אור החמה על ספר הזהר א:שלז

א"ר אלעזר בצלותהון דצדיקייא חדוותא תקונים נשפעים ונמשכין מן הבינה להכלל תכשיטין להתעטר ביופיה אל הת"ת להתייחד עמה:

בשעתא דאצטריך לון שהיא מרוחקת או שאין לה זווג מיד היא מושכת צרה אל הצדיקים מפני שהם יודעים לקשטה ולקשרה למעלה:

בגין דידעי לרצויי וגומר להתרצות מן הרצון העליון רחמים פשוטי' למתק הדינים בסוד הזווג:

אעטר ואקשר קשורא בקשירו חדא הענין שאין מייחד כראוי אלא יעקב ולזה אמר כדקא חזי ליה והיה הייחוד הזה בכמה עניינים ראשונה אמר אלהי אברהם ואלהי יצחק להעטיר האבות במדתם וז"ש אעטר ועוד הוסיף אבי לקשר עמו קו האמצעי ועוד הוסיף ו"אלהי אבי יצחק להראות על קו האמצעי הקושר שתי הקצוות יחד. ועוד אמר ה' האומר אלי וגומר דהיינו להוסיף עוד יחוד וז"ש בקשירו חד כדקא חזי לי' והוסיף על קשירו חד דהיינו אבי אבי ואות ו' המתמצעת:

האומר אלי הכא תלי מלה לאתעטרא באתרי' הוא במדתו בת"ת.

בינייהו יעקב מרכבה בת"ת בין אברהם ויצחק ועם היות שקשר המדות לא קשר עצמו ולא נתעטר במדתו אלא בזה קטנתי מכל החסדים מאי אצטריך האי עם האי. ירצה לגבי אומרו ואתה אמרת שמורה ששואל על מה שהבטיחו לא היה ראוי שיאמר קטנתי שהוא בהפך שאין זכות לקבל ההבטחה ותירץ שהוא ממש טעם לקבל חסד הב"ה באו' בענין ההבטחה אני מפחד דכל עובדך כולהו תנאי וגומר קטנתי הא אנא לית בי זכותא ועכ"ז עשה עמי מפני וכל מה דעבדת וגומר בגינך הוה ולא בגיני מפני כי במקלי עברתי והטוב הוה גדול אינו אלא בחסד.

בקדמיתא סדר שבחא היינו נגד שלש ראשונות שכל השבח תלוי בהם ואחר שהם נפתחו' בשבח ישאל שאלותיו שהם במלכו' עם שש קצוות והנה התפלה היא אל מדת המלכות שהיא תפלה שצריכ' לעלות ולרדת ולהפתח אל השאלה למעלה ואל השואל למטה לכך צריך שתהי' השאל' פתוחה ומפורשת לא שיש למעלה קוצר הבנה אלא שכל מדה ומדה יש לה סגולתה וסגולת המלכות בדברים הנגלים ופתוחים ולכך כנגדה צריך לפרט הדברים שהיא פרט הנמצאות ומרכבתה בפרטו' הדברים ולזה אמר בגין לאשתמודעא מלה לעילא וגומר. והנה באו' הצילני נא מיד אחי הי' ענין תפלתו במדת המלכות שבה היא ההצלה שהיא שמירתן של יש' ודאי ומכאן ואילך פתח בתפלה נגד הת"ת ואמר ואתה אמרת דהיינו הת"ת: ואתה מחיה כאומרו והחכמה תחיה בעליה היינו מצד תחלת שם יהו"ד מן החכמה והוא בת"ת ולענין סדר שתי מדרגות אלו בתפלה כדפי':

פי מלכות.

לבי ת"ת. כלומר מלבא לפומא לא גלי והיינו שהמלכות עניינה בגלוי כפה שהוא פתח לכל סתרי הלב ולב הת"ת סתום ונעלם ודבריו במחשבה נעלמים ולכך צריך לתקן התפלה כענין המדרגות ממש דבר נגלה ומפורש נגד המדה הנגלית ומפורשת ודבר נעלם ונסתר נגד המדה הנעלמת ולזה אלו הנגלים אמרי פרטים ואלו הנעלמים הגיון סתום מחשביי ועוד יש יחס אחר שהנגלה ענין תלוי בנגלה כעין ההצלה בשכינה כדפי' וענין זרע ישראל תלויים בששים רבוא בחינות שבת"ת והיינו ושמתי את זרעך כחול הים וחול הים ענין נסתר כדפי' בקו המדה בפ' ואתחנן ובתיקונים וז"ש ולבתר סתים מלה דאיהי תליא בהגיון וגומר והכל תלוי במדות ויחודם. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' לאתעטרא קמי קב"ה כי תפלתן של צדיקים הם קשוטי' שלה שמתקשטת בה ועולה לשאול מאת דודה לתת שאלתם. בג"כ חביב' יתיר קמי קב"ה כי להיות שע"י תפלתן השכינה עולה ומתרא' לפניו לכך חביב' יתיר: בשעת' דאצטריך לון הוקשה לו א"כ שהב"ה חביב עליו תפלת הצדיקים א"כ הוא השולח להם לעולם פחד ואימות ויסורין כדי שיתפללו לז"א ח"ו אין הב"ה מפחידם כדי שיתפללו אלא התפלה שהם מתפללים בשעה שהם צריכין לתפלה שהוא פעם ביובל כשבא עליהם פחד וירא' אז הב"ה חביבא לי' שיתפלל לסבה שהזכרנו וא"ת הרי ארז"ל למה נעקרו האמהות כדי שיתפללו וי"ל שיש לחלק כי לקרב תועלתם ולהוסיף על שכרם מעקר אותם כדי שיתפללו אבל להטיל עליהם פחד כדי שיתפללו לא. בגין דידעי לרצויי למאריהון דהיינו שבתפלתם מכוונים לייחד המדות ובזה מרצים אותו שיהי' ברצון טוב עם המ' כדמפרש ואזיל. אעטר ואקשר קשורא היינו חג"ת הנקרא קשר בסוד תקיעה שברים תרועה כנזכר בתיקונים. בקשירו חד אחר שנתקשרו שלשתם יחד קשר כל הג' קוים שהם כל המדות דהיינו אלהי אבי אברהם לימינ' שהוא כל קו הימין אברהם חסד אלהי אברהם חכמה יצחק גבורה אלהי יצחק בינה: האומר אלי הנה קו האמצעי וזהו ה' הוא הכתר: האומר אלי דהיינו הת"ת שיעקב הוא המדבר ונה"י הם נכללים באבות' שכן הם ענפי חג"ת הרי קשר כל הג' קוים. הכא תלי מלה לאתעטר' באתרי' ה"ג דהיינו המ' שכן הוא מקומו של הת"ת ואפשר דדייק מלת שוב לארצך בכנוי שמדבר אל יעקב שהוא סוד הת"ת שוב אל ארצך מ' להתייחד עמה ובזה ואטיבה עמך והיינו לאתעטר' כי קודם הייחוד מתעטר בסוד תרין עטרין דירית מאבא ואמא הרי הקשר העליון שהוא המרכבה עליונה שהיא חג"ת ומלכות ביניהם וז"ש בינייהו ומקושרים כלם בג' הקוים:

קטנתי מכל החסדים וגו' מאי איצטריך האי עם האי ה"ג בס"י ור"ל מה קשר יש בין שוב אל ארצך וגו' ובין קטונתי וגו'. דהא כד עברנ' ית ירדנ' וכו' הגם כי לא בא לפרש כלום אלא פשטא דקרא עכ"ז הוכרח לתנא להביאו כדי שיהי' צודק אומרו אח"כ עד הכא סדור' דשבח' וגו' ואם לא הי' מהתך המלות לא יצדק אומר עד הכא דמאי אמרת דאמרת עד הכא. א"נ הכי פירושו יחידאי עברנ' לי' ולא הייתי ירא ועתה הייתי לשתי מחנות ואני ירא וחרד שלא הי' ראוי לירא וז"ש אינון תרין משריין דפליג:

הצילני נא וגו' בגין לאשתמודע' מלה לעיל' כלומר כי הדברים שנתנו לפרש שהם כנגד מדת המלכות שכן היא נק' תורה שבעל פה המפרשת תורה שבכתב צריכים שיהיו מפורשים בפי' רחב שלא יהא שום פקפוק כדי שמדה זו שהיא מפורש' תזדקק לקיים שאלתו וכדמסיק לקמן וז"ש בגין לאשתמודע' וכו' כלו' כדי שיוכר הדבר ויהי' מפורש ומבואר בעצם כדי שתעלה הדבר לגבי עילא דהיינו המלכות.

ואתה אמרת וגו'. מאי ואתה כד"א ואתה מחיה את כלם הנה בפ' בראשית דף ט"ו פי' שהמלכות שהיא ה' כשהיא כוללת מאלף ועד תי"ו איקרי את"ה וז"ש כאן ואתה אמרת היטב איטיב לרמוז אל המדה הזאת כשהיא כוללת כל האותיות דהיינו מציאות כל התורה דהיינו הת"ת והיינו ע"י יחוד הת"ת והמלכות וא"ת שהוא ת"ת והה"א היא המלכות ובזכות אלו השתי מדות שייחד זוכה האדם לכל מיני הטובות ויצילנו מעשו. ת"ח דוד מלכא וכו' הוקשה לו כי דרך האדם הוא קודם לסתום והדר מפרש אבל הכא יעקב עשה להפך שאמר קודם הצילני נא וגו' שהוא דבר מפורש ואח"כ סתם דבריו ואמר ואתה אמרת היטב וגו' לז"א ת"ח כלומר בפסוק אחר תבין זה והוא כי כונתם של דוד ויעקב הי' לעלות סדר המדרגות מלמטה למעלה כדמפרש ואזיל. אמרי פי אלין מלין דאתפרשן שכן האדם מוציאם בפה והגיון לבי התפלה שמתפלל האדם בלבו. וע"ד אצטריך וגו' כלומר לכך צריכין שתיהם מלה לאתפרש' בפומ' ומלה דתלי' בלבא וכו' וא"ת מי הצריכני לדבר זה לז"א וכלא רזא איהו כדמפרש ואזיל. חד לקבל דרגא וכו' היינו המלכות שהיא דרגא דאצטריך לאתפרש' שכן היא נק' תורה שבעל פה שהיא המפרשת תורה שבכתב וכמ"ש בסתרי תורה דפ' ויצא דף קמ"ז: ההוא דתלי' בלבא וכו' היינו הת"ת שהיא תורה שבכתב שהיא סתומה בלב. א"נ כמו שהלב הוא באמצע הגוף כן הת"ת הוא באמצע הספי'. דרגא פנימא' יתיר הגם כי המלכות אינ' פנימית לכאור' שכן נק' פתח עיני' זה השער לה'. עכ"ז להיות כי ג' עולמות בי"ע מעלימים אותה נק' דרג' פנימא' אבל להיות כי הת"ת הוא יותר נעלם ממנה נק' דרגא פנימא' יתיר וכלא כחדא איהו שלא תטעה לומר מאחר שזה פנימי מזה ח"ו שתי רשויות הם אלא הכל רשות היחיד וכלא חד איהו. וע"ד אמר יהיו לרצון אמרי פי דהיינו דברי התפלה המפורש' היוצאים דרך הפה: והגיון לבי דהיינו שאלו' במחשבה שחושב בלבו שהם סתומים אותם יהיו לפניך לקבלם ולשמע'. כגוונא דא אמר יעקב כלומר כמו שעשה דוד לסדר בתפלתו שני דברים א' מפורש כנגד המלכות וא' סתום כנגד הת"ת כמו כן עשה יעקב שקודם אמר כנגד המלכות דהיינו מפורש שהו' הצילני נא מיד אחי וגו' ואח"כ אמר ואתה אמרת היטב אטיב עמך שהוא סתום כנגד הת"ת. דכתיב ושמתי את זרעך וכו' הכא איהו מלה דתלי' בלבא דלא אצטריך לפרש' מפני עין הרע שלא ישלוט ואפשר שיעקב שאמר דבר זה אמרו בלחש בכונת הלב בלבד אלא שהתורה גלתה מה שהי' בלבו והוא מוכרח מעצמו שהוא מקביל למ"ש דוד והגיון לבי לפניך כנז'. וכן אצטריך וכו' כלו' אעיקר' דדינ' פירכ' למה הוצרכו שניהם א' בפה וא' בלב או הכל בפה או הכל בלב לז"א וכן אצטריך כדקאמרן דהיינו א' בפה וא' בלב בגין לייחד' וכו' כמו שפירשנו דידעי לסדרא שבח' דמאריהון וכו' שכן אמר יעקב ה' אלהי אבי אברהם וכו' דהיינו ייחוד וקשר המדות כנזכר לעיל ואח"כ ולמבעי בעותהון דהיינו הצילני נא וגו' א"נ שבח אותם שיודעים לסדר שבחא דמאריהון בתוך השאלות ששואלים שהם ב' דברים בנושא א' שאלה וייחוד כנזכר לעיל שהרי יעקב שאל שתי שאלות בתפלתו אחד בפה ואחד בלב לרמוז שהי' מייחד המדות ת"ת ומלכות כשהי' אומר אותם: אשר בך אתפאר אומרת השכינה ליעקב ולכיוצא בו המכוון במדות בתפלתו ישראל אשר בך אתפאר כלומר עמך ועל ידך אתפאר כלומר אתפאר בת"ת שהוא המפארני והמעטרני. א"נ בך כ"ב אותיות והיינו מ"ש ואתה אמרת כנזכר לעיל. עכ"ל הרא"ג ז"ל: