אור החמה על ספר הזהר א:שכג

זוהר. אלא לראש צדיק דא היא עטרה קדישא וגו' אל הברכות ד' מקומות הא' ת"ת המקבץ אותם מבינה והב' היסוד המקבלם מהת"ת ומשפיעם למלכות. הג' המלכות המקבלם. הד' האיש הישר המושכם למטה. אל הד' פירושים אלו נטה דבריו לענין ראש צדיק. א' אל המלכות וז"ש דא היא עטרה קדישא ותקרא ראש צדיק מפני שלפעמים היא עולה לעטרה לראשו וכל הברכות אליה ומפני שאז אין בה חלק לחיצונים קראה עטרא קדישא. ב' ראש צדיק דא יעקב דהיינו הת"ת ועם היות שאין כוונת הברכות להיותם שם אלא להשפיעם עכ"ז שייך ביה לשון וברכות לראש מפני דאיהו נטיל ברכאן מהבינה שהוא מקור הברכות וז"ש דאיהו נטיל ברכאן וטורח עד שנוטלם אמנם אח"כ המשכם ברדיפה ובחוזק וז"ש ונגיד לון לצדיק והצדיק נוטל אותם ואח"כ מחלקם לבחינות שונות וז"ש ומתמן אזדריקו לכל עיבר ולא אמר זריק להו מפני שאין זה בידו אלא בכח הת"ת העליון אזדריקו כמעט מאליהם ומפני שהמלכות משפעת לריבוי הנמצאות וכל נמצא יש לו דרך לעצמו וז"ש ומתברכאן מאותן עיבר שבמלכות כולהו עלמין. הג' היסוד בעצמו ועם היות שאמר ראש צדיק ירצה אותה הבחינ' שהיסוד משפיע למלכות והוא סוד ראש היסוד אות יוד שבו וכדמסיק.

נוקבא דקיסטא דחמרא נקב המדה שהיין יוצא ממנה נקרא ראש למדה עם היותה א'. הד' הצדיק בעצמו שהוא מושך אותם מלמעל'. ופי' התנאי' שצריך להיות זוכה למד' זו והם ב' א' דזכי לנטרא את קיימא קדישא אפי' בהרהור חצוני שזה צריך זריזות מרובה ומה גם שבא מעש' לידו כיוסף. הב' שמשלים כל אבריו ע"י קיום המצות שהם רמז להשלים כל אברי האדם כדפי' בתיקונים וז"ש ועביד פקודי אורייתא אקרי צדיק מראשיה ועד רגלוי ואז הכי אקרי מצד קדושתו צדיק. עוד תנאי ג' שלא יהיה כובש מעיינו אלא שישא אשה ויוליד בדמותו כצלמו וז"ש בבנין קדישין מצד קדושתו בשעת תשמיש. זכאין שהדריכם בדרך ה'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תו ראש צדיק דא יעקב וגו' ג' פי' הם א' בסוד מתתא לעילא שנמצאת מלכות ראש ליסוד. ופי' השני בסוד מעילא לתתא ויהי' הת"ת ראש היסוד ופי' הג' הוא סוד ראש היסוד אות יוד שבו המתחבר עם נקודת ציון קדש הקדשים שבמלכות.

קיסטא הוא תרגום מדה ומדה היא האמה ופי' נוקבא דקיסטא ר"ל פי האמה אשר היין העליון נפיק מתמן ונק' אמה והטעם שנק' אמה יובן בפסוק ומספר את רובע ישראל כי היסוד הוא רביעית הגוף בשיעורו ונודע כי הגוף הוא ד' אמות הרי הוא אמה א' ולזה נק' אמה נער הייתי וגו' ירצה כי מטטרון אמר זה נער הייתי גם זקנתי בשתי בחינותיו הנק' נער וזקן שהוא סוד כשהוא מחודש בשפע נק' נער ובחסרונו זקן. ועכ"ז גם שיש בי זמני ההפרש פעם מלא ופעם חסר כל זה הוא מצדי כי הוא שליח במקום היסוד הנק' צדיק לחבר ת"ת ומלכות אמנם ביסוד עצמו לא יש זה כי הלא לא ראיתי צדיק נעזב. ויש ב' ענייני קישור וייחוד א' הוא בזמן בית המקדש קיים שאז קשור צדיק עם מה שלמעלה ממנו וזה שלמטה ממנו הם ת"ת ומ'. ויש זמן אחר בזמן הגלות כי נקשר עם שלמעל' ולא עם שלמט' וכנגד השנים עניינים אלו אמר חד ולא ראיתי צדיק נעזב וחד וזרעו מבקש לחם פי' לא ראיתי צדיק נעזב הוא בזמן הגלות שעכ"ז אינו נעזב כי מה שלמעל' ממנו מחזיק בו ואינו עוזבו גם שהוא נעזב ממ' לא נעזב מלמעל'. ואו' וזרעו וגו' הוא בזמן הגלות פי' כי מבשרי אחזה אלוה כי ראשונ' האדם מתייחד ע"י היסוד עם בת זוגו ואח"כ נמשך שפעם המוח החכמה וזאת הבחינה אינה נמצאת אלא אחר חבורם יחד וז"ש וזרעו מבקש לחם ולא אמר והוא כי הוא בעצמו היסוד לפעמים מבקש לחם אין לחם אלא אשה בזמן הגלות אבל זרעו הוא סוד שפע טיפת החכמ' כנודע אינה באה רק כשכבר יסוד ומ' מחוברים ולכך לעולם הזרע אינו מבקש אותה אך הוא מבקש אותה בזמן הגלות וזהו כוונת דבריו והבין אותה על סדר מתכונתם. עכ"ל:

והרא"ג זלה"ה כ' ויעקב נטל חולקי' וכו' היינו יעקב עצמו למט' נטל חולקי' מאינק ברכאן דנטל הוא למעל' בגין דאיהו חולק עדביה וכו' והיינו ברכת המקנה שלו שפרץ בארץ. לצדיק מבעי לי' כי מאחר שהברכו' באות על האדם בכל גופו שריין ולא בראש לבד. דא היא עטרא קדיש' ה"ג שהיא ראש היסוד. דאיהו נטיל ברכאן ונגיד לון לצדיק וכו' ראש ר"ל ראשון להשפע' שהוא הת"ת ומשם אתמשך אל היסוד. אבל הא אוקימנ' ברכו' וכו' היינו מה שאמ' לעיל ואוקמו' כי מעיקרא סמך על המבין ולא רצה לפרש אלא אמר דא עטרה קדישא בלבד ואחר שאמ' דבר אחר ראש דא יעקב וכו' נראה לו פירוש ראשון יותר נכון וחזר ופירשו בביאור רחב. וי"ס דלא גרסי אבל הא אוקימנ' אלא תו ברכות לראש צדיק וגומר ולזה קשה כי כבר פירש פי' זה באומ' דא היא עטרה קדיש' ולא שייך למימר תו ונוכל לפרש דמאי דאמר דא עטרה קדישא היא נק' עטרת בעלה ואתי שפיר אומר אבל הא אוקמוה שהוא פירוש אחר. א"נ שמה שאמר דא היא עטרה קדישא דבר ע"ד הפשט על האדם ששומר בריתו ואינו מטמאו וזהו שהשיב ברכו' לראש צדיק ר"ל ברכו' יבאו לאד' בשביל ראש צדיק דהיינו אות ברית קדש שלו שלא טמאו וז"ש דא עטרה קדישא כלומר קדוש' שלא טמאה ומה שחזר ואמ' אבל הא אוקימנ' וכו' פי' ע"ד האמת. אבל הא אוקימנא ברכו' לראש צדיק ראש צדיק איקרי ההוא וגומר ה"ג נוקבא דקוסטא דחמרא נפיק וגומר נקב המדה ששופך בו היין קוסטא מדה. ההוא אתר דזריק מבועין גרסי' ולא גרסי' כד. צדיק איהו ראש בגין דכל ברכאן נרא' שהוא פירו' אחר כלומר ברכו' לראש דאיהו צדיק והכונה עם היות שהוא סיומא דגופא עכ"ז בבחינ' זו דכל ברכאן ביה שריין נקר' צדיק זה ראש: א"נ רוצה לפרש מלת ראש כמו בשמים ראש שהוא לשון חשיבות כלומר שראש הזה הוא חשוב ומעולה מאד כי כל מציאות השפע העליון והברכות הנמשכים מלמעל' ביה שריין. מרישיה ועד רגלוי כלומר הגם שלא עשה שום מצוה רק ששמר הברית הזה בלבד עכ"ז כולו נקרא צדיק מראשו ועד רגליו וזהו ברכות לראש צדיק כלומר ברכו' יבאו לראשו של צדיק שאפי' ראשו נק' צדיק ר"ל ראש הגוף וג"כ משמע שהוא קודם לכל אדם שהברכו' שריין על ראשו ואח"כ ממנו נמשכי' לאחרי' כי הוא נעש' מקור הברכו' וממנו אל אחרים וזהו שאמר ומיניה קיימו ברכאן לעלמא לאחרי' אם הם בנין קדישין זכאין ומלת דאוקים לא גרסי' ליה וט"ס הוא. א"נ אומרו וכד ברכאן וגומר הוא הכרח למה שאמ' שיקרא צדיק אפי' מראשו ועד רגליו שהרי כשהברכו' באות הוא קודם לכל אדם שבראשו שריין תחלה ומיני' קיימין ברכאן לעלמא.

ר' ייסא תו שאיל וגומר איהו אמרו בחכמה יתיר וגומר כלומר שאם היה האומר הפסוק הזה המשורר לא הוה קשיא מידי כי יכול האדם להעיד מה שראה בילדותו ובזקנותו ויכול לומר נער הייתי וגומר אבל עתה ששר העולם אמרו ודאי בחכמתא יתיר וגומר. דהא בייחודא קדישא אתמר וכו' דא הוא שבחא דייחודא כלומר חיבת הייחוד דלא אתפרשן זה מזה והכריע הדבר ואמ' דלא אשתכח יום בלא לילה כמש"ה ויהי ערב ויהי בקר שניה' נקר' יום אחד כמו כן המלכות והיסו' אינם נפרדי' לעול' ושניה' נקר' אחד. דהא לילה ביה אשתכח תדירא כלומר החידוש הוא שאני צריך ללמדך הוא שאין היסוד שהוא יום עוזב את המלכות לילה אבל שהנקבה אינ' עוזבת את הזכר אין זה חדוש כי כל טובה הוא מהזכר שהיא משפעת ממנו ואיך יעזבנו וז"ש דלא אשתכח יום בלא ליל' דליל' בלא יום אין זה חידוש דהא לילה בי' אשתכח תדיר' וכרוכ' אחריו כדי לינק ממנו וז"ש ולא ראיתי צדיק שהוא היסוד שיהי' לבדו ויהי' נעזב מהמלכות כי לעולם הוא אדוק ודבוק בה: וצדיק אחיד לעיל' ואחיד לתתא. נתן טעם לדבר איך לא נעזב הצדיק הזה מהמלכות לפי שהוא אחיד לעיל' וטעם למה הוא הצדיק הזה אחיד לעילא לפי שהוא אחוז לתתא שלהיות שהיסוד צריך לזון אותה נותנים לו בשביל' וזהו שאמר אחיד לעיל' לפי שהוא אחיד לתתא ואינו עוזב' כן אין עוזבים אותו מלהשפיע לו. וזרעו מבקש לחם מאי הוא הם דברי ר"ש כשואל להשיב ולפרש הפסוק אלא בשעתא דזריק ואתנגיד כלומר בזמן שהיסוד מתזרק השפע בתוכו ואתנגיד ונמשך לחוץ ממנו אל המלכות אינו צריך לשאול עליה לפי שהיא דבוק' בו והכריע הדבר מן האדם דהא זרעא וכו'. והוא הכרח ב' כלומר ראי' דלא אתפרש מיני' לעלמין וכו' דהא זרעא לא נגיד אלא בשעת' דנוקבא זמינ' א"כ משמע דלא אתפרש מיני' לעלמין עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון סתרי תורה

מהאי נקודה עילאה נפק כלא וגו' פי' כי מילוי יוד הוא ו"ד שהיא ה' .

אימא עילאה בינה.

דאשקי לכולא ר"ל לכל הבחי' חסד דין רחמים.

דאיהו מקל פי' ו'.

לבנה חסד ולוז וערמון פי' גבורה.

מקל ת"ת.

לבנה חסד לבדו.

דמים מרוח * כן גי' אור הלבנה. חסד בת"ת.

ולון דא סטרא דשמאלא. גבורה לבדה. וערמון כליל דא בדא בחינת הגבורה בת"ת.

וסלקא בהו דכתיב מחשוף וגו' פי' לחסד עליון.

דאע"ג דאחיד פי' יעקב.

לתרין סטרין ח"ג אלין פנימאין פי' קדושים ואלין לבר פי' שרי האומות.

בשעת' דתיאובתא פי' עת ייחוד העליון.

אינון מקלות תפלין דרישא וגו' ד' הפרשיות.

ברהטים ד' בתים.

ומהכא נטלי נהורא וגו' פי' והיינו בשקתות המים.

דאינון נטלין מגו רהטין ר"ל מקבלים השפע.

ומבועין לנחתא לתתא להשפיע למטה. עכ"ל.

והרמ"ק זלה"ה כתב סתרי תורה. לחברא משכנא כחד ולמהוי חד. הם ב' ייחודים הא' לחבר יהו"ד אחד לעצמו והוא ייחוד שמע יש'. והב' שמו אחד לעצמו והוא ייחוד בשכמל"ו כל א' לעצמו ולמהוי חד היינו סוד העמיד' הוא ושמו אחד.

כדין י"ג מדות הרחמים העליונים מתגלים בי"ג ענפים אלו התחתונים בסבת הייחוד וז"ש וחוורא שהם רחמי אריך אנפין אתגליף להפכם ללובן וז"ש וסליק על גוונין כולהו והיינו דכתיב מחשוף הלבן דהיינו חסדי הכתר גוברים על כל המדות להפכם לרחמים דהיינו על המקלות בסוד הספירות שהן ווין מצד הת"ת.

וכדין איקרי בכח הכתר המייחד ה' אחד ושמו אחד והטעם שמכח הכתר הוי ה' א' ושמו אחד ואז בשמירתו אין פחד מהקליפות והיינו ה' רועי וגו' מה כתי' בתרי' גם כי אלך בגיא צלמות וגו' * ובכת"י הב' כ' עוד. והטעם שבטך ומשענתך שהם מקלות וגו' וכו': וב' הייחודים הם ה' רועי היינו ה' אחד. נפשי ישובב היינו ושמו אחד. ומייתי השתא עוד התוספתא האחרת סייעתא לבא כדמסיק. מהרמ"ק זלה"ה: