אור החמה על ספר הזהר א:שמט

ות"ח בשעתא דאתא עשו וגו' לראי' שפחד יעקב על רחל שלא יפגע בה הדין או עין רעה של עשו הרשע מפני שמדתה גורמת והיא חביבה לו לכך השטן לא יקטרג אלא בלידתה ולכך יוסף הוא החופה לה באורו שלא ישלוט עין סמאל הרשע בה בהתעוררות דיניו.

אלא אצטריך בגין וגו' תימה בכל מקום שנזכר' מיתה כתיב בצאת נפש א"כ לימא ויהי כי מתה ועוד הא כתיב ותמת רחל. וי"ל דקרא קאמר ויהי בצאת נפשה ותקרא שמו בן אוני הענין שהכתוב בא להודיע זמן קריא' שם בן אוני ואמר שקראו על הדין הקשה ואמר בצאת נפשה עם יציאת נפש דברה כך ולא תאמר שנתעלפה וחזרה ומתה שא"כ יקשה למה קראו בן אוני אחר שלא הי' אלא עלוף בעלמא לכך אמר הכתוב בצאת נפשה עם יציאת נפש דהיינו שמעלוף זה מתה ולכך כשראתה הדין הקשה שנגזר עליה קראו מצד הדין בן אוני ולכך הוצרך יעקב לקושרו בימין ואביו קרא לו וגו'.

האי אתגליא מיתת' וקבורת' שהיא נגד המלכות אמנם לאה נגד הבינה לכן נתכסה מיתתה והיא נעלמת בתוך המערה. מהרמ"ק ז"ל:

והרא"ג ז"ל כ' בשעתא דסכנתא דהות רחל בה ה"ג פי' בשעת הלידה כדמפרש ואזיל לקמיה שאז נפל תורא חדד סכינא: נדר יעקב נדריה היינו נדר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכבר הוה ליה עותרא ובנין והיה לו להוציא עישור נכסיו ועשור בניו. דאתקשי דינא לעילא כי אף שהמלכות שהיא מדת הדין הרפה עתה נתקשה דינה ונתנה רשות למלאך המות שימיתנ'. א"נ דאתקשי דינא כלומר שמיתתה בא ע"י מדת הדין הקשה דהיינו הגבורה לפי שמתה במיתה זו וז"ש לקמן בן אוני מסטרא דדינא קשיא וכו'. ואתענש יעקב תימה כי היא היא שנענשה שהלכ' לבית עולמה ואפשר לפרש לפי שהיא מתה בסבת עון איחור נדרו של יעקב לכך לא מתה בנשיקה כשאר אמותינו הקדושות אלא מתה ע"י קשוי לידה שהיא מיתה אכזרית וקשה וזה הוא ממה שנצטער יעקב שהוא גרם שלא תמות רחל בנשיקה וז"ש מתה עלי רחל ודאי עלי על דאחרית ית נדרי כדלקמן וז"ש מאי ותקש דאתקשי דינא לעיל' גבי מלאך המות כלומר שנתקשה עליה הדין בהיותה מתה ע"י מלאך המות שהיתה ראויה למות בנשיקה וז"ש ואתענש יעקב בהאי כלומר בהאי שהיה ע"י מלאך המות והכריח כן מדכתיב אם אין לך לשלם וגו' כלומר על שלא שלם לקחו משכבו מתחתיו וזהו שדקדק ג"כ ואתמסר דינא ע"י דמלאך המות.

ות"ח בשעתא דאתא עשו וכו' כלומר הראיה שבמיתתה הגיע העונש ליעקב שהרי כשבא עשו שם יעקב את רחל באחרונה דהוה דחיל כי לעולם היה חושש אליה שלא תצטער כ"ש הכא שמתה במיתה משונה כזאת א"כ ודאי אתענש יעקב קרינן ביה וזהו שחזר ואמר ואתענש יעקב על נדרא וכו' כלומר ודאי ראוי לכנות העונש ליעקב כנזכר. ועל תרין אלין אתענשה רחל כלומר אם לא היה נמצא לה סבה אחרת שתמות עליה ודאי היינו מכנים העונש ליעקב ולא היינו משגיחין לומר שנענשה היא אבל השתא שנמצא שעון אחר גרם לה מיתתה נעשה סניף לזה ואגב חדא תרתי אגב שזכר שמתה בסבת קללת יעקב שהיא גרמה בנזקיה ופגע' בעצמ' זכר ג"כ עונש נדרו של יעקב וצרף שניה'.

ויהי בצאת נפשה וגו'. ומיתתה מיתת גופא ה"ג. ופי' כך שלא תפרש דאהדר כי מתה אל הנפש הנז' אלא כי מתה רחל מיתת הגוף לא מיתת הנפש ח"ו. דקשיו דדינא אתגזר עלה ה"ג ופי' קושי הדין של הגבורה הנגזר עליה שתמות ע"י דמלאך המות ולא בנשיקה כמרים כנזכר א"נ דקשיו דדינא שגזרה הגבורה עליונ' להיות מיתת' מיתה משונה ותקרא שמו בן אוני כלומר בן שנולד מצד גזר' דינא קשי' דהיינו הגבורה שמשם באה לה אנינות ועצבות שאם היתה מתה בנשיקה לא היתה היא אוננת אלא היתה שמחה. וקשיר לי' בימינא גרסי' והענין הוא כי מקומו של בנימן ביסוד כשהוא במלכות הנקרא מערב כנזכר בפ' ויצא דף קנ"ה ומערב זה כשהוא קשור בדינא קשיא שהיא הגבורה היא מתלהטת ממנו ואז נקרא צד"ק ואוקיד עלמא בשלהובוי ולכן צריך לקשר האי בנימן שהוא במערב שהיא מלכות כנזכר לקשרו בימין חסד כי היכי דלא יוקיד עלמא בשלהובוי. ואע"ג דאיהו בן אוני וגו' כלומר הגם כי מערב זה שהוא מלכות איהו בן אוני מסטרא דדינא קשיא ר"ל מקושר בסטרא דדינא קשיא גבורה עכ"ז בן ימין איהו כלומר יותר ראוי ליקרא בן ימין לפי שלעולם המלכות מתקשרת בימין ולפעמים הוא שהיא מקושרת בשמאל ולכך ראוי לקוראו על שם התדיר. ואתקברת באורחא מלת ואתקברת נפרד ממלת אתקשרת ופירושו שנקברה באורחא כבר נאמר והוי כתפיסת לשון הפסוק ומה שנאמר הוא האי אתגלייא מיתתה וקבורתה וכו' אמנם הטעם נתבאר בפ' ויצא דף קנ"ח.

ויצב יעקב מצבה וגו' מ"ט כלומר מ"ט הציב עליה מצבה. עד היום מדקאמר היום בה"א הידיע' ש"מ היום הידוע שהוא יום תחיית המתים. ר' יהודה אמר וכו' פליג ואמר דה"א הידיע' לא אתא אלא לההוא יום שהוא יום קבוץ גליות שישובו הגליות בדרך ההוא ששם מצבת קבורתה וכו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: