אור החמה על ספר הזהר א:שלח

כד ברא קב"ה עלמא העולם הגשמי עבד בכל יומא ויומא וגו' כפי שליטת הספירות העליונות והרמז בנמצאות התחתונות.

ביומא רביעאה שהרמז בו למלכות עבד נהורין שהת"ת והמלכות יחד.

וכדין אתברי סיהרא דהיינו המלכות בחסרונה ומעוטה.

ובגין דאיהי מארת דהיינו המאור הנקבה חסרת ו' דהיינו הת"ת וכל מקום שיש חסרון ודין הקיצוני גובר ששם יניקתו לפעול והוא הדין לכל החסרים והם חמשה משפחות רוחי"ן שדי"ן עלעולי"ן והם מלשון סופה וסערה מזיקין רוחי מסאבי ולא ידעתי פרטם ובמקום אחר בס"ד אכתוב כמה מיני שדים הם.

בדוכתי דאתחרבו בחורבות.

ובחקלי תקיפין מקום סלעים שאינו ראוי לזריעה.

במדברין חרובין ממש המדבר החרב שאין בו ישוב מפני שהחצוני מחייב השממה והחרבן ושולט בכל מקום שהוא וכל הבאים מצדו מוצאים שם נחת רוח.

נחש עקימא היינו נקבת סמאל דהיינו לילית היא הנחש ולכך סמאל רוכב על נחש והם ז' היכלות טמאים אשר לתמורות ומאלו ההיכלות מתפשט יצה"ר ערל טמא לבני אדם כדפי' בפ' פקודי ולזה אמר רוח מסאבא דאתיא מנחש וגו'.

בעקימו עוקם להם הדרך לבא הענין לרצונו.

בתסקופין תרגום עלילות דברים.

כמה דאסטי לאדם קדמאה הענין שאדם הראשון הי' רוחני ויצה"ר נראה לו ממש ודבר עמו והטעהו בדבור וחלק שפתיו ושלט בו. אמנם האדם הגשמי יש לו מבוא בטבעו ומחשבותיו הגשמיות ושולט ברוחניות בו.

רעה ונגע תרי פגעי בישי זכר ונקבה. רעה נקבה. אליך זכר ונגע זכר. אהליך נקבה. ור' יוסי מחמת החלוף הזה דחיקא ליה ומפרש אהליך המשכן לאדם ונגע הם כמו נגעי בני אדם שהם שאר המזיקין. ור' אלעזר פליג דקרא דלא תאונה לאו בענין יצה"ר קא עסיק אלא בשמירה והענין שהם ג' מדרגות הא' רוח רעה והוא המתפשט למטה אל התחתונים מלילית הרעה ורעה עצמה היא לילית נקבה והיא הב'. הג' נגע דהיינו הזכר הרוכב על הנקבה.

ואע"ג דתנינן נגע וגו' והיינו סייעתא דר' יוסי דפריש הכי.

רוחי מסאבי אשר ברא אלדי"ם לעשות בערב שבת בין השמשות.

ואולידן מיניה משפחה שנית מורכב' מכח אדם גשמי והם אלו נקראים נגעי בני אדם.

דכד בר נש בחלמיה שהרהר ביום והנשמה נמשכת ביום אחר הטומאה כמו שנמשכה אחר מחשבתו בגוף אותו הכח החיצוני מכיר ובעת שאין אדם שליט בעצמו להשמר מהם דגופא אשתכח ויש לו מבוא ע"י רוח הטומאה השורה על האדם ולכך אית זמנא דחמי וגו' שם נקבות טמאות שלוחות מהחיצוני הרואה אותו הרהור בנשמה ופוגמה בהתחמם הגוף ואינם נהנים מהטיפה הגשמית שהרי נשארת שם אלא הם נהנים מחמום העבירה ופתיחת המקור לבטלה ומולידים רוח חצוני טמא והם רוחין ומזיקין שהם להוכיח לאדם ולהכותו בנגעים כדכתיב והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם וכמדומה לי שמתעכלים ומתבטלין בישורין.

ולזמנין אתחזיין וגו' שהם מתגלמין השדים ממש בגוף גשמי מצד חלק גשם אשר להם מהאדם והיינו משפחה שלישית שהם מהשנית ובני אדם כדפי'.

לית לון שערי ברישא להראות שאין להם שרשים עליונים ומה גם ששער הראש מורה על נזר אלדי"ם בהתקדשו.

ובכלא אית ליה לבר נש לאסתמרא וגו' בין מהרהור שלא יחטא בין מחטא מאיזה שיהי' בין ממקרה רע שלא יבא במקום סכנת מזיקין שלא יהי' נזוק או יתדבקו אליו ויחטיאוהו אח"כ.

ידוי על עינוי בצפרא שלא יתדבק אותו הרוח הטומאה בראות עיניו ויהיה כח רע בעיניו ויזיק בני אדם בעין הרע החיצוני השולט בו והוא נעשה כלי אליו.

רש"א פליג אדר' אלעזר דלאו דוקא אתרי חרובי או בחלום אלא אפילו בהקיץ ואפילו בישוב אם יהיה יחידי בלילה יסתכן כדמפרש ואזיל דכל מאן דאזיל יחידאי וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' עבידתיה דאתחזי לי' שביום א' נבראו כל הנמצאות בין בעליונים ובין בתחתונים כדפי' רז"ל את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה ואח"כ בכל יום ויום היה אומר הב"ה תוצא הארץ כלומר תוצא בפועל וכדי שלא יהיה קטרוג במעשה בראשית היה הב"ה בורא יום אחד תולדות השמים וביום אחד תולדות הארץ וביום הו' נברא האדם שהוא מהתחתונים ומהעליונים וז"ש עבד בכל יומא ויומא עבידתיה דאתחזי ליה כלומר המלאכה שהיתה ראויה לאותו יום ואי תימא ל"ג והוא שבוש נפל בספרים וכן בס"י ליתיה. ביומא רביעאה עבד נהורין כלומר אורות שוים זה לזה וכאשר קטרגה הלבנה כדין אתברי סיהרא חסר נהורא כלומר אז תיכף ומיד נתמעטה. ובגין דאיהי מארת חסר וא"ו אתייהיב דוכתא וכו' כי קודם כשהיתה הירח נגד השמש היה כל העולם מאיר באור שוה בין ביום ובין בלילה ולא היה מקום לקליפה ליראות אבל כשירדה ונטרדה ממקומה נחשכ' מאור' וז"ש בגין דאיהי חסר וא"ו כלומר שחסר' מהתייח' עם המאור שהוא הוא"ו. ת"ת וכדין אתייהיב דוכת' ונבראת הקליפה דהיינו מארת חסר דהיינו לילית וכו'. ועלעולין תרגו' רוח סער' עלעול': סלקין כלומר עולים מנוקבא דתהומ' רבה ואם לא היה שנטרד' לא היו עולין. ואתמנון בדוכתי וכו' כלומר מאחר שנתן להם מקום לשלוט תימא הוא למה אינם מחריבין את העול' לז"א אה"נ אם הי' נתן להם רשות לשוטט בכל מקום אלא אתמנון בדוכתי דאתחריבו וכו'. וכלהו מסטרי רוח מסאבא כלומר כל אלו השוכני' במדברו' ובחקלין תקיפין הם כחו' וענפים המסתעפים מההוא רוח מסאבא דהיינו הנחש הקדמוני סמאל ובת זוגו ותולדותיהם כיוצא בהם וז"ש דהא רוח מסאבא דאתיא מנחש עקימא איהו רוח מסאבא ממש שכ"כ גדול כחו כמו כח האב ממש. ואיהו אתמנ' בעלמא לאסטא' לון לבני נשא לכך הוא מסתעף בכמ' ענפי' כי לכל א' וא' צריך ענף אחד ממנו והוא הוא בעצמו ממש וז"ש וע"ד יצה"ר שלטא בעלמא להיותו מסתעף לכמה ענפים והוא והם הכל א' לזה לא יקש' לך איך יצה"ר שליט בכל העולם. א"נ ואיהו אתמנא בעלמא לאסטא' וכו' ירצ' אם תראה עבדא בישא מסית ומדיח לבני אדם לסור מאחרי אלהיהם ותראה שליטתו וממשלתו בכל העול' שהי' ראוי שיבולע כרגע אל תתמה על החפץ דאיהו אתמנא בעלמא לאסטא' רוצה לומר מן השמים השליטוהו ומנוהו לכך כמשל בן המלך עם הזונ' ועל דא יצה"ר שליט בעלמא כלומר לכך הוא שולט ומושל בכל העולם לפי שהוא ממונה לכך. לאסטא' לון לבני נשא לגבי' ה"ג ובעקימו ובתסקופין כלומר בערמות ותחבולות בכמ' מיני פתויים כמשל הזונה המפת' את בן המלך. איהו משיך עליה רוח מסאבא ושרייא בגוויה ואתדבק בהדי' ה"ג בס"י והוא רמז לג' בחינות יצה"ר בתחל' ויבא הלך וז"ש ומאן דאתי לאסתאבא כלומר לא נטמא עדיין אבל רוצה להטמא משיך עליה רוח מסאבא ונעש' אצלו כהלך שמא יחזור בו וישליכנו מעליו. ואח"כ לעשות לו כח שכבר נכנס לפנים מהבית כאורח הזה וז"ש ושריא בגוויה כלומר כבר נכנס בו רוח זנות רוח עועים. ואח"כ בחינת איש לאיש הבא אליו דהיינו שנעש' בעל הבית וז"ש ואתדבק בהדי' שנדבק עמו בקרבו ושדי תיכלא בכולי'. ואו' משיך עליה וכו' כלומר הוא במעשיו הרעים מושכם עליו מאתר חרוב שהוא מקום מושבם כנזכר לעיל. וכמה אינון דזמינין וכו' כלומר אחר שהתיר הקשר ונטה אזנו אחר היצה"ר ועבר עביר' אחת כמה מזיקין מזומנין שאין להם עסק אחר ומסבבים אותו לטמאו עוד ולהעבירו על שאר גופי תורה. ומסאבין לי' ל"ג ואיהו מסאב ר"ל ואיהו מסאב בכל אותם הטומאות המזומנים לטמאו אחר שכבר פתח להם פתח א' כל א' וא' מטמאו ומעבירו על דת זה בכה וזה בכה. א"ר יוסי וכו' הם דברי ר' חיי' שהביאם להכריח דרושו וכאלו אמר כדאמר ר' יוסי וכו'. ורבי אלעזר אודי לי' בחדא דרעה דא חויא בישא דהיינו לילית כמו שאמר רבי יוסי ופליג עלי' בחדא דונגע לא יקרב באהליך ר"ל סמאל שהוא בן זוגה של רעה זו ולא שבקי' ר' אלעזר לסיומי' למלתי' ופירושי' דקא פריש בקרא דויותר יעקב לבדו עד דפרכי' ואחר דפרכי' הדר ר' חייא למלתי' ואמר ת"ח דהא יעקב אעג"ב דאתרחי' וכו'. א"נ אגב דרושי' פריש קרא דויותר יעקב ואו' ת"ח דהא יעקב וכו' הם סיום דברי ר' אלעזר. בזמנ' דסיהרא אתבריא' והות חסרה היינו יום רביעי שאז נבראו המאורות והיו שוים וקטרג' הירח ונתמעט' בעת ההיא וזהו והות חסרה. ודא הוא רע' גרסי'. דא חויא ביש' נחש הקדמוני בת זוגי' דסמאל וז"ש כאן ונגע דא הוא מאן דרכיב על חויא דהיינו סמא"ל כנזכר. רעה ונגע כחדא אינון כלומר הם דכר ונוקב' מתחברין כחד והכוונה לומר לדידי ניחא לשון יחיד נגע שהוא סמאל בת זוגו דנחש כנזכר אמנם אליבא דרבי יוסי דאמר דנגע הם שאר מזיקים יקש' מה שייכות יש למזיקים עם רעה ועוד ונגעים מ"ל. ואע"ג דתנינן דנגע אלין נגעי בני אדם וכו' האי אע"ג לית לי' תברא לקמי' וכדרך שאר אע"ג דעלמא אלא אשגרת לישן הוא והוי כאלו אמר פירושי הוא הנכון אעג"ב דפירשו פירו' אחר לא ניח' לי אלא כמה דאמינ' דקרא לא נקט אלא סמאל ובת זוגו. והני איקרון נגעי בני אדם כלומר אין לפרש נגעים שיצאו מבני אדם הראשון שבאותו זמן עדיין לא הוליד שום בן אלא הפי' הוא הנגעי' שהם נקר' בני אדם הראשון וז"ש והני איקרון נגעי בני אדם שכך שמם והם סוד אות' הזוהמ' שהוטיל בו הנחש והי' מוציא ממנו באות' הק"ל שנים עד שנטהר ואח"כ הוליד שת ועדיין לא נטהר בעצם עד שבא אברהם ואותו מעט הזוהמ' שנשאר בו יצא ממנו ישמעאל כדי שיצ' יצחק כולו מתוק. דלא שליט גרסי' בדלת ואולידו רוחין ומזיקין כגווני בני נשא ה"ג ולא גרסי' נגעי בני אדם והענין אחר שמתהוי' מזרע האדם יש להם דמות ודיוקן קצת כהם אבל לא ממש כיוצא בהם ולזה לזמנין אתחזיין כחיזו בני נשא. בר דלית לון שערי ברישא נרא' שהטעם הוא שכל הדברים הנבראים כול' שורש' למט' בארץ להורות שמהארץ יצאו ומורים בשורשם המקום שממנו יצאו כגון העשבים והאלנות ושערי הבהמות שנפשם יורדת למט' לארץ אמנ' האדם להיו' כי הוא נברא מעולם העליון דהיינו שיש לו נשמ' שירד' לו מלמעל' לכן שערותיו בראשו להורות ששרשיו יונקים ממקו' שיצא ואפי' הגוים יש להם שורש למעל' בע' שרים ויש בהם צד קדוש' אבל השדי' שהם רוחא מסאב' מצד הקליפ' לכך אין להם שער כי אין להם שורש למעל' ובכל' אית ליה לבר נש לאסתמר' מנייהו שלא יהרהר ביום ולא ישן בבי' יחידי שכל זה יגרום לו שיבואו עליו לעשותו בעל קרי. בגין דיהך בארחי דאוריית' שאם יהרהד ויעבור נמצא מבטל אורחי אורייתא א"נ שאם יהרהר ביום יבא לידי קרי בלילה באופן שלא יוכל להתפלל כי כן תקנ' עזר' וז"ש לאסתמר' מקמייהו בגין דיהך באורחי דאוריית' דהא לית לך מאן דנאים וכו' כלומר די לך הטומא' ששור' עליך בליל' ע"כ דהא לית לך מאן דנאים וכו' ורוח מסאב' זמין ושריא עלי'. א"נ ר"ל שא"ת איך שולטים עליו והרי עמו סייעת' קדישא מהמלאכים שמלוים אותו לז"א דהא וכו' שכשהנשמ' קדישא הולכ' לה הולכים עמה והוא נשאר בלא שום קדוש' ולזה רוח מסאב' שריא עלוי. ת"ח דהא יעקב וכו' וא"ת איך מוכיח דבעי לי' לבר נש לאסתמר' מקמייהו ולא יסתאב בהדייהו מיעקב דאשתאר בלחודוי מה לתבן את הבר שכאן הוא הי' בהקיץ וזה כד נאים בערסי'. ולפי' קמא דפרשינן דהאי ת"ח הם סיומא דמלת' דר' חייא לא קש' מידי אבל אם הם דברי רבי אלעזר מאי ת"ח וכו' וי"ל שאין רוב הקרי בא אלא מפני שישנים בבית אחד לבדם כנזכר בפ' בראשית דף י"ט והשתא אתי שפיר כלומר בא ורא' מה שאמרתי לך דבכלא בעי לי' לבר נש לאסתמ' כגון שלא ישן בבית יחידי וכיוצ' כנזכר שהרי יעקב אע"ג דאתרחים קמי קב"ה בגין דאשתאר בלחודוי רוחא אחרא הוה זמין וכו' אלא לפי שהי' צדיק וג"כ הי' בהקיץ לא יכיל לי' מכאן שלשאר בני נשא יכולים להם לזה אית לי' לבר נש לאסתמר' וכו' והשתא נפקא לן פשטי' דקרא הכי לפי ויותר יעקב לבדו לכך ויאבק איש עמו א"נ שהי' יעקב שהי' צדיק גמור הוא שנותר לבדו לכך לא טמאו ולא הזיקו אלא נתאבק עמו בלבד שאם הי' אחר הי' מזיקו.

ר"ש אמר וכו' אתא לאוסופי על רבי אלעזר דלא מבעי' בליל' צריך לאסתמר' מנייהו אלא אפי' ביום בזמנין ידיען ובאתרין ידיען אם הולך שם האד' אמשיך עלי' רוח מסאב' כדמסיק. באורח' ובמת' בוא"ו גרסי' הרי שאפי' ביום צריך ליזהר וי"ס דגרסי במקום וע"ד לא יהך בר נש יחידאי בלילי' גורסי' וע"ד אפי' ביממ' כ"ש בלילי' ואתי שפיר שר"ש אתא לאוסופי על ר' אלעזר דאפי' ביום בעי לי' לבר נש לאסתמר' וכו' עכ"ל הרא"ג ז"ל: