אור החמה על ספר הזהר א:שנ

ר' אלעזר אמר ויהי בשכון ישראל וגו' פליג אמאי דאמרינן שקנא בלאה שהיתה לאה בחיים ואינו אלא לאה ורחל מיתו והיינו וישכון ישראל בארץ ההיא העליונה ארץ החיים בינה וכמו שבמיתת רחל נטלא ביתא המלכות כך במיתת לאה נטלת ביתא אימא עילאה ולהכי סתים לה סתומי. והנה במיתת רחל נטלא ביתא שכינתא והיתה שורה על לאה מרכבת השכינה כדי לקשר על ידה בבינה מתה לאה ממש שרת שכינתא עילאה ותתאה ונטלא ביתא עכ"ז אצטריך דיעקב יהי' זווג עם נקבה לייחד למעלה וז"ש ואע"ג דשכינתא ביתא כדקא יאות ולא ע"י נקבה תחתונה עכ"ז הי' צריך זווג גשמי להכין המציאות הגשמי ברוחני.

אתרא דאימיה לא ח"ו שראה שכינה אלא שראה שיעקב החשיבה לאשה והשכין מטתו של לאה שם והנה זה אינו אלא יעקב בהסכמ' עליונה עשה הענין כי צורך גבוה הי' הזווג התחתון לצורך העליון.

ועל דשכינתא קיימא עלה וגו' והוא גרש שכינה וגרם ערוה למעלה כביכול והיינו כאלו טמא בלהה ונסתלק' שכינה ח"ו.

ור' ייסא ליישב מלת וישכב חסר בכתוב כאלו אמר וישכב במטת בלהה פלגש וגו' ולא הי' כן אלא שהיתה מטת השכינה ולא חשש לכבודה והכרח לפירושו שהוא הקל מכולם אומרו ויהיו בני ישראל לא אתפגים וגו' ולזה מנאם הכתוב ממש להוציא הדברים מפשטם ולא עוד אלא שייחסו בבכורה ומעלה על כולם רישא וגו'.

אורחין ושבילין הענין שרוחניות העולם ונשמתו שבו נברא היא התורה וסוד ל"ב נתיבות חכמה שממנ' נמצא המציאות כולו והעוסק בתורה הוא ממש מגלה אות' הנתיבות וכל המלובשות בנמצאות ובעת סילוקו מן העולם מתעלה דרך אות' הנתיבות הרוחניות שעסק בהם בהיותו בגשמיות מתלבש והם נקשרות עמו מגיעות אליו והוא דבק בהם ונשתרבבו הנתיבות ע"י תורתו ומתהלך בהם אמנם אי לא משתדלי נתרחקו ונבדלו הנתיבות מהם שלא הלבישום בנשמות ובצאתם מהגשם לא ימצאו הנתיבות ההם וילכו בבטלה וריק החיצונית המבדלת בין הנתיבות הקדושות והגשמיות הזה הנבראת בהם ולכך לא ידעו אורחין וגו' ולכך כדין יהך באורחין וגו' שהם החיצונים דלאו אינון ארחי אורייתא.

יתער קב"ה חד רוחא דכליל וגו' כדפי' דהיינו אורייתא והיינו שם בן ד' שהוא שם א' כליל ד' אותיות י' דרום ה' צפון ו' מזרח ה' מערב ומשם שהוא עץ החיים יתעוררו החיים לאדם ויהי' ממש משנתו נשמתו תורתו חייו וכמו שהתור' עץ החיים לא ישלוט בה ההפסד וההעדר כלל כך הם יחיו ולא ישלוט בהם ההעדר עוד. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ויהי בשכון ישראל וגומר. ר' אלעזר אמ' ויהי בשכון ישראל בארץ ההוא דהא לאה ורחל מיתו וכו' הוקשה לו מאי קאמ' ויהי בשכון ישראל מאי איכפת לו ששכב ראובן עם בלהה כשהיה ישראל שוכן בארץ ההיא ותו דפשיט' שכשאד' עובר עבירה במקום שנמצא שם עושה אותה א"כ לז"א שאין פי' הפסוק כמשמעו אלא שבא להודיענו סוד גדול והו' שאחר שמתו לאה ורחל באה השכינה ונתתקנה בי"ב שבטין עליוני' ונתקשטה כדי להתייחד עם הת"ת כנזכר לעיל וז"ש לקמן ונטלא מאן דנטיל דהיינו בית של שנים עשר שבטי' תחתונים כי על ידם תתקשט ותתתקן המלכות עם הי"ב שבטין עליוני' י"ב בקר והים עליהם ואז כשנע' התיקון הזה אז בא ראובן וישכב וגומר וזש"ה ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וגומר כלומר כשהשכין ישראל את עצמו עם המלכות שנקרא ארץ ההיא הידועה שהיא ארץ החי' אז וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו א"כ שפיר קאמר ויהי בשכון וגומר דאתא לאשמועינן רזא. והשתא דמיתת. שכינת' לא אתפרשת וכו' ואע"ג דשכינתא בעיא לנטלא ביתא וכו' כלומר אפי' אחר שמתה רחל ונתתקנה המלכות למעלה עכ"ז שכינתא לא אתפרשת מן ביתא ושריא בביתא דבלהה אע"ג דשכינתא בעיא לנטלא ביתא כדקא יאות והיה נרא' כפי הרבוי שתסתלק שכינה למעלה בי"ב שבטין כנזכר לא נמנע גלוי שכינה באהל בלהה לפי שלא נמנע יעקב מלהזדווג בבלהה ובכל מקו' שיש ייחוד זכר ונקבה השכינה שורה שם לכך הית' השכינה מתגל' באהל בלהה. ובגין דחמא דשכינתא קיימא במשכנא דבלהה ובלהה ירתא אתרא דאמיה וכו' ה"ג וחסר בספרי' והוה מסקנא דשנויא למאי דקאמר כי ס"ד דראובן אזיל ושכיב וכו' ואמר כי כוונת ראובן לבלבל ערסא ואמר לפי שראה שהשכינה באהל בלהה כמו שהית' באהל לאה אמר וכי כל אפייא שוין לכך אזל ובלבל ערסא דבלה'. ערסא דבלה' גרסי. ועל דקיימא שכינתא עלה וכו'. ר' ייסא אמר דנאים וכו' ובג"כ לא אתפגים פירש פי' אחר בפסוק ויהיו בני יעקב שנים עשר כי להיות כי לא היה אלא דנאים על ערסא לכך נמנה עם י"ב שבטי' וז"ש ואתא קרא ועבד חושבנא שאם היה כמשמעו לא היה נכנס במנין השבטי'. בג"כ כתיב בכור יעקב ראובן כלומר דהשתא אתא לאשמועינן לפי שלא הית' שכיב' ממש אלא דנאים וכו' לכך לא נעקר ממנו שם בכור. ור' יהודה פתח ואמר כי ישרים דרכי ה' וגומר כל אורחוי דקב"ה כלהו וכו' ר"ל אע"ג שהכתו' לא אמר כל בפירוש עכ"ז בדבריו שאמר דרכי ה' שם כלל מלת כל לפי שאין שום דבר קטן או גדול בלתי הסכמתו ית' וז"ש כל אורחוי דקב"ה. ואורחוי קשוט כי לפעמים ימצא אדם חסיד וקדוש והוא מדוכ' ביסורין נגוע מוכ' אלהים ומי שרואהו בכך קורא תגר לפניו יתב' וזה בא לו מחסרון ידיעתו וז"ש וארחוי קשוט שכל הדינין הבאים על בני אדם הכל קשוט ובני עלמא לא ידעין ולכך מתרעמים. ולא משגיחין על מה אינו קיימין כי על חסדיו ית' מתקיימין בעולם ולולא חסדיו היו כליה מצד מעשיהם ואם היו נותנים אל לבם כי מצד עצמם היו ראויים לירד לטמיון היו חוזרי' בתשוב'. בגין דאינון ידעו אורחוי דקב"ה שהם קשוט שכל א' וא' מתמוגג על עונו ולכך נזהרים והולכים בשאר דרכי השם לשמור מצותיו ומשפטיו ומי מודיעם להם התורה שהיא המלמדת לאדם דעת וז"ש דכל מאן וכו'. אלין אינון חייבין דלא משתדלי וכו' ולא מסתכלן קרי להו פושעי' לפי שאם זה הפושע היה לומד היה יודע פגם הפוגם מי שעובר עבירה אחת והיה פורש וכן כמה ענין עושה מי שעושה מצוה אחת ויעשנה אבל הם מאחר שלא עשו מ"ע ועברו על ל"ת בשביל שלא למדו א"כ פושעים איקרון וזה שאמר הזהרו בגמרא ששגגת למוד עולה זדון.

ת"ח כל בר נש וכו' בא להכריח איך כשלי בהו חייבין בעלמא דאתי כדמסיק. נשמתיה סלקא באינון אורחין ושבילין דאוריתא ואינון אורחין ושבילין דאורייתא ידיען אינון ואינון דידעי וכו' ה"ג וחסר בספרים והכי פירושו ע"ד הפשט היינו הדרכים שהאדם דורך ומעיין בסוגיות ובהלכות ולהבין ע"ד הסוד בתורה שכל אחד ואחד מהם נעשה הבל רוחני וכשהצדיק נפטר מן העולם מתחבר ההוא הבל טוב עמו ועולה למעלה וכן ע"ד הזה נעשה מעשה ודבור הרע ומתחבר עם הרשע ומשבר רוחו ונשמתו וז"ש סלקא באינון אורחן שנעשו מצד התורה ומ"ש ואינון אורחין ידיען אינון פי' מכירים הם בעצם את בעליהן ויודעים מי המציאם כדי שיתדבקו עמו שכל אחד ואחד מתדבק בשלו וכן הרשע יהך באורחין אחרנין דלאו אינון אורחין דאורייתא ויתערון ליה בכמה דינין דהיינו אותו ההבל ורעות רוח שמשבר את רוחו. אמנם להעמיק יותר אפשר לפרש כבר ידעת שאין שפע וברכה שורה בעליונים אלא מצד התחתונים משל אל נביעות החלב בדדי המניקה כל עוד שהתינוק יונק יותר נמשך החלב אל הדדים וזה מפני שאין אור ושפע האצילות מתגלה מבלי שיהיה לו תיק להתלבש ולהגנז בו והאור המתהפך ומתרבה כלפי מעלה הוא נעשה תיק וכסא ומכון ושביל למה שיתלבש בו אור עליון ובזמן שלא ימצא למטה נביעות אור ולא תהי' תיק ומכון בעה"ז מצד מעשה המצות ועסק התורה להגנז בו תהי' בהכרח שיתעלה האור העליון ולא יהי' האור מתגלה ואין השפע יורד במלכות כדי שופע מזון לתחתונים אלא כדי שארה בלבד נמצא כי בעסק התורה והמצות שהצדיק עושה למטה נעשים למעלה סוד מ"ן דאושידת המלכות ונעשית שבילים ונתיבות ודרכים ותיק לשיתלבשו בהם מ"ד עילאין ואפשר שלזה כיוון רבי יהודה כאן באומר כל בר נש דאשתדל באורייתא כד נפיק מהאי עלמא נשמתיה סלקא באינון אורחין ושבילין דאורייתא דהיינו אותם מ"ן דאושידת מ' לעיל' מצד תורתו ומעשיו שנעשו כעין דרכים ונתיבות לשיתלבש בהם מ"ד כשיצא הצדיק הזה מן העולם עולה ומסתלק באותם הדרכים וז"ש כי ישרים דרכי ה' דרכים ישרים הם אותם דרכי ה' שהם דרכי התורה וצדיקים ילכו בם שיעלו למעלה בתוכם וז"ש יהכון בהו וכו'. ואינון אורחין ושבילין דאוריתא ידיען כלומר איני צריך לפרשם כי הם מפורסמים לכל משכיל בחכמה הזאת שכל מעשה המצות בעה"ז הם סוד מ"ן של המלכות כדי לקבל מ"ד. לא ינדעון למיהך באינון אורחין ושבילין כלו' מאחר שלא למדו תורה ולא עשו מצות לא עשו ארחין ושבילין באופן שאינן יודעים לילך בהן דליתנהו בעלמא כלל: וכשלין בהון כלו' בשביל שלא עשאום: כדין יהכון באורחין ושבילין אחרנין ה"ג והענין כמו שזכרנו בקדושה כן כנגדו בטומאה כי בעשותו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנ' נותן כח וחיל ללילית מלכות הרשעה ובסבת עבירותיו מתייחדים סמאל ולילית וכמו שהמצות נעשות שבילין ודרכין ונתיבות לקבלת השפע כנזכר כן העבירות שעבר נעשים ג"כ דרכים ונתיבות שהם לקבלת העונש והדין הבא מצד אותו הייחוד של הקליפות הנז' ונעשים אותם הדרכים תיק ולבוש אל העונש והדין הבא משם ונמשך משם ויורד על ראש רשעים יחול וז"ש כדין יהכון באורחין ושבילין אחרנין דלאו אינון אורחין דאורייתא יר' אותם אורחות עקלקלות שנעשו ממעשיו הרעים שלא כדרך התורה ואלו האורחין ושבילין יתערון לי' בכמה דינין ואתענש בהו ומש"ה ופושעים יכשלו בם: ומאן דאשתדל באורייתא מה כתיב ביה ה"ג כדין היא תשיחך תשיח בשבילך כמו בני יצאוני יצאו ממני. בגין דיקומון אינון גופין דאשתדלו באורייתא כדקא יאות ואילין אינון דיקומון בקדמיתא לחיי עלמא ה"ג וחסר בספרים וא"ת לזמן התחי' מאן סניגוריא איכא לז"א בגין דיקומון בקדמיתא כלו' להיותם הם ראשונים לתחייה מפני ההי' סניגוריי'. ועיין בתולדות יצחק במדרש הנעלם דף כ"ח כמה שנים הם קודמים רבי יהודה אמר ר"י שנים רבי יצחק אמר רד"י שנים וכו' ע"ש. דאשתדלו באוריתא כדקא יאות פי' למדו לשמה בלי שום פני' אחרת. כד"א ורבים מישני אדמ' עפר יקיצו הכריח דרושו מפסוק זה ופירש מלת רבים כמו גדולים כלומר אותם שהם רבים וגדולים בתורה שהם ישיני עפר יקיצו ר"ל יקיצו בראשונה קודם שאר המתים והטעם שאלה יקיצו בראשונה לחיי עולם ר"ל בשביל התורה שהיא חיי עולם שעסקו בה. ואילין אינון לחיי עלמא ל"ג לי' דלא איתי' בספרים ישנים והוא שפת יתר:

ות"ח כל אינון דאשתדלו וכו' הוא תועלת אחר שמועיל סנגורית התורה בעת התחייה זולת הראשונה והיא רוחא דכליל מד' רוחין אזדמן לכל אינון דאשתדלו באוריתא וכו' כדבסמוך. מאי טעמ' בגין וכו' כלומר מ"ט צריכה עתה הגנת התורה. חד רוחא דכליל מד' רוחין היינו נשמה כלומר מארבע מדות עליונות שהם חגת"ם שהם נקרא ד' רוחין דעלמא דרום צפון ומזרח ומערב כנזכר בפ' ויחי דף רל"ה. על ידא דיחזקאל אינון מיתייא ההוא רוחא וכו' ה"ג ול"ג זמנא דאתי וט"ס הוא. לקיימ' לון בקיומא לקיימ' בלמ"ד גרסי'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון ת"ח ההוא זמנא דאוקים קב"ה על ידא דיחזקאל וגו' ויחי רל"ה: