אור החמה על ספר הזהר א:שמג

כד"א ויעבור מלכם לפניהם וגו' דהיינו לשון קדימה לא לשון העברה והרחקה שדבקה שולטנות יעקב עם שולטנות עשו אלא שמקדמת וסמוך לזה תהי' זו זה קם וזה נופל והיינו שראה יעקב שזמן ראשון שליטת החיצונים כאו' אוכלין כל ד' ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש ולא רצה שליטה בזמן שליטת החיצונים שידע שעתידין ליבטל הן והשולטים עמהן והיינו צורך תיקון העולם הוא שליטת החיצונים כדי לעכל פגם אדם הראשון ולזה אמר ואני אתנהלה לאטי ירצה אתנהל לאטי בעולם הזה להגיע לעולם הבא וז"ש אתנהלה לאטי לעלמא דאתי וההנהג' הזאת יהי' לרגל המלאכה כפי צורך תיקון השכינה שהיא עשתה מלאכת העולם ונתקלקל במעשה אדם והיא מנהגת העולם עד שתתקן אותו הפגם ואותו עון וז"ש דא אספקלריא דלא נהרא שנחשכה המדה הזאת בחטא אדם הא' וצריך שתאיר כאו' והי' אור הלבנה: ומציאות ההנהגה שהיא מנהגת לאט עד הגיע הנשמות לשלימות אותו הענין אני מתנהג עמה.

אשר לפני וגו' הוא הי' הת"ת ולפניו ודאי המ' דהיינו דאמרי' בכל מקום לפני ה' מן קדם ה' או בכל מקום המתרגם לתלות הענין בשכינה יפרש מן קדם ה' דהיינו השכינה ששם יהו"ד משתמש בה.

כרובים מטטרון וסנדלפון שהם סוד היציר' והעשיה למטה שהם בסוד בשכמל"ו. ואמר רגל המלאכה אשר לפני בסוד שמע ישראל ואמר ולרגל הילדים בסוד בשכמל"ו והיינו סוד ההנהגות וההשגחות מהן ע"י שכינה באצילות מהן ביציר' מהן בעשיה.

נפיק חד אילנא רברבא וגו' חד אילנא ת"ת עץ החיים בתוך הגן מ' בתוך פנימיותה נכנס. אילנא מצד קו האמצעי. רברבא מצד הגדולה. ותקיף מצד חוזק הגבורה.

עפייה וענביה היינו שהאילן הזה בן ארבע בחינות א' שרשים דהיינו ה' תתאה וז"ש בגויה נפיק וגו' הב' גוף האילן דהיינו וא"ו וז"ש אילנא רברבא וגו' הג' ענפי האילן והיינו ה' עילאה וז"ש עפיה. הד' פרי האילן והיינו יו"ד וז"ש ענביה וגו' ולעמוד על ענין זה היטב צ"ע במה שפי' בתיקונים.

מזונא לכולא ביה עליונים ותחתונים ימיניים ושמאליים.

ענני שמיא שמים ת"ת ענני שמיא הם ענן וערפל חסד וגבורה והיינו סוד ע"ב * יעוין בסידור רבינו הרמ"ק ז"ל בתפלת מוסף דר"ה מה שפי' על אתה נגלית בענן כבודך: חג"ת.

ואתטמיר בין תלת טורין מתעלם בין ג' ראשונות בסוד הדעת העול' עד הכתר. ואמר תחות אלין טורין שהם ג' ראשונות נפיק הת"ת וסליק לעילא בסוד ההתעוררות ונחית לתתא בסוד השפע וההארה ממעלה למטה.

האי ביתא אשתקיא מיני' בסוד ונהר יוצא וגו' דהיינו שפע סתם אמנם גם להם בחינ' ב' והיא בחינת הייחוד ועליה רמיז וגניז בגויה כמה גניזין וגו' דהיינו שממציא בה מציאות הספירות כולם ובהם היא נבנית וגו'.

ההוא אילנא ת"ת מדת יום חמה.

האי ביתא וגו' היינו מדת לילה מלכות לבנה.

בשעתא דעאל חשוכא היינו חשך הגבורה.

וכל פתחין סתימין היינו פתחי היכלי הקדוש'.

כמה רוחין חיצונים ואפשר שהם נשמות התחתונים שהם למטה בעולם הזה.

ועאלין בין אינון צפרין היינו סילוק נשמות טהורות בין המלאכים כנז' בזוהר.

ונטלין סהדותא בעולם העליון נוטלים עדות ממעשה האדם מהנשמה העולה וחשבון זה היא נותנת עדות בעת עלייתה ואח"כ לפי קוצר מעשיה היא נהנית בהשגתה שם בעולמות העליונים וז"ש ושטיין וחמאן מה דחמאן וזה נמשך עד חצות לילה דאתער רוח צפון דהיינו גבורה וז"ש עד דאתער ההוא חשוכא שהמלכות מחצות לילה ואילך יונקת מהת"ת מצד הגבורה והיינו רוח צפונית שמנשבת בכנור דוד.

ואפיק חד שלהובא היינו כח הגבורה ונוקבת ויורדת דרך כל המדות עד המלכות וז"ש ובטש בטישין ובקע טורין היינו המלכות הנק' סלע.

וסלקא ונחתא פי' עולה ליקח כח ונחתא למט"ה לעולם הזה ואתער קלין היינו קול הגבר למעלה המלאך גבריאל ולמטה התרנגול בחצות לילה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אפיק מבוצינא דקרדינותא וגו' הכוונה הי' ספי' דכולהו הוו חד קטורא ואין שום הפרש ח"ו ביניהם ואתלהיטו בה' שבילין הכוונה כי ענין אצילות הי' ספי' הוא כדוגמת מדליק נר מנר וזהו אתלהיט ר"ל האיר.

ומאה שבילין אינהו הי' ספירות דכל א' כלול מעשר ואינון ק' ובהון אתעביד ביתא דעלמא איהו דרגא בתראה מכולהו מאה ואיהו מלכות דמלכות. וההוא אילנא דהוי בגוי' איהו יסוד דמתחבר בשכינה וכד סליק ההוא אילנא אתטמר בין ג' טורין אינון חג"ת ואיהו אתגליא ביממא.

וההוא ביתא שליט בליליא ובההוא דרגא בתרא' אינון כל הנהו פתחין ואדרין ואכסדרין לצפרי שמיא ושם מתלקטין תחת כנפיה וביתא מתלהטין בשית נהורין אינון שש קצוות. עכ"ל:

והרא"ג זלה"ה כ' דהא אפי' בההוא זמנא חשב לארך זמנין כדמפרש ואזיל ודא הוה בכי בגין דאבוי הוה קיים ולא יכיל ליה משמ' שחש' שאחר שימות אביו יהרגנו. א"ר אבא ודאי אתחלש רוגזי' וכו' פליג אתרוייהו דלא איתי' למה דאוקמו' חבריי' ולא לדידי' דר' יוסי אלא שהחבוק והנשוק והבכי' כלם היו בלב שלם ונפש חפצ' כי אחר שנכנע לפניו והשתחוה כ"כ השתחויות וקבל שוחד שודאי נעשו חד ולא נשאר טינא בלבו וזה שאמר ודאי אתחלש רוגזי' כלומר שכל כעסו חלף הלך לו ונשקו בכל לבו ואמנם סיב' זאת האהב' כרגע הוא. בגין דהא אסתכם וכו' ומאחר שסמאל שרו הסכים על הברכות ונעש אהובו וברכו כך עשו הבא מכחו נעש' אוהבו וכדמסיק ואזיל דהכי כל מלין דהאי עלמא וכו' כי ברצו' ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו שנעשים אנשי שלומו.

יעבר נא אדוני וגומר א"ר אלעזר היינו דקאמרינן בקדמית' בסוף פ' תולדות יצחק דבארבע ברכות נתברך יעקב כדאיתא התם: דברכי' אבוי בגין דכתיב טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו וכתיב ותשחק ליום אחרון והא אוקמו' ועדיין וכו' ה"ג בס"י ופשוט הוא כי רצ' יעקב לישא עול הגלו' בנעוריו כדי שישחק ליום אחרון באחרי' הימי' ועדיין לא אתקיימו אפי' חד מנייהו וא"ת והרי בסוף פ' תולדות יצחק משמע שאשתמש בחלשא מנייהו ואיך אמר ועדיין לא אתקיימו אפי' חד מינייהו וי"ל היינו אם הי' בא עשו להלחם עמו ברכב ובפרשים הית' כונתו להשתמש בחלשא אבל השתא שהשלים עמו לא אשתמש וז"ש התם והשת' לגבי דעשו די לי בהאי. לאינון יומי' דאזלין לאט היינו לעולם שכלו ארוך ומאריכים ימים עד אין קץ והכונה לומר שאין אני רוצ' להתקשר ולהיות חלקי עתה בימים הקצרי' והמעטים האלו של העה"ז ימי הקליפ' אלא רצוני להתנהל ולהתקשר לאותם הימים ההולכים לאט שהם ארוכים עד עדי עד ימים הקדושים והטהורים. דבה אתעביד עבידת' דעלמא היינו מלכות שע"י נפעלים כל פעולות התחתונים וכאלו אמר לרגל העוש' המלאכה. דא היא מן קדם ה' בכל אתר כלומר בכל מקום שנאמר קדם ה' רומז למדה זו שכן היא יושבת לפני הת"ת שכן היא ראשונ' ליכנס פנימ' ולהיות יעקב אחוז בת"ת אמר אשר לפני. דא הוא רזא דכרובי' היינו מטטרון וסנדלפון ושיעור הכתוב ואני אתנהל' לאותם הימים העליונים ההולכים לאט שהם אותם ימים שלרגלם עומדת המלכות הנקרא מלאכה ותחת רגל המלאכה עומדים הילדים כנזכר באלו אני דבוק וקשור וז"ש רזא דמהימנות' דאיהו אתדבק בהו ובין זה ובין זה אסבול גלותך עד דימטי זמנא דילי לשלטא' על הר עשו שאז אשלוט בשני עולמות יחד. א"נ ואני אתנהל' לאטי כנזכר אבל עתה בזמן הזה אהי' יושב בגלות דומם על העפר כמו שהי' השכינה יושבת בגלות עמנו ואתמשך לרגל המלאכה הזאת כלומר בעבודת פרך היא עומדת והיא אספקלרי' דלא נהרא לפי שהיא בחשך הגלות ובאשר תלך אלך ואסבול עול הגלות והצער עמה יחד בשותפו' וכן לרגל הילדים שהם ג"כ בגלות עם השכינה אמם שהם במדרגה התחתונ' תשי כח כילד הזה עד אותו הזמן שיתגברו ויקראו גבורי כח להלחם כנגדם במהרה בימינו אמן. אנא אסבול גלותא דילך בס"י ליתי'.

ויעקב נסע סכות' וגומר רבי חייא פתח ואמר שיר המעלות וגומר ברעות' דקב"ה בכתר שהוא רצון הקב"ה. למברי עלמא להאציל עולם האצילות עכ"ל הרא"ג ז"ל: