אור החמה על ספר הזהר א:שיג
Ohr HaChammah on Zohar 1:313 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →(פי' על מה שחסר מן הדפוס מהזוהר) * ובספר אור הלבנה בדף זה מביא כל המאמר הזה:
זכאין אינון ישראל כלו' אין קדושת ישר' מצד מה שנתנה להם התורה אלא מצד עצמן שהם מוכנים לתור' מצד קדושתן ואף אם יצוייר שגוי בעולם כעין מלך כוזר יקיימו התורה לא מפני זה ישתוו לישראל מפני שישראל הם נבראים מתחלה לתורה ויש להם יחס בתורה. אמנם שאר אומות תורה מקדשתם וז"ש זכאין אינון ישר' מכל אומין דעלמא שמטבען לקיים התורה תדע דהא לא אתברי עלמא וגו' ואם היה שהתורה מקדשתם אם נברא העולם בשבילם והם עדיין אינם בעולם כ"ש שלא קבלו התורה ואדרבה נבראו ישראל בהכנה מתייחסת אליהם בתור' וז"ש בגינייהו דישראל דישתדלון וגו' כלו' שהמחשבה הי' לברוא עולם שבו ימצאו גוי קדוש יתעסקו בתורה לצורך גבוה ויש לישראל עם התורה קורבה ויחס וז"ש דחד בחד אתקשר ולא כן שאר אומין אף אם יעסקו בתורה. וא"ת א"כ שאר האומות בעולם למה. זה אינה קושיא משום דישראל לתתא קיומא וגו' מפני שהם צורך ישראל או ליסרם לתועלתם או לעובדם כמו לעתיד.
ותנינן לית ישיבה כלו' תדע שלשכת הגזית אינו מכלל העזרה כשאר לשכות אלא נקודה בפני עצמה שהרי תמן סנהדרי גדולה יתבי ואם הי' מכלל העזרה אי אפשר דתנינן לית ישיבה וגו' ולשכת הגזית אסחר כלו' אינה קדושה פנימית כאלו ועם היות שבגשמי א"א להיות כך ברוחני ממש אסחר וע"ד זה אולם להיכל והיכל לבית קדש הקדשים עם היות שיש תאים בכתלים שאפשר לישבו קצת.
ימא לעילא היינו בחינת המלכות שהיא כוללת כל הנמצאות שעליה נאמר זה הים גדול ורחב ידים וגו' והם בחינות רבות פנימיות זו מזו וז"ש וימא מן ימא.
נהר דינור אסחר שבו גדלים כמה מלאכים וסוף נהר דינור נמשך לחיצונים וז"ש נהר דינור נגיד ונפיק מן קודמוהי דהיינו סוד המלאך מטטרון שהוא שר כל צבאות מעלה ובערך היות שולט על כחות הדין גבריאל וחייליו נק' נהר דינור וכן פי' בתיקונים ונודע שתחת ממשלת גבריאל יש כמה מלאכים קדושים עד היותם שולטים על החיצונים והיינו שולי הנהר המתפשט אפילו עד גיהנם כאו' על ראש רשעים יחול.
שבעין סטרין וגו' הם ע' שרי' שיש להם שורש בקדושה ונמשכים לע' שרים טמאים על האומות. ועם היות בהם צד משך לחצונים עכ"ז ימא קדישא רביעא עלייהו.
ולית ישיבה וגו' הם ע' שרים קדושים שהם בסוד היכל זכות לדון כנזכר פ' פקודי.
מוחא עילאה סתימא וגו' חכמה וכתר. הרמ"ק זלה"ה. (ע"כ פי' על מה שחסר בזוהר).
ולא עוד אלא אמרה לאה אי ייעול יעקב וגו' אחר שהוא נתאוה לה והיא מצויירת בלבו אין ראוי להוציאו משם כדי שלא יהי' שום ערבוב בבנים במחשבה כענין ראובן.
שבטין עילאין שהם רומזים בסוד שש קצוות והם מבטן רמוזים במקום גבוה ובג"כ קראת לון וגו' שמוכיח היותם מבטן ידועים למעלה והיא יודעת ולכך היתה קוראה להם על שם מקומם והיינו דפתח זכאין ישראל וגו' שהם ממש בסוד נשמתם בזולת המעשה כדפי' והגוף רמז גדול לנשמה בסוד עש"ן עולם שנה נפש כדפי' בשכינה ובעולם ובגוף הצדיק דוקא העמוס מני בטן וזהו פתיחת דבריו ת"ח כד ברא וגו'.
א"ר יוסי לר' חייא בכל זמנא דאנן באורחא וגו' טעם הענין הזה פירשו בפרשת בראשית שסגולת הדרך לזווג השכינה עם הולכי דרכים כי היא נקראת שמירת הדרך ומה גם עוסקי תורה דכתיב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.
וכתיב שבעת ימים וגו' הפסוק הראשון מצוה לאכול כזית מצה בליל פסח עם הפסח. הפסוק הב' אינו אלא רשות לכך מייתי תרי קראי חד לעיקר מצוה והב' שתקרא לחם עוני כאו' שבעת ימים וגו'.
אבל ת"ח כד הוו יש' במצרים הוו ברשו וגו' שהם הכניסו עצמן תחת יד הקליפות במה שאחזו מעשה גלולי מצרים זולת גלותם ושעבודם.
יהב לון וגו' תחלת כניסת הפתח במתנה והטעם שהם תמיד במלכות אמנם יהיו מסתלקים כדרך שהיא מסתלקת ממדרגה למדרגה לכך תחילת כניסתם במ' בבחינתה למטה לחם עוני. ואל תפרש לחם שעונים בו דברים הרבה שכבר היא מתייחדת והיא משוררת אלא לחם עני שהיא עניה ומתעלת דהיינו אומרו מאן לחם עני דא דוד מלכא דכתיב ביה עני ואביון אני הי' מלך לפעמים והוא עני הרי מדת מלכות דוד נעשית עניה והיינו בהיותה בפרוד מן הת"ת. וז"ש והאי לחם עני איקרי מצה נוקבא בלא דכורא וכיון שאין הת"ת משפיעה מסכנותא הוי שעיקר עשרה מצד הת"ת והנה לשון מצה היינו לשון ריב כדפי' בתיקונים שהיא עושה תמיד ריב על יחודה ועל היותה בעוני ובפרודא ומעתה כאשר ישתלמו ישר' ויתעלו אל המדרגות העליונות דרך היסוד כאומרו שם שם לו חק ומשפט ששם פרעו כדפי' בזוהר. ואח"כ זכו לת"ת במשפט ואח"כ זכו לשבת ואח"כ זכו לכל בסיני וז"ש כיון דקריבו יתיר עייל לון וגו' בדרגין אחרנין ולא שעלו ממדרגה למדרגה ועזבו זאת מפני זאת אלא לעולם תקועים במלכות וז"ש ואתחבר דכורא בנוקבא ולזה לא נסתלקו אותיות מצה אלא שהוסיפו אות ו' מהת"ת ונעשה מצוה ולזה המלכות יש לה שני שמות הא' מצה דהיינו בפרוד ואח"כ מצוה בייחוד ומפני שזה הענין הוא בחי' המתייחסת אח"כ ביחוד שעולה ממצה למצוה לכך התפיסם הקב"ה במלכות והאכילם מצה וז"ש ובגיני כך מצה בקדמיתא וגו'.
דקטטן לשון קטטה ומחלוקת ירצה לומר מלחמת התור'.
בקוסרא לשון קצרה בחלוף קצת אותיות.
בקירטא לשון דרך קצרה ננסית וכך פי' בערוך.
סליק לון חד בר נש על שם מה שנתאמת אליהם.
מאן אנת חשבו שד או רוח רעה מאנשי ארקא אנשים בני אדם וקין לא שדים ורוחות.
ותמן אית בני נשא שלא ידע ענין הברייתא בתמיהה.
וארקא וענין ז' ארצות תמצא בפ' בראשית [ד' ט' ע"ב].
משניין וגו' מפני שיש בני אדם ובני קין וכיוצא כדפי' שם.
ארץ חיים מלכות אפילו במקום שליטת השרים בחוצה לארץ מארץ חיים ינקי אמנם ארצות דלתתא ינקי מהחיצונים לכך אין להם שבעת המינים שהם שפע מז' ספירות ועל שמה הם חטה שעורה גפן תאנה רמון זית תמר כולם לשכינה ודאי וזריעתם יהיו משאר מינים שאינם משפע המלכות אלא שפע החצונים.
לאתערא לן במלה שיתברר להם מציאות ארקא ובני אדם השוכנים בה שם מחלוקת בפ' צו.
לחם דא מארעא דחיי שיושפע שפע המלכות ורוח החיים בחכמה מן המלכות ישרה במצה. לחם מן השמים המן מחכים מן הת"ת ולפי השפע העליון שבו כך מוסיף ידיעה באדם להשכיל בתורה ובסתריה כדמפרש ואזיל. הרמ"ק זלה"ה:
יעקב לא כתיב קשיא לי' כי הענין הגשמי לאה ורחל אינו צודק עם הסוד הזה הנדרש דהיינו בעל לאה יעקב לזה אמר ע' פנים לתורה ולדרך זה ידוקדק שלא אמר יעקב.
וכולא באתערו פי' התעוררות החכמה והבינ' ובסדר שפי' שאחר עלות התעוררות הדודאים אימא מתעוררת ע"י ברתא כאומ' המעט קחתך וגו' * לעיל קנ"ו ב' בס"ת יעו"ש. . מהרמ"ק ז"ל ועיין בס' אור הגנוז בס"ד.
והרא"ג זלה"ה כ' לאינון דמתעכבי כלומר לא לחנם אתבריאו כי הם מועילים לאותן נשים ששוהות זמן הרבה מלילד אבל לעקרות כמו רחל אינם מועילים כלל כי לאלו במזלא תלייא מלת' א"כ דודאים מאי עבידתייהו אלא קב"ה גלגל מלה ע"י דאינון דודאים כמ"ש:
ותצא לאה לקראתו וגו' האי מלה חציפותא איהו בין מלת ותצא בין מלת ותאמר הכל נראה חציפותא: לאו איהו הכי כלומר גבי לאה לא היתה אלא צנועה ולא ידרש לחציפותא א"כ מאי ותצא ותאמר דקאמר: אלא מהכא אוליפנא וכו' כלומר אדרבא ענותנותא תוליף מהכא ולא חציפותא. ואיהי אקדימת וכו' כלומר לא אמרה לפני אחותה כלום אלא שהקדימה לדרך ושם אמרה לו ויש גיר' דגריס בהדיא אלא אקדימת לאורח' וכו'. ואמרה לי' בחשאי מדקאמר ותצא לקראתו מאי לקראתו ודאי לקראתו הוות אלא יצאה ונתקרבה אליו לקראתו וכנגדו ואז אמרה לו בלחש אלי תבא וגו': ובגין דלא יבאיש בעינהא דרחל שתקח בעלה מאצלה א"נ שלא תתבייש שהיתה מזלזלת ומחלפת משכב בעלה בעבור הדודאים דבר מועט. אלא פתחא דמשכנא דלאה וכו' נראה שקבלה ביד התנא שהיו שתיהן דרות בחצר א' ופתח ביתה של רחל הי' סמוך לפתח החצר ופתח ביתה של לאה לפנים מן החצר ובית של לאה מלבד הפתח שהיה פתוחה לה לחצר עוד היה לה פתח אחר היוצא אל רשות הרבים על הדרך ולזה אמרה לאה אצא ואכניסנו בפתח זו היוצאת לר"ה עד לא ייעול בפתח החצר שאם יכנס בפתח החצר הרי פתחה של רחל סמוכה לפתח החצר ואם אדבר עמו שם אחר שיכנס יותר היא חוצפה לפני אחותי ועוד שמא יכנס תכף לבית רחל ואינו דין להוציאו משם וכן אומר לקמן אלא אוריך לי' הכא פי' בפתח זה הפונה לר"ה כי היכי דייעול למשכני תכף ומיד ולא יכנס בפתח החצר שמא יכנס בפתח רחל הסמוכ' לפתח החצר כנזכר: וכל האי למה כלומר מעיקרא כל החרדה הזאת למה: קראת לון שמהן ברזא דחכמת' היינו ראובן אור ב"ן בחסד וכו' כנזכר לעיל. ה"ג והשת' ארחא דא אריך לן כלומר דרך זו ארוכה היא וראוי שנעסוק בדברי תורה כי היכי הקב"ה יזדווג בהדן וישמרנו מכל רע. א"נ כמו אוריכו לי פי' המתין לי והכונ' שהדרך ממש ממתין לו לעסוק בתורה שע"י דברי תורה הדרך קונה התחדשות והוי' כנזכר פ' ויקהל דף רט"ו ע"ש ועוד שהשכינה משתתפת ועושה אורח חדש בדרך ההיא לילך שם עם הצדיקים לשומרם וז"ש השתא אורחא דא אריך לן כלומר ממתין לנו שנחדשהו ועוד דקב"ה יזדווג בהדן: הוו ברשות' אחר' תחת רהב שרו של מצרים. אתר דלחם עני המלכות ולפי ששם אחוז דוד אמר כי עני ואביון אני: נוקבא מ' בלא דכורא ת"ת נק' דל והת"ת נקרא עשיר כנז' בפ' תשא בר"מ וכשהוא מתייחד עמה הוא מעשיר אות' ומשפיע בה שפע רב. אתקריבו לגבי מצה בקדמית' כי בצאתם מתוך עמקי הקליפות נכנסו תחת צל כנפי השכינה לבדה והיו במקום העוני כמו שהיו הם עניים ודלים מן המצו': כיון דקריבו לון יתיר כיון שנתקרבו יותר שקבלו שבת ודינין במרה וקבלו התורה בסיני נתקשרו בעולם הזכר וע"י התורה והמצות שקבלו אתחבר דכר עם נוקבא ומה שהי' מצה לבד שהיו במקום עוני נכנסו בוא"ו שנתקשרו שם כנז' ואתחבר וא"ו ת"ת במצה ונעשי' מ' מצוה שנתעשרה ע"י המצות שעשו וז"ש בג"כ מצה בקדמית' וגו' טופסר' דקטנון טופסר' לשון טופס א"נ לשון טפסר ר"ל דמות: קטנון מלשון קטנות והכונ' אותם שיש להם דמות יוצרם ומקטינים עצמם. עקימין באורחא כלומר הולכים עקומים הדרך שהולכים דרך לא טוב. סטו לעילא כלומר נטו להם לצד דרך העליון לא תחתון בקוסטר' כלומר לא תחתון דרך המלך תרגום בחצריהם ובטירותם ובקסטרותהון. בעא באורחא דא רצה שנלך בדרך הלזה מלה נחמי ואלמל' היינו הולכים בדרך של מטה לא היינו רואים כלום או נסא אתרחיש לן שלכך הזהירנו שלא נלך בדרך של מטה שמא יש שם מקפחי דרכים שלא יפגעו בנו: ואנשי ארקא כי יש ז' ארצות כנז' בפ' בראשי' דף ל"ט. למנדע מנייכו וגו' כי ביודעם שם הארץ שלמעלה מהם היו יודעי' כמה ארצות יש עליהם ואם הם במדורו' העמוקים או אצל העליונ'. בגין דהכא ארץ החיים שריא דהיינו השכינה הנק' כן ארץ שריא על ארץ. ואי נפיק לאו משבע המינין ומה שאמרת זרעין וחצדין אין הזריע' והקציר' שלכם כעין שלנו כי שלנו היא מז' המינין ולא שלכם דאוליפנ' מסבאי מזקני: לחם דא מארעא דחיי ולבתר לחם מן השמים והא אוקימנ' מלה ה"ג ור"ל כי כשיצאו ממצרים צוום שיאכלו מצה דהיינו לחם מהמלכות הנקרא ארץ החיים ולבתר שנכנסו בתורה ומצות נתן להם לחם מן השמים כנז' לעיל והחידוש ששמע מזקנו הוא מה שאמר לקמן תו הוה אמר וכו' עכ"ל הרא"ג ז"ל: