אור החמה על ספר הזהר א:שכב

ד"א וגו' והפי' הב' רהטים הם רהטי עילאי שהם ח"ב ח"ג ות"ת מניח תפלין של ראש והוא מלך אסור ברהטים וגו' וז"ש מלך דא אסור וקשיר באינון רהטין עילאין וגו' ומלך זה הת"ת וסוד הרהטים הם ד' פרשיות בד' בתים שם אהיה והיינו סוד ח"ב והיינו מלך עילאה דאמרן ומשם נמשך לכל הספירות והספירות הם נחלין דנפקין מבינה ע"י בחינת ו' שהוא הת"ת ונמשכים ז' נחלים למלכות והם שקתות המים נמשכין מן הרהטים ומתכנשין למלכות שהוא מקוה המים ולשם באים כל ד' חיות שהם סוד המרכבה וחייליה והם ד' עדרי צאן לשתות והיינו אומרו ישקו כל חיתו וגו'.

ת"ח בשעתא וגו' לפעמים יכונה הדין בחום ואש והרחמים בקרירות ולפעמים להפך בסוגיא דשמעתין וכדאיתא פ' בראשית בכמה דוכתי. אמנם הענין כי אל הדין בסוד השפע הנשפע ב' בחינות פעמים יהי' הדין כ"כ חזק שימנע השפע מעיקרו שלא יושפע כלל ואז חום הגבורה ינגב וייבש מימי החסד והיינו דין חזק יהפך החסד ג"כ לדין. ולפעמים לא יתחזק כחו כ"כ למנוע הברכה מהימין רק שיעכבהו ולא יושפע למטה ואז התימן מונע הברכות והיינו אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי ושתי בחינות אלו להם ב' כנויים כשיהיה הדין חזק יתייחס הגבורה בשם אש והפכה דהיינו חסד הממתקת בשם מים המכבים האש וכשיהיה הבחינה האחרת יתייחס הגבורה בשם קרירות המקרשת המים שהם השפע ומונעם שלא ימשכו והפכה דהיינו החסד המושכת השפע ממתקת דין הגבור' בשם חום שמחמם קרירות הגבור' ומתכת קרישות המים שימשכו והיינו סוגיא דשמעתין. ואמנם ת"ת מצד החסד יקרא רוח דרום. ומצד הגבור' רוח צפון ומעכב השפע. ואמנם מצד החסד מטה כלפי חסד וגובר צד החסד ולכך רוח דרום שראן מיא כדפי'.

וכולהו מתחממי ג"כ הכחות המלובשים בדין על התחתונים על עכוב השפע מתהפכים לרחמים בסוד חמימו' החסד הנמשך ולא שהם מהופכות עתה בשפע הנמשך שהפסוק אמר בבואן לשתות משמע שעדיין לא שתו אלא מתהפכין מעצמן אחר שנכנע הדין מלמעלה וחדאן לשתות הרחמים כדפי'.

דאינון כלהו נוקבי. הן אמת הכחות התחתונים יש זכרים ונקבות פי' משפיעים ומושפעים אמנם עתה שהם כולם באים לשתות כולם נקבות וז"ש ויחמנה בלשון נקבה בגין דאינון כולהו נוקבי.

פתח ואמר כי יעקב בחר לו יה וגו' עד כאן לא ידענא אי קב"ה ברר וגו' ואיכא בין האי להאי שאם נפרש שיעקב בירר אפשר שיש להב"ה שתי אומות הא' מה שנפל לו חלק גורלו בהנחל עליון גוים והב' יעקב שברר לקב"ה שאם לא ברר לא היה בוררו הב"ה ולא איכפת ליה מניה שכבר היה לו עם אחר. אמנם אם נפרש שהב"ה ברר היינו שלא היה לו להב"ה עם כלל וברר בהנחל עליון גוים חלק ואז לקח וברר בכל האומות יעקב ונפקא לן השתא תרתי חדא שאין לו אומה אחרת כי אם יעקב שברר לחלקו ועוד שהוא חמוד וחשוק בעיני הב"ה כיון שהב"ה ברר אותו.

אלא ממה דגלי קרא ידענא דקב"ה נטל ליה ליעקב וגו' א"כ הם חשובים יותר מכל האומות כיון שהב"ה בררם.

ת"ח הכי נמי כלו' עם היות שפי' שהב"ה היה מברר ראשון לא שללנו שגם יעקב לא ברר אלא שאין אנו צריכים פסוק לזה דמאידך נפקא וז"ש הכי נמי יעקב ברר וא"ת מה צורך לברר אחר שכבר הוברר הוא להב"ה לזה אמ' ואסתלק לעילא כי רצה שיהיו ישראל אחוזים במדה עליונה שהוא הת"ת ולא בסוד הגרים במלכות שג"כ הם מבוררים בהתחברם ליש' ולהכי סתם לן קרא דלשתמע תרתי קודם כי יעקב בחר לו יה הב"ה בחר אותו ואח"כ יעקב בחר לו יה להסתלק למעל' כדפי'.

דרגא חוורא וגו' כלו' צד הימין הת"ת ומקל לעולם הת"ת ולבנה לח צד החסד שבו וכן דקדק דקאמר על הגבורה דרגא סומקא דסטר שמאלא שהוא צד שמאל הת"ת כדפי' לעיל.

ויפצל בהן פצלות אהדר ללוז וערמון שהם צד הגבור' כדפי' ולבנות ירצ' שאחר שפצלם מן הדין שהיה בהם לבנם בהכנסם לחסד וז"ש ואעבר ליה העביר המקל שהיא הוא"ו מן השמאל לימין ואיהו דהיינו ויקח לו יעקב מקל כנגד הת"ת קו האמצעי המתמצע בין האודם והלובן אעיל בינייהו הרי בחינתו באמצע אחר שהעביר הגבורה לימין נשאר הת"ת שמאל לשתיהם לכך אחר זה אעיל בינייהו ולא זה בלבד אלא נטיל לון כחדא שיוכלל הת"ת המתמצע ביניהם משתיהם ולא זה בלבד אלא גם ע"י שהוא אמצעי נעשה גבורה בתוך החסד וחסד בתוך הגבור' והיינו ואתעביד כל חד בתרי גווני דקאמר ולא שישתלמו שם החסד והגבור' אחר שהם נמתקות על הדרך שפי' אלא גם נוסף על כל הייחוד הנזכר להגביר חסד עליהם וז"ש ועכ"ד מחשוף וגו'.

וכל דא וגו' כלו' בתיקון הדין על הדרך הנז' בהקשר כולם בתוך החסד בקל יוכל להשפיע החכמה לדרגא דעדביה שהוא הת"ת ממבועא שהוא חכמה וכתר דנחלא בינ'. וא"ת מה צורך לכל זה יעלה הת"ת למעל' בבינה וחכמ' שהוא בן בית לזה תירץ שג"כ הי' צריך שיוכלל מדתו בג' אבות וז"ש ולשואה לדרגא דא וגו' כדפי' לעיל בסוד ברהטים. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ויחמנה וגו' וע"ד אתכוון יעקב וגו' זה תבין במ"ש בב"ר בש"ר הושעיא כי המים נעשים במעיהם זרע ולא היו צריכין לזכר וזהו ענין ויחמנה בל' נקבה משום שלא היו זכרים בעדר ההוא וכן נז' הענין ברש"י ז"ל על פסוק זה ויש מרז"ל סוברים שאעפ"י שלא היו שם זכרים המלאך היה מביאם וזהו סוד שא נא עיניך וראה כל העתודים וגו' והנה לזה להודיענו הנס הגדול הזה כתיב קרא תחילה ויחמנה בלשון נקבה שלא היו שם זכרים אלא נקבות ובעבור זה הוצרך יעקב לעשות אלו המעשי' בחכמ' וז"א וע"ד אתכוון יעקב למעבד עובדא בחכמתא וגו' והנה אחרי השמיענו איך לא היו כולן אלא נקבות אח"כ הזכירן בלשון זכרים ויחמו להורות תחלה באומרו ויחמנה שלא היו שם אלא נקבות ובאומרו ויחמו הודיענו ששמשו במקום זכרים ונתעברו מעצמן ומאליהן ולזה חזר והזכירן בלשון זכרים. עכ"ל:

סתרי תורה

מתניתין. רעותא דעבדא וגו' אהדר לפסו' ויקח לו יעקב ואמר שרצון המעשה ליעקב הי' לקשר הספירות וז"ש קטרי מהימנותא ולא ענין גשמי כמשמע מפשטי דקראי וכדמסיק.

קל קלא דקליא פי' קול ולא אחד אלא המתפשט לכמה קולות מתפוצץ אותו הקול לכמ' סטרין מפני שהקול הזה מתעורר מהת"ת הנקרא קול מסתעף אל בחי' רבות להוכיח בני אדם להשיבם.

אנן פתיחן עיינין הם המלאכים וכל אותם הדקים שאין שינה ופעולה גשמית שולטת בהם.

גלגלא אסחר היא המלכות המנהגת העולם והיא מתגלגלת בשפע הספירות כי לפי קבלתה כן היא סובבת פניה פעמים אל החסד פעמים אל הגבורה וכן לכולם להנהיג העולם וזה לכמה סטרין דקאמר.

קל נעימות' אתער אפשר דהיינו שירי המרכבות והחיילים על משמרותם. או אפשר דהיינו קול הת"ת נעימות' מצד הבינה ששם הנועם וקול זה הוא קול של מוסר דקאמר אתערו וגו' ופי' אתערו ישני תרדמת שכרות יין הדברים החומריים ואו' אורייתא ארימת קלין במוסרים בתוכחות בסיפורי ענייני האבות וחסידותם באזהרות ומצות להיישיר האדם אל הדרך הישר.

גו חשוכא דרעותייהו איש בשרירות לבו הרע.

אזל מארעא וגו' * כן היא הגי' באור הלבנה. מבאר שבע מקום הקדש. וילך חרנה אל מקום הקליפות לרשו אחרא.

דחה לכלהו שלא נדבק בכל אותם כ' שנה נהורא מגו חשוכא פי' אותו נצוץ הקדושה המתפשט ומתלבש בתוך עשר קליפין ומפני שהם אותיו' יוד הא ואו הא מתלבשות בעשר קליפות ואותיות אלו מכוונות למלכות בשם המתייחס בה חכמה דהכי סליק מ"ה לזה אמר חכמתא מגו טפשותא שהוא מוח בתוך הקליפות והיינו ויקח לו יעקב וגו' שהוא נצוצות הקדושה בתוך הקליפה ואוקיר למריה שקידש שם שמים בהיותו נכנס בקליפות ולא נדבק בהם. והשתא מייתי תוספתא דא דקא עסיק בכניס' יעקב אל תוך הקליפות ועניינ' והשגתו בהם:

תוספתא קטורא קשר.

דקטורא עשן ועשן יאמ' על הכחות הנקשרים בשורשם ויש שני מיני עשן יש עשן המחשיך העינים והם החיצונים. ויש עשן הקטורת שהם הקדושים ונקראו עשן טהור ולזה ליעקב קרא קשר העשן הטהור להיות קשרו בקדושים.

לגו לגו אל תוך עצם הקליפות נכנס יעקב וטעם כניסתו שם לסבות רבות הא' שנצוץ הקדושה מתפשט שם להשיג אותם המדרגות הקדושות שנתפשטו חוצה בעון האדם הא' ולהביאם אל ארץ קדושה ונשמות השבטים ולזה היתה תולדתם בחוץ וז"ש לקמיה אבדון ומות שמעו תוקפא וגו' שגם בתוך אבדון ומות קדושת יוצרנו והיינו אומרו אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה והטעם להיות מציאותם מהגבורה ע"י הגבורה המתפשטת בהם שמכחה נמצאו הם משיגים בחסד בינה חכמה וכתר והממציא ולא שישיגוהו על אמתתו ח"ו אלא יש להם השכלה בדברים הנסתרים וז"ש אבדון ומות שמעו תוקפא היינו הגבורה החזקה דהורמנא חסד שמשם מזון כל הנמצאים למטה שהם הורמנא דמלכא בינ' רזא חכמה וסתרא כתר.

טמירא עילא' וגו' כל המדרגות האלה עד א"ס שהוא טמיר מכולא אפי' מהרעיון כדמסיק הכל מושג משם שאין לך דבר שנתיב חכמתו לא תתפשט בו.

מאן דאתמשך בתר אלין אבדון ומות הנזכרים טבוהי דגבר שלים וגו' אשרי יעקב שנכנס בהם כשהלך בחרן ויצא בשלום שלא נדבק בהם.

ולא אתחשכו עיינין בהאי תננא שהוא עשן אשו של גיהנם והכוונ' שלא נדבק בהם ולא הסתירו מפניו השגת הקדוש'.

וזכה לאקרבא היינו אחר שנבחן בתוך הכור ועמד באמת זכה למדת אמת והיינו סוד ויקח לו יעקב דהיינו מדתו מדת אמת כדמסיק לקמיה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' מלך דא אסור וכו' כלו' מלך דא שהוא ת"ת

אסור וקשור באינון רהטין עליונים שהם ד' בתי תפילין דאינון אהיה שהם בבינה כנז' בתיקונין דף קמ"ג וז"ש דמנייהו אשתקיין כלא ממלך עילאה כלומר מאותם ארבעה רהטי מוחא שבבינה שהוא מלך עילאה אשתקיין כולא דהיינו כל הספירות שתחתיה ויש גירסא אחר' דגרסי דמנייהו אתמשכן ברכאן לכלא והכל עולה אל מקום אחד. בשקתות המים דמתמן אשתקיין כולן שקתות המים אלין אינון וגו' ה"ג והם השש קצוות הנקראשקתות על שם שהם המשקים ומשפיעים לכל העולמות של מטה: עד דמטו לאתר דמתכנשי תמן דהיינו המלכות שאם תבאנה הצאן לשתות וגו'. ישקו כל חיתו שדי היינו עולם היצירה עולם דמטטרון ששם ד' חיות של מלכות הנקרא שדה. ישברו פראים צמאם היינו עולם העשי' והם אותם שהם בההוא יער שתחת ההיכלות שהוא ממשלת סנדלפון שר עולם העשי' המושל בההוא יער וכן עולה שמו כמנין יער וביער ההוא יש מכמה מינים שונים טהורים וטמאי' והם הנקראים פראים מלשון פרא למוד מדבר וכלם יונקים מההשפע' העליונה: דרוח צפון נשיב היינו כח הגבורה המונע ומעכב ירידת מימי החסד לפי שהוא קר ולא מיין גלידין המים שנטלה הגבורה מהחסד שהחסד מטה כלפי חסד בלי שיעור ומאחר שנותנם ע"י הגבורה כמו שרוב קרירות הצפון מקריש המים ואינה מנחת אותם שימשיכו כן כח הגבורה והדין אינו רוצה להמשיך למטה השפע שקבלה מחסד ומקריש אותם. וכד אתער רוח דרום שהוא חם ויבש מתמסמסין ונגרים ונמשכים להשקות העולמות וז"ש בגין דחמימות דדרום שראן מייא כלו' מתירי' אותם. למשתי מההוא קרירו דצפון כלו' מתחממים עתה כשגברה יד החסד לבא לשתות ולרוות צמאונם שהי' להם מההוא קרירו דצפון בקדמיתא. ויחמנה והא כתיב ויחמו שהוא לשון זכר א"כ איך אמר כאן ויחמנ' לשון נקבה. אלא בגין דאינון כלהו נוקבי ה"ג והוא כי כל מה שלמטה מהמלכות נכלל בעולם הנקבה ומאחר שהם באים לשתות ולקבל כנקבה המקבלת ויחמנה קרינא בהו ולזה כינה אותם כאן בלשון נקבה לפי שהזכיר שהיו באים לשתות ולקבל כנקב' ואח"כ כשלא הזכיר השתייה כתב ויחמו הצאן בלשון זכר. ולפי זה וע"ד דקאמר מוסב לעיל דקאמר מנהון תלייא בעובדא. א"נ לעולם אימא לך דמלת צאן הוא נוקבא ואתי שפיר ויחמנה ומה שכתב קרא ואמר ויחמו חוזר אל המקלות והוי כאלו אמר ויחמו המקלות אל הצאן כי בראותם המקלות היו מרתעות לאחוריהן ומתחממות והמים נעשים זרע וז"ש וע"ד אתכוון יעקב וגו' ויקח לו יעקב מקל לבנה וכו' ה"ג ר' אלעזר פתח ואמר כי יעקב בחר לו יה וגו' עד כאן לא ידענא וגו' דתרתי משמע יעקב בחר לו לאלהים לי"ה או ליעקב בחרו יה להיות לו לחלקו. בירר אחסנתיה ועדבי' היינו מדתו מדת הת"ת נטלה לחלקו וזהו כי יעקב בחר לו כלומר בחר יעקב לו לו לעצמו ממש: וסליק לעילא מכל דרגין הוא פי' למלת י"ה ור"ל שבהיותו בוחר לו לעצמו דהיינו הת"ת נמצא שאחז לי"ה דהיינו החכמה והבינה י' שהיא חכמה וה' בינה ששם עולה בסוד הדעת ומתקשר בכתר וז"ש וסליק לעילא מכל דרגין כלומר בבחירה זו שבחר את עצמו ואת מדתו נמצא שבחר בי"ה כאמור ובזה הוא סליק לעילא מכל דרגין עד הכתר בקו האמצעי. ונטיל ליה לעדבי' מקל לבנה וגומ' כי אחר שבחר לו לעצמו ממש שנתאחד בת"ת נטל ג"כ הגדולה והגבורה כי הוא גופא דאילנא ואלו הם תרין דרועין ענפים המתפשטים מהגוף כדמסיק: מקל לבנה לח היינו דרגא חיורא דסטר ימינא דהיינו מדת החסד שהו' לבן ולח מצד לבנינות ולחות ממימי החסד שבו ולבנה הוא מלשון לובן ולח מלשון לחות. ולוז וערמון היינו דרגא סומק' שכן עצי הלוז והערמונים הם אדומים והרמז הוא במדת הגבורה. דאעבר דינא מן דא שהעביר כח הדין מהגבורה והמתיק' ואח"כ חבר לה עם הימין דהיינו כללות ימין ושמאל כאחד וי"ס דגריס ואעבר ליה בימינא והכל עולה אל מקום א' שהעביר' ממדתם מדת הדין הקשה וחברה בחסד ונמתק'. והוא עאל בינייהו שכן נקרא הת"ת איש הבינים הנכנס בין הדבקים חסד וגבורה אש ומים והוא נקרא שמים על שמם אש ומים וז"ש ואתעביד כלא חד בתרי גווני שהוא מכריע ביניהם ונמצא א' כולל את שניה' וז"ש חד בתרי גווני. ועכ"ד מחשוף הלבן דאתגלי באלף גרסי' כלומר שההכרע' נוטה יותר לצד החסד ושיעור הכתוב הגם שיעקב לקח לו מקל לבנה לח ולוז וערמון והכריע ביניהם מ"מ מחשוף הלבן הוא נוטה אל הרחמים א"נ מחשוף הלבן הלובן הוא הגלוי: וכל דא למאי כלומר כל הכללות הזה והתגברות כח החסד על הדין למה והשיב כדי שע"י התמזגותם יחד שלשתם ממשיכי' לעצמם השפע' עליונה ממבועא דכל' דהיינו מהחכמה ויש גי' דגרי' ממבועא דנחלא נחלא בינה הנמשך מהמבוע' חכמ'. ולשואה לדרגא דא דאיהו תלתא כלומר שהברכה למה באה ונמשך אל הת"ת לפי שהוא תלתא כחדא כלומר אחר שג' מדות הללו מסכימים לדעת א' ראוי שיושפע להם שפע מלמעלה מהמבוע וז"ש ישראל לסגולתו כלומר להיותו ישראל זה נעשה סגול דהיינו חג"ת. ברהטים בשקתות המים קרא הוא דקא מפרש ואזיל: א"נ שהוא פי' לדבריו שאמר וכל דא בגין לאמשכא ברכאן ממבוע' דכולא וחזר ופי' כיצד שעולה דרגא דא להיותו כולל תלתא עולה למעלה ברהטי' שהם ד' רהטי דמוחא שהם בבינה ובהיותו שם נוטל ויורד ומשקה לכל העולמות כלם. וז"ש וכדין בעובדא דא וגומר. ושריין עלי' ברכא' כמ"ד בבקר יאכל עד ה"ג והכונה שמאחר שהוא עולה שמה באות' ד' רהטי דמוחא וממשיך הברכו' לכל העולמו' הוא קודם לכל ואח"כ נמשך השפע אל המלכות המחלקת שללא עכ"ל הרא"ג ז"ל: