אור החמה על ספר הזהר א:שיד

כך כד נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי וגו' הענין שעם היות שישראל במצרים אוכלים מז' המינים שהם משפע המלכות עכ"ז יש הבדל בין השפע בהתלבשות העולם הגשמי או הכנתו בלחם מצה שישרה עליו סוד רוח חיים מהמלכות ויכינוה והיינו כעין הנער הנולד שגם משדי אמו יונק ג"כ כח הלחם ומזון העולם הזה ועכ"ז מפני שנויו מלחם אל חלב אינו מכיר מענין העולם כלל כך ממש הוא ענין ישראל שעם היות שכל המזון משפע המלכות מפני שיתעבה השפע להמצא התבואה לא הכירו ישראל בעול' הרוחני וכדי להכיר בעולם הרוחני הוצרכו לאכול לחם עליון ממדת המלכות דהיינו המצה ולזה כפל דבריו ואמר ינוקא לא ידע ולא אשתמודע ירצה אינו מובן * מבין. מעצמו ולא מחמת מוריו עם היות שיונק חלב עד דטעים נהמא דהאי עלמא בלי התהפכות לטבע שני שהוא החלב וכדין ידע וגו' כך ישראל לא ידעי ולא אשתמודעו לא הי' להם הכנה מעצמם ולא הכנה ע"י מלמדים דמילין * במילין. דלעילא עם היות שאוכלים מזונות גשמיים שהשפע מתעבה עד דאכלו לחם דלעילא דהיינו שלא ישתנ' אלא רוחניות עליון נתון בו כמו שהוא.

בההוא אתר דאתחזי וגו' דהיינו שיתעלו אל הת"ת כדי שתזדווג המלכות ע"י עלייתם והיינו דאתחזי.

דרמוסקין בגמ' כרוב ודורמוסקין לחולה והם פורונאש בלעז והם אילנות ואפשר שכמו שיש בתמרים זכר ונקבה כך באלו ובכל מיני אילנות ולכך אמרו לית לך מלה בעלמא וגו' שאם על הב"ח פשיטא אלא אפי' על הצמחין הם זכרי' ונקבות כעין השורש העליון שהם נמצאים מן הת"ת והמלכות. וז"ש לית לך מלה בעלמא וגו' ולא עוד אלא כל תמונת העליונות דוגמתם במינים הנמצאים בעולם ובחינותיהם במיני פירות וצמחין ובעלי חיים וז"ש וכל מה דלעילא וגו' * כך הי' גירסת רבינו הרמ"ק ז"ל לית לן מלה בעלמא וגו' וכל מה דלעילא אית בארעא וכל מה דאית בארעא הכי נמי בימא כן כתוב בס' אור הלבנה. ועוד מפני שהים דומה למלכות ולפי בחינה זו הארץ אשר עליה דומה לת"ת לכך כל מה די בארעא שחזר להעתיק מן הארץ לים וזה בבעלי חיים דוקא:

ותצא לאה לקראתו מנא ידעת. כי מלת לקראתו לא משמע שהקדימה היא אליו קודם בואו אלא ממש בעת בואו לקראתו א"כ מאן ידעת ועוד אומרו תחלה ויבא ואח"כ ותצא.

דגעא חמרא מלמעלה מעין חמורו של ר' פנחס. ולאה ידעת שהחמור מודיעה שיעקב בא.

וגרים לה שהיתה השעה תלויה להוליד הנשמ' הזאת.

לית לי לאפקא לי' וגו' מפני שכיון שחשק בה ברחל דמיונו בה ואסור ועוד שלא לעבור על נשי עמי תגרשון וגו'.

מאי בדודאי וגו' ירצה למה הודיעו במה השכירו אלא שלא יקפיד יעקב על מעשיהם שהיו משכירים אותו זו לזו הראה לו שלשם בנים נתכוונו כמסייע בעזרת שמים מכינים הטבע ולא שיעקב יתן דעתו בטבע כלל אלא יפיס דעתו על מעשיהן ומחשבותיהן.

עקרת הבית דא רחל שהיא עיקר ביתו של יעקב אם הבנים לאה שרוב הבנים ממנה והנשמות מבינה והם משכן למלכות והיינו דמסיק ענין זה רוחא דקודשא אמר שכך הסוד שהבנים מלאה והם תיקוני רחל והטעם מפני שרחל עלמא תתאה מלכות המתתקנת בנשמות המתלבשות בגופים ועלמא עילאה היא לאה המתתקנת בסתריהם למעלה בגיני כך הללויה שיש במלה זו תיקון עלמא תתאה הללו היינו לשון בהלו שמאיר המלכות בסוד ההלל מן הת"ת למלכות ועלמא עילא' י"ה ודאי.

ור' יהודה מסייע לי' כל אלין שבטין בין דלאה בין השאר תיקונין דלתתא דהיינו י"ב שבטין כנגד י"ב אבנים כדפי' ריש פ' וכולהו כגוונא דלעילא שהם רמזים לספירות עליונות.

יששכר תורה ת"ת גופא יעקב ממש עוסק בתורה כמותו ועם היות שהיו ששה כנגד ששה קצוות ויששכר נגד נצח הת"ת הוא על נצח ודאי. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. א"ר יהודה כל אלין שבטין וגו' הכוונה לבל נטעה בדברי ר' חייא הקודמים דלאה היא בינה והבנים הם מחסד עד מלכות כאשר תכפלם יהיו י"ב בנים ובת א' לזה הודיענו שהשבטים אינן שם למעלה אבל כולם הם למטה במלכות אבל הם דוגמת הי"ב דלעילא. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' עד דאטעים לון קב"ה לחם מהאי ארץ דהיינו המ"ה הרומזת למלכות כנזכר והראי' כי הארץ הזאת מוציא' לחם שממנו אכלו דכתיב ארץ ממנה יצא לחם: וכדין עאלו ישראל כלומר נכנסו לפנים מפתח השער שהיא המלכות שער השמים למנדע ולאשתמודע לקב"ה דהיינו הת"ת: ה"ג עד דטעים נהמא דהאי עלמא וכדין ידע ואשתמודע במילי דהאי עלמא ישראל לא ידעו וגומר כך היא הנוסחא וטעות נפל בספרי': בההו' אתר דאתחזי להאי ארץ היינו ת"ת המתרא' אל המלכות ומאיר לה תרי דרמוסקין שהם מיני עשב היוצא זכר ונקבה: לית לן מלה בעלמא דלא הוי זכר ונוקב' לפי שכל ההויות כולם נעשו ע"י זכר ונקבה העליונים זו"ן לכן באו כלם דכר ונוקבא.

פתח ר' יוסי וכו' ולאה ידעית. ולא רחל שאם ידעה רחל שמא הית' יוצא' היא ג"כ והית' לאה מתביישת: אלא אוריך ליה הכא למד על צניעות' דלאה אע"ג שיצת' לקראתו לא יצאת על אם הדרך אלא יצאה מפתח ביתה בלבד וישבה בפתח וז"ש אוריך לי' וכו' כלומר אמתין לו כאן בפתח לבד כי היכי דייעול למשכני ולא אצא עד השדה. ומשמע לי' זה מאומר ותצא ולא אמר ותלך אלא ותצא היציאה לבד הית' ואין זה חציפות חליל' אלא אמר' לאה ודאי ידענא וכו' לית לי לאפקא לי' וכו': בגין דניחא לי' ליעקב כלומר ירצה יעקב ברצון נפשו להיות עמה דלאה כי כן לאה שכרה אותו בדודאים שנתנ' לרחל שהם מועילים לאולדא ויועילו לה ובההיא הנאה דקא מטי ליה בנתינת הדודאים לרחל יסבר ויקבל זהו כונת לאה. אמנם יעקב אחר שידע שאין הבנים תלויים בדודאי' אלא לעילא פתח ואמר מושיבי עקרת הבית וגומר כמדבר בעדו ית' כלומר אני הוא המושיבה עקרה ובי תלייא מלתא ולא הדודאי' יועילו כנגד גזרתו ית'. א"ר חייא וכו' כלומר לא יעקב אמר קרא דא אלא רוחא דקב"ה דהיינו בינה הנותנת רוחניות ושפע לת"ת כשאמרה לאה תחת דודאי בני השיב ואמר כמדבר בעדו מושיבי עקרת הבית מושיב אני לזאת שהיא רחל שתהי' עקרת הבית ושתהי' אם הבינה שמחה שהיא לאה א"נ אני הוא המושיב והמוליד לז"א עקרת הבית כי בני וכו' במזלא תליא מלתא: א"ר יהוד' כל אלין שבטין תקונין דלתתא כלומר השבטים התחתונים הם תיקוני המלכות שהיא עלמא תתאה שהם בסוד י"ב בקר והים עליהם. וכלהו כגוונא דלעיל' כי כן בעלמא עילא' בינה יש לה ג"כ י"ב כנזכר לעיל ראובן חסד וכו'. א"נ הכונה לומר כי כמו שלמעל' י"ב שבטי' העליוני' שבאצילו' כלם הם שעור קומה א' כנזכר כן י"ב שבטים תחתונים בני יעקב כלם הם שיעור קומה כנגד שיעור קומ' עליונ' והכריח הדבר ואמר:

ת"ח כי שכור שכרתיך לנסבא מיניה גופא כי הת"ת נקרא גופא דאילנא כנודע והת"ת הוא תורה שבכתב ולמט' כנגדו הוא יששכר שהיה עוסק בתורה יומם ולילה וז"ש שכור שכרתיך להוציא ממנו גופא כנגדו והוא ת"ת תורה שבכתב ובזה שכור שכרתיך לך לגופך ממש כי מי שעוסק בתורה הוא בעצמו מרכב' לת"ת וז"ש ג"כ לאולדא דיוקנך כי העוסק בתורה נמשך עליו דיוקנו של ת"ת שהוא מרכב' אליו: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון דורמוסקין פרי * מיני כרוב: כרוב דו שנים זכר ונקבה. ל"א דודאים והם עשבים עכ"ל: