עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאור החמה על ספר הזהר

אור החמה על ספר הזהר א:שמז

Ohr HaChammah on Zohar 1:347 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text

Open in the reader →

קב"ה ה' שמיה לא ישתנה.

איהו דכתיב אני ה' הוא שמי שהי' מורה שאינו ענין שאחר שאמר אני ה' מאי הוא שמי אלא כלו' עם היות שפעמים אני פועל הדינים איהו שמי לא ישתנה מפני כך שמי הרי הקדמה זו מוקדמת ששם יהו"ד לא ישתנה אפי' שיפעול דינים.

וחמינן וגו' כלו' שהקדמה זו אינה קבועה שהרי אתקרי שמיה אלדי"ם דהיינו שם בן ד' בנקודת אלדי"ם.

והוא דינא בכל אתר א"כ היאך אמר ששם יהו"ד לא ישתנה והרי נשתנה אלא יש לנו בהכרח לומר להעמיד שתי ההקדמות האלו שהענין תלוי במעשה התחתונים וכשאמר הכתוב אני ה' הוא שמי אמר בעוד שיזדככו התחתונים. אמנם אם ירשיעו ישתנה שמו ויהפכוהו הרשעים לדין והנה מכאן ללמוד אל יעקב האחוז במדה זו כאשר הוא בקדושה בא"י יקרא ישראל כשם יהו"ד וכאשר הוא בין שנאין נק' יעקב כשם ה' בנקודת אלדי"ם. ועתה כאשר אמ' הכתוב לא יקרא הוא כאומ' הוא שמי.

והא אנן קרינן ליה והוא בעולם הבא. ומה דאמרת לא יקרא וגו' הורה הכתוב בהפך דאמר וישב יעקב בארץ וגו'. הא בקדמיתא אתמר ירצה וישב כשהי' נק' יעקב ונתיישב עד שקראו ישראל. ובזה נתקן פסוק וישב ומה שהקשה אנן קרינן ליה יעקב היינו במה שפי' שדומה לשם ה' וכמה דקב"ה איקרי לזמנין וגו' כפי פעולותיו ואינו אסור ג"כ אינו אסור לקרא ליעקב בשם יעקב משום דלזמנין וגו' והכל בספירות ומה שקשה לך מלת לא יקרא שמורה שממש אסור קריאתו היינו לאתיישבא בשמא דא.

א"ל אי הכי בשלמא למאי דסליק אדעתין מעיקרא לא יקרא לצמיתות שלל הכתוב ניחא ואברהם לא יקרא עוד אברם אלא לדידך דאמרת לאתיישב' אי הכי אברהם נמי נימא הכי ואינו.

ואפי' בזמנא חדא סגי הענין כי שם אברם גרוע וצריך לסלקו מכל וכל ואברהם שלם אמנם יעקב שלם בספירת הת"ת כשהיא פועלת במלכות בדין ושם ישראל נעלה למעלה להיות מרכבה לת"ת אפי' בבחינה זו המתעלת עד החכמה ולזה בזמנא חדא סגי ויורה לנו מעלתו כ"ש לזמנין וגו' ומה שישראל בתמידות נקראים בני ישראל ולא בני יעקב ומה גם מיציאתם ממצרים ואילך הטעם הוא מדאתעטרו בנוי בדרגין ידיען וגו' דהיינו שזכו לחסד בכהני וזכו לגבורה בלואי והם מתעלים אל הת"ת בדרגין עילאין שש קצוות עליונות חסידים גבורים מארי תורה חוזים נביאים צדיקים נתעלה עליהם ישראל אביהם כדין אתעטר בשמא דא תדיר וגו'.

עד הוו אזלי וגו' הא אתמר דכד מיתת רחל וגו' הענין שהשכינה היא מתתקנת בי"ב לא פחות ולפי זה עיקרם י"ב גבולים ובעת מולד בנימן אינו חשוב והי' ראוי שיהי' עכוב עד שיגדל בנימן ויהי' לו איזה חשיבות וז"ש אמאי מיתת רחל מיד ששכינה לא נתקנה עד שגדל ובעוד שלא גדל הי' אפשר שתחיה רחל ולא תדחה. ותירץ כי אין השכינה משתלמת בשלימות כל זמן שרחל הגשמית בעלת הבית אלא אחר שתדחה ואז שכינה שוכנת בישראל ותהי' רוחנית מתגלית במקום הגשמית בלי לבוש אשה גשמית וז"ש למהוי שכינתא מתעטרא כדקא יאות. ושנית למהוי אם הבנים דהיינו בינה שמחה וזה כאשר יש לבוש גשמי השכינה רוחני וכאשר השכינה היא הגשמית ארצה מתגלית הבינה היא הרוחנית בתוכה דהיינו לעולם שתי מדרגות זו בתוך זו.

ובה שרייא לעילא בבינה ובה תלוי הענין לנטלא בית דירה בעולם התחתון להנהיג העולם ולהשגיח ואין העליון תלוי בשיגדל בנימן אלא מיד שנולד מיד נשלם ועמד במדת חלקו בשכינה דהיינו צד המערב.

וע"ד בנימן הוה תדיר אפי' בשעת מולדתו תדיר הוא במערב ולזה מיד שנולד השלים המקום ובשע' קלה קבלה השכינה מרכבתה וביתה שלא הי' בנימן למטה אז בחזקת נפל כדי שתמתין עד תיקונו וז"ש ולא בסטרא אחרא ולזה ביה שרייא בבנימן תלוי לאתתקנא בי"ב שבטין והענין כי עם שכולם תקון שכינה נקוד' משכן השכינה להגלות אל התחתונים הוא מערב בנימן ואו' וביה שריא מלכותא דרקיעא לאשתמודע' בארעא. ירצה כי הג' דגלים במזרח דרום צפון משפיעים ומושכים למערב כנודע. ועוד שלישית ורזא דא דאגב חדא תרתי שמיתתה דין ליתקן השכינה להתקשט למטה מפני שמדרג' ראשונה לשכינה היא דין כדמפרש ואזיל והיינו דומיא לבני אהרן במשכן והיינו שיש בה דין וצריך להשפיע הדין בצדיק דוגמת יסורים של אהבה וכאשר הצדיק או הצדקת לוקה מיד היא מתמתקת ויש לה תיקון מלמעלה להתיישב שהרי הדין או הפגם שבה השפיעו למטה. והיינו בסוד המדרגות ממטה למעלה להתיישב ברחמים ובאומות מתחיל ברחמים ומסיים בדינים כדפי':

ר' יהודה פתח ואמר טוב ה' וגו' ירצה אין כוונת הכתוב שטוב ה' להתחזק בו דהא פשיטא אלא סתם נק' טוב ה' ואמר שהספי' זו הנקראת טוב ה' מתקשרת עם המ' הנקראת מעוז ולזה אמר למעוז דא הוא תוקפא דאית ביה ישועות מפני שיש עז בגבורה ומעוז בבינה וכאן מעוז במלכות כאו' ומעוז ישועות והיינו ה' ספירות שהם במלכות שהם ה' עלין תקיפין דשושנה שהם ה' אצבעות דיד ימינא דכוס דברכה והיינו מעוז דאית בי' ישועות ששאר המעוזים אין בהם ישועות והעד ומעוז ישועות משיחו שהמלכות נקראת משיח וירצ' עתה שנקשר הת"ת בבחינת טוב עם המלכות בבחינת מעוז ביום שיקומו האומות לעשות צרה לישראל והנה קשר הת"ת במלכות תלוי בעסק התורה והיינו פתיחת דבריו מאן דאתתקף וגו' וכדמסיק התרפית וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וכולא בדרגין ידיען. תבין ענין נאה בענין שינוי השמות יעקב ויש' ולא כן באברהם והוא כי אברהם הוא ברזא דחסד ותדיר הוי ברזא דחסד אבל יעקב הוא ת"ת פעמים אקרי יש' והוא בסוד שם ה' דאיהו רחמי דאיהו מצד החכמה ששם ג"כ שם ה' הרומז במלת חכמה כ"ח מ"ה היא שם ה' העול' מ"ה כנודע ואז נק' יש' כי שם נק' יש' בחכמה י"ש רא"ל רל"א שערים וי"ש עולמות.

וכד מסטרא דאימא דאתקריאת אלדי"ם אז כאמה בתה ונק' מלכות אלדי"ם ואז הוי דינא ולכן נק' אז יעקב הרומז במלכות. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' אני ה' הוא שמי כלומר לעולם שמי ה' שמורה פעול' הרחמים ומה שנקר' אלהים הוא כד אסגיאו חייבין כלומר מצד המקבלים שהם המעוררים ואפי' באותה שעה שנפעל עליהם הדין אין בו שינוי ית' כי אפי' באות' שעה רצונו ית' לרחם אלא שהם מצדם עושים שהב"ה שהוא רחמים יעש' כגבור הפועל דין אבל לא גבור ממש כי אינו משתנ' אלא שמרא' את עצמו כגבור ולכך אמר כגבור כאיש מלחמה. אתקרי שמי' אלהים והוא דינא בכל אתר ואמרו בתיקונים שהטעם אמאי הוא דינא והוא שבשם זה שלטא ה' על י' מורה התגברות הנקבה שהיא דין על הזכר ולכן הו' מורה דין. לא הוה בין שנאין או לא הוה בארעא אחרא ה"ג ותרתי קאמר ודמוכח בסמוך. וכלא בדרגין ידיען כי שם יעקב הוא רומז במלכות כדאי' בפ' ויגש דף ר"י ובפ' בלק דף רי"א ושם ישראל רומז בת"ת שי"ר א"ל כנזכר. לאתיישב' בשמא דא אלא פעמים כך ופעמים כך וכן תמצא בפסוק א' קורא אותו יעקב וקורא אותו ישראל. א"ל והא כתיב ולא יקרא עוד את שמך אברם ה"ג ול"ג אי הכי כלומר הרי באברהם שנאמר בו ולא יקרא כמו שנאמר ביעקב ושוב לא נקרא אברם אלא לעולם אברהם א"כ נראה שפירוש ולא יקרא רוצה לומר כלל לא יקרא. וכד אתעטרו בנוי בכהני וליואי היינו מה שכתוב בדברי הימים כשסדרו המשמרות של כהנים ולויים שם נזכר בשם ישראל דכתיב בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל. הא אתמר וכו' בפ' ויצא דף קנ"ח. נטלי בית' מאן דאצטריך פי' השכינה שנכנסה במקומה של רחל לאתתקנא בי"ב שבטין שהם סוד י"ב בקר שהי' עליה' והשכינה מתתקנת בהם לפי שהם בהיכלות ובהם נחתם תפלות ומעש' התחתונים הנכללים זה עם זה ונעשים נקודה חדא בהיכל קדש הקדשים ואז השכינה מתקשטת בהם והם סוד מ"ן וזהו שרמז כאן באומר לאתתקנא. אמאי מיתת רחל מיד כלומר מאחר שהדבר הזה היה תיקון אין ראוי שמהתיקון יצא קלקול ועוד היות מיתתה תיכף ומיד אמאי. למהוי ושינת' כדקא יאות כי בעוד שהיתה רחל בעולם והיא עקרת כבית לא היתה השכינה מתעטרת בי"ב שבטין בעצם כדקא יאות אבל כשתמות רחל ותחזור נשמתה אל המלכות כי כן כל נשמתין דנוקב' בסתרה' יתבין ועל ידה תחזור המלכות להיות' היא עקרת הבית ונמצא שמי שהיתה עקרת הבית למטה תהיה ממש עקרת הבית למעלה שכן רחל תחתונה היא ברחל עליונה אבל אם לא תמות ולא תחזור נשמת רחל אל המלכות לא תוכל המלכות לאתתקנא בהו כדקא יאות וז"ש ולמהוי אם הבנים כלומר שתהיה המלכות אם הבנים שהם י"ב שבטין ומלת שמח' בספרים ישנים ל"ג ליה: ובה שריא לנטלה בית' ולאתתקנא ה"ג ופי' בה שריא כלומר בה ברחל התחילה המלכות ליטול ביתא ותתתקן בהו דהיינו במיתת' כנזכר. ואד"ג וביה ופי' במות שבא על רחל והכל א': וכן אד"ג במקום שריא תליא והכל א'. ה"ג וע"ד בנימן הוא הוה תדיר במערב פי' הדגל שלו היה במערב שבנימן ביסוד כיוסף וע"ד כלומר לכך בנימן שהוא בנה של רחל הוא במערב דהיינו רמז ייחוד היסוד עם המלכות ונמצא שהייחוד והתקון בא מצד מיתת רחל שאז כשמתה נולד בנימן שהוא בעל הייחוד. ובי' שריא פי' בבנימן שריא לאתתקנא המלכות בתריסר שבטין לפי שהוא השלים מנין הי"ב ואז נשלם התיקון ובי' שריא מלכותא דרקיעא לאשתמודעא בארעא שכן שאול שהיה המלך הראשון על ישראל היה מבנימן. א"נ וביה דלעיל ודהכא אהדר למציאות המות שגרם במיתת רחל דשריא שכינתא לאתתקנא בתריסר שבטין והמות של שאול גרם דישתמודע מלכותא דרקיעא בארעא כדמפרש ואזיל ורזא הכא וכו' כד בעא לאשתמודעא מלכותא בארעא שריא בדינא וכו' עד דאתער דינא בשאול וכו' ולבתר אתיישבת מלכותא. ונתן הטעם לזה ואמר ורזא דא בכל שירותא וכו' על דרך אומרם כל התחלות קשות והוא שבכל זמן שהשכינה רוצה לגלות פעולותיה וענייניה שולט המות קודם וכן אירע לשאול כדלקמן. ת"ח כל שירותא תקיף וכו' הכריח בפי' מ"ש והוא כי הרי שבר"ה אתער שמאלא דיצחק שהוא תחלת סוד הייחוד ולכך הוא יומא דדינא שאז נגזרים כל הגזירות כמ"ש היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אחר שסוד השמאל נתקשר ועשה פעולתו בא הימין להתקשר והוא נייחא סליחה וכפרה וכמו שבר"ה שהוא ראשית ותחלת הייחוד הוא דין כך הכא בענין תיקון וייחוד השכינה בשנים עשר שבטין קודם שתתתקן הוכרח להיות דין. וכמו שבראש השנה הדין שבא הוא כפי עובדוי כך הכא ברחל ושאול כפי עובדוי פגעה בהם מדת הדין וע"י נעשה אח"כ הייחוד שבמיתת רחל נטלא ביתא ואתתקנת ובמיתת שאול אתיישבת מלכותא דהיינו ייחוד ותקון שנעשה למעלה כדי להעמיד מלכות בית דוד למטה. לבתר אתגלי תוקפא כי מאחר שמדת הדין הקשה התחילה לפעול דיניה לא שכיך עד דשצי כלא והענין שכל עוד שהב"ה הולך וזוכר מה שעשו בישראל חרון אפו הולך ובוער ומגדיל המדורה ועל כל דבר ודבר שעשו להם לוקין עליה כפלים עד שנכרתים מן העולם וזהו יריע אף יצריח כגבור המתקומם בכעסו שבנקמו נקמתו מריע.

ויהי בצאת נפשה כי מתה וגומר רבי יהודה פתח וכו' בגין דתוקפא דקב"ה איהו תוקפא כי חוזק שאר הנמצאים אינו חוזק כי אין להם חוזק מעצמם אלא מה שמקבלים מלמעלה ואם לא ישפיעו להם חוזק לא יהיה להם קיום אבל הקב"ה אין תוקפו וחוזקו תלוי בזולתו ולכן תוקפא דקב"ה איהו תוקפא. טוב ה' כד"א טוב ה' לכל פי' הת"ת נקרא טוב ה' והטובות שלו משפיע ליסוד הנקרא כל וזהו טוב ה' לכל. למעוז דא הוא תוקפא דאית ביה ישועות בריש פ' בראשית פירש כי המלכות נקרא כוס ישועות על שם אותם חמש ישועות עליונים שהם חמש תרעין וידוע כי מדת הדין הקשה אין בה ישועות כי כל ישועה הוא מצד ימין כמ"ש ותושיעני ימינך ולז"א למעוז דא הוא תוקפא וכו' כלומר הגם כי מלת מעוז הוי גם כן בגבורה אבל האי מעוז דהכא הוי במלכות שהיא תוקפא דאית ביה ישועות דהיינו חמש ישועות עליונים והכריח כן מדכתיב ומעוז ישועות משיחו הוא כלומר שהפ' אמר כן כי משיחו דהיינו מלכו' הוא מעוז ישועות. ושיעור הכתוב טוב ה' שהוא ת"ת צריך לייחדו עם המעוז שהיא המלכות הכוללת אותם ישועות כשהיא יום צרה כי בייחוד שניהם אם עת צרה היא ליעקב ממנה יושע: עכ"ל הרא"ג ז"ל: