אור החמה על ספר הזהר א:שנב

דהא אלמלא דיעקב לא ידע וגו' ירצה שלא חטא חטא זה במזיד שותה בכוס זה ונותן עיניו בכוס אחר אלא בשוגג בא זה לידו כדאי היה לפגום ראובן ממנין השבטים ח"ו ועל דא לא אסתלק בשמא ידיעא שמצד אביו לא ידע שראובן הוליד חשב. שיוסף הוליד והנה יעקב הרהר להוליד הנקודה האמצעית שהוא יוסף סוד היסוד שהוא בכור היונק מהעליונים ומשפיע בתחתונים י"ב שבטים התחתונים וחשב אחר שיתקן נקודה זו יוליד י"ב שבטים כדי שיקבלו מהעליונים ע"י היסוד כנז' והנה בגשמיות הטפה והשמוש הי' לראובן והרעותא והכוונה הי' ביוסף והנה יוסף הי' בכור לפטר רחם אמו ולא הי' בכור ליעקב לנחלה ועכ"ז כיון שהכוונה בתחלה היתה ברחל חזר הדבר אל מקומו וז"ש אהדרת ליוסף בוכרא דרחל.

מסטמיט צולה וילמוד מעניינו.

וסמפונא ריאה וכן פי' בגמ'. גו קוטרי דנורא בגחלי אש ולהבות.

תננא דקטורא עשן המתמר ועולה.

בגין דנורא דאדליק וגומר היינו סוד החסד אברהם וסוד גבורת יצחק ונורא דאדליק היינו שנקשר הימין בשמאל ושמאל בימין והיינו אש לשרוף העולה ונקשר במלכות דהיינו המזבח אשר בנה אברהם שבו סוד אש הדין הקשור מקשר החסד ומשם נעשית עשן והיינו סוד והר סיני עשן כולו וגו' והכוונה כי היא מעלה עשן ההתעוררות מאהבה זו ממטה למעלה וז"ש וכד אתאחד ההוא נורא בגווה הוה סליק תננא. והנה האש והעשן יש בו יחוד ימין ושמאל ואמצע עם המלכות כי האש בעצמו כולל ימין ושמאל כדפי' ונאחז בה ע"י שם ה' והיא עשן. ועכ"ד כוללת הספירות גם במציאותם בעצמן דהיינו שהיא מקוטרת מר ולבונה דהיינו מתקטרא בתרין סטרין בערך מציאות החסד לעצמו מר שהמר ראש הבשמים כולם דהיינו החסד. והגבורה לעצמה לבונה:

עננא דאברהם לימינא לא בסוד הנני בני וכן יצחק לשמאלא לא בסוד ויעקוד את יצחק בנו:

מכל אבקת רוכל יוסף היינו שהארון היתה השכינה וארונו של יוסף הי' היסוד לקשר הת"ת עם המלכות והיינו רוכל מעלה התעוררות מאחוי שהם בשכינה לגבי אבות ת"ת וכאשר אינם מעוררים כראוי ויבא יוסף את דבתם רעה כדי למתק דינם ולטהרם מלמעלה:

ד"א אמאי רוכל וגומר להראות בחינות הספירות כולם שבו:

קטירי דקוסרי קשרי קשרים שיש לו קשרים ובקשרים קשרים אחרים רבים. קוסרי כמו קשרי: ויעקב ויוכף כחדא אינון שיוסף הוא המשפיע מהם למלכות והענין שאברהם רמ"ח מצות עשה יצחק שס"ה ל"ת יעקב תורה יוסף בו כולל הכל בסוד הברית שבה כלל קיום המצות והתורה מקבל מהם ונותן למלכות וז"ש לעיל איהו קיומא דאורייתא ובזה ידמה לת"ת יעקב בגין דכל פקודי אורייתא וגומר ובזה כלל אברהם ויצחק ולכך כולם דיוקנא חדא ויעקב שמש ערסיה על ידה שהוא כולל האבות והיינו אלה תולדות יעקב יוסף והיינו שהוא רוכל. אמנם אבקת היא הבינה שהיא אבקת לשון נקבה והטעם שאין זווג למטה ביסוד אלא ע"י קדש הקדשים למעלה בסוד צדיקים בעולם הבא. וז"ש בגין דמאתר דנהרא דנגיד ונפיק שהיא הבינה אשתקי כולא ואפילו ג' אבות ויסוד מושכים מלמעלה למטה.

ונהירו כל אנפין זכרים ונקבות עליונים ותחתונים:

כולהו הוו מתקרבין לקב"ה ירצה עם היות שהיה בהם חלק לשאר עמים ולכל כחות כולם עכ"ז קריבתם להב"ה והוא היה מחלק משולחנו כרצונו והיינו דכתיב תשמרו להקריב לי סליק באורח מישור לאפוקי אם היה נוטה לצפון העשן שאז היה לחיצונים כדפי' בזוהר. מהרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' חזקיה אשכחיה וגומר כל זה מבואר בסוד הקטרת ישמח לב ובסוד הקרבנות המסכר פי המקטרגים ואומ' מי זאת ידעת כי זאת היא השכינה וכמ"ש על פסוק זה בעצמו פרשת בראשית דף י' והיא היתה עולה עם ישראל במדבר בצאתם ממצרים. וזה עצמו נרמז בפסוק וה' הולך לפניהם במה שידעת כי או' וה' ר"ל הוא ובית דינו היא השכינה ועלה אתמר הולך לפניהם. או אפשר כי נרמזה השכינה באו' בעמוד ענן כי השכינה נק' כן בסוד ז' ענני כבוד ז' ספירות תחתונות כנזכר פדשת אמור ריש דף ק"ג וכאשר נבאר ב"ה לתתא. והנה בהיות השכינה הענן ההולך עמהם ג"כ כל שאר הז' עננים אזלי בהדה. וראיה לפי' זה אומ' אח"כ וכד הוה שכינתא נטלא וגומר כדכתיב ובהעלות הענן וגומר נר' כי קרא לענן שכינה אמנם ראיה לפי' הראשון מפרשת וילך דף רפ"ג ריש ע"ב שכינתא אזלא קמייהו הה"ד וה' הולך לפניהם נראה דדייק מן תיבת וה' הולך וב' הפי' כאחד טובים:

וכד איהי סלקא וגומר יר' כשהשכינה היתה עולה למעלה כד"א ובהעלות הענן אז גם הענן שהשכינה מלובשת בתוכה היתה עולה ואז היו שואלים א"ה מי זאת וגומר וקרא לשכינה תמרות עשן הטעם במה שידעת סוד העקידה שהוא סוד קשר חסד בדין ודין בחסד כנזכר פרשת וירא דף קי"ט ע"ב על והאלדי"ם נסה את אברהם לאכללא אשא במיא ומיא באשא. והנה סוד האש שהדליק אברהם ע"ג המזבח הוא לאכלולי גרמיה בדינא כי סוד האש הוא יצחק וז"א נורא דאדליק אברהם הנה יצחק בריה אחיד ביה כי האש מדתו של יצחק. וסוד אש זו היא השכינה אש אוכלת שנק' כן בסוד חיבוקה עם יצחק בסוד שמאלו תחת לראשי (ואז כששמאלו תחת לראשי) לעורר הייחוד ואז היתה מסתלקת בתוך הענן ועולה למעלה וז"א וכד אתאחדת ההוא נורא בגוה הוה סליק עננא ואמר כי עם היות דאחיד בה נורא שנר' ח"ו שראוי שתהיה אז דין גמור בהתלהטה באש יצחק אמר כי לא כן הוא כי הלא לא היתה בדין קשה על ישראל. אלא ממוזגת ונקשרת ממור ולבונה כי פי' מקוטרת בלשון תרגום הוא מקושרת כי זהו סוד קטורת כלומר מקשר דרגין עילאין. ופי' מור ולבונה הם דין וחסד כי סוד הלבונה היא שהיא קו החסד וראש כל החסדים כנזכר פרשת משפטים דף קי"ז ע"א ולבונה דא חכמה. ואמנם מר יהי' גבורה כי תיבת מר מורה מרירות הדין. מכל אבקת רוכל הוא יעקב כי הוא מכריע ביניכם וכולל כולם כמו הרוכל שיש לו כל הבשמים:

ד"א דא יוסף כי הוא רוכל האמתי הלוקח ושואב כל מה שלמעלה ממנו או פי' אחר כי היה רכיל עם אחיו ליעקב אביו והכל לשם שמים כדי שלא יחטאו. וז"א מכל אבקת רוכל כי ברוכל הזה הוא נהר נגיד ונפיק מיניה אשתכח כל אבקת וכל מיני אורות ונהירו דכל אנפין וז"א ובג"כ מכל אבקת רוכל וגומר והשאר מבואר. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ת"ח כמה גרים וכו' דהא כל מה דאיהו עביד ה"ג. אתעברת לאה ואוקמוה בפ' ויחי דף רכ"ב ובפ' ויצא במתני' דף קנ"ה: לא יסתליק ראובן בחושבנ' לפי שאם הי' יודע שהי' לאה ומחשבתו ברחל חי' בן תמורה ח"ו ולא הי' נכנס במנין השבטים כנזכר בפ' ויצא במתני' הנז'. אלא שמי' סתם ראובן כלומר ראו בן זה של מי הוא שהוא בני במעשה ובנהשל רחל במחשב' לכך ראובן ולא ראובני. מסטמיט ספסינ' וכו' נראה קצת סמך מהערוך שפי' בערך ספס שהו' מלשון ספו לי מאליתא וכו' סאפו לי משור של פטם נראה שלשון זה נופל על שום דבר שמן הנוטף טפות שומן ממנו וכפי זה יאמר מסטמיט כמו מצטמק אפודאר בלעז וכן הצולה דבר שמן אותו דבר מצטמק ספסינא אליה או דבר שמן והכונ' שהי' צולה שום דבר שמן על הגחלים והי' עולה ממנו עשן והי' עולה למעלה למעלה באורח מישור וז"ש והוה סליק קטור' דתננ' לעיל' לעיל' ה"ג: הוה סליק תדיר כי האי גוונ' דהיינו עלייתו באורח מישור מתמר ועולה כתמר הזה באמצע שהי' מורה שבע לכל העולם. בזמנ' דהוו ישראל אזלי במדבר' ה"ג. כמה דכתיב ובהעלות הענן שהי' מורה בהסתלקות הענן הסתלקות השכינה שלעולם לא הית' מתראה אלא בעמוד ענן. ההו' עננ' דשכינתא אתחזיי' עשן כלו' גוון אותו עמוד הענן הי' נראה כעין העשן בגין דנורא דאדליק אברהם וכו' פי' להזכיר זכות העקידה לעולם ולכך לא אעדי מינה וכד אתאחד ההוא נורא בגווי' הוה סליק עננא ה"ג. והכונ' שמיום שנתאח' בגווה בשכינה ההו' נורא דהיינו שעלה לפניה זכות העקידה מעולם לא פסק והלך ממנה אלא לעולם הוה בהדה דשכינה אותו עמוד הענן עשוי כמין עשן כאמור. א"נ מ"ט איהי עשן בגין דנורא דאדליק אברהם ליצחק בנו הוה אחיד בה בשכינה ולא אעדי מינה ואז הי' בגוון עשן אבל כד אתאחד ההוא נורא כלומר שנשאב אותו האש ואותו הזכות בגווה של שכינה הי' מזדכך יותר והי' עולה ענן כלו' לא בגוון עשן אלא בגוון ענן שהוא יותר דק וזך: ועכ"ד מקוטר' וכו' כלומר ועם כל הזכות הזה שהי' עולה עם השכינה לא די לה בזה אלא שהית' השכינה מקוטר' מר ולבונ' היינו זכות שני האבות אברהם הנקרא הר המור ולבונ' היינו יצחק שעלה ריח עקידתו לפניו יתברך כקטורת הלבונ'. א"נ להפך מר היינו יצחק שממנו יוצא הדין המר. ולבונ' היינו אברהם שהוא חסד ושהיו מריחים מעשיו כלבונ'. מכל אבקת רוכל דא יעקב ונקרא יעקב כן לפי שהוא נטיל כל נהורין וכניש לגבי מערב כנזכר בריש פ' ויצא. והענין הוא להורו' כי בעוד שישראל היו באותו מדבר הית' השכינה מתייחדת בג' אבות והיה המרכבה שלימה חגת"ם. קטורי דקוסטרי כפי הענין ר"ל קשרים וצרורות שצררו בהם הבשמים. ואבקי דפולמי מיני אבק ועפרות בשמיים והערוך פי' בערך קלוסטר' שהי' כלי עשוי כמין קסת הסופ' ולנ"ד אפשר שהם אותם הכלים הנקרא פוטיש בלעז שהם בחנויו' של רוכלי'. פולמי פי' הערו' בער' פלם שפלומה הוא בקע' שיש בה מים וטיט הנרוק והנכנ' בה נטב' באותו טיט ובנ"ד פי' אינפלאסטו בלעז הנעש' מכמ' אבקי' של רוכלי' וזה שאמ' אבקי דפולמי ר"ל אבקים שנעש' מהם הפולמי כנזכר. ד"א דא יוסף הצדיק אין ד"א זה סותר הפי' הראשון דאמר דא יעקב אלא שמלת רוכל שניהם משמע כדמפרש טעמא וז"ש בסמוך שכינת' מתקשר' באברהם ויצחק ויעקב ויוסף כחד' וכו' כלומר הגם שפירשתי כי הוא ביעקב ג"כ צודק ביוסף שכן יעקב ויוסף כחד' אינון כי כל פעולו' היסוד דומים לפעולות הת"ת זה נקרא וא"ו וזה נקרא וא"ו זעירא וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף ר"ל כל העניינים והתולדות שעוש' יעקב עושה יוסף כנזכר. ובגין כך מכל אבקת רוכל בגין וכו' הוקש' לו שהדרך הוא לכלול ואח"כ לפרט וכאן להפך ותו שנתן תוספ' מעלה ליוסף מכל האבו' שרמזו בדרך כלל שר"ל שיש בו כ"כ פרטים שא"א לפרשם דרך פרט לז"א ובג"כ מכל אבקת רוכל בגין דמאתר דנהרא דנגיד וכו' ה"ג. כלומר יפה צודק לומר בו דרך כלל אפילו אחר שנאמר הפרט לפי שיש לו מעלה והיא שאין שום מדה מהמדות יכולה לפעול פעולותיה אלא על ידו וז"ש בגין דמאתר דנהר' דנגיד ונפיק דהיינו היסוד אשתקייא כלא כלומר כל ההשקא' וההשפע' אינה נמשכת אלא ממנו וז"ש אלה תולדו' יעקב כלומר כל תולדות הת"ת הם נעשים ע"י יוסף בג"כ שפיר צודק בו מכל אבקת רוכל דרך כלל כנזכר. ונהירו כל אנפין כל הספירות נקרא אנפין כלומר כולם מאירים מחמת השפעת היסוד לפי שכל א' וא' משפיע בו מחלקו ומתנוצצי' כלם. א"נ וכל אנפין אפי' אותם פנים של זעם מתהפכים לרחמי' ואור. הוו מתקרבין לגבי קב"ה ולא היו נשלכים לההוא כלבא חציפא כנזכר בפ' בראשית דף ו' ותננא סליק באורח מישר שלא היה נוטה לשום צד מהצדדי' שאז מורה שכל העולם ברחמים כנזכר לעיל עכ"ל הרא"ג ז"ל: