אור החמה על ספר הזהר א:שנו

ואקרון ימם חסר. שאינם יודעים לברר מאיזה יום הם כדפי':

ואיהו אשכח לון ענה מצא ממזרים אלו ג' פעמים הזרות הא' שאינם יודעים יום בריאתם. הב' מצד קין אינם יודעים אם אדם אם נחש הקדמוני. הג' זרות הרכבתם בקין בעצמן לכך ענה היה ממזר ממינם ולמדוהו לעשות ממזרות להרכיב חיות ובהמות כנודע. זינין דסטר מסאבא בטומאתם.

וכמה אחרנין משפחות משפחות מפני שנטפלו לקין מינים שונים רוחין ועלעולין מזיקין והולידו מין ראשון אח"כ הם מזדקקין אלו לאלו והולידו מין ב' וכמו שאינם מכירים ישובם וגופם כך הם שוכנים במדברות מקום החורבן והקליפות כנודע ושם יש להם כח להגלם ולהראות אמנם אינם מקטרגין ולא יש בהם כח להזיק לצדיקי עולם ומה גם לעוסקי תורה ולשמירה אמר פסוק זה ה' שומריך וגומר שיש בו ה' שמות וה' שמירות כנגד ה' ספרי תורה שהם כנגד ה' ספירות שבזכר שבכולם מתייחד עם הנקבה שהזכר יהו"ד והנקבה שמירה ועוסקים בתורה מייחדים אותם בה' בחינות אלו הנזכרים ונקודות ההויות מהתיבות אשר לפניהם ה' שומְרֶךָ. ה' צִלך עַל יַד ימינך. ה' יִשמרך מִכל רַע. ה' יִשְמור אֶת נַפשך ה' ישמור צאתך ובואך מעתה. והטעם שלבוש ההויות בנקודות וסוד לבושם בשמירות הנזכרות ומשם יתפשטו למטה בסוד וע"ד עול"ם דהיינו בכסא ובתוך הכסא וע"ד דהיינו הז' היכלות מתעלה בכסא דהיינו עולם ובשמירה זו עאלו בטורא:

ת"ח דוד מלכא כל יומוי הוה משתדל לפולחנא דקב"ה כלומר לתקון השכינה דהיינו לשמה ובחצות לילה לא היה עוסק בתורה מפני שהיא השעה המובחרת לעבודת התורה שהדעת פנוי היה פונה עצמו לרוח הקדש ולכך משבח ומודה בשירין וגומר.

בגין לאתקנא דוכתיה מ' ארציית דהיינו שכינה בתחתונים במלכו דלעילא שכינה בצדיקי עולם בג"ע דהיינו בעליונים.

כד אתער רוח צפון ת"ת מצד הגבורה הנמתקת המעוררת אהבה:

בפלגות ליליא שעד חצות המלכות מתגוללת בדיני הגבורה החזקה ובחצות לילה היא נחצית ממש שחציה נעשית מתוקה גבורה נמתקת. והיינו דקב"ה ת"ת אתער בגנתא דעדן מלכות לאשתעשעא דהיינו היחוד עם צדיקייא שהם מ"ן להתעוררות הייחוד בחצות לילה שם.

ואיהו אתגבר לתתא חלק התעוררות שם עמהם והתעוררות התחתונים חשוב יותר ויותר מכל התעוררות הצדיקים מפני שמה שהצדיקים מעוררים שם אינו התעוררות המתעורר מחמת יצה"ר שהם כמלאכים אמנם ההתעוררות תחתון הוא התעוררות המצוים ועושים ויש בהם יצה"ר והיא עבודה חשובה שהיא מתעוררת מעולם שיש בו יצה"ר ומכניע החיצונים ומושך שפע לכל העולמות ומטעם זה כולהו צייתין לקליה שהוא פועל יותר ויותר ואז לו חלק עמהם ולא עוד אלא מזדמן לחלק נוסף שיתנו לו באור היום והיינו יומם יצוה משום דבלילה שירה וגומר ולא עוד אלא דבריו שעשה התעוררות בלילה הם חיים וקיימים ועולות בספי' העליונות והיינו סלקין ומתעטרין קמי קב"ה שהתורה מציאותה למעל' ועושה יחוד אז ועולה אל מקומה הרמתה אח"כ:

הא תנינן דלעילא מכלהון הוא הללויה. עם היות שפירשו בתיקונים כי אשרי בכתר שיר בחכמה ברכה בבינה הלל בת"ת עכ"ז נודע שבח ומעלת הת"ת שהוא אוחז בחכמה ובינה וסוד הדעת והיינו שמא יו"ה דקאמר ושבחא היינו מלכות המתעוררת הלל לת"ת והלל לשון בהלו נרו והיינו שעל ידי הלולה היא מעוררת למעלה הבינה והחכמה להתייחד להאיר למטה בת"ת ומהת"ת אליה כדפי' בשיר השירים. ובסוד השם רמוז הלולה לאיזו מדרגה היא דהיינו אל הת"ת המייחד בסוד הדעת חכמה ובינה להשפיע לה כדפי' שם:

כמה דאוקמוה ביצה"ט וביצה"ר שהם מחסד וגבורה שורשם העליון למעלה למעלה ואינון משתכחי תדיר שאי אפשר שום עבודה מבלעדם וממילא מעורר האדם מצד הרכבתו מהם הספירות האלו ע"י עבודתו ישרים נגד ג' אבות כהנים לויים וישראל חג"ת.

ועדה מלכות דהיינו עדת אל. ודרך כלל מציאות עבודתם בעולם מתעטר הקב"ה בהם ולזה המעורר מעורר להקב"ה בתקונם. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מ"ט בגין דכליל שמא ושבחא וגו'. פשט הענין מבואר ואפשר לומר ענין נאה אחר כי הללויה הוא שבחא כי פירושו הוא הללו ושבחו את השי"ת וגם מלת הללויה הוא סוד שם בן ד' כיצד הל"ל בגימ' אדנ"י והיא ה' אחרונה שבשם נשאר עתה מתיבת הללויה ג' אותיות וי"ה שהם ג' אותיות יה"ו ועם הלל שהיא ה' אחרונה הם כל השם שלם. עכ"ל. ועיין מה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' ואילו ואתפשטו כלומר לאחר זמן רב דהיינו אחר חמשי' יום שנבראו קין והבל הרג קין להבל כנזכר בפרקי ר' אליעזר ובתוך זמן זה היו המזיקי' הללו במקום אחר עד שקין נטרד מעל פני האדמה ויש' בארץ נוד ואז נמשכו המזיקין הללו שם שמין במינו אינו חוצץ. ולא אתגלימו לאתקיימ' כלומר לא נתגשמו להיות להם גשם לאתקיימ' בההוא גשם. אלא שבעת ידוע מן היום מתגלמים בלבוש חומר ולבתר מתפשטים ממנו כדבסמוך. ואתחזון לבני נשא שהרי נתראו אליהם סלקין בטורי: ואיהו אשכח לון הוא פי' למ"ש הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר שמצא אלו המזיקין.

ת"ח ענה וכו' יר' והטעם שמצאם ענה יותר מזולת לפי שהיה ממזר וכו' ובג"כ אשכח לון שמצא מין את מינו.

ות"ח אלין אינון כלומר אלין שאנו רואין דסלקין בטורי הם אותם הימים שמצא ענה. לא מסתפי מנייהו אבל מי שאינו הולך בדרכי יושר מזיקי' אותו ומ"ש ר' אלעזר לרבי יצחק לאו אלין אינון בריין תקיפין וכו' רוצה לומר שאינם מזיקים לבני אדם אבל בזמן שאדם חוטא מזיקי' אותו כי העון הוא המזיק הוה משתדל באורייתא ובפולחנא דקב"ה ה"ג. לאתתקנ' דוכתי' במלכו דלעילא פירוש מקום שורש נשמתו הקשור' במד' המלכות שיהא מתוקן ומלובן והיינו בחינת דוד שבמלכות א"נ תאנא והדר מפרש הוא לאתתקנא דוכתי' והיא במלכו דלעילא והיינו מדתו מדת המלכות שע"י אותם השירי' והתשבחות מתייחד' בת"ת שהיא מתתקנת בהם. מאי שמא ושבחא. שמא דא י"ה שבחא מאן איהו אלא דא כ"י ופירושו הללוי' הלל יה"ו הלל היא המלכות ע"ש שמהללת ומשבחת לת"ת שהוא יה"ו. כד"א אלהים אל דמי לך אתה אלהים מלכות אל תתני דומי לך אלא לעולם תהיה משוררת ומשבחת וכן אתה הנקרא אל כאו' מה אקוב לא קבה אל. ה"ג בסוד ישרים אלין אינון ישראל דכל דרגין בהו מתעטרן כהני וליואי צדיקי וחסידים ישרים. ועדה כמד"א נצב בעדת אל וה"פ הטעם שקראם ישרים ולא שם אחר לז"א ה"ה דשייך בהם שם אחר כגון חסידים או צדיקים אלא חדא מנייהו נקט לפי ששם ישראל כולל כלם וז"ש דכל דרגין בהו מתעטרן שכן נקרא כהני כמ"ש ממלכת כהנים וגו' וכן לשאר שמות. א"נ דכל דרגין בהו מתעטרן כלומר כל המדרגות והמעלות מהם יוצאים כמ"ש ממנו יתד ממנו פנה וכו' שכן ביש' יש. כהני ליואי צדיקים וחסידים וישרים. ועדה כלומר וכן נקראים עדה כד"א נצב בעדת אל שר"ל שהב"ה שוכן בעדתו של אל שהם ישראל. ואינון רזא דקב"ה אתעטר בהו שכן הכהנים מצד החסד ולויים מצד הגבורה. צדיקים מצד היסוד וצדיק יסוד עולם. חסידים מצד נצח והוד הנקרא חסדי דוד א"נ מצד היסוד הנקרא חסיד כנזכר בפ' פנחס דף רי"ג. ישרים מצד הת"ת הנקרא ישראל ישר"אל ועדה מצד המלכות כנזכר בפ' ויצא דף קנ"ה וכונת הכתוב כך הוא אודה ה' בכל לבב בשני יצרים באיזה מקום בסוד ישרים ועדה כלומר במעמד ישראל הנקרא ישרים ועדה. אתה סתר לי דא קב"ה. מלת אתה קא פריש דאיהו קב"ה דהיינו המלכות הנקרא אתה כנזכר בכמה דוכתי וז"ש בסמוך ואיהו אסתתר בצלא דגדפוי וכו' דמלת גדפוי לא איתיה אלא במלכות כנודע. עכ"ל הרא"ג ז"ל: