אור החמה על ספר הזהר א:שכט

זוהר. דלא בעא לאטרחא וגו' ר"ל להמשיך ההשגחה העליונ' בפרט המעשה הזה.

אשתמע דשמשא ת"ת וסיהרא מלכות בחבורא חד שניהם פועלים פעולה אחת ולא יתייחס אליהם שם הריבוי כדכתיב בראם והוה ליה למימר בראום שהרי הזכר מן הת"ת והנקב' מן המ' ואמר בראם שהפועל אחד כד"א שמש ירח עמד ולא אמר עמדו מפני ששניהם כאחד פעולה א' כדפי'.

ואשתמע כיון שהמדות פעלו בשותפות ג"כ הנפעלים היו שניהם יחד כאחד בזווגא חד עליון יחד שניהם כאחד בחבורא חד ולא שנאמר שזנב היתה ואח"כ נבראת כדפי' בגמרא. וכן זווגא חד זווג שניהם כאחד.

בחבורא אחור כנגד אחור ואח"כ נסרן והיו פנים בפנים וז"ש וכיון דאשתכחו בזווגא חד מיד ויברך אותם דלית ברכתא שרי' וגו' ולכך מתחילה נראו להזדווג ע"י שנבראו שניהם כאחד כדפי'.

ויפגע במקום הוא הפגיע והרבה והפציר בתפל' שלא היה ראוי לתשובה מפני שהי' פנוי ועכ"ז ירד למט' במדרגת החלום.

השתא דאתנסיב כבר ראוי אמנם אם יתפלל וכיוצא אמנם הוסיף עוד והוה אתי בכלהו שבטין והפך הענין שיפגעו בו מצד השכינ' וז"ש כביכול מלאכין וגו' והטעם שהם תלויין בו ונשפעים בעבורו וז"ש בגין דבגיניה וגו' היינו יעקב מלמעל' מצד הת"ת ואינון שבטין מלמט' מצד המלכות הם אבנים תחתיה זה להשפיע וזה להתעורר מלמט'.

אשתקיין אינון מימין וגו'. ולא עוד נוסף על היותו נפגע כדפי'.

בחלמא במדרגות תחתונות.

ובליליא מצד המלכות למט'.

בחיזו דעינא שהוא מצד הארת מראה בהקיץ.

ביממא מצד הת"ת נבואה עליונ'. מהרמ"ק זלה"ה:

סתרי תורה

מתניתין. תוקפי דהורמני פי' חזקי החיילים ואומ' זקפין מלעילא כלומר עם היותם משתלשלים למט' עכ"ז הם זוקפים מצד עילתם למעל' והכוונה שהארתם וחיותם לעולם מעילתם וזה דרך כלל לכל החיילים בין טמאים בין טהורים ונודע כי המלכות נק' חרב מצד הדין אמנם יש בחרב ב' דברים הא' להט והב' שנון. והשנון הוא הכלי שבו נפעל שפיכת הדם והמיתה והוא קשה מהלהט שהוא כח משתלשל מצד תוקף הדין כלהט המפחיד ועל כחות אלו אמר שננא דחרבא דמלהטא וגו' ופי' הענין ואמר ההוא חרבא וגו'.

ביה הפוכא פי' כח חיצוני.

הא נשין הא גוברין וגו' פי' סוד נגעי בני אדם.

מסטרא דאילנא דחיי. פי' צד הקדוש'.

אינון דמתיחדי ביחודא וגו' פי' שנקשרים בייחוד הספירות ת"ת ומ'.

אשתאבן תדיר מטל השמים פי' שואבין השפע הקדוש ע"י שורשם מה שאין כן לחיצוני שהוא טורף ונותנין לו בזריקה לא כפתילה השואבת תדיר ולא יחסר לעולם וז"ש אשתאבן תדיר. גם הקדושים יש להם שפע זך מהת"ת מה שאין כן החיצונים שאין להם אלא תמצית דחיית המותר וז"ש מטל השמים. ואומ' שמא דאלדי"ם אתתקן בהו דהיינו שכינה שהם חייליה והיא לעולם מתקשטת בהם.

וע"ד אמר משמני הארץ שהם הכחות האלו שהם המלוים האדם לשומרו ונקראים משמני הארץ מלשון רז"ל [מכות פ"א] משמנים ביניהם שהם חלקים מהארץ העליונ' וכמה דמסיק שהם מתתקנים לד' סטרין ואפשר שהוא מלשון שמנים דהיינו חלק שפע שמן הנתן לכל א' וא'. ואו' ואתתקן בארבע סטרין וגו' כי מיכאל שולט לדרום העולם וכל העניינים הדרומיים בפעולות הגשמיים הם תחת ממשלתו ורומזים אליו וכיוצא בזה גבריאל לצפון אוריאל למזרח רפאל במערב. ויוצא בזה ביסודות שהם ג"כ ד' סטרין דעלמא והם שרים יונקים מד' מדות עליונות חגת"ם וע"י יניקתם משם הם מתתקנים למט' בסוד היסודות האלו שיש בהם כח רוחני מתלבש ואותו הכח שואב מהם והם מתעוררים לשאוב מלמעלה ע"י התעוררותם וז"ש ואתתקן בד' סטרין וגו'. ואו' ואתעבידו סמכין וגו' נודע כי התחתון סמך לעליון בסוד ההתעוררות העולה מלמטה למעלה בסוד שכינה בתחתונים צורך גבוה.

וכולהו מרגליטן פי' אבני יקר על שם השכינה שנק' אבן כי השכינה נק' בית כלולה מאבנים רבים וכולם אברי הבית הכל לצורך הבית ועם היותם ד' כנז' יש תחתם ח' ב' לכל א' ויש תחת אלו הי"ב ה' לכל א' שהם ס' עם י"ב עולה ע"ב וכולם הם גוף א כאברין אל הגוף וכאבנים אל הבית וז"א כולהו מרגליטן שייפין ולהיותם להנהגת העולם ולצורכו לזה נפרדו ונתרבו וז"ש מתפרשין לעלמא כלומר נפרדים לצורך הנהגת העולם. וזהו סוד והקשורים ליעקב שהם הקדושים המתאחדים בשורשם הפנימי כנז' וזהו מגו שמא דא ואמנם והעטופים החיצונים הם ללבן כי העטופים ברעב ועטופי ראש כאבלים שיש להם כסויי עינים פראמי שפי' בגמרא כדי שלא יזיקו הנאמר בקליפות הם ללבן. ואו' כלהו נפקו ביעקב אותם הקישורים הקדושים הנז' כולם חופפים עליו לשומרו מיכאל לימינו וגו' וז"א לד' סטרין אקיפו ליה. מהרמ"ק זלה"ה:

וראיתי לכתוב כאן שמירת הדרך להרמ"ק זלה"ה וז"ל. טוב לאדם בעת יציאתו מפתח ביתו ששם הקדושה לימין והחיצוני לשמאל בסוד לפתח חטאת רובץ. יחזיר פניו למזוזה ויתקן מרכבת הקדושה עליו ויאמר מיכאל ז' פעמים בנשימה א' וכן * וכתוב בכ"י האחרת וכן גבריאל כו' מגא"ר. אוריאל וכן רפאל ויש סגולה לאומרם בנשימה א' ואח"כ יאמר על הכל סוד מטטרון סנדלפון שהם שני הכרובים סוד הרקיע על החיות שאלו הד' הם בהיכל הרצון ושנים אלו בהיכל קדש הקדשים ועליהם יזכור סוד כסא הכבוד שהוא שם י"ה אכתריאל יהו"ד צבאות. ועל הכסא הייחוד העליון שהם סוד ת"ת ומלכות שם יאהדונה"י בכוונה שיחודם ע"י היסוד והיינו שיצייר שם שדי באצבעותיו ויניח ידו על המזוזה ויאמר מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם שיוצא מהם שם קדוש מבואר בפ' בראשית וכלל הכל א"ל שד"י יאהדונה"י ובזה ילך לבטח דרכו בשמירת הקדושה ואח"כ יהפך לשמאל ויכניע החיצון באו' והוא רחום יכפר עו"ן ולא ישחי"ת והרבה להשיב אפ"ו ולא יעיר כל חמת"ו. וזה לקטתי קצתו מדברי ה"ר שלמה מולכו ז"ל וקצתו מהזוהר. עכ"ל הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ס"ת. ענין מיתת רחל משום דשכינתא שריא על י"ב שבטין נ"ל הטעם כי מה צורך במיתת רחל להשראת שכינ' אבל במה שידעת כי יעקב לא נתחבר בלאה רק ז' פעמים ויצאו ו' בנים ובת א' אמנם מטתו העיקרית היתה עם רחל וראי' לזה כי במות רחל עקר' הבית לקח מטת בלהה שפחת רחל ונודע כי נק' רחל עקרת הבית עיקר הבית לכן רצה שכינה שיעקב יפרוש ממנה ולכן סלקה לרחל ושרתה השכינה עליו כי אי אפשר שתשרה שכינה כ"כ בקבע רק בפרוש מן האשה במטת רחל ולזה נענש ראובן כי לא ידע כי אין כוונת אביו להוליד עוד רק לקבוע אותה מטה לשכינה וחשב כי יוליד עוד בנים ובלבל מטת השכינה. והנה ודאי כי לולי עון רחל במה שציערה לאביה בענין התרפים וקללת יעקב כמ"ש לא יחיה ודאי היה די כמו במשה שפירש מאשתו בלתי מתה אבל כאן באו כל העניינים ביחד. גם תבין כי לפי שביציאת בנימן מרחם אמו תכף שרתה שכינה לזה מתה רחל ע"י הריון תכף בקדושת' בלדת' ולא מתה אחר חדש ימים. עכ"ל:

והרא"ג זלה"ה כ' והכי אתחזי והכי ראוי. אנא אשלים כלא שהוא אמר אלהי אברהם ואני אזכור ופחד יצחק ואני יעקב הרי שלימו דכלא. ד"א לאתכללא בדינא ולכך אמר ופחד יצחק כלומר גבורתו ופחדתו של יצחק כדי שיסייעו כנגד לבן אם ירצה. לעשות לו איזה רעה. איהו לגו ואיהו לבר כלומר סוד ופשט. אשתמע להאי גוונא ואשתמע להאי גוונא אשתמע דשמשא וכו' ה"ג. אשתמע דשמשא וסיהרא וכו' מפרש ואזיל הסוד שיש בפסוק ואח"כ מפרש הפשט. דשמשא וסיהרא ת"ת ומ'. דכתיב בראם ולא כתיב ברא אותם והוא ע"ד שאמר בזוהר ויאמר יעקב כאשר ראם מדקאמר כאשר ראם ולא אמר ראה אותם וגומר וז"ש דכתיב בראם בריאה א' לשניהם כמד"א שמש ירח עמד ולא אמר עמדו. ואשתמע דאדם וכו' זהו הפשט שאמ' לעיל ואיהו לבר בגין דבגיניה דיעקב ובאינון שבטין שהם רמז לת"ת ולי"ב בקר שתחת הים הם אשתקיין ממייא דימא רבא מלכות כי אלו הי"ב שבטים הם תיקונין דילה שהיא מתתקנת ומתקשטת בהם באופן שבזה יבא הת"ת להתייחד עם המלכות כנזכר לעיל. בקדמיתא בליליא ובחלמא ה"ג עכ"ל הרא"ג ז"ל: