אור החמה על ספר הזהר א:שכא

הא נקבה דאיהו שכרך וגו' רצה לזווג לו נקבה אחרת למטה מאלו הד' והיא לילית הרשעה שעל גביו והיינו נקבה שכרך עלי ולזה אמר לא תתן לי מאומה מום ודאי היא לי זאת אל תתן לי מום שאילו עשיתי לתאוה גשמית היא מום בלי ספק אלא כל מה דעבידנא ליקרא דמלכא ועד כען משתלם הקדושה ומכאן ואילך אין לי חלק בו אם תעשה לי הדבר הזה לתקן מכאן ואילך הדבר הזה מלכות עם היסוד ע"י עולם הנפרדים צאן קדשים צאן ירושלם להפרידם מכאן כמו שתקן ד' בחינות שכינ' בארבע והשלים י"ב שבטים י"ב אבנים לסוד ד' בחינות ד' נקבות כן יעשה עוד תוך הקדוש' להשלים הנפרדים כולם אעבור וגו'.

הולך תמים דא אברהם שעל ידי החסד הולך תמים כד אתגזר שהשלים מדה זו בצד החסד ופועל צדק יצחק גבורה וגו'.

לאו איהו פחות מאלף מאה שערים שבמלכות כלולות מעשר והם מאה אדנים והיינו מאת עָשַרים דהיינו עשיריות.

מנהון תליין בעובדא כגון מעשה המצות

במלולא כגון ברכות ותפלות ברעות' כוונת הלב בק"ש וכיוצא.

דלאו בעובדא אית ספרים דגרסי הכי ולא היא דהא מעשה לסתור כדמפרש בפסוק ויצג אלא הכי גרסינן כולא בצלותא * לפנינו הגי' נכונה וכן גרס' הרא"ג ז"ל. ובאור הלבנה הגי' כולא בצלותא בעבודה תליין. וכן פי' בזוהר פ' במדבר כי התפלה בסוד ציצית ותפילין הוא בעובדא ואח"כ במלולא ובעובדא.

כול' בחכמתא לאמשכא וגו' ראשונה פי' דרך כלל כל מעשיו בענין המקלות כי לא אל הגשמי היה מכוון אל * אלא. יחוד עליון וזה שאמר לאמשכא ברכאן מהכתר והחכמ' שהם מקור לכל הברכות לכל הספירות ולכל הקדושים הנקשרים ומתייחדים בייחודם בסוד הקדוש' שבהם נכללים כסא הכבוד וז' היכלות וז"ש לכלהו דרגין עילאין דאינון וגו' והענין שהכחות עליונים נחלקים לג' חלקים הא' הקליפות והב' השרים הממונים על האומות שאינם חלק ישראל כלל. הג' החיילים הקדושים שהם לדון התחתונים והם אחוזים בחלק ישראל וגורלו ואליהם ג"כ כוון הנה באו' לכל אינון וגו' והשתא מפרט הפסוק והולך מקלות אלין דרגין וגו' כי השרים אינם דנים וכ"ש הקליפות אמנם בתי דינים יש ב"ד תחתון וב"ד עליון ב"ד תחתון בהיכל זכות שם סנהדרין יושבים ודנים כל ענייני העולם ושכינ' משתתפ' עמהם ובזוהר פ' וירא פי' בפסוק וה' המטיר שהם ע' שרים ידועים בשם שהם שרי חיילי השכינ' ושכינה עמהם ב"ד תחתון וכן למעל' בסוד האצילות ב"ד עליון כמבואר שם וסוד בתי דינין נקראי' מקלות ע"ש שחובטין במקל לצורך הדין ויש בהיכלות שאינם דין ויש בספירות שאינם דין והכוונ' שאותם הכחות שיש בהם דין ע"י מי הרחמים שהמשיך עליהם המתיק דינם וז"ש אשר פצל דאעבר וגו' ע"י שפע הכתר והחכמה כדפי'.

רהטים הענין כי רהטים היינו רהטי דמוחא והם ד' פרשיות דתפילין י' קדש ה' והיה ו' שמע ה' והיה אם שמוע והנה יש רהטים של תפלין של ראש ויש רהטים של יד ויקראו רהטי תתאי שהם מוחא דנוקבא והיינו הפי' הראשון מלך ת"ת או בינה אסור ברהטים להשפיעם ולהמשיכם ומהרהטים משתקיין כל הכחות הנמשכים למטה שהם המקלות כדפי' וז"ש ברהטים היינו דכתיב וגו' דהא מההוא מלך וגו' ומשם המשיך לרהטים ושם הציג המקלות שהם כחות הנזכרים. ד"א וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ובגין כך פלח לי ובג"כ אמר נקב' שכרך הא נקבה דאיהו שכרך כדבקדמית' ה"ג: ור"ל נקבה שכרך תרצה ליקח נקבה אחת בשכרך כדבקדמיתא שכך הוא שאינך לוקח שכרך אלא נקבו':

ויסר ביום ההוא את התישים וגו': דכד אתגזר תמים איקרי היינו מה שאמר בפ' לך לך דף צ"ה שהאדם רשום בגופו שם ש"ד בלבד ואחר שימול ומתגלי היוד בפום אמה נעשה שדי וז"ש כאן דכד אתגזר תמים איקרי: ופועל צדק דא יצחק צדק היא המלכות והגבורה היא המפעיל אותם פעולות הדינין וכן שם זה של צדק הוא מורה דינין תקיפין כנזכר בזוהר: א"נ פועל צדק כנזכר בפ' אתא יצחק ואודע דאית דין ואית דיין וכו'. א"נ כי ע"י צדק הייחו' * נ' דצ"ל כי על ידו צדק נתייחד. בסוד שמאלו תחת לראשי היא נעשית ונפעלת: מ"ט עבד עם לבן כגוונא דא היינו המצאת המקלו' כנרא' שהיא ערמה ותחבול' ולא הניח הדבר שיעשה מעצמו. אלא יעקב בחין שעת' דמזלי' הוה כלומר לא היתה כונת יעקב בהמצאה זו כדי לגנוב מלבן אלא שרצה לנסות מזלו אם היה מסייע לו ואם יעלה בידו המצאה זו ידע שמזליה אסתלק ואם לא יעלה בידו לא יושיט רגליו עד שיעלה לו מזלו.

ת"ח כתיב וענתה בי צדקתי וגו' כלומר ראה כי הכתוב הליץ בעדו וכתב כי בצדק כל אמרי פיו ולא היה ח"ו בגזל כי בשכר טורחו היה נוטל מה שהי' נוטל. ולא עוד אלא דאיהו נטיל רשו מלבן שאחר שהודה לדבריו ואמ' הן לו יהי כדבריך כבר סבר וקביל שכל מה שיוליד מהיום והלאה יהיו של יעקב. וע"ד כתיב נחשתי וגו' כלומר השתא דאמרן כי כל כונת יעקב בענין המקלות לא היה אלא לבחון מזליה אתי שפיר מ"ש לבן נחשתי וגו' כלומר שעשה נחושי' ובחן מזלו אם יהיה לו ברכה בשותפות של יעקב. וברכתא דלעילא לאו איהו פחות מאלף לפי שהספי' הם כלולות עשר מעשר עד אלף והכונה שכל בחינות הספירו' הסכימו להשפיע ליעקב ברכו' מכל מין ומין א"כ נמצא שבכל ירחא וירחא שהוא חידוש הלבנה שהיא במלואה שרומז' שהיתה נשפע' מהמדו' העליונות אז היו כל הספירות משפיעי' לו כנגד בחינ' כללותם מכל מין ומין שהם אלף כנזכר. וכד בעא יעקב לנטלא אגריה לא אשתכח וכו' כי הכל לקח כדמפרש ואזיל. אלא נטל עשרה מן דא כלו' עשרה מכל מין ומין בלבד וכל מה שעש' בהמצאת המקלות הכל לקח ממנו. ויהב לי' ואמר לי' טול וכו' ה"ג ולגירס' דידן דאמר בידא דבנים ר"ל בידי בניו של יעקב והראשון עקר עשרת מונים עשרה מן דא ועשרה מן דא דכתיב ואביכם וגו' ה"ג ור"ל עשר מונים כלומר עשרה מכל מין ומין בלבד. ונטל מדילי' בזרועא כדרז"ל במדרש שהיו המלאכים גונבים מעדרו של לבן שהיה ביד בניו דרך ג' ימים והיו מביאים אותם לעדרו של יעקב: מנהון תליין בעובדא כגון ציצית וסוכה וכיוצא. מנהון במילולא כגון ק"ש ותפלה וכיוצא, מנהון ברעותא דלבא כגון הייחוד דק"ש ובכוונת המצות בעשייתם ואלו השנים לא יתפרדו כי האמירה בלי רעותא דלבא לא אמשיך ברכאן וזהו שאמר ומאן דבעי לאמשכא ברכאן צריך שיהי' במילולא ורעותא כי שניהם כאחד טובים: ומנהון דלאו בצלותא אלא בעובדא תליין כגון יעקב שעשה אותו מעשה שפצל המקלות שהיה תלוי במעשה בלא דבור כדמסיק: ממבועא דכולא בינה או חכמה. דרגין עילאין וגומ' היינו ו' קצות חולקיה ועדביה: דאינון בי דינא כגון גבורה והוד ומלכות שהם בעלי דין וצריך להמתיקם. דאעבר מנהון דינא כי הסיר אדמימות המקלות והדין שעליהם ונשארו רחמים לבנים: ברהטים היינו דכתיב מלך וגו' כלו' מלך שהוא ת"ת אסור ברהטים בד' אותיות של אדני כנזכר בתיקונים דף קמ"ב וקמ"ג. ושיעור הכתוב ויצג את המקלות שהם מדרגות הדין אשר פיצל ר"ל שהעבי' מהם הדין וזה ע"י הרהטים שעשה שיתיחד ויתקשר ת"ת בד' אותיות אדני וישפיע לו ברכות ויתמתקו הדינים וז"ש דהא מההוא מלך אתיין ברכאן לכלהו עלמין. עכ"ל הרא"ג ז"ל: