אור החמה על ספר הזהר א:שנא

רש"א כל אינון מילין דאורייתא וגו'. ר"ש פליג ואמר שממש אותיות התורה שהאדם יבטא בשפתיו ואותם ההבלים היוצאים מפיו מתגלמין באויר העול' ויעשה מהם צורות רוחניות קדושות שהם המלבישו' האדם ומוליכות אותו לשורשי האותיות ואותיות התורה העליונה שהיא חיי העולם הבא והיא ממש יש מציאות רוחני ללמד זכותו.

וכי ס"ד וגו' והנה יש לדקדק למה שנתה התורה המציאות ותלה בהם מה שלא עשו ונתן מקום לבני אדם לטעות בצדיקים ההם במה שלא עשו וכן בראובן וכן בבני שמואל. וי"ל שלמדה תור' שהעבירה אין עניינה הפועל הגשמי עיקר אלא הפועל הרוחני עיקר דהיינו הפגם העליון וכשימצא פעול' למטה שגורם הפגם הזה למעלה עם היות שאין המעשה גרוע יתלה הענין בעושה כאלו עשה אחר שעשה ענין שגורם לאותו מעשה והנה לדרך זה בלבל יצועי אביו ועכבו ממצות קיום הייחוד המזומן לצדיק כיעקב ודאי שמנע הטוב כאלו שכב משכב הגרוע וגרע הטובה העליונה וכן בני עלי מכיון שעכבום שלא לשם שמים מעלה עליהם כאלו פגמו באשת איש העליונה שהיתה מעוכבת ע"י מלהתייחד עם בעלה ועז"ה בני שמואל שהרבו שכר סופריהם והיו יש' מניחים תגרם ונמצאו נעשקים מעושקיהם וכאלו העושק ההוא גרמו הם עם היות שלא נעשה על ידם וז"ש ועבד לקבל שכינתא עבירה דא עם היות שבגשמי לא עשאה ברוחני עשאה.

ומה תריסר שבטין הוו ליה לאבא וגו' ודמה כי כפי התוספת כך ידחו ראשון ראשון ולכך הוא נדחה תחלה ולכך תלה הענין בעצמו ולא ראה שהיה למעלה ולכבוד שיתעלה ראובן למעלה בבכורתו ויכנס תחתיו בן יעקב כמו שנכנס מנשה במקום יוסף וכיוצא הי' הענין בשביל בלבולו אבד ולא רוח. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ואע"ג דאהדרו גרמין וכו' דאיהו זמין לאחיי' מתיי' ועל דא ההוא רוחא דזמין לנחתא בהו בצדיקיי' מה כתיב מד' רוחות בואי הרוח רוחא דאתכלילת בד' בגין דקב"ה זמין לקיימ' להו וכו' ה"ג בס' ישנים והי' הגירס' הנכונ' ופשוט הוא רש"א כל אינון מילין וכו' ואתאמרת קמי' ה"ג. כפום מה דאתדבק בה בר נש ואשתדל בה בהאי עלמא ה"ג ופי' פירוש אחר בוהקיצות היא תשיחך שר"ל שהתורה כפי מה שהשיג בה בעה"ז כן היא תשיח בעצמה לפני האל יתברך והיא היא שתחי' אותם ותעמיד אותם בקיומא שלים: והא מקדמת דנא אתמר ופרישת אורית' ההוא חובא וכו' והכא את אמר את אשר ישכבון וגו' כלו' אם שכיב' זו היא כמשמע' לא הוה לי' לקרא למשתק מיני' עד הכא ר"ל לכותבו באחרונה כי זה הי' עון פלילי והי' לו להקדימו ולא לאחרו א"נ דאי כמשמעו הי' לו לכוללו עם שאר העונות ולערבינהו ולתנינהו אמאי חלקם בשני מקומות. וכל דא לא הוו נטלין אלא מאינון חולקין וכו' כלומר עם כל זה שנאמר בהם ותהי חטאת הנערים גדולה מאד לא הי' בכלל עונם נטילת שום דבר גזל מחלק הבעלים ח"ו וכמו שפירשו המפרשים דלא הוו נטלין אלא מאינון דהוו להו לכהני למיכל מנייהו ה"ג ופי' היינו חזה ושוק שזכתה להם תורה. ועל דהוה קליל וכו' כלו' שעונם הי' נטילתו בביזיון כאלם ובעל זרוע וכלי המשחית בידו וז"ש והמזלג שלש השנים בידו וכו' יקח הכהן בו דהיינו השני דברים הנזכר לקיחה בידו שלא היו ממתינים לבעלים שיתנום להם וגם לקיחתם אותם בבזיון: דלא לאעל' למצלי צלותא כן תרגם יונתן הנשים הצובאות דאתיין לצלאה וכו' עד דקורבנין אתעבידו פיר' עד שהיו נעשים קרבנות של אחרים שהיו מביאים וא"ת ולמה היו דוחי' נפש מפני נפש ותירץ ואמר דבגין דאינון לא מייתין קרבנין למיטל חולק' מנייהו וכיון שלא הי' מגיע להם מקרבנותיהם שום תועלת היו יותר נוטים אחרי ההנאה והיו מקריבים התועלת הבא להם מקרבנותיהם של אחרים והיו הנשים שוהות מלחזור לבתיהם ולכך מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבום. ובגין דאינון נשים הוו בעאן מינייהו לאעל' תמן והוו מעכבין לון על דא כתיב את אשר ישכבון וכו' ה"ג בס"י. וע"ד כתיב כי עלית וגו' כלומר כשעלית משכבי אביך אז חללת לאותו שעל יצועי עלה דהיינו השכינה. בקדמיתא ישראל ולבתר בני יעקב ה"ג. וע"ד כתיב וישמע ישראל דהא בשמא דא וכו' רצה לפרש וישמע מלשון הבנה והענין שטעם ראובן שבלבל יצועי אביו הוא לומר אחר שכבר יש לאבא שנים עשר שבטים כנגד י"ב נהרי אפרסמונ' וכנגד י"ב בקר וכבר הוא יכול להתקש' במדתו ת"ת ועכ"ז הוא מבקש להוליד בנים אחרים דילמ' סביר' לי' שאנו פגומי' אין אנו ראויים להיות כנגד י"ב שבטים עליונים וז"ש וילך ראובן וישכב שבלבל משכבי אביו על הטעם הנזכר וישמע ישראל כלומר הבין מאי דעבד והבין כי כבר השיג שלימותו ליקרא בשם ישראל וז"ש דהא בשמא דא דהיינו שם ישראל שהשיג בהולידו י"ב שבטים וזהו דמסיים קרא ואזיל ויהיו בני יעקב שנים עשר כלו' לכך לא היו בני יעקב אלא י"ב שאם הי' ראובן מניח ליעקב אולי היו יותר ושמעתי שיעקב הי' ראוי להוליד י"ד בנים לפי שיצאו יוסף ולוי כמו שאמרו הטעם ואותה הלילה שבלבל ראובן יצועי אביו הביא' השכינה ב' הנשמות כדי שתתעבר מהם בלהה בלילה ההי' וכשבלבל יצועי אביו הלכו אות' הנשמות למצרים ויצאו אפרים ומנשה ולזה נכנסו במנין השבטים: אסתלק גו תריסר דאתכסיין הם י"ב שבטים עליונים הרמוזים בספי' כנזכר בסבא ראובן בחסד וכו' ואמר אתכסיין לפי שיש י"ב בקר למטה שהם אתגליין. וקראם נהרי ע"ש שנמשכים בהם ההשפע' העליונה הנמשכת מאימ' עילא' בינה הנקראת אפרסמון כנזכר בריש פ' תרומה. ויהיו בני יעקב שנים עשר אלין תריסר שבטין וכו' כלומר שאומרו ישראל רמז לי"ב דאתכסיין ומה שחזר והזכיר יעקב בי"ב אחרים הוא לרמוז אל י"ב שבטים דשכינתא אתתקנ' בהו דהיינו ממש י"ב בני יעקב: אלין דאורייתא אהדרת שינויי' הוא. עכ"ל הרא"ג ז"ל: