אור החמה על ספר הזהר א:שמד

כרוזא סליק המלאך גבריא"ל.

ואתקטר באוירא באוריאל שר הת"ת.

דבמדבחא פנימאה בינה שמשם אצילות הת"ת ומצדה קשר הגבורה עם הת"ת דהיינו גבריאל עם אוריאל וזה להתיש כח דינו.

אתפשט בד' סטרין היינו ד' מלאכין מיכאל לדרום גבריאל לצפון וגו' כעין הת"ת מן הבינה ואתפשט לחגת"ם.

אלף אלפין וגו' והם מחנות שכינ'.

וכרוזא קאים וגו' המלאך גבריאל כדפי' וקורא לעורר לשירת חצות כל אותם הראויים לשירה.

ותרין פתחין פתיחו היינו סוד השפע הנשפע למלכות מחסד וגבורה.

סלקא האי בית' וגו' בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו וגו'.

עאל מאן דעאל בלחישו סוד הייחוד ת"ת ע"י היסוד מתייחד עם המ' ונכנס בתוכה.

בשית נהורין שש ספירות הת"ת מאירים במלכות בששה שבה.

ונהרין דבוסמין וגו' היינו סוד ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו' ומכאן נראה שהייחוד הוא בחצות לילה ובמקום אחר נראה בהפך. אם ה' לא יבנה בית שחרית ומנחה בייחודים כדמסיק אימתי וגו'. אם ה' לא ישמור עיר אין לה בנין אמנם שמיר' דהיינו מתחלת הלילה שאינו זמן ייחוד בתפלת ערבית היא לגרום לה השמיר' ע"י שירד הת"ת אליה כדי שלא יגברו הדינים ויגברו החיצונים כענין לעתיד שיהי' השמירה מכל וכל כאו' ולא יוסיף יבא וגו' ומשם ראי' לשמירה מועטת זאת כדפי' מאן ערל ומאן טמא שהם שתי שמות שתי פעולות ער"ל בהיותו מפתה האדם לטעות אחריו וז"ש דא הוא דאתפת' ביה ואזיל בתריה ומפני שהפתוי אינו אלא מצד ערלת הלב שאינו רואה בהנהגה ישרה לכך נק' ערל. אמנם נקרא טמא אחר שפתה האדם נטמא למעלה ולמטה וז"ש ואיהו סאיב האי ביתא ואח"כ יבערנו הב"ה משתי פעולות אלו מהיותו ערל ולא יפתה בני אדם ומהיותו טמא ולא יטמא המשכן עוד והיינו שמירת הבית באמת:

אתנטיל לקבלא וגו' כפשטיה דקרא סוכת ה' דהיינו המלכות והשתא קשה וכי יעקב מטתו שלימה עד השתא לא הוה לי' חולק מהימנותא א"כ היכי קאמר ויעקב נסע סכותה לזה אמר מה כתיב לעילא וישב ביום ההוא כשראה עשו הצלחתו של יעקב רצה לאחוז בקדושה לשם ממון לזה אמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ויעקב כשראה שהי' מתגייר לשם ממון דחאו בשתי ידים ואמר יעבר נא אדוני וגו' וכנגד מה שאמר שעמדו שניהם יחד אמר וישב עשו ביום ההוא שרצה לידבק בקדושה וישב אל דרכו ומנהגו בחוץ וכתיב ויעקב נסע ולא שיעקב נדבק בעשו כעין שעשו רצה לידבק אלא כל חד אתפרש לסטרא דיליה וגו' ויהי' ענין סוכתה מהימנותא עילאה שנתעלה יותר בקדושה דהיינו סוד סכ"ה:

א"ר אלעזר דאתקין תפלת ערבית וגו' שכבר תיקנה כאומרו וילן שם כי בא השמש אמנם עתה תקנה כדקא יאות דהיינו שעשאה בית גמור ולא קודם כאו' אין זה כדפי' ז"ל.

ולמקנהו עשה וגו' אם נפרש מקנהו דהיינו סוד העדרים התחתונים שהם ההיכלות לקשרם למעלה שזהו שמירתם מן החיצונים וז"א ודא הוא חולקי' לקשר התחתונים בעליונים בסוד היכל הרצון עם הת"ת ע"י היותו נאחז בת"ת הי' לו כח לכלול מקנהו העדרים התחתונים בסוכות שהם ההיכלות במלכות כדפי'.

שלם בכולא דהיינו סוד שמע ובשכמל"ו שזהו השלמות אחד בעליונים אחד בתחתונים ויהי בשלם סכה שלם ת"ת סכה מלכות והיינו דמסיק כד אתעטר בדוכתי' שהוא הת"ת וכדין האי סוכה מלכות והיינו דהוה שלם מאבהן מחסד וגבו' בהיותו בת"ת דהוה שלם מבנוי שהם מעלמא תתאה בסוד ההיכלות ונכללו בסוד בשכמל"ו כדפי' והיינו שלם לעילא ת"ת בספירות שלם לתתא מלכות בהיכלות דהיינו אבהן ובנוי כדמסיק כדפי' שלם בשמיא ת"ת. בארעא מלכות ואינו כפל כי השמים היינו עצם הת"ת והארץ עצם המ' עילא ותתא אבהן דהיינו שאר הספירות ותתא ההיכלות.

וכדין ויהי בשלם סכה דהיינו קשר הת"ת במלכות והם סוד ה' אחד ושמו אחד.

דינה בת לאה מ' מצד הדין מהבינה.

ת"ח כמה דרגין היינו ממש בקדושה עצמה יש מקטריגין אלו עם אלו בסוד הדין עם הרחמים כל א' מתנשא ובזולת אלו עוד בחצונים עצמן הם מקטרגין עם הקדושים ולכך לא תחרוש בשור היינו קטרוגא דימינא ובחמור היינו קטרוגא החיצונית עם הקדושה ואם ישתף שני מקטרגין אלו יחריבו העולם כולו.

לאו איהו אלא לקטרגא וגו' אינו שיקטרגו אלו עם אלו כמו שהם הקדושים הדינים עם הרחמים אלא סתם לקטרג על מדרגות הקדושה.

נשביה חיויא נחש שרו של עשו והשתא נשכיה חמור דהיינו למטה שאינם שולטים בעולם הזכר אלא במדרגת הנקבה דהיינו עשרה חמורים ועשר אתונות כחות טמאים למטה לכך נגד הנחש עמד יעקב עולם הזכר נגד החמור עמדו שמעון ולוי מעולם הנקבה דאתו מסטרא דדינא קשיא והם נגדיים לו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג זלה"ה כ' ת"ח וכו' אם ה' דא מלכא עילא' היינו ת"ת וקראו מלכא ששם זה קונה בהתייחדו עמה כנזכר בפ' ויקרא דף ה' מלכא בלא מטרונית' לאו מלכא איהו ולפי שהמלכות ג"כ נקר' מלך לז"א מלכא עילא'. דאיהו בונה ואתקין אחר הבנין צריך תיקון וקישוט וזה התיקון נעש' על ידי הכונה דהיינו רעותין. רעותין פולחנין כלומר כוונת העבוד' שהיא היא העיקר כי התפל' והמצוה והעבוד' הנעש' בלי כונ' אינו עוש' ייחוד אבל מאן דשוי רעותי' ומכוון זכאה חולקי'. ואית דגרסי רעותא ופולחנין בוא"ו והענין שאפי' שהכונה היא עיקר הכל עכ"ז הכונה בלא מעש' לא עביד מידי אלא שניהם כא' טובי' וז"ש רעותין ולא די ברעותין אלא ופולחנין כלומר העבוד' הנעשית בידים משותפת עמה ולהיות הכונה היא העיקר נקטה ברישא. אימתי בשעתא וכו כלומר אימתי צריך שמירה העיר הזאת. בשעתא דאתחשך ליליא דהיינו המלכות הנקרא לילה ומתקשרת בחשך דהיינו הגבורה בתחלת הליל' עד חצות לילה ובראותם החיצונים כי שתי מדות הדין מתקשרות יחד מתעוררי' ומתגדרי' וז"ש בשעתא דאתחשכת ליליא וסטרין מזיינין כלומר לפי שנתחשך הליל' המ' הנקרא ליל' בחשך לכך וסטרין מזיינין. ופתחין סתימין היינו כל שערי ההיכלות לבל יעבו' בהם ערל וטמא שלא יטמא את מקדש ה' והנה הפתחים הללו הם שערי ההיכלות ושם שומר מטטרון כנזכר בפ' תרומ' קל"א וה"ק אם ה' שהוא ת"ת שאורו מתלבש במט"ט אם לא יהי' השגחתו שבהיכלו' לא ישמור עיר שוא שקד שומר מטטרון מצד עצמו אלא השמיר' באה מן הת"ת. ואיהו דמסאיב האי בית' ולכך אם לא יהי' ה' שומר שלה יסאב לה. עד דיעבר לי' קב"ה מעלמא שאז אינו צריך שמיר' וענין הטומא' נתבאר בתיקונין ל"ו ס"ה ע"ו פ"ו דף ק"א בפ' אחרי מות דף ע"ט ובפרשת בראשית דף נ"ב ועיק' כל הטומא' גורם אותו העוב' רצון קונו. ואתנטיר מכל סטרין לפי שיש מקומו' בעיר הזאת שלפעמי' בא הנחש ופורץ גדר והם אות' מקומו' שנפגמו מצד מעש' התחתונים ועיקר השמיר' היא באות' המקומו' הנשוכי' וזהו השמיר' שהי' עוש' אדם א' בג"ע בסוד לעבד' ולשמר' אלו המצות עשה ולא תעש' והכונה על מעש' הייחוד שהי' עוש' דהיינו קיום המצות ושמיר' שערי הגן שלא יכנס בו שום חיצוני שבכל מקום שהי' רוא' שם בדק היה עוש' שום מציאו' יחוד וענין שיברח משם וז"ש מכל סטרין פי' אפי' מאות' המקומות החשודי' וא"ת איך אפשר שהעיר הזאת צריכ' שמיר' והלא ומלכותו בכל משל'. לז"א כד"א לא יוסיף וכו' כלומר מדאצטריך קרא להבטיחה שלא יבא בה עוד ערל וטמ' לעתי' משמ' דהשת' עוברי' בו וז"ש ואיהו דמסאב האי בית' עד ההוא זמנא דיעבר לי' קב"ה מעלמא. ואומר מאן ערל וטמא קס"ד שהם שני דברים וא"כ קש' לו שהיל"ל לא יוסיפו לז"א אלא כלא חד ואתי שפיר לא יוסיף לשון יחיד ופי' ערל שהו' טמא ובא להכריח דרושו גם מפסוק התורה וז"ש ויבן לו בית כד"א בית יעקב וז"ש.

ת"ח ויעקב נסע סכות' אתנטיל. פי' הי' הולך הלוך ונסוע ממדרג' למדרג' עד התקשר במדתו ע"ד שהי' אברהם עוש' הלוך ונסוע הנגב'. מה כתיב לעיל' וישב ביום ההו' וכו' וכתיב ויעקב נסע סכת' קשיא לי' שהיל"ל וילך יעקב סכת' שהו' מקביל לוישב שזה חזר למקומו. או יאמר ועשו נסע שעיר' ותו מאי לדרכו ואם היה צריך לכתבו למה לא כתבו ביעקב: לז"א אלא כל חד אתפרש לסטרי' כי להיות שעשו היה אחוז בקליפו' וכבר היה אחוז בהם בעצם קרי בי' וישב ביום ההו' עשו לדרכו כלומר חזר לסורו ולדרכו ולמנהגו להתקשר בקליפה הנקרא שעיר' ולכך כתיב ביה וישב כלומר חזר אל מקומו שכבר היה אחוז בו אבל ליעקב לפי שהיו כל מסעותיו הלוך ונסוע ממדרגה למדרגה לכך לא אמר וישב או וילך לדרכו כי עדיין לא השיג מבוקשו אלא כתיב ביה ויעקב נסע סכותה כלומר נסע ממדרגה א' ויחן בסכותה דהיינו השגה והתקשרות בשכינה הנקראת סכותה ואח"כ נסע מבחינת סוכה ויבן לו בית שעלה למעלה במדתו מדת הת"ת באופן שהוא היה בונה ומתקן לבית הזה וז"ש כל חד לסטרא דיליה כלומר למ' שהיה עושה עד עתה כל אחד כנזכר. כד"א בית יעקב כלומר בית שבנה יעקב. דאתקין תפלת ערבית פי' המלכות הנקראת תפלת ערבית והוא תקנה וקשטה במעשיו הטובים שנתקשר בת"ת והו' משפיע בה ומתקנה ועושה אותה כלי. ולמקנהו פי' בניו י"ב שבטין. עשה סוכות שאר סוכות דהיינו ההיכלות שהם סוככות על י"ב בקר שתחת הים הנזכר בס"ת לפרשת ויצא דף קס"ט שהם סוד י"ב שבטים וקשר אותם שם באותם ההיכלות הקדוש' לנטרא לון. ודא הוא חולקיה כי כן ההיכלות הם מרכבה אל הת"ת כנזכר בתיקונים עמודא דאמצעיתא מקננא במטטרון. א"נ ודא הוא חולקיה כי כן הם נכללים ונקשרים היכל בהיכל עד שנכנסים כלם בהיכל קדש הקדשים ששם יורד הת"ת ומתייחד עם המ' והם אות' ז' הנערות שהם בתולות אחריה וגומר מביאות כתי' כנזכר בפרשת פקודי א"כ ודאי דא חולקיה דת"ת.

וכדין ויבא יעקב שלם כלומר אחר שתקן וקשר עצמו במדתו כמ"ש לקמיה דאתעטר בדוכתיה וכו' ואת בניו במקומן כדין ויבא יעקב שלם כלומר בא להתייחד עם בת זוגו בהיותו שלם בתכלית השלימות וזהו שלם מכלא. וכתיב ויהי בשלם סכו פי' ויהי שלם בתכלית השלימות כשבא להתייחד עם סכו שהוא מלכות. וכלא רזא חדא כלומר בין פסוק ויבא יעקב שלם ובין פסוק ויהי בשלם סוכו הכל ענין אחד וסוד א' ומפרש ואזיל שפי' פסוק ויבא יעקב שלם פירושו הוא דכדין אתחבר עמיה מהימנותא בהיותו שלם דאתעטר בדוכתיה דאתחזי ליה וזהו ויבא יעקב ת"ת להתייחד במ' כשהוא שלים כנזכר: דאתעטר גרסינן ול"ג כד אתעטר. וג"כ פי' פסוק ויהי בשלם סכו הוא דכדין האי סוכה אתעטרא בהדיה דהוה שלים מאבהן כלומר ויהי הזווג של המלכות הנקראת סוכה ביעקב שהוא שלם שבאבות וכו'. שלם לעיל' בהתייחדו עם המ'. שלם לתתא להיותו בחיר האבות כדפי'. שלם לעיל' דאיהו כלל' דאבהן דהיינו שבת"ת שהו' כולל החסד והגבורה בסוד שמים אש ומים וז"ש שלם בשמים כלו' שלם בהיותו נק' שמים שכולל אש ומים שלם לתתא בבנוי קדישין דהיינו בארע'. וי"ס דגרסי שלם לעילא דאיהו כללא דאבהן ת"ת ישראל ומובן היה מעצמו כנזכר. מיד מה כתיב ותצא דינה בת לאה ואוקמוה. אפשר לומר דה"ק כי בבא יעקב שלם לעילא ושלם לתתא שנתקשר במדתו והיה לו י"ב שבטין למטה תכף נזדווגה עמו שכינה וזהו מיד מה כתיב ותצא דינה בת לאה דהיינו המלכות הנק' דינה ע"ש שהי' מדת הדין והוא דרך אסמכת' בעלמ' כי לדרך זה אין הפסוקי' דלקמי' צודקי' רק למסקנ' דמלת' הוא כאסמכת' בעלמא כנז' אבל העקר הוא דתפיס לישנא דקרא וקא דריש ביה ת"ח וכו'. א"נ שאחר שנתייחד השלם הזה עם סוכתו וקבל' ממנו מיד מה כתיב ותצא דינה דהיינו המלכות שיוצא' לתת טרף לבית' וחק לנערותי' ממה שקבל' ואז תפס בה החמור דהיינו הקליפ' לשאוב ממנה וז"ש ותצא דינ' כדפירשנו לראות בבנות הארץ כלומר להשגיח בענייני העולם ואז וירא אותה שכם בן חמור וישכב וגומר דהיינו התקרבו' הקליפ' אל מקדש ה' והשכינה מצטער' על הדבר הזה שמכוונת היא שלא להשפיע בהם אבל הוא מוכרח לפי שהם צריכים לעולם וזהו ויענה כלומר מרגש' ענוי בדבר ההשפע' הזאת.

ת"ח כמה דרגין פי' עשר כחות התמור' כדאית' בפ' פקודי דף רמ"ג ורמ"ד וסטרין היינו תלת קשרין שבכל דרועא ובכל שוקא כדאית' התם. א"נ היכלו' התמור' כדאית' התם נמי. וכלהו משניין שכמו שבהיכלו' הקדוש' כל מלאך ומלאך הוא משונ' מחבירו והוא אבר א' מיוחד מפרקי המרכב' ואין אחד דומה לו בבחינה ההיא כנזכר בפרשת פקודי דף ר"ס כן גם זה לעומת זה עשה האלהים אותם הכוחות והענפים של סטרא אחרא משניין דא מן דא. אלין מקטרגין לשלטאה על אלין שקודם ששלט מלך בבל על מלך מצרים כבר שלט שרו של מלך בבל על שרו של מלך מצרים כמ"ש יפקוד ה' על צבא המרום וגומר. ולמטרף טרפין כלחד וחד לזיני' שיש שר שטורף כח חבירו דהיינו הכנסו בגבולו כדי שעמו למטה שהוא שר עליו ישוללהו ממון ויש מי שטורף כח של חבירו ונכנס בגבולו כדי שעמו ישלוט עליו ויהרגהו וההקש על זה מכמה מינין כי כן יש מהאנשים ל מטה שוללים נכסים אלו לאלו ויש שלוכדים עיירות אלו מאלו ויש שהורגים אלו לאלו והוא כפי שליטת כח אותו השר העליון שלהם ששלט על השר האחר וז"ש ולמטרף טרפין כל חד וחד לזיניה כפי שטרף כחו למעלה כן טורף הוא למטה יש טורף ממון יש נפשות כנזכר. א"נ ולמטרף טרפין היינו יניקת הטרף שמטריף להם השכינה כמ"ש ותתן טרף לביתה וגומר והם מקטרגים אלו עם אלו לטרוף האחד יותר מחבירו והקטרוג הוא הבל כי השכינה נותנת לכל אחד מה שהיא רוצה. מסטרא דרוח מסאבא כלומר בין אלו השולטים ובין הנשלטים כלם מסטרא דרוח מסאבא לפי שבכמה דרגין מתפרשן. כמן אורבים. דהא כתיב בדל"ת גרסי'. לא תחרוש בשור ובחמור כלומר לא תעשה מעשים רעים שתטיל ביניהם שלום ותחבר השור והחמור שמקטרגים זה עם זה שיחדו ישלימו לפי שבזמן שמתחברים מקטריגי' ומחריבים העולם.

ות"ח תיאובתא וכו' כי אפילו שמקטרגים אלו באלו טמאים בטמאים עכ"ז תיאובתא דילהון לאו איהו לקטרגא בסטרין קדישין ויעקב יוכיח כדמפרש ואזיל. תמן איהו קאים לגבי חויא כלומר שם בנגיעה בכף יריכו עמד כנגדו שלא יכול לו. שמעון ולוי דאתו מסטרא דדינא קשיא שכן הם בגבורה כנזכר בתיקונין שמעון שם עון כלו' שם מתפקדים העונות לוי בבחי' הלוים שהם בגבורה עכ"ל הרא"ג ז"ל: