אור החמה על ספר הזהר א:שלב

חסר לחם. היינו השכינה ולאו דוקא השכינה אלא מהימנותא שיש בכלל זה עוד. ויתקיים ביה יעבדוך עמים לאו בעשו קאמר דהא כתיב ולא יהיה שריד לבית עשו אמנם אומ' ההוא דאיהו חסר לחם הוא יהא עבד דהיינו עשו אימתי יהא זה שהרי עד עתה לא היה ולעתיד כתיב ולא יהיה שריד לבית עשו. ויותר קשה או' הוה גביר לאחיך וכתיב הן גביר שמתיו לך ובפ' תולדות פליגי תנאי איכא דאמרי בימי דוד ושלמה נתקיים קצת וניחא ויש מי שאומר דדוקא בימי מלכא משיחא וענין הן גביר יהיה לעבדו לא שיעבוד אלא יהיה עבד כדי שישלוט עליו ויאבדהו מן העול' ויותר חכמה ועקימו עבד בדא שהקדימו ויטול מיד בעול' הזה ברכות אביו וסלק ברכותיו לעת המזומן לכלות עשו וזרעו כדפי' בפסוק עד אשר אבא אל אדוני שעירה.

ה' יחתו מריביו עשו וכיוצא בו שמחיתה היה לו בדבר ויתן עוז למלכו יעקב חבל נחלתו.

אלא לבן וגו' והשמיע שהי' לו כח לגור עם לבן ולצאת מאתו בשלום ולא יצא חבול מתחת ידו יהי' סבה מה שיהיה מורה שרב כחו וכי כביר מצאה ידו ואין לו מגור מאויב. ולפי דעת ר' יהודה לא פירש יעקב שממש ניצול ע"י קסם וכשוף אלא סתם דבריו. אמנם עיקר כוונתו ע"י הקדושה. אמנם ממה שהוסיף ר' אבא בדבריו קשה שמשמע שממש נתכבד ויהי לי שור וחמור תרי גזרי דינין. וענין זה היה אפשר לפרש שור וחמור דקדושה דהיינו שור יוסף וחמור יששכר כדכתיב בכור שורו וכתיב חמור גרם ובחוץ הם פועלים בתרי גזרי דינין דכד מתחברן וגו' אמנם יעקב כל דבריו בקדש שכחם יפה מן החצונים ואתיא האי כהאיך דקאמר בשני שעירים שהם שמעון ולוי בפ' אחרי מות וכבר פירשתי שם הענין. אבל קשה אומ' צאן ועבד ושפחה אלין כתרין תתאין שממש שבח עצמו בחיצונים. ואפשר לפרש שהוא אמר ענין זה להורות שאלו הם משועבדים תחת ידו ומכניעם שהרי האחוז בשכינה אחוז בכל מה שתחת ממשלתה ועם היות שהוא עשה הבדלה בהם כדפי' בפ' ויצא עכ"ז צד הקדושה כובשם ומשדדם ועשו יחשוב שאומר שהוא משתמש בהם ועכ"ז דחיקא להו לקמן לר' יוסי ולר' יצחק שיאמר יעקב דברים שיהי' משמעותם שהיה לו חלק בחוץ כלל. ור' יהודה לא דחיק ליה האי ור' אבא מתרץ לטעמיה לקמן דלפי הנראה שכל אלו דברי ר' יהודה כדאמרי ר' יוסי ור' יצחק לקמן ור' אבא הפסיקו בענין לבן לבד שאם הם דברי ר' אבא אמאי קאמרי אע"ג דא"ר יהודה ולא אמרי אע"ג דא"ר אבא אלא ודאי העיקר הם דברי ר' יהודה. והוסיף ר' אבא על דברי ר' יהודה דאילו ר' יהודה אמר קליה אזיל בעלמא ור' אבא הוסיף כולי עלמא ידעין דלבן לא קול בעלמא אלא ידיעה גמורה ולא הביא ראי' מבלעם הקוסם אלא מאשר תברך ואשר תאור וגו' ועיקר פרשה דברי ר' יהודה.

כמין אורב.

מפלניא לגיון היינו הלסטים דקאמר.

א"ל ההוא דאזיל באורחא לההוא דאיהו מפלניא לגיון דהיינו מחברת הלסטים.

אזל ההוא בר נש ליופי המשל שכאן המלאכים הגידו לעשו והם קדושים היו ולא מחלק עשו אם לא שנאמר שהמלאכים נתלבשו בלבוש נכרי לבא אל עשו והשתא ניחא שהיו מחברת הלסטים הלגיון. והשתא קשה לפי זה למה אמר יעקב ויהי לי כיון שהיה כורע וגו' ואפשר שהי' כוונתו שלא יבא וכיון שראה שבא חשב שבא להלחם והוא לא בא אלא להתפייס כדפי' במשל. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג זלה"ה כ' חסר מהימנות' כד"א לחם אלהיו כלומר חסר הקדוש' שכן נק' לחם אלהיו על שם הקדוש' של אלהיו שיש באותו לחם והיא צד הקדוש' צד האמת לאפוקי מסטר' אחר' שהיא שקר. אלא בגין וכו' כלומר והרי יעקב שהוא נקלה לא נתקיים שיהי' לו עשו עבד לז"א אלא בגין וכו' כלומר שיעקב לא רצה להשתמש בברכו' אלא באחרית הימים. ובס"י גרסי' ועדיין לא אתקיים מינייהו כלל בגין דסליק לון יעקב לבתר וכו'. ונכון הוא. יעבדוך עמים וגומר תימה והא כתיב ולא יהי' שריד לבית עשו ואפשר לומר שאחר שיתקיים בו יעבדוך עמים אח"כ יתקיים ולא יהי' שריד לבית עשו. וצ"ע. ולבתר ההוא דאיהו עבד מתכבד וכו' ההוא דאיהו חסר לחם וכו' רצה להכריח דקרא גופי' מפרש דביעק' ועשו קא משתעי דחסר לחם הוא עשו שלא נתברך ברוב דגן ותירוש ומדחסר לחם שהוא עשו יהי' עבד ממיל' משמע שיהי' עבד ליעקב שהוא שבע לחם שנתברך ברוב דגן ותירוש ושיעור הכתו' כך טוב נקלה שהוא יעקב שנעש' נקל' לגבי עשו שבזה יהיה עבד לו עשו שהוא מתכבד ושהוא חסר לחם.

ת"ח ע"ד בגין וכו' הכונה במה שפי' בפסוק טוב נקלה בא לתת טעם אחר לזה השליחו' ששלח יעקב מלאכים ואמר שהטעם לפי שראה שהשע' משחקת לו שלח לו מלאכים שרצה להכנע תחתיו אף כי היה לאל ידו שבזה גחלים היה חותה על ראשו ואפשר דקרא מלתא בטעמא קאמר וישלח יעקב וגומר לפי שהיה מלך שנקרא הארץ על שמו ארצ' שעיר ושדה אדום ע"ש שמו שהיה אדום ולזה נכנע ושלח לו מלאכים. ועליו אמר' חנה ה' יחתו מריביו וגומר מדכתיב מרבו חסר היינו עשו שהיה מריב עם יעקב יחתו לעתי' לבא אותם עכו"ם שעלו לשמים שיאה שכן עלו כתיב חסר אותם הוא שהב"ה ירעם וישברם ואימתי כשיתן עוז למלכו וירם קרן משיחו דהיינו לסוף הימים והוא מן הפי' שפי' בטוב נקלה וכו'. בגין דלא יסתכל וכו' לכך נעשה לו עבד בפתיח' דבריו שאם היה משתרר עליו באיזה דבר היה רואה עשו שנתקיימו בו הברכו' הוה גביר לאחיך והיה נלחם עמו והטעם שיעקב נעשה עבד מאחר שנתברך לז"א דהא יעקב סליק לון וכו'. לבתר כדקא אמרן ה"ג. א"ר אבא וכו' נר' שהביאו בשביל סיפי' דשמעתא דאמ' ואי תימא דלא סליק וכו'. וכל מה דידע בלעם וכו' ה"ג. וכתיב ביה בבלעם כלומר אי בתלמידו נאמר כן כ"ש ברבו. ואי תימא דלא סליק בידי כלום כלומר שלא הצלחתי מפני רשעותיו דע לך שהיה לי שור וחמור שהם הקליפו' שהיו כפויים תחת ידי והייתי מבטל כל כשפיו: לא תחרוש כלומר לא תעשה עבירה באופן שיתחברו ב' הקליפו' שור וחמור כמו החורש שמחבר השוורי' ע"י העול שעליה'. בכור בהמה בכור השבי וגומר הם בחינו' הקליפות זו למטה מזו. לבר נש דהוה אזיל בארחא היינו יעקב כמ"ש ויעקב הלך לדרכו. לסטים דהוה כמין באורחא עשו. פגע ביה ביעקב בר נש אחרא דהיינו שרו של עשו שפגע בו שהיה בא לפני עשו להכניעו וכשראהו שהיה בא כדרך הלוחמים: א"ל מאן אנת מי אתה הלנו אתה אם לצרינו. א"ל מפלוני לגיון כלומר אני איש מאנש' אותו לגיון כלומר שרו וקראו לגיון ולעיל קראו לסטים לפי שהי' שרו ולא רצה לבזותו. א"ל סטי לך לגבאי וכו' חד חיויא היינו שור וחמור ואינון תרין קליפין שהי' מביא עמו כפויי' תחת רגליו כנזכר בתיקוני' דף קמ"ו והכונה הוא להראות לו שלא היה מפחד לא ממנו ולא משרו. אזל ההוא בר נש כלומר חזר שרו של עשו אל עשו דהיינו אותו לגיון. חד חויא היינו שור וחמור כנזכר ואולי שמפני זה נכנע עשו והשלים עמו. אי נמי בר נש אחורא אפשר שהיו אנשים מנערי הארבע מאות שהיו באים לפניהם א"ל מאן אנת שאל יעקב של מי הם והשיבו שהיו מאנשי אותו לגיון שהוא עשו. אמ' ליה סטי לך וכו' כלומר להפחידם הגזים כן כדי להודיע לעשו אזל ההוא בר נש לההוא לגיון דהיינו אנשיו שפגעו בו חזרו להודיע לעשו. עד דחמא ליה ההיא בר נש היינו יעקב שעשו בא לקראתו. אמר ההוא לגיון הכי גרסינן כלומר אמר עשו בלבו אלמלא היה אמת שהי' מביא עמו שור וחמור לא היה כרע וכו' כדמפרש ואזיל בנמשל והנך רואה בעיניך שאין המשל דומה לנמשל בכל צדדיו דגם כי טרחתי ליישבו על אופניו א"א אבל כל כוונת המשל שהביא הוא למה שאמר ודחילו הוה לי' לעשו מיעקב כמה דהוה לי' ליעקב מעשו כי לכאור' לא אתיישבן מילי עכ"ל הרא"ג ז"ל: