דרכו ויקרא מת וז"ש מיד אזדמן לאשתתפ' בהדי' יצה"ר וכו'. חטאת רובץ וגמירנ' דכדין אשתתף בהדי' יצה"ר ה"ג. ופי' גמירנ' שפי' הכתוב הוא מה שאמרנו דכיון דנפיק בר נש וגו' מיד אזדמן וכו' שבפתח בית הרחם חטאת רובץ דהיינו יצה"ר. מן גו נורא לפי שאין הבהמה שומרת עצמ' במעט אש אלא כשיש רבוי אש וכדי להוכיח דרושו אמר מן גו נורא. עכ"ל הרא"ג ז"ל: