אור החמה על ספר הזהר א:שטו

מהכא מאן דלעי באורייתא כעין יששכר ירית עלמא דאתי דהיינו י"ש י' חכמה ש' תשובה והיינו בעולם הבא חכמה בתוך הבינה.

עילא ותתא נצח והוד יששכר וזבולון ד' סטרין דעלמא ראובן דרום שמעון צפון לוי יהודה מזרח ומערב דהיינו חגת"ם והוא עיקר שלימות ההנהגה. ולכך מאן דאוריך באחד וגו' ולכך אמרה לאה כי ילדתי ששה שהשלימה עיקר ההנהגה שלימות אחדות אח"ד דהיינו קב"ה נקודה אמצעית שריא על אחד והיינו יעקב שוכן על ששה כתיב על הרי בתר וכתיב על הרי בשמים ופליגי אהדדי כי הרי בתר מורה פירוד והרי בשמים מורה ייחוד וקשר א"כ אין הכל ענין אחד.

אלין שית בנין דלאה הם ששה קצוות וכוללים בעצמן שית אחרנין י"ב וי"ב אחרים למטה תיקוני רחל הרי בתר טורי פירודא. כי עיקר שלימות כל מרכבה בין עליונה בין תחתונה אין שלמותה אלא בי"ב כדפי' לעיל וכיצד יהיו ו' ויהיו י"ב ואמר ואינון שית בגין שהם י' ספירות דכל חד כליל בחברי' כיצד חסד ביסוד ויסוד בחסד גבורה בהוד והוד בגבורה ת"ת בנצח ונצח בת"ת שהם ששה ממטה למעלה וששה ממעל' למט' ומטעם כללות זה אשר להם נקראים הרי בשמים פי' שמתבשמין אלו עם אלו ונכללים יחד וקשר זה הוא בסוד הבינה שעליהם הקושרם ומייחדם וז"ש ולאה עלייהו לקיימא אם הבנים כי צהלה ושמחה בעת שאין פגם מפריד הבנים ומסלק אמם מעליהם ומפני קשר זה הנמשך מהאם הזהיר הכתוב באו' לא תקח האם מעל הבנים כדי שלא להפריד ביניהם וע"י הפרוד ישתלח האם ותתגרש שאין הכוונה שיפגום באם עצמה ח"ו שא"א. וא"ת מהיכא תיסק אדעתין להפרידה שצריך להזהיר בגין דאיהו עלמא דאתכסיא ולא אתגליא והי' עולה על הדעת שבינה ענין לעצמה והבנים ענין לעצמן לכך הוצרך להזהיר על הפירוד ושמא תאמר אחר שהיא והם דבר א' כמו שהורשה להסתכל ולחקור בבנים כך יחקור בה ע"ד כי שאל נא לימים ראשונים וגו' לזה אמר שלח תשלח את האם ממחשבתך שלא תהרהר בה כלל. וז"א בגין דאיהו עלמא דאתכסיא ולא אתגליא כלל אמנם היחוד לעולם עומד וז"א כי שאל נא וגו' ולמקצה השמים שהיא בינה ועד קצה השמים היא במלכות כי זהו הייחוד.

עוד אפשר שכוון כפל הכתוב כי שאל נא לימים ראשונים הם ו' קצוות ממעלה למטה ועוד ולמקצה השמים וגו' דהיינו ממטה למעלה ואינון ששה בששה וז"א וכל הני אקרון הרי בשמים כמו שפי'.

מכאן ולתתא דהיינו תחת המלכות הוא עולם הפירוד דכתיב ומשם יפרד.

ור' ייסא פליג עליה ממה דאשכחן דבני השפחות הם סוד הקשרים דד' קשרין. ודברי ר' אלעזר ועוד יוסף הוא יסוד ואין א' מהשבטים ביסוד אלא הוא א"כ אין לומר כדברי ר' חזקיה כי בני לאה הם למעלה ובני רחל למטה אלא כדפי' לעיל שהם חסד חסדים וגו' ועוד הכריח שני וא"ר אלעזר וגו' מה חמא יעקב וגו' והכא סיומא דגופא. אם כדבריך לא הי' סיום הגוף אלא ביששכר וזבולון כי לדידך ששה בני לאה הם עיקר לתשלום הגוף אלא ודאי יוסף יסוד והוא זכה למדה זו דאיקרי צדיק. וא"ת אפי' לדבריך בנימן חוצה שהרי ע"י יוסף נשלם הגוף זה אינו וז"א ועכ"ד בנימן וגו' דהיינו בערך הי"ב קשרים וגו' כדפי' לעיל ולא כדברי ר' חזקיה.

ת"ח דהכי הוא וגו' תקונא דעלמא תתאה וגו' תימא דעד השתא מסקינן בכל דוכתי דמעלמא עילאה אינון משום דאי מעלמא תתאה הוו היינו טורי פרודא ור' יוסי גופיה פירש דיוסף סיומא דגופא דהיינו מעלמא עילאה א"כ איך הם תיקוני עלמא תתאה. וי"ל דהכי הוו מעלמא עילאה נפקי. ולא הוו טורי פרודא ח"ו אמנם הוו תיקוני דעלמא תתאה דמתתקנא בהו ועלמא עילאה יהיב לון לעלמא תתאה לאתתקנא בהו כאימא דמקשטא לברתא ועיקר הסוד המלכות בהתעוררות אלו מלמטה בסוד נשמתם ומעשיהם הטובים מתקשטת באותם העליונים שהם מבינ' ונכללת מהם.

בגין דעלמא עילאה איהו באתכסיא ואם תסתלק לאה לא מעלה ולא מוריד לענין השכינה היותה עקרת הבית ובזולת זה אדרבה יותר טוב שתהיה בחיים כדי שיהי' יעקב קושר שתי ההין. הא' בלאה להשפיע למעלה בה' תתאה דנטלא ביתא כדפי'.

אתכסיא לאה במערתא וגו' וא"ת שרה ורבקה מאי איכא למימר דאין לומר שהיו בבינה שבודאי לא נשתמש בסוד זה אלא יעקב והנראה בזה הוא כי סוד מערת המכפלה הוא סוד תרי ההין דהיינו מערה לפנים ממערה ה' לפנים לה' וג' אבות שהם חג"ת נתעלמו שם בשורשם שבתוך הבינה ושם נקבותיהם שהם בסוד המלכות שבבינה נתעלמו עמהם וזהו סוד לאה אשת יעקב. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' אחסין עלמא דאתי ואחסין וכו' כלומר אחסין עלמא דאתי אחר דאחידן * צ"ל דאחסין: אתריה דיעקב כי להיותו יורש מקומו של יעקב שהוא ת"ת אז אחסין עלמא דאתי בינה. והביא שני פסוקים לפי שמפסוק ראשון לא משמע כל כך כי מלת יש הוא השכר אלא משמעותו שיתנו שכר טוב בעבור פעולתך. אבל מלת יש שיהי' ממש עצמו של שכר משתמע שפיר מקרא בתרא להנחיל אוהבי יש שהוא השכר הנקרא יש דהיינו עלמא דאתי בינה:

אמר חזקי' אלין עילא ותתא וארבע סטרין דעלמא כך היא הגירסא. עילא ותתא נצח והוד וד' סטרין מזרח ת"ת מערב יסוד דרום חסד צפון גבורה הרי ו' קצוות: ומאן דאריך באחד דשמע ישראל צריך לכוין בכלם. והיינו אחד בהאי דקאמ' לקמן שית סטרין שהם י"ב ולאה עליהו הם י"ג כמנין אחד: שית בנין דלאה שש קצוות שיצאו מהבינה. דאכללן שית אחרנין וכו' כי כל חד וחד כליל בחברי' כנזכר בפרשת ויחי דף רמ"א כל חד וחד אוזיף לחברי' חסד בגבורה וגבורה בחסד וכיוצא בזה הם תריסר ולאה בינה עלייהו. לא תקח האם וגומר לא תטרח עצמך להשיג אי זה השגה בבינה כי לא תוכל ליקח אותה ולתופסה בשכלך כי היא עלמא דאתכסייא שלכן נקר' מי דקיימא לשאלא ולא לאתבא. וע"ד שלח תשלח מרעיונך ומשכלך את האם כי לא תשיג כלל. אבל ואת הבנים תקח לך היינו דכתיב כי שאל נא וגו' כלומר אם תרצה לשאול בשביל ימים ראשוני' שהם הספירות כדי להשיג לא תשאל אלא מקצה השמים דהיינו מהבינה עד קצה השמים מלכות כי שמים הוא בת"ת מצד שכולל אש ומים ותחלת השמים הוא בחסד המגיעים עד הבינה עד קצה השמים עד המלכות יש לך רשות לשאול לא יותר כי על למעלה יותר נאמר במופלא ממך אל תחקור וכו' ומשם יפרד ממלכות ולמטה הוא עלמא דפירוד' עולם היצירה שהם ד' ראשי' מרכבת ארגמ"ן: בני השפחות קשירו קשרין וכו' ר"ל שהם רומזים בקשר אמצעי שהוא קשירו דקשרין שהם האמצעיי' שבקשרי' שבזרועות ושבירכים כנזכר לעיל ונמצאו שהם ד'. דאצטרכו לתיקונא כי תיקונא דעלמא עילאה בינה היא בי"ב שבטי' עליונים כנזכר לעיל ראובן חסד וכו' נשארו ארבעה בני השפחות לתיקון זה לכן הם נכללים בד' קשרין האמצעי' והוי התיקון שלם. דבג"כ כלומר להיותם ד' בני שפחות רמוזים בהם לכך יוצאים חוץ מיושר הגוף כי שני הקשרי' שבזרועות יוצאים לחוץ לאחור ושני קשרי שתי הירכים יוצאים ג"כ מיושר הגוף ונכנסי' לצד פנים ועכ"ז התיקון נעש' עם כולם כנזכר לעיל. וע"ד כלהו סלקין בסהדותא וכו' כלומר הראי' כי אף שהם רומזי' בד' קשרין דנפקין לבר עכ"ז הכל א' שהרי הכתוב כלל כלם יחד והעיד שכלם נקראים שבטי יה. ושמעתי ממורי נר"ו כי השני קשרים שבשתי הירכים הם הסמוכי' לעגבי האיש כי אלו הם היוצאים לחוץ כשהאדם שוחה עצמו קצת ואינם ראשי הקרסולים הנכנסים פנימה כי אלו נכנסים לפנים ולא לבר ואדרב' כל מה שנכנס לפנים יותר טוב הוא:

דחמא דאתייליד שטנא דעשו הכונה כי כשקליפת עשו רוצה לעלות ולהתדבק במלכות אז יוסף שהו' ביסוד משפיע בה ואז כל הקליפות בורחי' מסביבותיה וז"ש דחמא ר"ל ראה ראיה מרחוק פעולותיו של יוסף זהותיקונו למעלה שיהי' שטנו של עשו. והשתא אתי שפיר אומר ות"ח יוסף אשלים דוכתיה שאם הוא פירוש אחר היל"ל אבל ת"ח אמנם אומרו ות"ח בא לפרש הענין שאמר הא אוקמוה דנולד שטנו של עשו כיצד ת"ח יוסף אשלים דוכתי' וכו' כלומר השלים מקומו של יעקב בהתקשרו יוסף באתרי' דהיינו היסוד שהי' יעקב כלו כלול וקשור עם כל המדות בלתי היסוד ועתה שבא יוסף השלים מקומו של יעקב והוא בהתקשרו יוסף באתריה. ויוסף זכי לי' דאיקרי צדיק כלומר ההוא אתר אזכי לי' ליוסף וגרם לו שיקרא צדיק קודם שיארע בו מעשה שהי'. ויש נ"א דגרסי דאתריה דיוסף זכי לי' וכו' והו' אשר דברתי שמקומו של יוסף זכהו ליוסף שיקרא צדיק ע"ש העתיד. ה"ג בעא למהך לאורחי' וסיומא דגופא הוא ברית כלומר כי הסיום האמתי עד היכן מגיע עצמות הגוף הוא עד הברית כי השתי שוקים הם שתי ענפי' המתפשטים מהגוף. ועכ"ד בנימן אשלי' חישבנא כלומר שהוא נכנס בתוך החשבון כי יוסף ובנימן שניהם ביסוד כנזכר לעיל כד עייל הוא ברזא דיוסף כד נפיק הוא ברזא דבנימן וכו': אמר ודאי אי ישתלימו הכא וכו' ה"ג: תיקונא דלעילא שריא עלייהו דהיינו תיקון י"ב בקר שתחת הים שהשבטי' של מטה הם מרכבה אליהם ואינו ראוי שיתוקן התיקון הזה בארץ העמים כי זה יגרום טוב ושפע רב לכל העמים היושבים בארץ ההיא לכך לא המתין עד שנולד בנימן: מית' רחל ונטלא דוכת' האי עלמא תתאה עתה שנתקשרו כל השבטים במלכות חזרה המלכות להיות היא עקרת הבית ולזה הוכרח שתמות רחל ותחזור נשמתה אל המלכות כי שם כל הנשמות הנקבות בסתרהא * אצ"ל בסטרהא. יתבין: ה"ג כד מיתת רחל נטלא ביתא בשלימו: אמאי לא מיתת בההוא זמנא כי כמו שמת' רחל כדי שתתתקן המלכות כך לאה היה ראוי שתמות כי גם היא אם הבנים ותטול המלכות דוכתה: אלא בגין דביתא דעלמא תתאה איהו ה"ג והכונה כי השבטים כלם הם נקראים בית על שם שמדת המלכות נעשית בית בי"ב שבטים שתחתי' שהם י"ב בקר י"ב מלאכים הנז' בפ' זו בסתרי תורה דף קמ"ט והם כוללי' כל ההיכלות והם הלוקטים כל התורה ומעשים טובים כי כל מעשה התחתונים הכל נחתם בהיכלות ומטטרון עושה מהם עטרה וקשוטים שבהם מתקשטת מדת המלכות כי היא צריכה להם א"כ המלכות היא צריכ' תיקון וקישוט ולא הבינה כי הי"ב שבטים שלה הם צריכים לה להשפיע להם ולכן לאהוצרכ' שתמות לאה באותה שעה שהמלכות נתתקנ' כי התיקון הזה מעלמא תתאה איהו ולאו מעלמא עילאה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: