אור החמה על ספר הזהר א:שלא

מלאך ה' סביב דא שכינתא. שהיא באה בשליחות מלמעלה אל עולם המלאכים להציל הצדיק מרעתו.

לאקפא ליה כי הצדיק במדרגת היסוד נקודה אמצעית ושכינה לכל צדדיו.

וכד שכינתא שריא בגויה דבר נש שהוא צדיק יותר מדאי שהשכינה שורה בו ממש הוא סוד מרכב' כאומ' ויעל מעליו אלדי"ם וכיוצא אז המלאכים סביבו מפני שאחר ששכינה בתוכו והוא משכן לשכינה אז הוא ראוי שכל המלאכים ד' מחנות שכינה סביבו וז"א כמה משריין וגו'.

ת"ח כד דוד מלכא וגו' שכינתא לא שרייא ביה ממש שהרי נתלבש דוד בהוללות שהוא החיצון הטמא ולכך אין שכינתא עליו אלא שכינתא סחרא ליה וכדמסיק וכדין אתיא שכינתא ושריא סחרניה דדוד:

דאיהי ארעא קדישא סוד תחום וגבול אשר לשכינה בנקודה אמצעית תוך היכליה ומחנותיה הקדושים אמנם בחוץ הקליפות שוכנות ואויר ח"ל טמא לזה אמר שענין זה מעכב פתיחת מקורות השפע שאינה מניקה את בניה לחוץ כדי שלא יתדבקו אל המקור ההוא החיצונים הטמאים אמנם לשמור ולהגין שאני כדמפרש ואזיל.

והכא כד אתא יעקב. אינו דומה לדוד שתהי' השכינה לחודה מלאך סחרניה אלא שכינתא שריא ביה ממש וכולהו משריין קדישין אתו בהדיה סביב לשכינה שהיא נקודה אמצעית בצדיק כדפי' והי' עד עתה עמו להגינו ועתה יכנס לארץ ויהיו עמו לינק מן השכינה שעמו כדפי'.

קטנתי מכל החסדים אלו מלאכי חסד שהיו עמו ומכל האמת אלו מלאכי רחמים ששתי כתות מלאכים קדושים היו עמו בעלי חסד ובעלי הרחמים ולא היו עמו מלאכי דין מפני שהם מערבבים השעה בדינם.

אלין אינון וגו' ולפי זה לא שלח מהם מלאכים או שמא שלח והנשארים כשהכניס עצמו לסכנה נסתלקו. אמנם נראה מלישנא דקרא וישובו ואח"כ הכניס עצמו לסכנה ואמר קטנתי וגו' וזה עיקר.

ר' יצחק פליג שלא חטא ולא הניחוהו על עון אלא ברשות גבוה כדמסיק וכבר היה להם לפרש לצד א' אלא אגב אורחייהו אזלו למימר שירה מפני שהם מלאכים קדושים ששירתם בלילה וז"ש דמטא זמניה וגו' ולפי זה תפלת יעקב בלילה היה ואינו מוכרח מן הכתובים אלא שתפלת יצחק הי' ביום ואח"כ וילן שם בלילה וגם אפשר לומר שאלו הם כתות המזמרים פעם א' ביובל ויש פעם א' בשבוע ויש פעם א' בשנה וכיוצא ודוחק שחלק יעקב יהיה מאלו המתפללים ברחוק אלא מאותם המזמרים בכל יום ומפני שתפלת יעקב תפלת ערבית באו לו מלאכי אלדי"ם תקונא דתפלת ערבית ותפלתו תפלת ערבית היתה והמלאכים היו המלאכים המזמרים כל הלילה שהם ג' כתות המזמרות בשלש משמרות כדפי' בפ' תצוה ועם היות שבפ' אחרי מות פליגי אם יש מזמרים בתחלת הלילה הכא נקיט כאידך ועם היות שאין כולם מזמרים כאחת אלא ג' כתות לשלש משמרות נסתלקו כולם החסדים והאמת כדי להיותם מוכנים לזמר בעת משמרתם מפני שלא יוכלו להסתלק דרך הטמאים התחתונים. ולפי זה צריך לומר שבכל לילה בעת תפלת ערבית היו מסתלקים ממנו אלא שעתה לצורך צרתו אמר קטנתי וגו' או שהיה ליל ראשון לביאתם וכן נראה ממשמעות הענין:

ועתה הייתי וגו' קשה לו לכולהו פירושי מה אמר ועתה הייתי לשני מחנות דהיינו מחנה שכינה ומחנהו והרי הלך לו מחנה שכינה לזה אמר שלא נאמר שני מחנות על זה כי הכל מחנה א' אמנם בערך עצמו אמר כי תחלה לא היה תופס אלא במקלי קו האמצעי ועתה הייתי לשני מחנות שהיה כלול ימין ושמאל.

ובג"כ ויותר יעקב לבדו דאשתאר בלחודוי וגו' שמדת הת"ת מתחלשת דמלכא איהו כדפי' פ' ויקרא ולכך החיצוני מדרך חסרון הלבנה משפיע הדין למעלה ונכנס ולכך יחשוב לשלוט ביעקב למטה ועכ"ד נטירו וגו' מפני שאין החיצוני שולט בת"ת שאינו יונק מקו האמצעי לעולם שיש לו שמירות וקמיעין מן הימין מגין שממנו יונק ישמעאל לבן הארמי ומן השמאל הגבורה עשו אש השורף יונק ואל הת"ת לא יגיעו ודומה לזה היה יעקב הגשמי וז"ש וחמא דאתכליל וגו' ולכך אינו יונק אלא מהירכים שהם נצח והוד דהיינו בגבור' שבה דאיהו לבר מגופא ושם יש לו אחיזה בסוד האחורים דאיהו לבר מגופא וענין זה פירשתיו בשער ירך יעקב בספ"ר.

ובג"כ מפני שיש מבואות לסמאל ליכנס פנימה כפי תכונת הספירות חונה מלאך וגו'.

אקיף ליה וגו' כדי לשומרו מכל הבחינות שאין זכות מספיק.

דעשו חייש ליה ליקרא דאבא מפני שהוא נגד סמאל היונק מן הגבורה וחולק לה כבוד.

והא ידענא דהואיל ואבא קיים וגו' מפני שהגבורה שולטת ומכנעת כחו לא יעשה אלא כפי מה שיתנו לו רשות ונחת רוח לגבו' שיפייסו לחיצונים וישלימו עמם ע"י שעיר עזאזל והיינו נייחא דרוחא לאבא והיה בכלל כיבוד אב. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג זלה"ה כ' ומאינון מלאכים שדר ליה לעשו הה"ד וכו' כלומר אע"פ שקש' הדבר שישלח מלאכים להשתמש בהם בכך ולא ישלח מעבדיו עם כל זה מוכרחים אנו לפרש כן אחר שאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים וסמיך לי' וישלח יעקב מלאכים ודאי מהם היו:

רבי יצחק אמר וכו' הנה ר' אלעזר פי' פסוק כי מלאכיו במלאכים ממש ביעקב לפי שהיה בחיר האבות ולא רצה לפרשו בשום חסיד זולתו דלא מסתבר ועוד דדוקא ביה דאתזווג' שכינתא ראוי שילווהו המלאכים לא כן בשאר בכי אדם ואתא רבי יצחק לפלוגי עליה ואמר הרי קשי קראי אהדדי דכתוב אחד אומר חונה מלאך ה' וכתוב אחר אמר כי מלאכיו ואף על פי שפי' במדרש מכל מקום לא נתתרצו קראי דקשי' אהדדי דפעם אומר יחיד ופעם אומר רבים אלא ע"כ חונה מלאך ה' הוא השכינה שבאה עם כל חסיד וחסיד להכי כתיב ליריאיו לשון רבים משמע לכל ירא וחסיד וממילא כיון שהשכינה באה כמה משריין קדישין הזדמנו לתמן והשתא מתייש' הפסוק כי מלאכיו בכל תיבותיו בכל חסיד כמו שיישבו ר' אלעזר ביעקב כד"א וירא מלאך ה' וגו' וכתיב בתרי' ויאמר לו אני ה' אלהי אברהם אביך א"כ מלאך זה הוא השכינה. לאקפא ליה וכו' כלומר אין לומר שדברי הכתוב דוקא כשיהיו הרבה צדיקים יחד והיינו ליריאיו לשון רבים אבל כשיהי' חסיד א' לבדו אז יבואו המלאכים ולא השכינה לז"א לאקפא ליה כלומר דליריאיו משמע לכל אחד מיריאיו: וכד שכינתא שריא בגויה ולא סחרניה כמשמעו' הכתוב לפי שאינו כבוד של מעלה לומר שישר' סביבותיו אלא בקרבו כמו בקרבך קדוש לזה אמר שעיקר שרייתו הוא בגוויה כדי להקיפו סביב.

ת"ח כד דוד מלכא והו' בא להביאה ראיה למה שפירש דמלת יראיו ר"ל לכל ירא וחסיד לבד ולא לחבור' חסידי' יחד דוקא דהא מזמור זה אמרו דוד בשנותו את טעמו וגו' כשניצל אמר פסוק זה חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ר"ל שהיו מקיפים אותו מכל צד להזיקו וז"ש מאכיש ומעמיה כל אינון דאקיפו ביה שהב"ה הגינו וסבבו מכל צד וא"ת כיון שהיה הקב"ה מקיפו מכל צד למה הוצר' להתהולל ואם לא היה יודע היה הב"ה מגלה עיניו או יבטח בו לז"א שהוצרך לכך לפי שחטא שאמר תחל' כי קנאתי בהוללים ר"ל שהיה מתמי' על בריא' ההוללים. כאינון הוללים בכף גרסי'. וכדין אתיא שכינתא כלומר מדכתי' לשון ויתהולל משמע שדודזכר הדבר אשר דב' כי קנאתי בהוללים וכיון שרא' שהוצרך לכך והצדיק עליו את הדין אז באה השכינה והקיפתהו והרגיש והבין בדבר. ואי תימא שכינתא לא שריא וכו' והא דלא אקשי הכי גבי יעקב דאזדווגת שכינתא עמיה עד שלא בא לא"י שאני התם שהיה שלם בי"ב שבטים ובכל מקום שהי' שכינתא עמהם. ודאי לא שריא תירוצא הוא. בגין לינקא מינה גרסי' ולא מחוור. והכא כד אתא יעקב וכו' יר' שממה שזכרנו אנו למדים כי הקב"ה עם הצדיק להצילו אפילו בח"ל וכיון שהב"ה עמו ודאי מלאכיו עמו ג"כ כנזכר לעיל א"כ על כרחין בהיותו בבית לבן היתה שכינ' עמו ומלאכי השר' א"כ אמאי כתיב ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים דמשמע דהשתא פגעו בו ולא קודם לז"א דהיינו שפגע במלאכי א"י אמנם כבר היה עמו מחנה אחר של מלאכי ח"ל שהי' עם השכינה וזהו מחנים שמן הדין היה ראוי שילך המחנה הא' שלח"ל קודם שיבואו מלאכי א"י ולא נעשה לו כן כדי שלא ישאר יחידי מהם וז"ש ולא אשתאר בלחודוי.

א"ר חזקי' אי הכי וכו' אי אמרת בשלמא דויפגעו בו מלאכי אלהים דלעיל הוא דרך מקרה ולא לווהו אתי שפיר ויותר יעקב לבדו אבל השתא דאמריתו דמלאכי השרת ממש היו שלווהו אמאי כתיב ויותר יעקב לבדו. א"ר יהודה בגין דאעיל גרמי' לסכנ' וא"ת והרי המלאכים לשמרו מן הסכנ' באו לז"א דאין שמירה אלא מן הסכנה הנעלמ' אבל בסכנ' הנראי' לעין שהוא משסה בו בעצמו את הכלב לא דהוי כמתחייב בנפשו. ואינון אתפרשו מיניה תימא משמע שהשכינה לא אתפרש מיניה מדאמר ואינון אתפרשו א"כ איך כתיב ויותר לבדו וי"ל דסב' מדאתפרשו שהב"ה שהי' עמו להשתתף בצרתו ומאי לבדו כלומר בלא שימו' וכדין כששלח המלאכי' שמיד פרשו אמ' קטנתי מכל החסדים וגו' שהם המלאכים ונקרא' כן לפי שבאו לגמול חסד ורחמים עמו:

רבי יצחק אמר אתא לפלוגי עלי' דר' יהודה דאמר שהמלאכים הלכו להם בשובם משליחות עשו כנזכר ואמר דלית' אלא שבעת שנתאבק איש עמו בלב' נותר לבדו והכריח זה ממ"ש קטנתי מכל החסדים וגו' שמשמעו קטן אני לכן החסדים והאמת שעשית עמי שבמקלי עברתי את הירדן הזה מקדמת דנא ועתה אני בשתי מחנות מחנה שכינה ומחנה ביתי הרי בפי' שהיו עמו המלאכים בעת תפלתו וישבו עמו עד שלן וקם והעביר כל אשר לו. לשבק' לי' להזיקו באותו מעט ליגע בכף יריכו על שנשא שתי אחיות כדפי' רז"ל א"נ שרצה הב"ה שינצח שרו של עשו בלא סיוע המלאכים ויודה על הברכות והכי משעע כי שרית עם אלהים אתה לבדך וקרא הכי קאמר ויותר יעקב שהניחוהו המלאכים יחידי כדי שיאבק איש עמו. ואינון הוו אזלי ה"ג. ולבתר אהדרו ודריש קרא הכי ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו וכל זה הי' עד עלות השחר שבעלות השחר לא הי' לבדו כי מיד שבו מזמרם שלכל אחד מהמלאכים יש להם זמן קבוע לשבח ליוצרם ואלו הי' זמנם בעוד שהי' יעקב מתאבק בשרו של עשו והוכרחו לעלות וכעלות השחר חזרו ואז הגיע זמנו של שרו של עשו לשבח כדרז"ל. מחנה שכינה ושל ביתי' דאין לומר שחצה כל ביתו לשנים כדכתיב ויחץ את העם וגומר דא"כ מאי רבות' הוי והרי הי' אפשר לחלקם לעשר מחנות אלא ודאי ביתו הוא מחנה האחד בלבד ומחנה שכינה השני הרי שני מחנות. לשני מחנות דהוה שלים וכו' כמו דבר אחר מסטרא דדינ' וה"פ לשני מחנות אמלאכים כלהו קאי והכוונה שהי' מחנה א' מסטרא דרחמי ומחנ' אחר מסטרא דדינ' ובאו להתכלל בו וז"ש תרין חולקין כלומר שני מחנות חד חיוור' מסטרא דרחמי וחד סומק מסטרא דדינ' אבל להאי פי' קשה מה שפי' לעיל במלתי' דר' יצחק שכבר הלכו מחנה של ח"ל ולא נשאר רק מחנה של א"י ונר' שגי' הספרים דגרסי חד הוה דכתיב מחנה אלהים לשני מחנות דהוה שלים וכו'. והכונה שהוקש' לר' יצחק מאמר ועתה הייתי וגומר נראה שעתה הם עמו ולפי שפ' הרי מחנה א' של מלאכים הלך כנזכר לזה פי' בזה שני פי' הא' שמחנה שכינה הוא אחד ומחנה ביתו הוא השני והפי' השני חד הוא וכו' כלומר אע"ג דחד הוה אפשר לומר לשני מחנות מצד דהוה שלים מכל סטרין וכו' ר"ל שמחנה זה מהם היו של דין ומהם של רחמים והוא המכריע ביניהם וניחא לשון הייתי לשני ולא אמר שני לומר אני מכריע ביניהם: א"נ הכונה לשבח לאל יתברך על החסדים שגמלו שבתחלה הי' כאחד ההדיוטים שבמקלי עברתי את הירדן ועתה קניתי הוי' חדשה שאני משלים בין שני מחנות כי אחר שנשא אשה והוליד י"ב שבטים נקשר במדתו למעל' במדת הת"ת המכריע בין חיוור וסומק שהם חסד וגבורה וז"ש לשני שנשלם באופן שהוא מכריע לשני המחנות ההם:

רבי אלעזר אמר הא אתמר וכו' לא ניחא ליה בסברת ר' יצחק דקרא איפכא משמע ויותר יעקב לבדו לפיכך ויאבק איש עמו לפיכך פי' שקבלה בידו וז"ש והא אתמר שאותה הלילה ליל רביעי הי' דמזיקי שכיחי כדאז"ל ולפיכך נסתכן דההוא ליליה שלטנותא דסטרא דעשו הוה נר' לגרוס דהוה בדלית כלומר דהוה מששת ימי בראשית וז"ש דהוה בההיא שעתא דהא כתיב וכו'. ובג"כ ויותר יעקב לבדו יעקב דאיהו שמשא אשתאר בלחודוי דאתכסייא סיהרא מן שמשא ועם כל דא שכינתא לא אעדי וכו' ה"ג: והכוונה שכמו שיעקב דלעיל' ת"ת נשאר לבדו בלי ייחודא דמטרוניתא מפני שהיא אתכסייא מן שמשא מצד ענני הקטרוג כמו כן יעקב דלתתא למטה לבדו בלא שמירת השכינה וא"ת אי הכי למה לא הזיקו סמאל לז"א ואעפ"כ שכינתא לא אתעדי מכל וכל. דכתיב וירא כי לא יכול לו כלומר לו דוקא כלומר עקרו שהוא הגוף לא יכול אבל בר מן גופא יכול כדמפרש ואזיל כדין ויגע בכף ירכו בחד עמודא וגומר דהיינו נצח שהוא ענף המתפשט מהגוף כנזכר בפ' בראשית דף כ"א. ובג"כ חונה וכו' נראה דאגב אורחיה משני מאי דאותיב ר' יצחק לעיל דהא כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו לשון רבים דמשמע שלכל חסיד שכינה עמו כנזכר לעיל ועתה השיב ר' אלעזר דליתא דביעקב כתיב ולא בשאר צדיקי עלמא ומאי ליראיו שהיה כלול משני יריאים אחרים שהם אברהם ויצחק ומ"מ חד הוה דהוה צריך שמירה וז"ש אקיף לי'. וכד שרא שכינתא לגבי' וגומר והיינו כי מלאכיו יצוה לך לך דווקא. אתו בהדי' כלומר לא אתו בהדה דשכינתא ליקר' דילה אלא בשביל יעקב באו לכך כשראה שלכבודו ולשמרו באו לכך שלחם לשלוחים לעשו שאם באו לכבוד השכינה לא הי' דרך ארץ לשולחם:

אמר ר' אבא וכו' וטב הוה לי' וכו' הוקשה לו תרתי חד וכי צדיק כמוהו שלח מלאכים להתחנן לו הי' לו לבטוח בשם ה' ועוד טב לי' לאשתוקי כלומר אדרב' יפסיד בשליחותו זאת כי הו' מחזיק באזני כלב שהזכירו מה שהכעיסו: הואיל ואבא קיים וכו' אבל השתא וכו' כלומר אני יודע בודאי שבעוד אבי קיים איני ירא ממנו ולא הייתי צריך להשלים עמו אבל מה שאני מפחד ממנו הוא אחר מיתת אבי לכך אתפייס עמו בעוד שהוא חי וי"ס דגרסי ובעוד דאבא קיים ונכון והענין שאין ראוי לצדיק לבטוח בה' בלבד בלי לעשו' המצאה כדי להנצל ובפרט היכא דשכיח הזיק' וכן הית' כוונת יעקב הגם שבטח בו ית' עכ"ז המצי' המצאה לחול השגחתו ית' לשלוח מלאכים בחיי אביו כדי שיתבייש ממנו כנזכר עכ"ל הרא"ג ז"ל: