אור החמה על ספר הזהר א:שכה

אבל אלין עילאין ונפקין מלבנון דאיהו סתימאה דהיינו הכתר עליון וענין זה לא יצדק אלא בבינה ומלכות. ומפני שגם אל המלכות יראה ענין זה זר אמר שגם היא מהכתר.

ורזא דמלה וללבן שתי בנות דהיינו לבנון שתי בנות הם לאה ורחל בינה ומ'.

חסידה ברושים וגו' הוה ס"ד לפרשו במלכות מתרי טעמי חדא לישנא דחסידה נוקבא ועוד ממשמעותא דלישנא דחסידה דהיינו מפני שמקבלת מחסד דלא שייך הכי בבינה. לזה אמר חסידה ברושים דהיינו שית סטרין שית בנין עילאין מוכרח שהיא הבינה והיינו שהיא עליהם כאם על הבנים להשפיעם ומוצאם משם וז"ש באינון שית בנין עילאין וגו' אם להם שית סטרין דעלמא דהיינו לישנא דביתה דקאמר והכוונה שהם מקבלים ממנה כמו שנתבאר לעיל ועת' קשה כי לא שייך לשון חסידה בבינה ועוד שהוא לשון נקב' וז"ש אמאי איקרי חסידה אלא האי עלמא אע"ג דנוקבא קרינן לה אינו מן הדוחק שהוא מפני מוצא הספי' ממנ' וז"ש דכד אתפשטו טיבו וכל נהורין דהיינו חסד הנק' טוב עם כללות כל המדות בה מניה נפקי וע"ש כך תקרא נקב' ומאי דהוה נמי ניחא לך לשון חסידה במלכות מפני שמקבלת מחסד הכא נמי בגין דאיהי חסידה פי' עניינה חסד מצד עצמ' נפק' מתמן חסד דאיהו נהורא קדמאה דכתיב ויאמר אלדי"ם וגו' ועל שם שפתיחת מקורה הוא בחסד אור ראשון לכך תקרא היא חסידה שמדתה חסד. וא"ת ומי הכניסנו בדוחק זה אשיבך לשון ברושים ביתה אל תקרי ברושים אלא בראשים ואין זה צודק במלכות דהא עלמא אחרא שהיא המלכו' בתתאין ביתה וגם לא יצדק בה שם חסידה לפי שהיא מדת הדין וז"א ואיהי בי דינא וגו' ואף אם ימצא בה שם העליונים זהו לפרקי' וז"א ולזמנין אקרי כגוונא דלעילא בכל אינון שמהן אמנם עיקר פעולת מדה זו דין והיינו או' ועל האי אתר כתיב וינחם ה' וגו' וקשיא ליה כי למה לא נאמר שיהיו שמות אלו בבינה ג"כ כמו שהיא נקראת חסידה ע"ש חסד היוצאת ממנה תקרא חרון אף ה' ע"ש הגבורה היוצאת ממנה לזה אמר שאין הדבר כן דהא כל מלה דלעילא כולא הוא בנהירו חיין דכל סטרין שאפי' מה שמשפעת בגבורה הוא חיים.

לפני דייקא פי' בבינה שהיא קודם הת"ת. את ה' בשמחה לקבל עלמא עילאה פי' להשפיע לו שמחה מהבינה. בואו לפניו ברננה המלכות שבה רנה כדכתיב רננו צדיקים.

ת"ח ווי לאינון חייבי עלמא וגו' סיפר בעונשן של אלו על ג' פנים הפן הא' על שאינם יודעים ואינם משגיחין במילי אורייתא שאינם יודעים ולא נותנין לב לדעת. הפן הב' וכד אינון אינם לוקחים הדרך הנכונ' דהיינו ללמוד לדעת ההקדמות הצריכות לידיע' ואח"כ ישגיחו אלא משגיחין בגין דלית לון סוכלתנו דהיינו הקדמת הידיעה:

מילין דאורייתא דמיין וגו' ומי גרם להם שיראה התורה בעיניהם ריקנית עם היות שעתה הם אנוסים שאינם יודעים עכ"ז הם נענשים על תחלתן וז"ש וכולא בגין דאינון ריקנין מדעתא וסכלתנו ואמר ריקנין שאילו היו יודעין אפילו ידיעה קצת היו רואים בפניני התורה מפני שפניניה רבות מאד וז"ש דהא כל מילי דאורייתא וגו' כולהו מילין יקרין בענין שלא ישגיחו בשום דרוש שיהי' ריקן ופרטי המלות כל מלה ומלה כתיב בה יקרה היא מפנינים בענין שהעדרם גרם להם הרעה הזאת. הפן הג' אחר שהשגיחו ולא הבינו מדברים דברים מגונים ומקלים ראשם כנגד התורה וז"ש וכל אינון טפשין אטימין לבא כד חמאן וגו' הרי ג' עונות על עצמותם ולזה ווי לון כד יתבע לון ונוסף על הכל שיבאו מזה לומר שאין נותן התורה שלם ומורדי' בבוראם וז"ש יתבע עלבונה דאורייתא וגו' ויתענשון עונשא וגו' ושלמה מלכא וגו' לא בא לדבר על זה לבד אלא הוסיף שלא נחשוב שדברי תורה הם הקדמות שמהם יוכל האדם להתחכם ולהוציא עוד דברים חדשים ח"ו אלא כל מה שיוסיף האדם אל יחשוב שהוסיף בתורה אלא הוסיף לעצמו שידע בדעתו מה שלא ידע. אמנם בתורה הכל כתוב בה וז"ש אם חכמת חכמת לך דהא באור' לא ייכול אל יחשוב שהועיל בתורה שהתור' לא יקבל תועלת משום חכם שכל החכמות והדקדוקים והחידושים כלולים בה בתורה עשויים ומלומדים אלא שבני אדם לא ישיגום וכאשר ישיגום לא יוסיפו בתורה אלא שהשיגו לעצמם מה שלא היו משיגים והיינו חכמת לך בענין ששלמה הודיענו שהתורה מלאה בעצם מהדברים והסודות גלויים בה לא יוכל אדם להוסיף וקצת לבדך תשא ירצה לא ידל כבוד התורה מפני העדר ידיעת השוטים שהרי היא חכמה עשויה ושלימה אמנם הלץ לעצמו הוא ליצנותו שלא יגרע התורה כבודה מפני ליצנותו א"כ לבדו ישא ואמר תשא להורות שהוא נושא ממקום למקום תחלתו בעולם זה וזהו לאובדא ליה מהאי עלמא ונושא שארית עונו עמו לעלמא דאתי.

ת"ח כד אתוון עלאין שהם כ"ב אותיות בספי' ומקורם בבינה ומתחלקים לכל הספירות ויתחברו כולם בבואם אל הספי' האחרונה ואתמליא מנייהו והיינו שנק' א"ת אורייתא כלילא מא' עד ת' וכיון ששורש האותיות מהבינה מיד אתברכא מעלמא דאתי וכדין וגו' אחר שקבלה כל מיני השפע שהיא מקבלת הכל קיימא לאשקאה לכולהו עברין * לפנינו כ' עדרין. כל חד וחד כדקא חזי ליה.

דיעקב בעא לאתקנא תפלת ערבית היינו מדת המלכות בסוד ערבית דהיינו קשרה בגבורה עם הת"ת שמשם תפלת לשון יחוד וערבית לשון ערב ודין.

ולאנהרא לסיהרא היינו המלכות בעצמה שהיא מאירה מן החמה בלבנינות כנודע.

ולאשקאה לה מן הנהר קיבוץ המים בשקתות המים שהם נצח והוד כנודע ולברכא לה מכל סטרין דהיינו סוד שש קצוות. והנה אפשר שתיקונה מן השמאל תיקון תפלת ערבית. ולתיקון עצמ' היינו לאנהרא לסיהרא ולתיקונה מן האמצע היינו לאשקאה לה ולתקנה מן הימין היינו לברכא לה מכל סטרין כדפי' מהחסד מברכן.

אלין דינין וגבורין מקלות שסתם מקל ורצועה היא דין דנפקו מגבורה דלעילא ובאות למלכות והיינו ו' קצוות ו' מקלות ויעקב כד בעא לאתקנא האי אתר בעא לאתקנא תפלת ערבית.

סליק לכל אינון דינין וגו' היינו אשר פצל ירצה פצלן וסלקן מן המלכות.

אוקים לון באינון רהטין היינו בחסד גבורה ת"ת מ' שעם הת"ת דהיינו רהטין ארבע דקיימין תחות האי באר שהיא הבינה ואלו הארבעה נקראים רהטים שמורה שבחינתם מלאים מים מן הבאר שממנ' שאיבת המים ונקראת הבינה באר בערך שהיא מקבלת שפע החכמ' והיינו נחלין בסוד הדעת ומבועין עילאין בסוד החכמ'. והסבה שהציגם ברהטים ולא בבאר עצמו בגין דכד נפקי מיין שהם שפע החכמ' מהבינ' דהיינו מיין מהאי באר קדישא אלין ארבע שהם חגת"ם נטלי כלא ולכך הניח הדינים ברהטים כדי שיתמתקו ע"י מימי הרחמים הנז'. והנ' מלת רהטים הוא שם מיקרי למוח דהיינו רהיטי דמוחא ולא נקראו אלו התחתונים רהטים אלא על סוד היותם מתמלאים מן הבאר שהמים מן החכמ'. ועוד שאי אפשר לשתות מן הבאר לפי שסתם באר מימיו עמוקים ואי אפשר לשתותם אלא ע"י הרהטים והיינו או' ברהטים אשר תבאן הצאן לשתות וז"ש ומתמן אתיין כולא למשתי שפע הבינ' שאין כח בתחתונים לשתות אלא ע"י מדות אלו ושם הציג את המקלות שהם הדינים כדי שיתמתקו שם ויושפעו לתחתונים כפי צורכם וז"ש ואלין דינין וגבורין כולהו קיימי תמן בד' רהטין אלו לנטלא כל חד וחד כדקא חזי ליה כי יש נוטל הדין ויש נוטל החסד ויש ממוזג ואילו היו במלכות היו מבעירין אותה בדיני' ואמנם למעל' שואבים התחתונים הדינים במתיקות והמזגה. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' צפרין אחרנין דהיונו מהבינה ו' קצוות נקרא צפרים כמוה וכן מהמלכות צפרים אחרנין שהם ההיכלות א"נ מט"ט וסנדלפון כנז' ריש פרש' ויחי: וללבן שהוא כתר יש לו שתי בנות בינה ומלכות: חסידה דכתיב שם הגדולה לאה ברושים ביתה באינון שית בנין וכו' ה"ג ורוצה לפרש שחסידה הדר כלפי הבינה ולא כלפי המלכות שכן היא ג"כ נקרא חסידה חסדי דוד כנז' בפרשת פנחס ולזה נזהר כאן ופירש חסידה היינו דכתיב שם הגדולה לאה שרומז לבינה והיא ברושים ביתה שהם ו' קצוות דעלמא. אמאי איקרי חסידה לשון נקב' כי היא מעלמא דדכורא כנודע: אלא האי עלמא עילאה אע"ג דנוקב' קרינן שנראה שהיא מושפעת זה אינו אדרבה כד אתפשט כל טיבו וכל נהירו מיני' נפיק כי היא המשפעת למטה ומה שאני קורא אותה נקבה אינו אלא בגין דאיהי חסידה נפק מיניה חסד ה"ג ובבחינה זו שילדה בנים נקרא נקבה אבל היא דכר ומעלמא דדכורא איהו: ויאמר אלהים בינה יהי אור חסד וע"ד ברושי' ביתה כלומר כי להיות' היא אם הבנים שנקראו ברושים היא יושבת עמהם ומשכנה וביתה בהם ונקראו ראשים לפי דעלמא אחרא בתתאין ביתה דהיינו המלכות היושבת ושוכנת בהיכלות שהם תחתונים ולכך אלו שהם למעלה מהם איקרון ברושים ר"ל ראשים עליהם א"כ הרי ראיה בפירוש דעלמא עילאה וכל מה דנפקו מינה על שמה איקרון שהרי משכנה וביתה בהם והיא והם הכל אחד ועלמא תתאה וכל אינון דנפקו מינה כלהו על שמיה איקרון כי היא שוכנת בהם א"כ אין לך אלא שני עולמות בינה ויסוד * נצ"ל ומלכות ובזהרי חמה הישן ובכת"י כתוב וביסוד. ואיהי בי דינא דעלמא כלומר למה זאת בראשים ביתה וזאת בתתאין ביתה ותירץ לפי שהיא ב"ד היושבת ודנה את העולם א"כ צריכה שתהי' ביתה למטה לדון ולשפוט כי בהיות' למעלה לית דין ולית דיין: לזמנין [איקרי] כגוונא דלעיל' בכל אינון שמהן כלומר אף כי היא בי דינא דעלמא והיא שופטת ודנה את כל העולם עכ"ז לזמנין איקרי כגוונא דלעיל' בכל אינון שמהן שכשהיא נשפע' מחסד נק' אל וכיוצא כפי הספיר' שהיא נשפעת ממנה כך תנקד ולכך אינה רשומ' בנקוד' כלל ולוקטת כל הנקודות כנז' בתיקונים: וע"ד אתר כתיב כלומר מהמלכות ולמטה כתיב וינחם ה' ויתעצב אל לבו חמת ה' חרון אף ה' חרון אפו דהא באתר דא וכו' ה"ג כלומר מקום הדינין והעציבות והחמה הכל שייך במדה זו וממנה ולמטה בלבד לא למעלה וזהו ויתעצב אל לבו דהיינו הנקרא לב כמו שהלב יושב באמצע הגוף כן המלכות יושב' בין העליונים ובין התחתונים והעציבות והדינין ממנה ולמטה הם. חיין לכל סטרין כלומר אפי' השש קצוות שיש בהם בעלי הדינין כמו הגבורה וההוד עכ"ז לשם הכל רחמים והכל חיים אלא שנתנ' הרשות למלכות להיות שופטת ומולכת על כל הארץ: לפני המקום הוא ממנה ולמעלה וזהו אין עציבות ודין באותם הספירות שהם לפנימ' ממקום הזה: עבדו את ה' בשמחה דא עלמא עילאה שהיא עד היסוד שהכל רחמים ושמחה. באו לפניו ברננה לקבל עלמא תתא' שהוא לפניו של שם ההויה שצריך רננו' ושירין למתק' לה כמו שהיו הלויים ממתקים הדינין בשיריה': ובס' לבנת הספיר פ' וישב פסוק ויהי ה' את יוסף מהפך הגירס' מחמת קושי' וגריס בשמחה דא עלמא תתא' ברעדה דא עלמא עילאה: בג"כ אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' כלו' המשפט שלך יוצא מהת"ת שהוא בעל הרחמים והוא מושיעך מכל הדינין ודיני החרב שהיא המלכות הנק' חרב לה' מלאה דם הם מסולקי' וגאים ממך וז"ש ואשר חרב גאותך דיני החרב מתגאים ומסתלקי' ממך ובזה ויכחשו אויביך לך ואתה דורך על במותם שאתה למעלה מהשרים שלהם שהם הבמות הגבוהים שלהם אתה דורך עליהם ואינך נדון על פי המערכות ועל פי המזלות כי אין מזל לישראל כי ה' שופטינו ה' מלכנו הוא יושיענו במהרה בימינו אמן:

ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים וגו' פתח ר' אלעזר וכו': דלא ידעו ולא משגיחין במילי דאוריית' כלומר אינם יודעים את התורה ומי שיודע בה אינו משגיח בה וכשמשגיח בה להיות שאין להם שכל ומדע מילי דאוריית' דמיין בעינייהו וכו' ואשמועינן תלת: ועל כל מלה ומלה כתיב בה ה"ג. וכל חפצי' לא ישוו בה ה"ג ול"ג באוריית' דהא בה שקלינן וטרינן. כד יתבע לון עלבונ' דאוריית' שאין עוסקין בה: ויתענשון עונשה שלפי שלא למדו לא עשו מצות ומ"ט ועברו על העבירות ובזה מרדי במאריהון אפי' שיעשו שוגג בלתי ידיע' נחשב כמזיד אחר שבמזיד הי' שלא עסקו בתורה כל מה שיעברו עלי' נחשב להם כמזיד. דכד יתחכם בר נש באוריית' תועלת' דילי' הוא כלומר איך אמרת שהתורה מליין מכל טבין אבנין וכו' והרי תלמיד כשמעמיק מוסיף בה כמה תוספות וכמה עניינים שהחכמים מוסיפים לזה אמר כל אלו התוספו' והחידושים שמחדשים בה הכל הוא בתורה אלא שהוא מתחכם בה להוצי' ולהבין ממוצא דבר מתוך דבר וזה תועלת' דילי' היא כי אין בתורה תוספת כנל וכל מה שמוסיפי' ומחדשים הכל בה וכמאמר התנא הפוך בה והפוך בה דכלא בה וז"ש אם חכמת חכמת לך החכמה והמדע היא לך שאתה מתחכם בה שאין לתורה חסר דבר שאתה צריך להוסיף בה. ולצת לבדך תשא כלומר אלו המתלוצצים ומלעיגים על דברי חכמים אותה הליצנות אינה תוספת בה ח"ו כי היא לא נתפס' מכיוצא בדברים אלו ולא יגרע משבחה' כלום ה"ג.

ת"ח כד אתוון עילאין וכו' הביא ראיה למ"ש אם חכמת חכמת לך מיעקב שפצל אותם מקלות כדי לתקנא תפלת ערבית וכו' כדמסיק שאותה החכמה היא לתועלתו. אתוון עילאין היינו התחברות י' בה' וה' בוא"ו ווא"ו בה"א דהיינו כל הספירות. בהאי דרגא סופא דכל דרגין שהוא מלכות: לכלהו עדרי' היינו מחנו' המלאכים שהם עדרי' עדרי' לבדם. אשתקי מן דינא ורחמי שיש מהם שממונים על עניינים טובים להשכיר לבני אדם שכר טוב ויש מהם הממונים ח"ו להפך ומקללים אותו ומנדין אותו כנזכר בפ' פקודי בהיכלות ע"ש ולכן צריכים שיהיו שותים דינא ורחמי כל חד וחד מהעדרים כדקא חזי ליה. לאתקנא תפלת ערבית לטהר אות' מדיני' כדמפרש ואזיל ואח"כ לאנהרא לה הארת פנים: ואח"כ לאשקא' ולברכא לה מכל סטרין: את המקלות אלין דינין וכו' שכן המקל הורה דין שהוא להכות בו. ויעקב כד בעא לאתקנ' להאי דרגא שתטהר מדיני' ושתתקשט. סילק לכל אינון דינין ה"ג והכונה שטיהר אותה מאותם הדינין והמשיכם למטה ברהטי'. באינון רהטים ארבע וכו' היינו מרכבת ארגמן שהם תחת המלכות שכנגדם למעל' המרכב' העליונ' הם חגת"ם. תחות האי באר חפרו' שרים ה"ג ופירש מה היא באר דא ממליי' * דאתמלייא מאינון נחלין ומבועי' עילאין דהיינו החכמה הנק' מבוע והבינה הנק' נחלי מים והם הנקראי' שרים כנזכר בפ' חוקת. בגין דכד נפקין מיי' וכו' נתן טעם למה הציגם אותם מקלות באינון רהטים. וע"ד איקרון רהטים מלשון המשכ' ומרוצ' שכל המים רצים ונמשכים שם. א"נ שהם ממש רצים במרוצה לשאוב המים היוצאים מן הבאר הזה עכ"ל הרא"ג ז"ל: