אור החמה על ספר הזהר א:שנד

וכד מתפרשן דרגין וגו' הענין שהשרים מיושבים על תחומי העולם למעלה מהגלגלים ומשפיעים דרך הגלגלים לאומה שבעולם הגשמי נגדו ממש ועם היות שהגלגל יתגלגל הארץ לעולם עומדת והשר עומד נגדה בחלק עליון מהגלגלים כולם וכאשר ישתלשלו המדרגות הקדושות הנזכרות הנה יהיו כאשכול הפוסתוק למטה שיתפרשו הא' לשתים והשתים לשמונה והשמונה למאה וז"ש וכד מתפרשן דרגין תשכח קטורא ירצ' קשרם כעין אשכול הפוסתוק לא כאשכול ענבים שהם הקדושים אלא פוסתוק למטה שטבעו ממש כעין המשל הזה שהמשלנו.

עד דאתקשרו סוף המדרגות האלו שהם יער כנז' עם המדרגות החיצונים הצפונים שהם לפעמים אמצעיים בינם ובין הככבים ובזה תלוי תקון העולם וחירותו מן החיצונים וז"ש עד דאתקשרו בסטרא דאתחזי לון כפי התפשטותם ובחינת הנהגתם והשפעתם בסטרא דדרגי מסאבי ויש גורסין וסטרי דרגי ענין לעצמו והוא שיבוש בספרים. ויש עוד השתלשלות למדרגות הטומא' כמו שנתבארו בהרבה מקומות וז"ש כולהו מתפרשן לכמה אורחין. ומפני שכל הנהג' זו שהיא הנהגת היער יתלבש בחוץ והחיצוני ישעבד אותה כולה יחד להנהגת הדין והגבורה לכן תליין גבוראן לתתא וגו' כדי כל צורך הפעולות העליונות ע"י החיצונים כדפי' במקום אחר.

ארץ אדום מקום החיצונים סוף ענפי היער הנזכר כדפי' צפרני אצבעות וזוהמתם כנודע והם לפני מלך מלך קודמין ממטה למעלה לכל בחינות צאן קדשים צאן ירושלם להט החרב המתהפכת לשמור דרך עץ החיים ולכך הם דרך הכניס' לכל הבא ליכנס תור' תפלה מצוה נשמ' ומלכות יש' ואחיזתו בעולם וכל המציאות כולו.

ת"ח כמה אבטח לון וגו' ירצה כל הבטחות שבתור' אינם גשמיות ח"ו אלא כולם הישרה אל עולם הבא. ותחלת ישראל כשבחרם מאברהם ועד יציאתם ממצרים מדרג' אחר מדרגה והכל ענין א'. הענין הב' יהב לון אורייתא וגו' למזכי בה כל עוד היותם במדבר להדריכם בדרכי עבודת ה' שיהיו על ידי התור' במדרגת צדיקים שיזכו אל הארץ. הענין הג' ירושת הארץ שהיא היותם מסתופפים בצל קדושתו שמשם יזכו אל הענין הד' דהיינו עולם הבא שתחלתו אחר המות ונמשך בגאולה ותחיה מדרגה אחר מדרגה עד אין תכלית ולכך צריכים תורה להיותם בקו האמצעי צדיקים לירש הארץ מלכות ומשם לבינה ע"ה.

ואע"ג דדרגין אינון חד שכולם בת"ת אמנם יעקב ת"ת במלכות ישראל ת"ת בשלש ראשונות בסוד הדעת.

ישורון אמאי שהרי יראה שכל הבחינות ביעקב וישראל.

דנטיל שורה היינו ישראל בקו האמצעי אלא שהוא בחינ' למטה בין ישר' לבין יעקב דהיינו דנטיל שורה חכמה חסד נצח לימין ובינה גבו' הוד לשמאל והנה ישראל היא היא הבחינ' הזאת במקצת וז"ש ודא הוא יש' שגם יש' יש לו תחלת השורות האלו דהיינו שלש ראשונות בסוד הדעת וז"ש על דנטיל רבו מצד החכמה ותוקפא מצד הבינ'.

בכולא שכל הקוים נכללים יחד באלו אמנם מה שבין זה לזה הוא שישראל הוא ראש הספירות חכמה בינה וישורון משך כל השורות וז"ש ישראל על אינון חולקי תרי סטרי וגו' בענין שהם ג' שמות ג' בחינות והכל ענין א' וז"ש ואינון שמהן כולהו סלקי לחד.

זמנין דאיהו עבד מפני שהיא בחינתו עם המלכות יורד להתלבש אפי' בעבד מטטרון דאית ליה שם פקוד' דמארי' מלכות לשומרה בגלות למטה שהיא בעשיה. ולמעבד רעותיה בסוד הזווג בחול מטטרון כנז' פ' תרומה ופקודי.

וכן ישראל בחרתי בו היינו בחינת הת"ת בסוד הדעת דהיינו בחרתי לאשרא' עליה ג' ראשונות כדפי'. בורא יוצר עושה כבר פירשתי' בס' פ"ר בשער אבי"ע וכולם באצילות כדפי' שם המתלבש בכסא חיה אופן. והיינו דרגין אלין על אלין וכולהו חד ודאי ואלו סוד שמע וברוך שם אחיזתם של יש' אמנם האומות בחיצונים ואין להם חלק באבי"ע.

אזלי בתר טעוותהון שעם היות שיש להם שרים היה להתחזק בעבודתם בז' מצות אלא מכיון שהם תחת יד שרים והשרים נאחזים בחיצונים הם מתנהגים אחריהם וחוטאים ופועלים כמעשיהם כדמפרש ואזיל.

ומניחין קרבין אלין באלין מהשרים ושנאתם נמשך להם זה כענין יפקוד ה' על צבא המרום וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ענין יעקב ישראל ישורון זה יובן ממ"ש בזוהר כי ישראל ר"ל שי"ר א"ל וגם ר"ל יש"ר א"ל כי שיר וישר הם בגבורה בסוד שיר הלוים ובסוד ישר שהוא ידין לאומים במישרים שהיא הגבורה וא"ל הוא החסד וזהו ענין יש' כי הוא ממוזג מב' זרועות וז"א יש' על דנטיל רבו ותוקפא מכולא ישראל על אילין חולקן תרין סטרין תרין שורין הם ב' קוים כי זהו פי' שורין והם קו חסד וקו הדין. אמנם מ"ש על דנטיל רבו וגו' הוא ענין אחר כי לב' טעמים נק' ישראל א' לשון שררה ר"ל כי הוא משתרר על כולם כי הוא נטיל רבו ותוקפן יתיר מכולא בסוד כי קדש היא אך שאר הספירות נק' מקראי קדש כנז' פ' אמור דף צ"ד ע"א. וז"ש ישר' על דנטיל וגו' ועוד נתן טעם אחר והוא הראשון שאמרנו וז"א ישראל על אינון תרין חולקי וגו'. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' וכל ככבייא זמינין אינון באינון דרגין דלעילא כלומר עם היות שאמרנו שכל מדרגה ומדרגה של החיצונים הולכים ומתפשטים עד שצ"ם חנכ"ל אל תחשוב שיהיו הככבים סרים אל משמעתם של המדרגות הטומא' מפחד שהם יושבים עניהם ח"ו אלא כל ככביא בין ז' ככבי לכת בין שאר הככבים המנהיגים את העולם זמינין אינון באינון דרגין דלעיל' כלומר מזומני' ומעותדי' לפעול אי זו פעולה עם הסכמתם של אותם דרגין דלעילא שהם מדרגות הקדושה. וע"ד כל דרגא ודרגא אתעטר באתרין ידיען וכו' כלומר לכך כל דרגא ודרגא ממדרגות הקדושות הוא מעוטר כל א' וא' במקומו ומסודר במקום עמידתו יש לצד שמאל ע"ש שמשמאלי' ומהם יוצא הדין והולך ונמשך עד למטה לאלו הככבים המורות דין וכן יש לצד ימין ע"ש שאלו מיימינים ויוצאים ונמשכים משם הרחמים והחסד והולכי' עד ככבים אחרים המורות רחמים וחסדים לעולם ולכן כשאנו רואים ככב פלוני המורה דין בידוע שהוא נמשך ממדרגה קדושה פלו' שהיא שמאלית וכן כשאנו רואים ככב א' המורה רחמים בידוע שאחיזתה היא בא' ממדרגות קדושות שהם רחמים א"כ מכאן תדע שאלו הככבים אינם נמסרים תחת ידי המדרגות החיצונות אעפ"י שהם תחתיהם שאינו כן ח"ו אלא הם מסורים תחת ממשלת וגזרת המדרגות הקדושות הן לדין הן לרחמים. וכד מתפרשן דרגין תשתכח קטורא דפוסתקא עד דאתקשרו וכו' מלת קטורא פי' הערוך בערך קטר שהוא לשון צורה ודמות. פוסתקא פי' בו שהוא גרעינה של פרי עוד פי' פי' אחר שהוא פוסתוק ממש הנק' בלעז פוסתוק. והענין שהוקשה לו כי איך אפשר שהככבים שהם למטה ממושבותם של הקליפות שיעשו כל מה שנגזר ממדרגות הקדוש' והם יושבים באמצע ולא יעכבו הדבר או ישנו מה שנגזר מלמעלה ולז"א כי הקליפות אעפ"י שאותה ההנהגה עוברת דרך גבולם אין שום דבר נדבק בה מהם כי אינם מועילים אלא להיותם צנורות למעבר שעוברת בהם ההנהגה המוסכמת מלמעלה ממקום הקדש ואין בידם שום יכולת להוסיף או למעט כלל והביא משל לזה אל הפוסתוק שהוא בתוך קליפתו ובא לו היניקה מתוכיות הענף האחוז באילן ועוברת אותה יניקה דרך קליפתו אל האוכל פנימה האם נאמר שמאחר שעוברת היניקה דרך הקליפה שידבק בה שום דבר מהקליפה זה אינו ודאי אלא גוף המאכל הוא לפנים ולא נדבק במאכל שום דבק מהקליפה מבחוץ וכן הדרך בעצמו לפי' הא' שפוסתקא היא הגרעינא כי לא נדבק בה מן המאכל שבחוץ שום דבר ועז"ה למעלה בנמשל כנזכר וז"ש וכד מתפרשן דרגין פי' כשהמדרגות הקדושה מתפרשין פי' מתפרשין במציאות ההנהגה זו דין וזו רחמים וההנהגה הזאת הולכ' ומתפשט' עד הככבים כנז' אז יארע להם כדרך קוטרא דפוסתקא ר"ל כדמות עשיית הפוסתוק שהקליפה שחוצה לו אינה מעכבת ליניקת האוכל כנז' כן אלין דרגין דמתפרשן הולכים ובוקעים בהנהגתם ועוברים דרך גבולם עד דאתקשרו בסטרא דאתחזי לון דהיינו באותו ככב הראוי לו אם דין אם רחמים. וסטרי דדרגי מסאבי וכו' ה"ג. וע"ד הנה קטן נתתיך שבכל אותם הגבורות המתפשטות לאלפים ולרבבות הפחות' והבזויה שבהם היא אותה מדרגה של עשו וזהו בזוי אתה מאד. בארץ בסטרא דדרגא וכו' היינו ארץ נכריה מקום מושב הקליפה ומלכו כמה מלכים בארץ ההיא וכלם קליפות. בגין דאינון דרגין קיימין ביני תרעי ה"ג. והכוונה שהם קודמים לקדושה מלמטה למעלה וזהו לפני מלך מלך לבני ישראל אלו המלכים שהם הקליפות קודמים למלך ישראל דהיינו מדת המלכות וז"ש בי תרעי פי' בין השערים קודם שיכנסו לפלטרין. ובג"כ לפני מלוך מלך דעד כען וכו' הרכיב שני פירושים כאחד הא' כדפי' והב' דפשוטו שאין הדבר יוצא מידי פשוטו שקודם שמלך מלך ראשון בישראל שהוא שאול מלכו כל אלו המלכי' לעשו וז"ש דעד כען לא מטא זמנא דמלכו שמיא דהיינו מדת המלכות לשלטא' ולאתאחדא בבני ישראל שימליכו עליהם מלך. לבתר אתער מלכו שמיא אתער באלף גרסי' והכונה על מלכות שאול שהוא היה מלך א' לבני ישראל וז"ש וכד שרא שרא בזעיר דאיהו בנימין וגו' שכן שאול היה מבנימן. וביה שארי כלומר כי לא היה לו המלכות בעצם שהרי לא עמד בו ימים רבים וגם לא נמשכה לזרעו אחריו וז"א וביה שארי לאתערא כלומר לא היה אלא התעוררות המלכות.

לבתר אתא מלכות' באתרי' דהיינו דוד המלך שהי' מיהודה שהי' כבר מלך וחזרה המלכות אל מקומה. ואתקיי' בהדיה כי נתנה לו המלכות לו ולזרעו עד עולם כמ"ש כסאו כשמש נגדי. דלא תעדי לעלמין שכן המלך המשיח יהי' בע"ה מזרע דוד:

ר' חייא פתח ואמ' ועתה וגו'. ת"ח כמה אבטח לון כלומר כמה מיני ייעודי' ייעד להם כגון ייעודי המזונות והשבתת האויבים וכיוצא כדי שיהיו פנויים לעסוק בתורה כדי שע"י עסק התורה ינחלו חיי העה"ב. בכמה אתר כלומר והייעודי' הללו לא אמרם לא אחת ולא שתים אלא בכמה מקומות בתורה. בגין למזכי כלומר כלם הכנות ועניני' בגין למזכי כי אין ענין הייעודי' ורבוי המזונות סוף האושר האמיתי אלא בית יד והכנה למזכי' לחיי העה"ב שע"י כך יהיו פנויי' מכל צד כדי לעסוק בתורה. דהא לא אתרעי וכו' כלומר שאין לומר למה לא עשה כן לכל גוי ויזכו כלם לחיי העה"ב לז"א כי לא רצה בשום אומה כי אם בישראל ואין טעם ברצון ואע"ג שנפלו לחלקו ע"פ הגורל כאומר בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' עמו וגו' עכ"ז הרצון היה בהם קודם גורל וז"ש דהא לא אתרעי לחולקי' לכל עם ולישן וכו' והוא מסיבות שיפול עליו הגורל של ישראל. בגין דירתין ארע' קדיש' פי' המלכות הנק' ארץ החיים וזהו שדקדק באומ' דכל מאן דזכי בהאי ארע' קדיש' כלו' זאת הארץ שכל עסקנו בה. אית לי' חולקא לעלמא דאתי היינו הבינה. כד"א ועמך כלם צדיקים וגו' כלומר ועמך להיותם צדיקים נאחזים והולכים במדת המלכות הנק' עולם ומשם זוכים לירש הארץ שהיא ארץ החיים שהיא הבינה.

ת"ח יעקב הא אוקמוה בפ' ויצא בס"ת דף קמ"ז שנקרא יעקב כשהו' במלכות אבל כשנקשר יותר למעלה נקרא ישראל כדמסיק התם א"נ המ' נקר' יעקב כדאיתא בפ' בלק דף רי"א ובפ' ויגש דף ר"י. ישראל אוף הכי אוקמוה בסתרי תורה פ' ויצא דף קמ"ח. ישור על אנשים מיישר להאי סטרא ולהאי סטרא חסד וגבורה אש ומים והוא נקרא שמים שכוללם יחד נמצא שמיישר' יחד בהנהגה אחת. ובגין אינון תרין שורין דהיינו שורת הדין ושורת הרחמים איקרי ישורון לשון שכולל שתי שורות. ודא הוא ישראל כלומר משמעו' ישראל כמשמעות ישורון אלא שההפרש שביניהם הוא שישורון הו' כשמיישר בין החסד והגבורה כנזכר אמנם שם ישראל מורה על ג' בחינות חד לשון יושר כנז' וחד לשון התגברות ורבנות וז"ש ישראל על דנטיל רבו ותוקפא שהוא מלשון גדולה והתגברות. וחד מלשון שררה ומעלה שיש לו על החסד והגבורה וזה שאמר ישראל על אינון חולקי תרין סטרין כלומר שם ישראל מורה ג"כ שמשתרר ועולה על החסד והגבורה. וכלא חד כלומר אין בין הפירושי' הללו שום חילוק שהכל עולה אל מקום אחד אלא משמעות דורשין איכא בינייהו. ואינון שמהן כלהו סלקי לחד דהיינו יעקב הנקרא בכל השמות הללו הא כיצד כשנקרא יעקב עבדי מורה שהוא עבד לאדוניו ומזומן לעבוד עבודתו. וכן כשנקרא יש' לאשרא' עליה כלומר בחינה יותר מעול' מיעקב והוא מורה שהוא מרכבה לו ית' וזהו יש' בחרתי בו לאשרא' עליה להיותו משכן ומושב וכסא שלי ואגב אורחי' פירש משמעות רביעי שבשם ישראל שר"ל שרה עליו האל. וכלא ברזא עילאה איהו כלומר כל מה שפירש דיעקב שנקרא עבד כעבדא דאית לי' פקודא דמארי' וכו' ונקרא יש' ע"ש שהו' מרכבה וכו' הכל הוא סוד ורמז שרמזנו בדברינו אלה. כתיב בוראך ויוצרך ה' עושך וגו' כל אלין דרגין סלקין לחד כלומר כלם מכונים לחד שהוא יעקב שכן אמר בוראך יעקב הרי בריאה ויוצרך הרי יצירה כה אמר ה' עושך הדר לישראל דקאמר בקר' דלעיל הרי עשיה והכל עולים אל מקום אחד דהיינו יעקב לרמוז שיעקב כולל כל העולמות כלם שהוא בריח התיכון מבריח בכל אלו העולמות כלם מן הקצה וכו'. א"נ רמז שהי' ביעקב חלק כל העולמות מעולם הבריאה הנשמה והרוח מעולם היצירה ונפש מהעשי'. וכלהו דרגין אלין על אלין כי כן עולם האצילות על הבריאה והבריאה על היצירה והיצירה על העשי' כלומר זה עילה לזה. בעת פקודת' יאבדו בשעתא וכו' כלו' אימתי הוא עת פקודתם בשעתא דקב"ה זמין לבערא לון מן עלמא שהוא ביטולם מן העולם לגמרי ר"ל שלא ישובו לקדמותן.

רבי יהודה פתח ואמר אל תראי תולעת יעקב וכו'. שלטנין ידיען כלומר אותם הידועים שהם ע' שרים. עכ"ל הרא"ג ז"ל: