אור החמה על ספר הזהר א:שכז

וישתאר קב"ה בלחודוי דהיינו סוד שמע ישראל וברוך שם ובכלל זה יתעל' הייחוד העליון שהחיצונים מעוררים הדינים ומעכבים הייחוד וכאשר יבער החיצונים ויתמתקו הדינים יתעל' הייחיד והיינו ונשגב ה' לבדו ואלו הם ג' עניינים נכללים בענין אחד ושמא ג"כ יהי' עכוב בין זה לזה. ה' אח"כ יטהרו האומות ויחזור להכלל הכל בכלל עם ה' והנלוים אליו וז"ש ישתאר לעילא ותתא אלא קב"ה בלחודוי וישראל לפולחני' ומה שאמר אהפוך אל עמים וגו' היינו שיוכללו בכלל עם ה' ועבדיו איכריהם וכורמיהם ויצטרפו עד שיוכללו. ו' אח"כ יצטרף עם ה' כמלאכים עד שישתוו לאדם הא' קודם חטאו וזהו הנשאר בציון וגו'. ז' יתקשרו העולמות תכלית היחוד והקשר והיינו עלמא יחידאי ויתקשרו בני אדם כאיש אחד חברים והיינו עמא יחידאי. ואלו הם סדר העניינים זה אחר זה:

פתח ר' יצחק ואמר חי ה' וגו' וכי לא ידענא וגו' ירצה אם הכוונ' כפשט הענין חי ה' להורות על חיות ה' וקיימו על כנ הנמצאות פשיטא לן דאיקרי חי דהא חי צדיק איהו לעילא וצדיק איהו לתתא ומלה זו מפורסמת הרבה והענין פשוט לכל הבא לחקור ויאמר לעילא קב"ה איקרי חי. לתתא צדיק איקרי חי א"כ כשיחקור החוקר אמאי אקרי חי מיד שכלו יכוין אל הקדמה המוסכמת שהיא מפני שהוא מרכבה אל המד' הזאת מדת היסוד וז"א דהא צדיק איקרי חי העולמים א"כ עתה כשבא הכתוב לומר חי ה' לא הודיענו שהשם הוא חי אבל בא להודיענו חי שהוא צדיק הוא יהו"ד שם שלם שעד עתה לא שמענו שם זה אלא בת"ת מפני שלמות המדה אמנם עתה נתחדש לנו היותו נקרא יהו"ד מפני שלמותו ותקונו וז"ש לעיל האי קרא איהו רזא חי ה'. ומעין זה הוא מלת וברוך צורי ירצה צורי שהוא המלכות מפני תוקפה בדיני' ברוך מושפעת מן היסוד והנה במה שאמר ברוך צורי לחוד הורה כולא חד שהרי נטלה המלכות שם היסוד כמעט אמנם הוסיף הייחוד באו' חי וברוך בוא"ו להורות ייחוד על ייחוד וז"ש חי וברוך שתי מלות בסמיכות הוא"ו דלא מתפרשי מהדדי והנה או' חי היינו נובע היסוד בתוך הבאר מים חיים וברוך ודא אתמליא מיני' וזהו חי וברוך. וירום אלהי ישעי דא עלמא עילאה היינו מלת אלהי ישעי שהוא אלוה לכל ודאי ואו' ישעי מור' על התשועה וההשפעה הנוספת בהתרוממה ובהתקשר' בחכמה וזהו וירום דבעינן שתתרומם ותתקשר למעל' למעל' וע"י הקשר זה והייחוד הזה יהי' לה סוד המעל' הזאת לכלול כל המקורות העליונים וז"ש וכל נביעו דנביע לאתמלייא שאינה מתמלאת אלא מצד הבינ' מן החכמה והיינו וירום אלהי. אמנם ישעי הוא בהיות אותה השפע' ואות' תשועה אל התחתונים וז"ש ומתמן אתברכא המלכות לאנהרא לכל אינון דלתתא והיינו ישעי שהיא מושפעת המלכות עם כל התחתונים בהשפעת'. ולפי שאין הבינה מתרוממת ומתברכת אלא מהתעוררות המלכות כנודע לכך הקדים הכתוב ואמר חי ה' וברוך צורי שהוא מילוי המלכות ואח"כ וירום אלהי ישעי דהיינו הבינה וז"א וכד האי אתמליא דהיינו המלכות שהיא הבאר אתמליא כולא כדקא יאות כדין וירום אלהי ישעי שהיא הבינ' כנז':

ת"ח כד חייביא לא שלטין ששליטתן גורם מניעת הצדיק העליון. ואתאבידו מיניה שאינם במציאות לפגום. והנה צריך שני העניינים הנז' שכל ענין וענין יש לו סגול' כי היותם בעולם מונעים הצדיק מן העולם והיותם שולטים מונע המקור העליון המשפיע לצדיק ולזה לא יחיה רשע היינו אבודו ומשפט ענוים יתן היינו שליטת הענוים הצדיקים ואז מה כתיב בתריה לא יגרע מצדיק עינו דהיינו ההשגחה העליונ' על היסוד והנה עינו לשון יחיד מורה על הכתר עינא חדא וענין זה מעולם לא יחסר וזה לא יצדק בכאן וז"א מהו עינו כי אינו הכתר אלא כד"א עיני ה' אל צדיקים דהיינו ההשגחה התחתונה שהיא נגרעת לפעמים מה שלא יצדק בכתר כנז'.

ואת מלכים היינו כחות הנפרדים שהם עולם היצירה למטה מעולם הבריאה הנק' כסא ונקראו מלכים מפני מלכותם ושליטתם בהנהגת מטטרון שר העולם והנה בהשפעה הנז' עולם היצירה נקשרים בכסא העליון בבריאה שהם נכללים בשרשם והיינו ואת מלכים לכסא והיינו קיומא שלים שיכלל התחתון בעליון לטובה לייחוד לא לסלוק שפע ח"ו והיינו קיומא שלים וז"ש ויושיבם לנצח למעלה להיותם נוצחים תמיד לטובה והנה אחר שאמרו שנתקשרו והם למעלה מאי ויגבהו אלא שמתרוממים בהנהגתם בתחתונים דהיינו לשלטאה בעלמא. ולפי זה מורה על השגחת הכסא על המלאכים בתחתונים וז"ש ויתקיים כורסייא על סמכוהי שהם עמודי הכסא לד' סטרין מגא"ר ושולטים בהנהגה וכסא עליהם ד"א וגו' שמגביהם כסא באצילות והיינו שהיחוד נעש' בכללות המלאכים יצירה בבריאה והיינו או' זקפין לה לעילא לאתאחד' באתריה שהוא קשרה באצילות כדקא יאות בסוד שמע וברוך שהעליון תלוי בתחתון. וכדין כולא כדקא יאות יחודא חדא.

קיסטא הוא כלי חרס או מתכת דהיינו לגין וכן פי' בערוך.

קירטוי הוא שבילים צרים וקצרים וכבר פי' ורצה בזה שהי' הולך כמתחבא בשבילי הדרכים ואי גרסינן טירמא ירצה רמיס שהי' כלי שבוי ורמוס ושסוי בשבילי הדרכים והי' מורה על עוניו.

טורנא גייס שר צבא.

למיזן עלמא עולם העשיה הגשמית.

ולמיהב סיפוק לא מזון לבד שהרי העליונים קיימים באיש אלא סיפוק צורכי שפעם לעילא אפי' אל הנאצלים ותתא אל כל הנמצאות ועם היות שכל עיקר התחתונים לעצמן עכ"ז באתערות' דלתתא אתער לעילא וא"א להשפיע למטה אם לא יושפע למעל' ואין השפע למעלה עד שיעוררו מלמטה ועם היות שהעליונים קיימים מצד עצמן ושפע קיומם לא יחסר עכ"ז ובדא בהתעוררות התחתונים יש להם יתרון שמסתפקין כל חד וחד כדקא יאות ואם לא יעוררו מלמטה לא יסתפקו בפרטות ובשובע כמו ע"י ההתעוררות.

את קרבני לחמי היינו קשר וייחוד הספירות העליונות דהיינו אכלתי יערי וגו'.

לאשי היינו לנפרדים למטה דהיינו אכלו רעים.

בגין לאתערא מזונא דלעילא עם היות שהם קיימים ואינם נפסדים אם יחסר.

מאן דיהיב מזונא למי שאם יחסר לו ימות דהיינו לקיימא נפשא.

ברוך לי' מן המזומן.

ואתער ליה תוספת ברכה למעלה. מהרמ"ק זלה"ה.

והרא"ג זלה"ה כ' ואין עמו אל נכר בגין דישתצי חילא מסאבא מעלמא ה"ג וכדין מלכא יחידאי לעילא ותתא עלמא יחידאי לעיל' ועלמ' יחידאי לתתא ה"ג. והכוונ' שעד עתה הוא מלכא יחידאי לעילא שהוא מתייחד בספירותיו אבל לתתא כביכו"ל אינו אחד כי גובר כח הקליפ' על כח הקדושה מצד מעש' התחתונים אבל אחר שיבלע המות לנצח וישגב ה' לבדו אז יהיה מלכא יחידאי לעילא ולתתא. עלמא יחידאי לעילא וכו' כי עתה נקרא עלמא דלתתא עולם הפירוד אבל לעתיד יתקשר עולם התחתון בעולם העליון כאחד. דכל מאן דעסיק במילי דאורייתא וכו' זכי לאמשכא לה בהדי' כי מאחר שהוא עוסק בתורה הת"ת הנקר' תורה משתתף בהדיה והמלכות נמשכת אחרי הת"ת וזהו טעם שהעוסק בתורה מייחד ת"ת עם המ'. דהא חי צדיק איהו לעילא היינו יסוד כדמסיק וצדיק איהו לתתא שנקר' ג"כ חי כדמוכ' בן איש חי. חי וברוך דלא מתפרשי וגומר חי יסוד ברוך מלכות: איקרי באר מים חיים כלומר באר מלכות המתמלא מאות' מים חיים דיסוד. דא עלמא עילא' דאיהו רם ונש' וכו' מקור' דלא פסיק כלומר טעם למה ברוך צורי שהי' מלכות שהי' מבורכ' לפי שירו' שהיא הבינה שהי' רם על כלא היא אלקי ישעי שהוא נהר מקורא דלא פסיק לעלמין ולפי שאין לו הפסק אני מתברכת ממנו וז"ש וכל נביעו דנביע לאתמלייא בירא וכדין ירום שהיא הבינה היא אלהי ישעי. ואתאבידו מיני' כדין צדיק ה"ג. כדין צדיק איהו שליט בעלמא היינו שהיסוד הנקרא צדיק הוא שולט כלומר גובר ומשפיע בעלמא שהו' עולם הנקב' מלכות. הה"ד לא יחיה רשע וכו' כלומר בזמן שלא יחיה רשע משפט שהוא ת"ת לעניים שהיא מלכות יתן להם שפע ברכה והענין כשיש רשעים בעול' עולה קטרוגם למעל' ואז יש דין למעל' ומתלבשת המלכות בכח הדין ואינ' יכול להתייחד למעל' אמנם אחר שהשפיעה אותם הדינין שבקרבה לרשעי' אז היא נטהר' ומתייחדת עם הת"ת וישפיע בה ברכות ותחזור הענייה להיות העשירה לא יגרע מצדיק עיניו שעיניו של ת"ת אינם גרועים מלהשפיע לצדיק כד"א עיני ה' אל צדיקים שהם צדיק וצדק והוא מסקנא למלתיה שאמר ומשפט שהוא ת"ת לעניים יתן השפעה והראי' שעיניו של ת"ת לא יגרע מהשפיע לצדיק. מהו עינו כד"א עיני ה' וכו' שהפסוק דלא יגרע מצדיק עיניו לא הזכיר עיניו של מי ובא הכתוב השני ופירש שהם עיני ה'. אלין מלכין שליטין דאתאחדן לכסא היינו מרכבת ארגמן שהם ד' חיות הנושאות לכסא והוא נמשך למה שאמר שמשפט שהוא ת"ת לעניי' יתן השפעה והראי' שלא יגרע מצדיק עיניו כדאמרן והשפעה זו של המלכות ממנה נמשכת אל המלכים הנושאות לכסא. ויגבהו לשלטא' שאם מתרוממים ונגבהים לשלוט בממשלתם על העול' איש איש על עבודתו ועל משאו הן לטב הן לביש כנזכר לעיל ובהגבהה זו כורסייא קיימא על סמכוהי שהמלכות שהיא הכסא מתקיימת עליהם שהם סמכוהי. וזקפין לה לעיל' בסוד בתולו' אחריה רעותיה מבואות כתיב שהיא מתתקנת בהיכלותיה בסוד מעשיהם ותפלתם של ישראל ובזה הוא עול' ומתייחד בת"ת וז"ש באתרי': אן קיסטא לגין. טירמא רמוס. בקירטוי דאורחא הוא דרך קצר והכונה לומר אנה הולך הכלי הרמוס והשפל בדרך זה הקצר. לזכאה לבני נשא קאתי כלומר שיזכו עמי לתת לי צדקה והוא ע"ד משרז"ל יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית: טורנא גיוס. בגין דיזכון בי בני נשא ה"ג ואתי שפיר זכו בהדיה: זכו בהדיה דיהבו לי' למיכל א"נ זכו ביה שנתנו לו פדיון ועוד יהבו לי' למיכל. דהא באתערותא דלתתא סוד התעוררות הקרבן העולה מהכהני' לויים וישראל שהם מעוררי' למדותיה למעל' ובדא מסתפקין שגורמי' הייחוד ובאים ברכות לעול': הה"ד אכלתי יערי וגומר בא להכריע איך הקרבן נקרא לחמו ומאכלו של הב"ה ומהו הקרבן אכלתי יערי וגומר כנזכר בריש פ' ויקרא והכונה התחברו' והתקרבו' המדות העליונות כנזכר וזהו לחמי. לאישי הה"ד אכלו רעים וגומר. שהם י"ב שבטים י"ב בקר א"נ רעים לעילא חכמה ובינה. דודים לתתא ת"ת ומלכות ושני הפי' מפורשי' שם וז"ש לאישי כלומר לאנשי. זכינא בהאי בר נש ה"ג דהיינו שזכו בו שנתנו לו לאכול ועוד וכו' ששמעו ממנו דברי סוד. פתח ואמר ר' ייסא הוא דפתח ואמר ומה אמר האי קרא א"ר אלעזר כלומר בפסוק זה פי' רבי אלעזר וכו' עכ"ל הרא"ג ז"ל: