אור החמה על ספר הזהר א:שיט

חד דמברך האמצע שהוא הת"ת.

ותרין יתיבון ליה ימין ושמאל המסכימים עם הברכ' שמברך הת"ת.

באורייתא שהיא עצמה הת"ת אפי' תרין שהם רמז לימין ולשמאל מספיקין כג' לברכה אחר שהתורה היא משלמת עמהם.

זכירה ופקידה לביש בחיצונים אמנם בלי ספק הכוונה כי המציאות העליון הוא בציור הטוב והרע למעל' אמנם הטוב יצוייר בקדושה מחמת מעשה התחתונים והרע יעשה פגם אפי' בקדושה כאו' והרע בעיניך עשיתי ולכך יקשה מעש' התחתונים למעל' כאו' צור ילדך תשי ובהיות למט' אל התחתונים זכירתם לרעה או פקידתם לרעה יהי' ע"י המשכת הפגם ההוא דין לחצונים שהם המקטרגים על החוטא ולכך יזכרוהו החצונים או יפקדוהו על מעשיו וימשיכוהו שפע דין עליון ולכך הפקידה לביש והזכירה לביש עם היות שיהי' ע"י הקדושים כדפי' עכ"ז יצמח מן החצונים לעורר הדין והפגם ויצמח מן התחתונים החיצונים ממטה למעלה ויצמח אחר שנשפע להם דין מן החיצונים למטה ולכך יתייחס הזכירה הרעה והפקיד' הרעה לחצונים. ונודע שהם זכר ונקיב' סמאל ובת זוגו וכאשר הפגם יהי' מגיע לעולם הנקבה יהי' ההתעוררות מהחצונים למעל' ע"י הנקבה ויהי' פקיד' לרעה וכאשר יהי' ההתעוררות מהזכר זכיר' יהי' מפני הפגם שהי' בסוד הזכר למעלה והכל תלוי זה בזה וכמו שבקדושה הפקיד' והזכירה ענין א' כך החוצה הפקיד' והזכירה ענין א' שאי אפשר שיפעול הזכר אלא ע"י הנקב' ואי אפשר שתפעול הנקב' אלא מכח הזכר וז"ש רזא דמהימנותא דכר ונוקבא רזא דא וכן החיצוני אמר רזא דסטרא אחרא דקיימא ברזא דאלדי"ם אחרים וגו' ואם יאמר זכיר' לזכר מפני שגבר הזכר על הנקבה וכן אם יאמר פקיד' לנקבה מפני שגברה הנקב' על הזכר.

מהכא נפקין וגו' היינו מזכר ונקב' קדושים פנימיים שכל ההנהג' קדושה תלויה בהם. וכן אל החצונים וגו' מאן דחולקיה אתקיים וגו' הענין שהרי תחלתו מן הקדוש' אלא שיתקיים ויתחזק בה ולא יצא משם וז"ש ולא ירכין גרמי' דהיינו שע"י מעשיו ירד למטה דהיינו רובו ואשתזיב שלא נגע בה כלל ור' יהודה הוסיף מאן דיכיל לאשתזבא ששב בתשובה ממנו אחר שחטא וזכאין יותר אותם שעשו בו מלחמה ונצחוהו וזה שאמר לאשתזבא ולאגחא וגו'. מהרמ"ק זלה"ה.

והרח"ו נר"ו כתב. יש גורסין חד לברכא ותרין לאתבא וגו' אבל לפי גרסת הדפוס יתפרש כך כי הנה ב' מיני ברכות הם שאר ברכות חד מברך וחד דאתיב אמן סגי אבל בברכת המזון בעי חד לברכא ותרי לאתבא והטעם הוא כי ברכת זימון היא ברזא עילא' ברזא דבינ' כנודע ולהכי מברכינן באורח סתים שאכלנו משלו כנז' בפ' בלק ולכן גדלה מעלתם וז"א וברזא עילא' כדקא יאות ברזא דתלת כי עד עתה דיבר בשאר הברכות והשתא אמר דברזא עילא' הוי ברזא דתלת שהוא בברכת המזון.

ות"ח בר נש כד צלי צלותיה וגו' יש שפי' כי לא יאמר בסתם זכירה זכרני רק זכרני לטובה וכמ"ש אח"כ דעזרא דאמר זכרה לי אלהי לטובה ולשתבשו בזה רק הכוונה לומר שלא יזכיר את עצמו בלשון יחיד אלא בשיתוף רבים כמו השונמית שאמרה בתוך עמי אנכי יושבת כי יקטרגו בו אלא אם הוא חסיד גמור כעזרא שאפי' שאמר בלשון יחיד לא אענש. עכ"ל:

והרא"ג זלה"ה כ' כגוונא דא וה' פקד את שרה כנזכר לעיל וה' כל השם כלו קודם ואח"כ פקד את שרה הרי הזכיר' קודמ' לפקיד': אבל הכא רחל וכו' שלא נזכר בה פקיד' אלא זכיר' וכלא בזכיר' איהו כלומר כלול הוא בזכיר' שאחר שיש בה הזכיר' יסוד כנזכר ממיל' הוא הפקיד' כי אין הזכיר' פועלת כי אם ע"י הפקיד' ולכך אינ' צריכ' להזכר כי באתר דדכור' נזכר נוקבא לא סלקא בשמא כי ממנו הכל: וכולא ברזא דמזל' ר"ל כי כל מה ש ביסוד כלא הוא ברזא דמזל' בינה כי היסוד הוא כולל כל האצילות כלו ואין צריך לזכור הבינה: כמה דכתיב הבו גודל לאלהינו כלומר נתעסק באוריית' ונברך עלי' קודם כמו שהדין נותן: א"ל אלו הוינא תלתא וכו' כלומר בשלמ' שנעסוק בתורה הכי נמי אבל שנברך קודם לא מסתבר לי דאלו הוינ' תלתא יאות הוא דחד יימא הברכ' ותרין יתיבו אמן אבל מאחר שאין אנו אלא שנים נעסוק בחורה ולא נברך: א"ל הני מילי בברכאן כלומר בשאר הברכות בגין דידכר וכו' אבל באוריית' אפי' יתרי יתבי וכו' שאפי' שנים שיושבי' לעסוק בתורה יכולים לברך וא' יענה אמן אחר חבירו וז"ש אפי' תרי יתבי יהבו רבו ותוקפ' בשבח' דאוריית' כלומר שבח הברכה שמברכין להקב"ה על התורה: א"נ נוכל לפרש כי מה שאמ' א"ל אלו הוינא תלתא יאות וכו' אינם דברי ר' חזקיה אלא הכל דברי ר' יהודה וכאלו אמ' נתעסק באוריית' כמה דכתיב הבו גודל לאלהינו ועוד א"ל זה ר' יהודה אלו הוינ' תלתא יאות כלומר אנו עלינו נאמר הבו גודל לאלהינו אבל יותר טוב הי' אם היינו ג' דחד יימא דברי תורה ותרין יתיבו לי' על דבריו להודו' לו או להקשו' לו. וחזר ר' חזקי' ואמר לו כי אינו טוב יותר בהיותם שלשה כי מה שנאמר שצריך ג' הוא בברכות בגין דידכר חד שמא דקב"ה וכו' הה"ד כי שם ה' אקרא כלומר שם מתקיים כלהפסוק כלו דחד ידכר וכו' דהיינו הזכרת השם שבברכ' ותרין יתיבו אמן אפי' תרי יתבי קא יהבי רבו וכו' ה"ג. כל רזין דברכן הכי איהו חד לברכא ותרין לאתב' בגין דיסתלק שבח' דקב"ה ברזא דתלת' חד דמברך ותרין דאודן ודא הוא קיומא וכו' כך היא הגיר' הנכונ' וכן נמצא בס"י נושן. ודא הוא קיומא דברכאן היינו עניית אמן והו' מלשון חוזק וקיו' כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן כי בלא עניי' אמן אין הברכ' משובח ונגמרת כי בעניי' אמן נגמר הייחוד ולכך גדול העונ' אמן יותר מן המברך. בגין דאיכא זכירה ופקיד' לטב ת"ת ומ' וכנגד' בתמורו' יש זכיר' ופקידה לביש שהם סמאל ונחש זכר ונקבה של הקליפו' וז"ש אלין אינון רזא דסטר' אחרא וכו'. ואלין לקבל אלין כי הקליפ' היא כנגד הקדוש' גם זה לעומת זה וגומר. מהכא נפקי כלומר מהני זכירה ופקידה לטב שהם ת"ת ומ' נפקין וגומר. ומהכא דהיינו זכירה ופקידה לביש נפקין וכו'. מאן דחולקי' אתקיים וכו' כלומר שעומד בקיום ובחוזק בסטרא דקדוש' ואינו מטה עצמו לסטרא אחרא ואם ח"ו הטה עצמו קצת שיודע להציל עצמו מהם קודם שיטבע בעמקי טומאתם וז"ש וישתזיב מנהון. זכאה מאן דיכיל לאשתזבא וגומר וזכאין צדיקיי' דיכלין לאשתזבא מנייהו ולאגח' וגומר. כלומר אשריו כל מי שבא עבירה לידו וברח וניצל ממנה כי הוא דבר גדול אבל אשריה' של צדיקים שעושים יותר מזה שיודעים לינצל ממש ונלחמים עמו שממש היו מכניסים עצמם במקום נסיון כדי לכבוש את יצרם ולהלחם עמו כמו פלטי בן ליש ובועז וכיוצא בהם. א"ר חזקיה במה כלומר במה ילחם האדם עם יצה"ר פתח ואמר וכו' לאגחא ביה קרבא ולשלטאה וגומר כי כן דרך הלוחמים והמתאבקים זה עם זה מי שיודע לעשות מלחמ' מכה חבירו ופוצעו וזהו לאגחא ביה קרבא ואח"כ אינו נרצה ומפוייס בזה אלא להפילו ארצה ולהורגו וזהו ולשלטא' עלוי ובכל זה צריך שיהי' נשמר מהאויב שמא יכהו ויפילהו באיזו תחבולה בעודו עליו וז"ש ולאשתזבא מיניה וכך צריך האדם לעשות עם יצרו הרע להלחם עמו בחזקה ולא יתפייס במעט אלא צריך להכניעו ולהשפילו עד העפר וזהו לשלטא' עלוי שיהי' עבד לו ונכנע תחתיו ובכל זה צריך ליזהר ממנו וזהו ולאשתזבא מיניה כי הוא זקן וכסיל. א"כ אם ח"ו ישלוט עליו שידע לאשתזבא מיניה וזהו כי בתחבולו' תעשה לך מלחמה וכו'. בגין ההוא סטרא דיליה היינו כח הטומא' שבתוכו שהיה מסייעו. ברישא וסיפא בבכורה ובברכה כדמפרש ואזיל. ורישא וסיפא כגוונא חד כמה דכתיב וגו' ה"ג ולגירסת הספרים ג"כ הכל ענין אחד כי אותיות בכורתי הוא כאותיות ברכתי ודא כגוונא דא בגין לשלטא' עלוי באורח מישור כי בכ"ר שבמלת בכורה הוא בדרך מישור דאלפ' ביתא אבל ברכה הוא בהיפוך לזה רצה יעקב להתחכם כנגדו וליקח הבכור' קודם ואח"כ לקח ממנו הברכה. כדקא חזי לי' כי כן הוא יעקב אחוז בת"ת בקו היושר המבריח מן הקצה אל הקצה א"נ באורח מישור ר"ל שלקח הבכורה קודם כדי שיהי' קדו' ומוכן לקבל אח"כ הברכ' כדי שיחול הברכ' בעצם ובזה התחכם כנגדו כי אותם הברכות היו ראויים לבן הבכור אבל עכשו שכבר לקח הבכור' א"כ דרך מישור וראוי אליו הברכ' וזהו כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. לא יימא עליה זכרני וכו' כלומר לא יאמר זכרני סתם אלא זכרני לטובה כדלקמן שלא יתעוררו עליו זכירה ופקידה לביש. א"נ לא יימ' זכרני לשון יחיד וגומר שבזה גורם שנזקקין עליו אותם זכירה ופקידה לביש ויאמר על מה זה בוטח בואו ונראה מה מעשיו: עכ"ל הרא"ג ז"ל: