אור החמה על ספר הזהר א:שי

זוהר. כתיב ויהי בצאת נפשה וגו' הכריח הענין הנז' ואמר כתיב וגו' מאן נפשה דא צדיק שהוא סוד מיין נוקבין שהם נפשות הצדיקים שהיא קולטת מעשיהם הטובים והיינו סוד אליך ה' נפשי אשא וז"ש דנפיק מינה בסוד אור חוזר ודא בנימן כדפי'. והיא לחושבה שהי' דבר יוצא ממנה יהי' ממנה ולמטה וראתהו גורם המיתה חשבה שהי' בעולם הפרוד מגיע עד מקום רגלי' יורדות מות ולא חשב' כן ביוסף מפני היותו בסוד אור ישר מיין דכורין נכנס אליה ולא יוצא וז"ש יוסף ה' לי בן אחר והיינו אלה תולדות יעקב יוסף מסטרא דדכורא ולא כן בנימן שהי' מכחה בצאת נפשה ודאי.

בנימן דהא אסתלק וגו' קשיא לי' א"כ כיון שהוא ביסוד אור חוזר דהיינו ממטה למעלה יפה כוונה היא כי ממטה למעלה ודאי שראוי להגביר השמאל על הימין שכן העולה עול' דרך שמאל. ותירץ כי קראו כך דהא אסתלק לעילא בעלמא עילאה וגו' דהיינו כד אתאביד יוסף שאז שמש בנימן בסוד אור ישר שנסתלק למעלה ומאיר מלמעלה למטה ובבחינ' זו ג"כ בנימן תקונא דעלמא עילאה.

וכלהו תריסר וגו' ביחודא חד ולא כדפריך ר' חזקיה שהי' חולק ביניהם כדפי' למעלה. בריא דשמא קדישא פי' לכלול כל שם בן ד' בפסוק זה ובייחוד זה כדמסיק כי י"ה בימין ובשמאל דהיינו לבב ו' בישרים ה' בעדה ואמר ברזא עילאה כלו' עם היות נראה שעל לבבו קאמר עכ"ז הכוונה על סודם כדמסיק. ביצה"ט היינו נגדיי לדרום חסד. ביצה"ר נגדיי לצפון גבורה כדמסיק.

שאר סטרין מזרח נגדיי לת"ת מעלה ומטה נגדיים לנצח והוד מערב יסוד.

דהאי עלמא ירצה שהאדם בעולם לבב היינו הוא עצמו וישרים היינו שאר הקצוות שהם ד' יסודות שבו מים בנצח אש בהוד ועפר ורוח ת"ת ויסוד שיעלה ההודא' מכל המציאות וקשי' לי' שהי' ראוי שנבאר לבב האדם בעצמו וישרים שש קצוות שבעולם. כולם שירצה שהאדם והעולם יהללו, לזה תירץ ואמר דהא לבב כגוונא דדרום וצפון כי בהישיר האדם פניו למזרח יצה"ט הוא בדרום שהוא בימין ויצה"ר בצפון שהוא בשמאל ובאומ' לבב היינו צפונו ודרומו של עולם. בסוד ישרים דקאמר בבית מורה שהם שאר סטרין דהיינו ב' של בסוד כאלו יאמר צפון ודרום עם ד' צדדים האחרים והכריח הענין וביארו על הנסתר כדפי' לעיל ואמר דאינון שית כגוונא דלעילא כמו ששם יהו"ד שהוא הת"ת כולל שש קצוות לבד דהיינו צפון ודרום ח"ג מזרח ומערב ת"ת ויסוד מעלה ומטה נ"ה כן ההודא' צריך שתעלה מאלו לבד ולעוררם שאם יעלה מהאדם דהיינו לבב ושש קצוות ישרים א"כ יעורר ו' ואינם למעלה כך וז"ש דאינון שית כגוונא דלעילא ופירושם למטה דאי למעלה מאי אודה ה' אלא הכוונה דהאי עלמא תתאה כדפי' לעיל להודות ה' דהיינו שש קצוות עליונים וז"ש דאינון שית למטה המורים כגוונא דלעילא שהוא מקום עליית ההודא' אל ה'.

ועדה דא הוא אתר היינו המלכות וההכרח אומ' ועדותי זו אלמדם לדוד שהוא מיהודה. וכתיב ויהודה עוד רד עם וגו' הכוונה להוכיח ה' דברים הא' היות המלכות אחוזה בימין הב' עיקרה בשמאל. הג' אחוזה באמצע. הד' היותה ליהוד'. הה' היותה היא הנותנת ג"כ ההודאה. ולהוכיח ההודא' בה אמר בכל לבב ואמר ועדה להורות שעדה שהיא המלכות נותנת ההודאה ג"כ בשיתוף האדם והתחתונים כענין אלדי"ם אל דמי לך וכענין המזכירים את ה' אל דמי לכם. ולהוכיח שהיא ליהודה כאו' ועדותי זו אלמדם כפי' ולהוכיח שהיא אחוז' בימין כאו' ויהוד' עוד רד עם אל דהיינו חסד והיא בימין בסוד ההודא' כאומ' אודך בכל לבי נגד אלדי"ם ואמר לבי ולא אמר לבבי כדמסיק לגבי האי דרגא קאמר שירתא כאומרו נגד אלדי"ם אזמרך והיינו מדת המלכות ורצה בזה לתת טעם להודא' זו בלב א' ואינו בשתי לבבות כמקומות אחרים וז"ש הכא באתר חד קאמר דהיינו בכל לבי ולא בכל לבבי והטעם דכתיב נגד אלדי"ם אזמרך דהא לגבי האי דרגא וגו' כדפי' ומה שלא אמר אודך בלבי אלא בכל לבי היינו שעיקר מדה זו מן הצפון א"כ קדם לה השמאל אמנם מתייחד ומתקשר בימין וז"ש לחברא לה בימינא והיינו בכל לבי היות שניהם לב א'. והוצרך לתת טעם למה הודא' זו בימין ולא בשתיהם כענין אודה ה' בכל לבב ולא בת"ת קו האמצעי כענין אודה ה'. ולזה אמר ת"ח יהוד' שהיינו מדתו המלכות אחיד בכל סטרין דהיינו הגבורה מדרכו * אצ"ל בגבורה מדרכה וכן לקמן ובחסד ובת"ת. שהיא גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה והחסד בסוד מערבית דרומית והת"ת בסוד מטרוניתא בין תרין דרועין דמלכא וסטרין אלו הא' הרגל אליה ואין צריך לקשרה שם דהיינו בגבורה והג' שהיא בעלה אין צריך משום דאחיד בדרום שהוא חסד מימין אחיד במזרח כדפי' בזוהר בפ' חיי שרה. ולענין שמאל אין צריך דהא איהי מסטר שמאלא קא אתא כדפי' וטבעה בשמאל. וז"ש ושרותיה עם היות שלא נייחד ולא נעשה דבר הרגל אליה להיות' נקשרת בשמאל. אמנם מה שצריך טורח ולהרגילה שם הוא היותה נקשרת בימין וז"ש ואחיד בדרום לא מדרכה אלא בגין דאיהי אזיל לימינא וגו' והולכת ממש ממה שהיא דרכה ונהפכת אל ענין אחר וממילא בהיות' בין שתי זרועות אתאחיד בגופא א"כ מה שאנו צריכים לטרוח הוא לקשרה בימין לבד.

בגין כך לאה שהי' לה ימין ראובן ושמאל שמעון ואמצע לוי אודה את ה' כי ע"י ההודא' היא נקשרת בג' אלו כדפי' דהיינו אודה ה' ת"ת בכל לבב חסד גבורה כדפי'.

ותעמוד לאה בינה שהיא הכסא וחכמה אדם לשבת על הכסא ומרכבת' חסד ראובן ושמעון גבורה לוי ת"ת יהודה מלכות הרי המרכבה שלימה ונתקנת בכל מיני תיקונים ע"י קשרם בסוד ההודאה וז"ש אתתקן כולא רתיכא קדישא וע"י תיקון המרכבה נתקנת הכסא שעליה והיינו דקיימא לאה בקיומא וגו'.

ארבע סטרי עלמא מה שאמר שא נא עיניך וגו' לאו לארעא קא אהדר דאי הכי לא חמי אלא תלתא או ד' פרסי אלא אל אויר הרקיע שאדם צופה בו ממזרח למערב וצפון ודרום ועם היות שאינו בארץ ששם עיקר ההבטח' לית חשש משום דכיין דד' סטרי עלמא חמי וגו' הרמ"ק ז"ל:

והרא"ג ז"ל כ' כתיב ויהי בצאת נפשה וגו' הוקשה לו כי בשלמא יוסף אתי שפיר כי הוא היסוד וביה עייל ונפיק אבל בנימין מאן דכר שמיה כאן. לזה תירץ ואמר כי הכל אחד כי הכל ביסוד אבל ההפרש שיש בין יוסף ובנימן הוא כד עייל איהו ברזא דיוסף שהוא משפיע סוד מ"ד. כד נפיק דהיינו הוצאת מעשה הצדיקים ממנה הוא ברזא דבנימן וסוד זה הוא מופלא כי כן החרב כשיוצא מנרתקו הוא בלול במ"ן * יעוי' בתיקונים הוי' חרבא. אדנ' נרתקא דילי': וז"ש כאן כד נפיק יסוד ממלכות ונכללו בו מעשה הצדיקים שלמטה אז הוא ברזא דבנימן והכל א'. הה"ד ויהי בצאת נפשה כי מתה מאי נפשה דא צדיק דנפיק כי היא אינה מקושטת כי אם עם מעשה התחתונים ויהי בצאתם מאתה נשארה מתה כ"ביכול א"נ כי הוא ע"צ ההשאל' כינוי אל ההשתוקקו' הגדול אליו כד אושיד' מ"ן וכבוד אלהים הסתר דבר: דחשיבת דאולידת בעלמא דפירודא שהם בקליפות ששם מקום המיתה והאנינות ולפי שהיא מתה בלדתה אותו חשבה שהיה ממקו' המיתה והאנינו': בן ימין דהא אסתלק לעילא בעלמא עילאה ולא היה בעלמא דפירודא וזהו בן ימין כי הקדושה נכנה בשם הימין והראי' כי כשנאבד יוסף שמש תחתיו כנז' לעיל והקליפה בשם שמאל ולזה היא אמרה בן אוני בן מסטרא דשמאלא:

בג"כ יוסף ובנימן וכלהו תריסר שהם י"ב שבטים בני יעקב כלם כגוונא דלעילא בייחודא חד כי הכל רומזים בעולם העליון בקדושה ולא בעלמא דפירודא: בכל לבב בכל לב מ"ל כי כן דרך המקרא לדבר בלשון קצר וכמ"ש לקמן אודך בכל לבי. ברזא דשמא קדישא כלומר היה רוצה לשבח להב"ה בספירות שהם שמא קדישא שם ההויה כדמפרש ואזיל. בכל לבב תרין לבבות שהם יצה"ט ויצה"ר שהם כנוי חסד וגבורה וקרא לגבורה יצה"ר ע"ש שהוא גורם הייחוד העליון בסוד שמאלו תחת לראשי כי לפי שלמטה בבני אדם הגורם הזווג נקרא יצה"ר כן למעלה הגבורה. אלין אינון שאר סטרין דהיינו מזרח ומערב שהם ת"ת וענפיו נה"י לכן נקראים ישרים לשון רבים דהיינו ת"ת בקצותיו. דהא לבב וכו' כלומר הטעם שפירש שישרים הם שאר סטרין הוא דהא לבב כגוונא דדרום וצפון כלו ומדלבב הם צפון ודרום בסוד ישרים ודאי אינון שאר סטרין וקרא לת"ת בקצוותיו ישרים לפי שהוא מכריע ומישר בין גדולה וגבורה כנז' בפ' בשלח אתה כוננת משרים היינו ת"ת לישרא להאי סטרא ולהאי סטרא. אתר דיהודה היינו המלכות: ועדותי זו אלמדם שהיא התורה שבע"פ סוד המלכות אלמדם הרי כי עדותי היא מלכות אמנם בחינה זו שהיא ביהודה מנין לזה הביא הפסוק ויהודה עוד וגו' הרי יהודה במקום עוד שהוא מלשון עדה. הכא באתר חד קאמר הוקשה לו למה לא אמר בכל לבבי כנזכר לעיל לז"א הכא באתר חד קאמר דהיינו לב א' בלבד היינו החסד סוד יצה"ט כונת דוד לקשר המלכות בחסד וזהו שאמר הפסוק הטעם שאני אומר לבי ולא לבבי לפי שמגמתי וכוונתי בשירה זאת נגד אלהים שהיא מלכות לקשרה בימין שהוא לב א' וז"ש דהא לגבי האי דרגא קאמר שירתא וכו':

ת"ח יהודה אחיד וכו' נתן טעם להתקשר' בחסד ואמר ת"ח יהודה שהיא מלכות כנזכר אחיד בכל סטרין אחיד בדרום חסד ואחיד במזרח ת"ת ותחלה צריך להתקשר בחסד תחלה שהוא המעורר הייחוד בסוד וימינו תחבקני וא"ת א"כ שהכונה היא כדי לעורר הייחוד למה לא נקט גבורה ג"כ בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו וגו' והיל"ל אודך בכל לבבי כדלעיל לז"א דהא איהו דהיינו יהודה שהיא מלכות מסטרא דשמאלא קא אתייא. והראייה כי שירותיה בצפון תחלת התקשר' הוא בצפון והיא שמאלית כי היא מדת הדין ולעולם היא בצפון ואין לך בו חידוש אחר שהיא שמאלית לעולם. אבל החידוש הוא דאחיד בדרום וכדי להתקשר בגופא שהוא ת"ת אזיל לגבי ימינא כדי לאתאחיד בגופא ת"ת בג"כ הפעם אודה את ה' כי כבר ילדה ד' בנים ראובן שמעון לוי יהודה חגת"ם דרום צפון מזרח מערב הרי הייחוד שלם השת' ותעמוד כלו' עמדה הכסא והמרכבה קדיש' בשלימות ובקיומ' בסבת הליד' את יהודה אז ותעמוד. ר"ש נפק לקריית' פירוש רש"י במסכת ברכות להתעסק בעבודת אחוזתם ובפ"ק דפסחים פירש לראות בתבואותיהם. חדתותי דאורייתא צריך אני לחדש להם חדושים מאחר שנזדמנו כאן. כד בעא למיזל אר"ש קאי כשרצה להתפרד מהם לילך להתעסק בעבודת קרקעותיו פתח כל חד וחד קרא כדי לשבחו ולומר שלא הי' ראוי להניחו ולילך לדרכ' אלא שאי אפשר:

אלא כיון דד' סטרין כיון שרואה ד' כנפות הארץ כל ארעא חמי ופירוש הכתוב כי את כל הארץ וגומר כלומר אחר שאתה הופך פניך כלפי כל צדדי העולם הוי כאלו ראית כל העולם וז"ש כל הארץ אתה רואה: דהא ד' סטרי עלמא דהיינו חגת"ם כללא דכל עלמא כי הם כוללים כל המדות והנהגות העולמות כלם נעשים ע"י: תו זקף לי' קב"ה לאברהם וקשרו במדתו מדת החסד שהיא על ארעא דישראל שהיא מלכות: עכ"ל הרא"ג ז"ל: