אור החמה על ספר הזהר א:שכ

יכלול גרמיה בין סגיאין וגו' הרבים דרך כלל הם מרכב' לשכינ' וזכירתם ופקידתם בקדוש' ואין רשות לחצונים לאנוס תפלתם אמנם היחיד פעמים שבחובתו תפלתו נאנסת ונטלת למטה וקושר זכיר' ופקידה חיצונית ומטעם זה זמינין לנטלא בכח מעשה הפגם ולזה יכלול גרמיה ויתוקן הכל.

היש לדבר לך אל המלך כדמסיק קב"ה איקרי מלך והיינו דין יום ראשון שהוא בעולם הזכר או אל שר הצבא היא המלכות מתלבשת במטטרון שר הצבא ודאי והיינו דין יום שני והיינו שביום ראשון נדונים בב"ד עליון באצילות כבנים וביום השני בב"ד תחתון כעבדים. ושאל לה באיזה ב"ד יזכיריה לטוב לפי מה שתשאל אם בני חיי ומזוני למעל' ואם שאר מילי למטה.

בתוך עמי וגו' בברכה שיתברכו הרבים דרך כלל תתברך ותושפע היא ודינה בכלל דין הרבים שזכותם עדיף. וא"ת א"כ נמצא שלעולם לא יפרטו לה ברכ' ולא ימלא שאלת האדם וי"ל כי זה אינו אלא בדרך עליית התפל' אמנם לפני המלך הרי כל העולם עוברים לפניו כבני מרון והוא נותן לכל בריה וברי' כדי מחסור' וכפי צורכה אמנם בדרך * אצ"ל בדרך פרט. לא יפרט עצמו שלא יעורר האויב עליו בפרט אמנם הב"ה משגיח דרך כלל ודרך פרט וזוכרו כפי צורכו.

הנגלו לך וגו' הענין שאיוב חטא בשני אמונות כוזבות הא' האמין שהב"ה ממש בקום עשה משליט המות על האדם וז"ש הן יקטלני שהוא משלח שר החטל.

הב' חשב שאחר שהמות שולט אין כח למעל' לסלקה כלל וז"ש כן יורד שאול לא יעל' ושניהם רמז באומר הן יקטלני לו בוא"ו ירצה אייחל אליו שהוא ישלח המות ואחר שתבא לא יחזור אותה ולכך אחר שיקטלני לא אייחל וז"ש ל"א באלף וקרינן בוא"ו וכולא איהו ירצ' שתיהם אמר איוב. ולשניהם הודיעו הב"ה כנגד הראשון אמר וכי אנא קטיל הנגלו וגו' דרך כלל ירצ' כבר ידעת סדר ההנהג' העליונה כולה שידעת שהמיתה על בני אדם ממש היא ההנהג' בקום עשה ממני זה שבוש גמור שהרי מה שהב"ה הזהיר בתור' לבני אדם אינו גזרת המיתה אל עונש העבירה ח"ו אלא להזהיר שלא יגע באש שיכוה בו והיינו ששערי המות הם פתוחים מעצמן והעובר בם ונכנס אליהם הוא מעצמו נכנס אל המות ומעצמו המות באה עליו והיינו עונשי התורה שאחר שנכנס אל החיצונים תיקונו במותו להעביר ממנו הפגם החצוני ההוא והיינו אומרו וכולהו סתימין מבני נשא דלא ידעין לאסתמרא מנייהו ומאליהם הם נופלים בשוחת המות וענין זה קרה לאיוב שלא נשמר ונפל מעצמו כמו שפי' בפ' תצוה. ולדרך הקושיא הא' שהקשה הן יקטלני שהוא ההורג ח"ו אמר בדרך פי' זה הנגלו לך שהכוונ' שלא ידע להשמר ומאליו נפל הוא וכל שאר הנופלים מעת שחטא אדם הראשון ואילך. ולדרך הקושיא הב' שאמר לא איחל שאין ספוק ח"ו להציל אמר הנגלו בפי' שני בסוף דבריו הנגלו לך וידעת מציאותם ושאין כח בידי להציל והרי כל עצמן אני עתיד לבטל מן העולם כ"ש להציל מידם אלא שטוב לאדם לעכל זוהמת חטאו וזה כלל המאמר עד סוף דבריו.

מאן אינון שערי מות וגו' הענין ששערים הם כל אותם הכחות שיש לחיצון שמתפשטין בעולם ושולטין על מכשולות בני אדם ומפתין אותם עד שהם נכנסים בשערים ההם במעשיהם ונמשכין מעצמן ברוע בחירה אל יד המות אל הרשעים אפי' בידיע' ואל הצדיקים לפעמים בלי ידיעה שהם נסתרים כענין איוב שדמה שהי' מתקן בעולות והי' מקלקל והנה השערים האלו הם שתי דרכים הא' שערי מות הם שערי לילית הרשע' התחתונים הנזכרים בפ' פקודי השניי' שערי צל מות דהיינו הצל העליון שעל המות המצל על המות כצלם אשר על האדם המחיה אותו והם שערי סמאל הנותן כח ללילית לשלוט בעולם הגשמי.

ידע יעקב דאיהי אתחזייא. שהית' זוכה למעל' זו ששלמות השבטים תליא בשנים אלו שהם חשובים מאד שהם במדרגת השלמת כל השבטים ששאר כל האברים משתלמין ע"י אבר היסוד כנודע וז"ש אתחזייא שזו מעל' גדול' לאשלמא וגו' דהיינו שלימות שאר הנולדים ודאי ולכך הי' זרע רחל חשוב מאד בעיני יעקב.

ולא תתקיים בעלמא וגו' מפני חשיבותה כל זמן שהיא בחיים מור' על רמז השכינ' במשל הגשמי ומונע מציאות רוחני יסתלק הגשמי כדי שממש יבא במציאות רוחני שלא בהתלבשות ולזה בעא למיזל לשתי סבות הא' שלא תמות רחל בח"ל שקבורתה ידוע בפרשת דרכים לתיקון ישראל כאו' רחל מבכה וגו' הב' מפרש דבארעא אחרא לא תשתלם ביתא ויהי' אחיזה לחיצונית בזה אלא בא"י בקדושה ותשתלם בטהרה.

דיורא אחרא שכינה ממש מפני תועלת הנמשך לה שהיא משתלמת עם יעקב על י"ב שבטים ולזה צריכה להיות רחל תיק רוחני ולא תיק גשמי ונעשה יעקב בעלה דמטרונית' בהדי שכינתא המזדווגת לו כעין רחל בת זוגיה והיינו בגיני הוה מלה דאתדחייא איהי ואתייא דיורא אחרא וגו' בגיני לדיירא עמי. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תרי זמנין אלדי"ם אלדי"ם אמאי וגו'. זה יובן במ"ש דף קנ"ג ע"ב דרחל יתבא בין תרי צדיקי יוסף ובנימן. ויוסף הוי בעלמא דדכורא כנז' פ' ויחי דף רמ"ו ע"ב. ובנימן בעלמא דנוקבא. ולכן אלדי"ם ראשון בבינה והשני במלכות כי ויזכור אלדי"ם היא הבינה דיתבא בעלמא דדכורא הנק' זכירה וילדה את יוסף שבו סוד זכור. וישמע אליה אלדי"ם דא מלכות נוקבא מדת הדין דבה תליא שמיעה. כנודע וכנז' פ' בהר סיני דף ק"ח ע"ב וממנה יצא בנימן.

מאי נקבה א"ר יצחק וגו' פי' בו לשון נקבה והכרח דר' יצחק הוא משום דהל"ל פרש שכרך או נקוב שכרך או דבר שכרך וכיוצא אבל נקבה שכרך הוא אותיות נקבה לומר שישאל איזו נקבה אשה אחרת בשכרו ויתן לו אחר שאינו נותן עיניו אלא בנקבות. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' בר אי איהו זכאה ה"ג כלומר אם קים לי' בגוויה שלא ימצאו בו עון אשר חטא אז יש לו רשות לומר זכרני בלשון יחיד כמו עזרא שאמר זכרה לי וגו'. וההיא יומא מלכות דרקיעא שלטא כלומר מלכות שמים דת"ת כי היא דנה את העולם בכח הגבורה העליונה של שמים אש ומים ואז איקרי מלך המשפט ה"ג ור"ל המלך המושפע מההוא משפט של הגבורה כי עם היות שמשפט משפטו בת"ת עכ"ז על צד הדין נקרא הגבורה משפט כמו עשה ה' שפטים. לא באלף וגו' הא' רומזת בא' מג' ראשונות והוא"ו רומזת בת"ת והיה אומר איוב הן יקטלני לוא"ו ולא' אייחל שירחמוני שהם בעלי הרחמים א"נ לא באלף והוא בלשון תמיהה: כמה תרעין אינון פתיחן לההוא סטרא דהיינו סטרא אחרא שלה שערים שהיא נגדית לבינה הנקר' חיים והמדרגה הנגדיית לה בבינה נקר' מות והיא שולטת על אותם השערים של הטומאה וכדמפרש ואזיל. וכלהו סתימין מבני נשא ולא ידעין לאסתמרא מנייהו בגין דאינון סתימין מבני נשא ולא ידעין אינון שערים כך היא הגיר' וחסר בספרים והוא מובן מעצמו והוא פירוש למלת הנגלו לך כלומר שהם סתומים מבני נשא ואינם גלויים. אלא מות וצלמות כחדא אינון הכוונה כמו שפי' לעיל דגם זה לעומת זה וגו' כמו שבקדושה חכמה ובינה נקראו רעי' דלא מתפרשן כן השתי מדרגות שבתמורו' כנגדם הא' שכנגד הבינה נק' מות ושכנגד החכמ' נק' צל צלו שלמות זה ותוקפא דילי' כדמסיק והם ג"כ לא מתפרשן ושם המורה על השתתפם וייחוד' יחד הוא צלמות בחיבור חדא. מות הא אתמר דא מלאך המות דכמו שעץ החיים ת"ת נק' * כמו שהת"ת נק' עץ החיים כו'. ע"ש שהוא עץ מאינון חיים בינה כן אותו שכנגד הת"ת נקרא מלאך המות כלומר מלאך הנשפע מאותו מות שהיא מה שכנגד הבינה כנזכר. צלמות צ"ל מות ה"ג ולא גרסי' צלי מות. וכל אינון דרגין דנפקי וכו' כי כמו ששש קצוו' יצאו מחכמה ובינה והם נק' חמשין תרעין כנז' בתיקונין אימא עד הוד אתפשטת שהם ה' ספי' כל א' כלולה מעשר נ' שערים וכלם יצאו מבין חכמה ובינה. כן בתמורו' כל אינון דרגין דנפקין מינייהו ומתקשרים בהו שהם שאר המדרגות שתחת אלו הב' הנקר' צל מות אינון שערים דילהון וז"ש כמה דלעילא כד"א שאו שערים ראשיכם. ואלין אינון נ"א ואלין איקרון שערים נהרין ונחלין שית סטרין דעלמא ה"ג. אוף הכי נמי שערים אינון שערי מות ושערי צלמות וכו' ה"ג. שערי מות ושערי צלמות דא נוקבא ודא דכורא כלומר לפעמים נקרא ע"ש הזכר ולפעמים נקרא ע"ש הנקבה כי מחבור שניהם יצאו. וכל דא אמ' קב"ה לאיוב וכו' ה"ג. חד מעלמא דדכורא בינה בגין דבמזלא תליא מלתא והיא הנקר' מזל ופי' הפסוק הוא ויזכור אלהים בינה את רחל אז וישמע אליה אלהים מלכות ששמעה תפלותיה. א"נ ויזכור אלהים מלכות שנתייהד' עם הזכיר' יסוד כדי לפקוד את רחל וישמע אליה אל המלכות האלהים העליון בינה כי המלכות משבחת תדיר למלכא עילאה. ידע יעקב וכו' מדקאמר' היא יוסף ה' לי בן אחר כלומר בן אחר צריך שיבא לעולם להשלים מנין י"ב יהי רצון שיצא ממני אז ידע יעקב. ולא תתקיים בעלמא כנזכר לעיל. ולא יכיל מפני לבן. ויאמר אלהים אל יעקב ה"ג דהיינו שכינה שאמרה לו שוב וגו' ואהיה עמך כדמפרש ואזיל. עכ"ל הרא"ג ז"ל: