אור החמה על ספר הזהר א:שלה

זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו מצד הרצון העליון ברחמים פשוטים.

ויהב לון אורייתא מצד הת"ת דהיינו אחיזה בו תורת אמת אורייתא דקשוט בגין למזכי ביה לחיי עלמא שנאחזים בבינה:

וכל מאן דישתדל באורייתא שכרו אינו מן התורה עצמה ת"ת אלא משלש ראשונות דהיינו משיך עליה החיים משם אחר פטירתו נקשר באותם החיים ואעיל ליה התורה לעלמא דאתי שהיא הבינה ולא לבינה עצמה אלא לחיים שבה דהיינו חיי עלמא דאתי והיינו סוד החיים מכתר וחכמה. והנה לזה פתח ר' יהודה אשרי אדם מפחד תמיד דהיינו המפחד מן החטא וניצול מן הרעה החיצונית ומתקשר בטוב החיים הנזכרים: ור' אלעזר פליג דר' יהודה לא קאמר שיש טובה בתורה לגוף אלא לנשמה והוא מפרש שגם הגוף נהנה בה בהיותה לשמה דהיינו שיש בה חיים הנזכרים כי שלא לשמה היא בשמאלה עושר וכבוד כנודע ותחלת הנאתה הוא מהמות שיהנה שאין יצה"ר ממיתו שהוא מת ע"י מלאך חיים דהיינו שיתדבק נשמתו בקדושה ויסתלק מן הגוף באהבה עליונה והיינו מיתת נשיקה שהיא בסוד היכל הרצון ששם נשיקין ושם סוד היכל הת"ת והיינו בגין דאתתקף באילנא ולא ארפי מיניה והם נאחזים בחיים העליונים גופם שלא ישלוט עליהם החיצוני הטמא וז"ש ובג"כ חיוב הוא שצדיקייא דמשתדלי באורייתא וגומר:

יעקב אילנא דחיי וגומר יעקב היה לו ג' אחיזות טובות הא' בת"ת אמאי דחיל וגומר הב' בשכינה עצמה כאו' והנה אנכי עמך שאפי' יעלה בדעת כר' יהודה שעיקר שכר תורה בעולם העליון הרי שכינה עמו וגומר. ג' המלאכים התחתונים שאפי' יעלה ששכינה שומרת שלא יחטא לבד מלאכים שומרים מהכל. והשיב על שלשתם למאי דסליק מיניה על המלאכים לא הי' רוצה לסמוך על הנס כדמפרש ואזיל בגין דלא פלח וגומר ועל התורה לא אשתדל באורייתא שנטרד בענייני הבית וצער גידול בנים ועל השכינה חטא האשה שנטל שתי אחיות שענין זה מגיע אל השכינה ואלו הם טענות ליעקב ועכ"ד שום אדם לא יתייאש מן הפורענות ויש לו להתפלל וגומר.

ת"ח צלותא דאבהן קיימו עלמא שהם ג' עמודים מעמידים השכינה בחסד דין ורחמים דהיינו קיום לעולם כדפי' רז"ל בזוהר בראשית.

וכל בני עלמא אפי' שיקומו צדיקים כשרים אינם עומדים אלא על האבות שהם שורשי המשפחה הקדושה:

וזכותא דאבהן שאין לומר תמה זכות אבות לעולם מפני שהם נעשו מרכבה לספי' העליונות לעילא ואחזו בשכינה ובשלשה היכלות למטה דהיינו רצו"ן אהב"ה זכו"ת:

וקיומא דיעקב מפני שע"י שקדמוהו האבות בחסד וגבורה זכה אל האמת כאו' תתן אמת ליעקב מפני שקדם חסד לאברהם וספירת הת"ת ספירה משובחת מפני שהיא עמוד האמצעי ובג"כ בשעתא דעאקו וגומר קב"ה בינה תשובה אחמי קמיה דיוקנא דיעקב היינו דיוקן נשמתו המתקנת הת"ת עם המ' ומאיר היחוד הקדום ומשפיע בספירות וחייס על עלמא בגין דאיהו דיוקנא דיעקב וגומר ירצה יעקב בשכינה כנראה בתיקונים וכאשר הוא יעקב בוא"ו מורה על הת"ת בתוך השכינה והיינו סוד הזווג הנעשה ע"י יעקב ומעשהו ממש שדיוקן יעקב כולל שתים אלו כדפי':

אספקלריאה מלכות דנהר' מן הת"ת והיינו כעין שופרי' דאדם הראשון חכמה ובצורה הגשמית דומין לעניינים אלו:

מקסטר מצוייר וכן מוכרח פי' מלה זו בכמה מקומות.

בקוספוי ילמוד מן הענין נראה כפרצופו וכיוצא:

רש"א הא אתמר דדוד מלכא לא הוו ליה חיים כשיגלם אותה הנשמה בעולם הגשמי אין לה חיים כלל מפני שהיא מהמלכות בסוד עניה דלית לה מדילה כלום ולכך דוד שהיה ממנה אין לו חיי העולם כלל בר דאדם קדמאה היינו סוד החכמה כח מ"ה שנתגלגל בחכמה תתאה וצפה צורכו שם השפיע מעשר שבו כל א' כלולה מעשר ועשר ממאה שהוא סוד האלף ומפני חטא אדם נתמעט הירח ונתמעטו חיי דוד שאדם ירד בדוד ועלה במשיח שהם אותיות אד"ם וכשראה כך נתן לו ע' שבע מדות מאירות ממ' שבחכמה למלכות למטה אבל משיח שהוא גלגול ג' לא יצטרך לזה מפני שהעולם מתתקן מחטא אדם ועלה ונקשר למעלה בחכמה בסוד שמן משוח בשמן שהוא מן החכמה כח מ"ה:

כד ברא קב"ה בינה גנתא דעדן ממש והוא נגדיי למלכות.

אטיל ביה נשמתא דדוד בכלל הנשמות דור דור ודורשיו דור דור ופרנסיו.

וקיימא קמיה שם בג"ע עוסקת בתורה כענין חי ה' אשר עמדתי לפניו:

והנה החכמה אינה משפעת למלכות החיים אלא ע"י החסד ות"ת והיסוד שאלו הם הספירות המושכות אור החכמה למלכות לכך אותם שבעים הם מתפשטין מלמעלה למטה דרך הספירות האלו ולכך מתגלגלים אותם השנים לדוד ע"י האבות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תו אבהן שבקין ליה. בזה תבין ענין שכינה הרמוזה בדוד כי לית לה מגרמה כלום רק מה שנוטלת מאדם קדמאה הוא חכמה כח מ"ה בגי' אדם כי הוא רזא דאדם ובזה תבין שנקראת חכמה אב למלכות וכן האבות חסד ות"ת ויסוד ג"כ שבעין שנין ובין אתה אם שכל לך עכ"ל. ועיין במה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' דקב"ה אתרעי בהו מצד הרצון לא מצד שהם היו ראויי' לכך מצד מעשיהם. ויהיב לון אורייתא דקשוט בגין וכו' כי אפי' על צד הרצון לא היו ראויי' למיזכי לחיי עלמא אלא כדי שיזכו לזה יהיב לון אוריית' דקשוט כדי שעל ידה יזכו לחיי עלמין והוא ע"ד רצה הב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. כי קודם רצה בהם דרך רצון וכדי שהרצון הזה ימשך להם תועלת ממנו הרבה להם תורה ומצות וכו'. אוריית' דקשוט לאפוקי מתורות אחרות שאינם קשוט אלא מה שבדו מנהיגיהם מלבם לתקון המציאות: א"נ כי שאר התורות אם יש בהם שום דבר הגון אינו שלה' כי הוא מתורתינו א"כ כשאומרי' שתורתינו אמרה כך א"א אבל תורתינו הקדושה כולה אמת כולה נתנה הב"ה למשה מסיני ואין מי שיוכל להוסיף בה: לחיי עלמין עה"ז ועה"ב. דכל מאן גרסי': משיך עלי' חיין עילאין שהעוסק בתורה יאריך ימים מצד אריך אנפין דכתיב כי היא חייך היינו בעה"ז ואורך ימיך לעולם שכלו ארוך: וכתיב ובדבר הזה תאריכו ימים סתם ימים כל ימים במשמע דהיינו חיין דעלמא דין וחיין דעלמא דאתי. ר' אלעזר אמר כל מאן וכו' הגם שר' יהודה לא פירש כלל בקרא דפתח בי' לקמי' קא מפרש לי' אלא דלא שבקי' רבי אלעזר עד דאתא לאוספי עלי' ואמר כי מלבד מה שאמר ר' יהודה שהעוסק בתורה אית לי' חיין בעלמא דין ובעלמא דאתי מי שעוסק בתורה לשמה יש לו עוד תוס' יתרון עליו כי בשעת מיתתו אינו נפטר ע"י יצה"ר וכו' ואחר שהשלים ר' אלעזר דבריו חזר ר' יהודה לפרש ולהקשות יעקב אילנא דחיי הוה אמאי דחיל וכו': דהוא נחש והוא מלאכ' דמותא כלומר היצה"ר הוא יורד ומשטין ומפתה לבריות כנחש הקדמוני שפתה אדם הא' ואחר כך עולה ומקטרג עד שממיתו וז"ש והו' מלאכ' דמות'. ונקטי' הכא לומר לפי שהעוסק בתורה אינו מתפתה ממנו שאם פגע בו מנוול זה הוא מושכו לב"ה לכך דין הוא שלא ימיתהו שלא עשה דבר שיעלה ויקטרג עליו: מיתתי' בנשיק' דכתיב ישקני וגו' לא אייתי קרא אלא לאשמועינן מה היא הנשיק' דקרא לא במיתה קא מיירי. ולא ארפי מיני' גרסי' והענין כי נשמת הצדיק כשרוא' פני השכינה יוצאת ומתדבקת בה ואינו מרפה אותה וז"ש וההו' דאשתדל באוריית' אתתקיף באילנא דחיי המחי' הנשמה כי אוחזת בה ולא ירפה משא"כ בנשמת הרשע שאחר שיצא' מהגוף השכינה הולכת ומסתרת פניה וסטר' אחר' אוחזין בה:

ובג"כ צדיקיי' דמשתדלי באוריית' לא מסתאבי גופא דילהון כי לא שלט בהם מלאך המות כלל לא ביציא' נשמתם ולא אחר היציא' שאין לו עליהם שום תביע': בבי קברי של צדיקים: כמא דתנינן אינם דברי ר' אלעזר כי קודם נפטר ר' אלעזר שאחר פטירת ר' אלעזר שלח ר' לאשתו שתנשא לו ואמר' לו כלי שנשתמש בו קדש וכו' אלא הם דברי מחבר הספר בימי הגאונים או חכמים אחרים שחברו כל המימרות יחד שכתב ר' אבא שהי' סופר של הרשב"י והם חלקום לפרשיות כל פסוק בפרש' שלו והם אמרו משלהם האי כמא דתנינן וכו' וכיוצא בזה יש רבים בזוהר וכולהו מתתרצי בהכי: כלומר דאתעסקו בי' ר"ל כהנים דדל מהכא טומא' דלא שרא עליה רוח מסאב'. וי"ס ישנים דלא גרסי אלא הכי לאו מיתתי' על ידא דיצה"ר בגין דאתתקיף באילנא דחיי ולא ארפי מיני' ובג"כ צדיקיי' דמשתדלי באוריית' לא מסתאבי גופא דילהון ולא שרא עלייהו רוח מסאב' יעקב אילנא דחיי וכו' ע"כ. יעקב אילנא דחיי הוה אמאי דחיל השת' ר' יהודה הדר למלתי' ואמר שמאחר דמאן דאשתדל באוריית' קב"ה משיך עלי' חיין עילאין אפי' שאוחז בענפי עץ החיים יעקב שהו' ממש אילנא דחיי לא כ"ש שאין לו פחד מהמית' א"כ אמאי דחיל. ותי' לקמן דלא אשתדל באוריית' כלו' אה"נ דאילו הכי הוה לא הוה דחיל אבל לפי שלא אשתדל בה הוה דחיל: דהא לא יכיל לשלטא' עלוי כלו' ומה אי מלאך המות שהוא שרו של עשו לא שלט' עלי' כמו שאמר ר' אלעזר שגם ר' יהודה יודה לו בזה עשו עאכ"ו שלא יוכל לשלוט עליו. אמאי דחיל וכו' אלא כלא יאות הוה ה"ג כלומר לא מפני כך אכחיש לך שלא באו המלאכים והשכינה אלא כלא יאות הוה כראוי לו ליעקב אבל הפחד היה דיעקב לא הוה בעי למסמך וכו'. א"נ לפי הגירסא אלא יאות הוה פירוש יאות הוה ליה למדח' למה דלא הוה בעי למסמך וכו' בגין דחשיב וכו'. בגין דלא פלח לאבוי וכו' כלומר לא בטח בג' מעלות שהיו לו בגין ג' עונו' שהיו לו כנגד הבטח' הנה אנכי עמך דהיינו השכינה הנק' אנכי אמר יש לי עון כנגד' דהיינו כבוד אב ואם שהרי היא אם כל ואחר שפגמתי במדה זאת אולי לא תצילני. וכנגד שהיה הוא אילנא דחיי ולא היה ראוי לו לפחוד מהמו' אמ' ולא אשתדל באורייתא כלומר אה"נ שאלו השתדלתי באורייתא לא הוה דחילנא אבל אדרב' להיותי אחוז במקור התורה ואני לא עסקתי בה ראוי שינגדני וימסרני ויתנני בנפש אויבי. וכנגד המלאכים שהיו באים עמו אמ' יש בי עבירה שנטלתי שתי אחיו' והמלאכים נקראו אחים כמ"ש במדרש שאמר הקב"ה למלאכי השרת רצו וסייעו את אחיכם בענין מתן תורה והאחו' בינינו שנטלנו נעשה ונשמע כמו שיש להם אם כן ראוי היה לו ליירא כדרך היראים כנגד עונותיו. ה"ג ועוד אמר וכנגד העון השני וייצר לו כנגד השלישי. * כנגד עון הא' כתיב ויירא יעקב וכנגד עון הב' כ' מאוד. ויצר לו כנגד עון הג': ואע"ג דכלא אתמר כלומר אע"ג שנתנו רז"ל כבר טעם לכל שלשתם כי כנגד עסק התורה היה עוסק בגידול בניו * [ובכת"י כ' הי' עוסק בס' תהלים כו':]. כמז"ל לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל סבא וכנגד כבוד אב ואם ג"כ היה עוסק בשל אחרים * ובכת"י כ' ג"כ היה מכבד כי הם שלחוהו ולקיים כו' עוסק שם]: ולקיים מאמרם היה עוסק בם וכנגד שתי אחיות כבר אמרו בריש תרומ' דעשה [דעאל] רחימו בין תרין עלמין וכן כפי הפשט כי גיורו' היו ואין להם קורב'. עכ"ז לא היה בוטח בו לומר שלא עשאן כהוגן שאם היה בבית שם ועבר היה עוסק בתורה יותר וכן בענין כבוד אב ואם אם היה אצלם מקיים יותר וז"ש כדקא יאות וכן בענין שתי אחיות אף כי היה מוכרח לסבה הנזכר בפרשת בחקתי ופ' והתנחלתם עכ"ז היה דואג בלבו כנזכר שם בארוכה. ועכ"ז בעי ליה לבר נש כלומר אף על פי שיראה האדם בעצמו המל' מסייעוהו * בעצמו כמה מסייעים. כמו שהיו לו ליעקב ידאג בעצמו כמו שדאג יעקב ולצלאה כמו שעשה יעקב. ולמדחל תדיר קמי קב"ה לא גרסינן ת"ח צלותא דאבהן קיומא וכו' ה"ג והענין כי התפלה שהתפללו האבות בעודם בחיים חייתם הם מקיימים עד היום העולם כלו א"כ יפה עשה יעקב שהתפלל שהועיל לו ולבניו עד סוף כל הדורות כמו שאמר ואתה אמרת היטב אטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים וגו' וז"ש ת"ח וכו' כלומר בא וראה כמה הועיל בתפלתו אפי' לדורו' הבאים הועיל. א"נ התפל' שמתפללים עתה בההוא עלמא כנזכר בפ' שמות דף י"ו ובפ' ויחי רכ"ד ובפ' בלק קנ"ו וכדאיתא בהשוכר את הפועלים שאליהו מעמיד את האבות שיתפללו וכו'. קיומ' דעלמא וכל בני עלמא וכו' כלומר קיום הארץ וקיום הדרים עליה. וסמכין לעלם וכו' לאפוקי ממה שאמרו במדרש רבה בפ' בחקותי שזכות אבות תמה בימי פ' כנזכר שם לכך אמ' לא תציתו להנהו כללי אלא זכות אבות עומד' לעד ולעולמי עד. א"נ דמ"ד התם תמה היינו לאותו הדור בלבד משל לק' סאין של זכות וכו' א"נ דלישנ' הכי וכל בני עלמא עלייהו קיימין וסמכין לעלם ולעלמי עלמין לא אתנשי וכו' ופשוט הוא. קיומא דעילא ותתא היינו משאז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהברא' באברהם כי זכותו מעמיד התחתונים ולהיות זכותו מעמיד התחתונים נמצא שג"כ מעמיד העליונים שאין העליונים עומדים אלא בזכות התעוררות התחתונים כי אין הייחוד העליון תלוי אלא ביד התחתונים ולכן הזכיר קודם עילא כלומר החידוש הוא זה שמעמיד העליונים. וקיומא דיעקב איהו קיומא שלים לפי שמטתו שלימ' אין שום חשש חיצוני שיבטל זכותו ולזה זכותו מקיים בשלימו יתיר מכלהו. א"נ זכותא דאבהן כלומר שזכות שגרם להם שנתקשרו במדות העליונות ובההיא המזגה והכרע' שמתמזג ביניהם כנז' בפ' בשלח דף מ"ח ובפ' נח דף ס"ט הוא קיומא דעלמא דהיינו קיום כל העולמות שלא יחרבו בכח הדינין הנמשך עליהם. ותתא כלו' בזאת ההמזגה הנעשית לעיל איהו קיומא ג"כ לתתא שאלמלא זכותם לא יכבה שורש ותוקף האש הגדול' למעלה למטה לא הי' אפשר להתקיים כי ישתלשלו הדינין מלמעלה למטה ויחריבו העולם וז"ש וקיומ' דיעקב איהו קיומא שלים יתיר מכלהו שהיא המכרעת ממזגח בין כח החסד והדין באופן נאות וז"ש יתיר מכלהו: וז"ש בשעת' דעקו לבנוי. ר"ל כשנמשך הדין למטה קב"ה אחמי וכו' כלומר הבינה אחמי קמי הגבורה או קמי ההוא דינא הנמשכת ממנו דיוקנ' דיעקב שהו' הת"ת כדי שימתקנ' שהוא ממזג הדינין ובזה חייס על עלמא. דאיהו דיוקנ' דיעקב ממש שכן הו' הוא בת"ת בקו האמצעי והוא מקום שיעקב קשור בו והראי' לזה ת"ח כל מאן דחמי וכו' כמאן דאסתכל באספקלרי' דנהר' דהיינו הת"ת. והא אתמר דשופרי' דיעקב וכו' הענין הוא שיעקב בא לתקן כל מה שעוות אדם הא' א"כ משם תקח לך ראי' כשיש צרה או גזיר' על ישראל שהכל נמשך מחטאו של אדם הא' שהטיל בחוה זוהמא הוא יצה"ר הוא מלאך המות הוא הצר הצורר אותנו תמיד בכל יום ולכן כשיש איזה דין בעולם אז בא יעקב שכן הוא המתקן כל העוותי' הוא יבא ויתקן הדין הזה ג"כ דהיינו שהב"ה אחמי קמי' דיוקנא דיעקב וכו' כנזכר. ת"ח כל מאן כלומר תדע לך שיעקב לחודיה עביד דהכי קיימא לן שכל מי שרואה ליעקב בחלום כמאן דאסתכל באספקלריא דנהרא הרי שיעקב לחודיה עביד. א"ר יוסי אנא שמענא וכו' חיין אתוספן ליה כלומר לאו מכללא אתמר כמא דאמרת דמאן דחמי ליה ליעקב וכו' ומיניה את מוכח שלכך בשעת הצרה אחמי קב"ה קמיה דיוקניה דיעקב אלא בפי' אתמר שכן אני שמעתי דמאן דאסתכל וכו' חיין אתוספן ליה ומה אם בחלום כך בהקיץ כשרואה הב"ה שיש צרה עאכ"ו שדיוקניה מגינא עליהם ולכך קב"ה כשרואה שהצרה מתוחה לבא ח"ו על ישראל אחמי קמיה דיוקניה דיעקב. בר דאדם קדמאה יהב ליה וכו' נתן לו לעצמו ממנו אליו כדי שיתתקן בגלגולו זה כי אדם נתגלגל בדוד משיח: וכך הוה קיומיה דדוד כלומר ימי הקיום וההעמדה לא הוו אלא ע' שנין והענין כי דוד מהכרח הפסוקים חיה ע' שנה ו' חדשים ולזה אמר ימי הקיום וההעמדה לא הוו אלא שבעים שנין לפי שאותם ששה חדשים שנצטרע חשוב כמת. דהא כד ברא קב"ה גנתא דעדן היינו קודם בריאת העולם שג"ע נברא קודם שנברא העולם שנאמר ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. אטיל בה נשמתא דדוד בתוך שאר הנשמות הצדיקים שכן נשמות הצדיקים נבראו קודם בריאת העולם כנזכר במד"ר. ואסתכל ביה וחמא וכו' הענין להיות שצפה הב"ה שדוד ע"ה אם יהיו לו שנים היה עתיד להיות חסיד גמור ולשבחו בכמה שירות וג"כ שעתיד להיות מלך המשיח לנך מצא חן בעיניו יתברך והיה מבקש המצאה כדי שלא יהיה נפל והיה מעמידו לפניו כדי שיהיה לו חיים בהסתכלו באור פני השכינה כי באור פני מלך חיים וז"ש והיה מסתכל ביה וחמא דלית ליה חיין כלל מדיליה כי בכל זאת לא היה מועיל לו לאיזה סיבה ידועה לפניו יתברך ואומ' מדיליה כלומר מצד עצמו לא היה לו חיים אמנם אם יבא שום אחד שיתן לו ושיעור הענין כאלו אמר והוה מסתכל ביה וחמא דלית ליה חיין כלל מדיליה הגם כי הוה קיימא קמיה כל יומא מצד עצמו לא הי' ראוי שיהיו לו חיים כלל. כיון דברא אדם הראשון אמר הא ודאי קיומיה כי להיות שהוא בעצמו יתגלגל בדוד ומשיח כנזכר א"כ זה יהיה קיומו ויחוש על עצמו ועל בשרו וזה יתן לו משלו ממנו אליו ממש ואין לך גואל קרוב ממנו.

תו אבהן שבקו ליה מחייהון כל חד וחד הענין הגם כי אדם הראשון הניח לדוד ע' שנה אם לא היה אדה"ר חוטא היו מועילים לו לדוד אמנם אחר שחטא כבר נפגמו אותם השנים מצד זוהמת היצה"ר ששלט באדם ואשתו ולא יועילו לו לדוד כי הם ימי המיתה ימי הרעה ולמי שהוא עתיד להיות נפל הלואי שיתנו לו חיים וימי הטובה וכולי האי ואולי שיועילו לו ולזה לפי שאדה"ר נתקלקל בעונו ובטלה מתנתו כשחזר אדה"ר ונתגלגל באבות ונתקן חזר ונתן לו כדי שיועילו לו באופן שבעל המתנה הראשונה הוא בעצמו הוא בעל המתנה האחרונה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: