אור החמה על ספר הזהר א:שלט

דלא לקיימא וגו' שימשך רוח הטומאה וישליט בו כדפי' בפ' נשא.

מאן אבק הוא החיצוני מותר האש הדין הקשה והוא מסורס שאינו עושה פירות עפר הוא עושה פירות והיא הקדושה שבה הויית כל ההויות ולכאורה נראה שהוא סוד עץ פרי עושה פרי למינו דהיינו דעביד איבין. ואין מכאן ראיה אם כוונתו על היסוד או על המלכות או על הת"ת או על הבינה. אמנם על המלכות אינו שהרי הקשה ר' יהודה אי הכי שעפר הוא למעלה באצילות מאי מקימי מעפר בשלמא אי איהו למטה ניחא דהיינו שהדל שוכב לעפר ועתה מקימו מן העפר אמנם אם העפר למעלה מאי מקימי מעפר ותירץ כמשמעו עפר השפלות ולא קשה מידי ולהאי גוונא בסוד המדות יתיישב מקים מעפר אותה ספירה הנקראת עפר נותנת קימה לדל שהיא המלכות ולפי זה אין המלכו' העפר אמנם היסוד ג"כ אינו שהרי הוא אומר אח"כ ומההוא עפר נפיק דל אין המלכות יוצאת מהיסוד וג"כ הת"ת אינו מן הטעם הזה אמנם בעת היותה יוצאת מן החכמה אינה דלה ועניה וז"ש ומההוא עפר נפיק דל דלית ליה כלום שהמיעוט צומח מהבינה כאומרו הביאו עלי כפרה שמעטתי וגו' כדפי' בספ"ר.

ומההוא עפר כל איבין וגו' היינו שהבינה נותנת כח אל היסוד להוליד וכל הספירות נובעות כח שפעם ממה שמקבלות ממנה.

וביה אתעבידו כל עבידן דהיינו ל"ב אלדי"ם דעובדא דבראשית.

הכל היה והכל שב בסוד התשובה ביובל בסוד בשנת היובל הזאת תשובו וגו'. ואפי' גלגל חמה היינו שש קצוות שהחמה ת"ת מתגלגל בהם וכל שכן מהם ולמטה.

אבק היינו מרכבות החיצונים והיא נקבתו וכל אשר למטה ממנה ולא עביד איבין שהוא מסורס ועם היות שהוא עושה היינו מה שישר' נותנים כח לחיצוני בעבירות להתגבר אמנם מצד עצמו אין להם כח כלל ובזה נתקן כל הדוחק. או אפשר שהוא עושה רוחין ושדין וכיוצא אמנם פירות וכח בריאה בעגלם אין להם וז"ש איבין לעלמא.

ואינון שכיבי לעפרא אחרא דהיינו אבק באמת.

עד דיסתלק נהורא תחלת צמיחת הגאולה ואח"כ ויתנהיר יממא שנתגלה הגאולה.

וכדין ישלטון ויהיה להם מלכות ואח"כ יתבטל מלכות האומות ולהון אתייהיב מלכותא וגו'.

כדין יפתח לון פתחא דנהורא וגו' ד' בחינות כתובות הא' כמו שחר היינו מצד המלכות ואח"כ מאירה המלכות מן היסוד ולכן אמ' ולבתר פתחא אחרינא רב מיניה שיגדל אור השחר ותהיה כלבנה במלואה עד דקב"ה דהיינו מ"י יפתח לון תרעין דהיינו בחינה ג' ברה כחמה כאו' אור הלבנה כאור החמה והוא מן הבינה כדפי' בתיקונין ואח"כ איומה כנדגלות דהיינו שהדגלים לכל רוח וז"ש לד' סטרי דעלמא והיינו מתרעין עילאין דמי שכל א' וא' יהיה לד' סטרין.

ודרך הגאולה זו היא ממש הנהגתו של הב"ה לישראל או לצדיק פרטי בגאולתו והיינו אומ' ולצדיקייא דבהו לרמוז ליעקב כדמסיק.

אבל עשו לאו הכי. הענין כי הקדוש' בהפך מן הקליפה והענין כי הצלם הוא שיעור קומת החיצונים והוא ענין שליטת האומות ודרך שליטתם הוא בהפך צלם אלדי"ם וזה כי הצלם תחלתו מן הראש כאומרו את רישא דדהבא ויורד עד שיורד אל הרגלים ויתאביד מכל וכל לכך השליטה מן הראש שליטה רבה והיינו שליטת עשו שהיא מן החיצונים. אמנם שליטת ישראל קדושה מתחלת מן הרגלים כדפי' מן המדה האחרונ' והיא עולה מעט מעט ומתגדלת ומה בין זה לזה הקדוש' עול' עד אין תכלית כמו שבהתעלות העניינים ממטה למעל' יעלו עד אין סוף והחיצונית תרד מן הראש עד סוף מדרגותיה וספו תמו. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג זלה"ה כ' ויאבק איש עמו וגו' מן אבק ועפר גרסי' והכונה שמלת ויאבק הוא מלשון אבק ועפר מן השמים וכו' דאמר קרא. אבק טפל לעפר בספרים ישני' לא איתי' והדין עמהם דאי גרסי' לי' לא שייך למימר בתר הכי מה בין עפר לאבק שהרי יש ביניהם שזה טפל לזה. אלא אבק דאשתאר וכו' ה"ג. דאשתאר מן נורא היינו אפר מקלה ולא עביד פירין לעלמין ה"ג. ואיהו כללא דעיל' ותתא ה"ג בדלת והדר למלת עפר דקאמר ואמר שעפר רומז למעלה ולמטה דהיינו בבינה ומלכות ששניהם נקרא עפר. א"נ הדר לתרוייהו לאבק ועפר דקאמר ופירש ואמר שהוא כללא דעיל' ותתא דהיינו עפר כללא דעיל' צד הקדושה ואבק דתתא דהיינו הקליפה והענין כי הקליפה נמשלה לאבק דלא עביד פירי וכמו כן הם לא עבדי פירי כנזכר בזוהר דאי הוו עבדי פירי הוו מטשטשי עלמא והקדושה נמשל לעפר דעביד פירין ואיבין כעפר זה שמגדל צמחי'. אי הכי מאי מקים מעפר דל שנראה שמקימו ממקום שפל. א"נ כמשמעו שהוא עפר ממש. אבל להאי גוונא ה"ג כלומר אבל ע"ד הסוד שאמרנו. בגין דלית לי' מגרמי' כלומר בגין דלית לי' לדל זה מגרמי' כלום ומי גרם לו זה לפי שיצא מההוא עפר שהיא המלכות דלית לה מגרמ' כיוצא בו וזהו מקים מעפר דל כלומר בורא ומוציא דל מעפר שהוא דל כמוהו. ומההוא עפר כל איבין וכו' כלומר הגם כי היא נקרא דלה דלית לה מגרמ' כלום היינו מגרמ' אבל ממאי דנקטא מלעיל' כל איבין וכל טיבו נפקי מיני' וכו'. וביה אתעבידו כל עובדין שהיא האדדיכל והמנהגת כל העולמות ופועלת כל הפעולות והכל שב אל העפר לא גרסי' לי' בס' ישנים והדין עמהם כי פירוש זה פירשוהו במקום אחר על הבינה שהיא מוציא' הכל ואליה חוזרים בסוד היובל שחוזרים כל ההויות אל שורשם אבל כאן אינו מפרש כי אם על המלכות שהכליצא ממנה כנזכר ולכך השמיט והכל שב אל העפר. ואפי' גלגל חמה היינו חמה תחתונה. פירין ואיבין לעלמין ה"ג. דאתיא בההוא אבק ורכב עליה דהיינו סמאל שרו של עשו רכב על בת זוגו הנקרא אבק על שם שאינ' מוציא' פירות כדי ללחו' עמו וה"פ ויאבק איש עמו איש זה סמאל נתאבק ונתאחז בבת זוגו הנקרא אבק קודם שבא להלחם עמו. לעפר' אחרא מלת אחרא ל"ג לי' בספרים ישנים ופי' לעפרא כמשמעו ואי גרסי' לי' הוא לפי שהזכיר עפר קדוש הוצרך להבחין ולומר שאנו שוכבים בגלות תחת אותו עפר האחר דהיינו האבק הנזכר. וכך הוא לזמנא דאתי וכו' כלומר כל אותו ענין שעב' על יעקב רמז הוא דקא רמיז בגלות בית יעקב:

ויאמר שלחני כי עלה השחר וגו' ר' יהודה פתח מי זאת וגו' האי קרא אוקמוה בריש פ' בראשית. אבל ע"ד הפשט אלין אינון ישראל וכו'. יוקים לון וכו' קודם יהי' להם התקוממות שיגברו בקצת על אויביה' שלא יהיו תחת רגליהם כעפר לדוש ואח"כ יפיק לון מגלותא: יפתח לון פתחא דנהורא וכו' רמז לנו לארבע מיני גאולות שיתגלו לנו בע"ה באחרית הימים כמו שהיו במצרים כמז"ל וגאלתי והוצאתי וגומר כן לעתיד לבא כמו שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והם מד' מדות העליונו' אחד כמו שחר דהיינו אור ההיכלות דיציר' ובריא' שיתגל' כי הם נקרא שחר בערך האצילות וזהו שכוון התנא באומר יוקים לון ויפיק לון רמז לגאול' הזאת. ב' יפה כלבנ' דהיינו אור המלכות הנקר' לבנה כלומר במילוא' כי ירח נקרא בעת כשהיא פגומ' וכנגד זה אמר התנא פתחא דנהור' דקיק שהמלכות בערך הת"ת נקר' כן המאור הקטן. ג' ברה כחמה היינו אור המתגל' מהת"ת הנקרא חמה וכנגד זה אמר התנא ולבתר פתחא אחרינא דאיהו רב מיני' שכן נקרא הת"ת המאור הגדול. ד' איומ' כנדגלו' היינו אור הבינה וכנגד זה אמר התנא עד דיפתח קב"ה תרעין עילאין דהיינו סוד חמשים שערי בינה שיתגלו כלם ואו' פתיחן לד' סטרין דעלמ' דהיינו גלוי אור הבינה שיהי' כ"כ שישפיע לד' רוחות שהם מזרח ת"ת מערב מ' צפון דרום גדול' גבור' שאפי' שיש בהם מדות בעלי הדין בהשפע' זו שיושפעו כלם מהבינה יתהפכו כלם לרחמי' גמורים להשפיע לישראל: כד"א מעט מעט כלומר אעפ"י שאין ראי' לדבר בעצם זכר לדבר. ואתאביד מיני' זעיר זעיר עד דיתתקפון ישראל וישיצון לי' מכלא הכי גרסי' בספרים ישנים והענין הוא משז"ל וידו אוחזת בעקב עשו כשזה נופל זה קם כמו שעשו הולך ונופל מעט מעט כן ישראל קמים מעט מעט וז"ש ואתאביד מיני' זעיר זעיר כמו כן ישראל קמים זעיר זעיר והולכי' ומתגברים עד דיתתקפון ישראל וישיצון לי' מכלא. ובגין דנהיר בשעת' חדא ירצה כי כשעולה האדם מעפר האשפות למעל' גדול' ברגע מורה שאין הענין ההוא מחמת שהוא ראוי לכך מצד מעשיו הטובים אלא מצד המערכ' שלו שעלה מזלו וגרם לו המעל' ההיא בפתע פתאום וזאת המעל' כזאת לא תתמיד כי כשיחזור הגלגל ירד הוא ג"כ אל אשפתו אבל כשעולה מעט מעט מור' קיום והעמד' שמצד שהוא ראוי לכך בכל דרכיו משכיל ועולה במעל'. כן ישמעאל שעלה במעלה פתאום והעמיד כמה נשיאם וכן אחרים כיוצא בו זה מורה שבא להם מצד המערכת והמזל ולכך כשהמערכ' נופל נופלים הם כרגע כמו שהעלי' היתה פתאום כן הירידה וז"ש ובגין דנהיר בשעתא חדא וכו' כלומר במעט זמן. דיתתקפון ביו"ד גר': וכן גרסי' וכלא שאלו ואמרי ול"ג לון. כמו שחר קדרותא דצפרא וכו' כאן פי' בפי' מה שרמז לעיל כנז'. נהורא דקיק בערך המלכות וקראו ההיכלות דבריאה ויציר' נהורא דקיק. ולבתר איומה כנדגלות תקיפ' בנהורא וכו' היינו מצד הבינה ומלת כנדגלות הוא מלשון דגלים כלומר כאותם הדגלים שיצאו ממצרים שיצאו מסטרא דיובל' כנז' בפ' בשלח.

ת"ח בעוד דאתחשך יממא ואתכסי' נהורא נהיר סיהרא ואתי זעיר זעיר עד דיתרבי וכו' ה"ג בס"י. והענין כי הלבנה קודמת לשחר ושחר לחמה א"כ איך נקט קרא שלא כסדר תחלה שחר ואח"כ יפה כלבנה לז"א ת"ח בעוד דאתחשך כלומר בעוד שהשחרו' של שחר משחיר בעת ההי' ג"כ הירח מאיר ובעוד שהירח מאיר השחרו' הולך מעט מעט עד שמאיר בעצם ויצא השמש. א"כ לעולם השחר קודם כי אפי' אחר שהלך לה השחרות נשארה הלבנה מאיר' א"כ לא קשה מידי כי סדרא נקט ואזיל וז"ש בעוד דאתחשך יממא ואתכסי' נהורא דהיינו השחרות של השחר בעודו משחיר נהיר סיהרא הלבנה עומדת ומאיר' ואור השחר אתי זעיר זעיר עד דיתרבי נהורא דהיינו זריחת השמש בעצם א"כ הסדר הוא כדאמר קרא וא"ת הרי מ"מ אור הלבנה מאיר' כל הלילה והשחרות בא בסוף הלילה והדר קושי' לדוכתין לז"א דהא כיון וכו' כלומר אה"נ כדבריך שהלבנה מאיר' כל הלילה אמנם הכתוב אינו מדבר אלא באותו אור הלבנה שמאיר' אחר שחרותא דצפרא וז"ש דהא כיון דקב"ה יתער לאנהרא לה לכ"י יהי' כסדר הולך מאיר יותר דבקדמית' יהי' כמו שחר דאיהי אוכמא ולבתר יפה כלבנה ולבתר ברה כחמה וז"ש לבתר ג"פ ואם הוא מדבר באור הלבנה של קודם השחר א"כ נמצא הגאול' מבולבלת וחוזרת לאחוריה שמתחיל להאיר חוזר ומחשיך כי אור הלבנה יותר גדול מהשחר אלא על כרחך אין הכתוב מדבר אלא באור הלבנה שאחר אור השחר כנז'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: