אור החמה על ספר הזהר א:שט

זוהר. ת"ח אע"ג דתלת בנין וגו' כדפי' ששלשתם קשורים יה"ו בכל א' מהם ואצ"ל אם כל א' לעצמו אלא אפי' שלשתם יחד אין שלמות אלא ע"י יהודה ולהיות זה אמת גם יהודה מכ"ש אינו שלם בהיותו לבדו אלא לפחות נקשרת ביסוד ולכך נקשרו יהוד' ובנימן כדפי' לעיל.

ותעמוד מלדת ג' פי' הא' עכבה כדפי' הב' ותעמוד דקיימא כורסייא וגו' שהכסא שהוא בעל ד' רגלים אם יחסר א' מהם ח"ו אין לו עמיד' ועתה ותעמוד משילד' ד'. הג' ותעמוד מור' על ייחודם יחד ארבעתם וז"ש בייחודא חד ובמה מורה ותעמוד הייחוד במה שאמר' ותעמוד שלא ילדה למטה שהוא עולם הפירוד אינו בכלל האצילות ממלכות ולמטה אפילו כסא הכבוד.

כגוונא דא וגו' פי' כי נצח והוד הם בעולם הפירוד דקאמרת.

לא וגו' באלין אתחברו ר"ל נצח והוד עם המלכות נקשרות עם חסד וגבור'. וא"ת היאך אמרת דד' כחדא נינהו ומשם ולתתא עלמא דפרודא והיינו ותעמוד והשתא אמרת דתרין הוו נחדא באלין לזה תריץ דשית סטרין דעלמא וגו' ועניינם קשר ששה קצוות חסד דרום ראובן במזרח ת"ת לוי. ומזרח בצפון גבור' שמעון. וצפון במערב יהוד' מלכות. ומערב בדרום היינו קשר ארבעתם. הנה מוכרח כי נצח והוד שהוא המעל' ומטה תשלום ו' קצוות והם סוד יששכר וזבולון מוכרח הוא שמעלה נקשר עם כולם ומטה נקשר עם כול' ונמצא עם היות שנשלם בארבע' סוד המרכב'. מעלה ומטה הנקשר עמהם. הוא בכלל וז"ש דשית סטרין דעלמא כחדא אינין וע"ד משל האצילות בשית סטרין לא יקש' לך זה.

ות"ח כולהו תריסר וגו' כלו' עם היות שנאמ' שהם למעל' בספי' וכיוצא עכ"ז אינם מרכבה שם כאברהם יצחק ויעקב אלא תיקוני דכנסת יש' בהאי עלמא נינהו ונודע שתיקוני המלכות ג' הא' להיות המלכות נהורא אוכמא שאין לה אור מעצמ' וצריכה תיקון וקישוט והיא מתתקנת בקישוטין אלו וז"ש לאתתקנא נהורא אוכמא במה דאתחזי הב' אחר תיקוניה לייחד' עם ת"ת וז"ש ולאתבא עיקר' דכלא שהוא ת"ת לאתרי' שהיא המלכות. הג' אחר ייחוד' עם הת"ת להשתוות אל הבינה בכל ענייניה וז"ש כולהו עלמין דהיינו בינה ומלכות כגוונא חד קיימי.

ובהאי אשתכלל עלמא תתאה וגו' כמו שהבינ' רוכבת על י"ב גבולי אלכסון גם המלכות מתתקנת בסוד י"ב גבולים וגו' כדמסיק כי אפי' בני השפחות בסוד וכל אחוריהם ביתה וגו' כנז' לעיל:

א"ר חזקיה אי הכי וגו' אי אמרת בשלמא כדס"ד מעיקרא די"ב שבטים הם י"ב אבנים תחת המלכות והם למטה מרכב' לה ניחא כי כולם שוים למטה וכן יוסף ובנימן אבל עתה מפני דאמרת דלאה שהיא סוד הבינ' אולידת שית למעלה גם אמרת שאפי' בני השפחות הם למעלה בסוד ד' קשרים כנז' א"כ יוסף ובנימן אחר שרחל היא המלכות נמצאו עתה אלו נפרדים מאחיהם ברמיזתם בעול' הפירוד בגריעות משאר שבטי' אי תימא דעלמא חד כהני וגו' פי' אם תאמר שהאמת הוא שהמלכות אולידת לתתא אמנם לא בעולם הפירוד אלא היא מוליד' בעצמה בה בעצמה ובמדריגת' ולא בעולם הפירוד וז"ש דעלמא חד כהני.

לאו איהי וגו' פי' אפי' תאמר כן עדיין הקושיא במקומה עומדת אחר שמולד יוסף ובנימן אינו מעלמא עילאה ומולד השאר מלמעלה הרי בהכרח מוכרח שתחלק ביניהם כי אותם שמוצאם ממלכות הם למטה יותר וז"ש ועלמא תתאה מה דאולידת אולידת לתתא ולא לעילא ודקדק שלא אמר לתתא בעלמא דפרודא כדקאמר לעיל כי הכוונה אפי' שהם באצילות עצמו יש דוחק שהם למטה במדרגה. ואי הכי פרודא איהו שאתה מפריד ומחלק ביניהם וזה דוחק.

דהא עלמא עילאה וגו' ובני יעקב הם י"ב מסתעפים בת"ת עצמו והם מרכב' לבינה ואינם י"ב תחתונים שהם למטה במלכות ר"ל בעולם הפרוד כדס"ד אלא בתריסר דאינון מדילי' כולם לפי האמת יוצאים מעצם הבינה ומה שאתה רואה יוסף ובנימן יוצאים מרחל שהיא המ' ואמרת שהם למטה אין הענין כך כי הם כולם יחסם למעלה כנז' אמנם הם יוצאים ממלכות במקרה ולא בעצם.

אבל ת"ח רזא דמלה חזינא בכל זמנא וגו' ירצה שליסוד יש ב' בחינות הא' היא בהיות המלכות אושידת מיין תתאין והם מעשה התחתונים בסוד נשמות הצדיקים והיינו סוד אור חוזר ונמצא לפי זה דמעלמא תתאה נפיק מתוך המלכות יוצא ומתמצא ומתיילד בחי' זו לנגד העליונים ואח"כ עייל דהיינו מיין דכורין הוא אור ישר בחינה שהת"ת שולח שלומו עליה וסדר הייחוד תחיל' נפיק בסוד מ"ן ואח"כ עייל בסוד מ"ד ולזה אמר נפיק ועייל ראשונה נפיק ואח"כ עייל. אמנם בדרך אצילותם הוא להפך שתחילה מתאצל אור ישר ואח"כ אור חוזר וכן סדר לידתם ראשונה יוסף ואח"כ בנימן לזה חזר ואמר ביה עייל ומיני' נפיק ביה עייל היינו אור ישר ומיניה נפיק היינו אור חוזר ובבחינה א' שתים אלו הם מצד המלכות א"כ ראוי שיתייחס ב' אלו הבחינות של היסוד אל המ' והיינו רחל שילדה יוסף ובנימן וז"א בג"ד אתבני באתר דא פי' מן הטעם הנזכר עם היות ענין אצילותם לפי האמת מאימא עילאה שהיא לאה ופי' ענין אחיזתם בבינ' ובמ' ואמר עיקרא הוא לעילא ועיקרא הוא לתתא ירצה כי אל היסוד יש לו שורש אל היותו נמצא מלמעל' ומתפשטין למט' בסוד אור ישר מ"ד שורשם למעל' בבינה ומתפשטין למטה במלכות ואור חוזר מ"ן שורשם למטה במלכות ומתפשטין כלפי מעלה והיינו יוסף ובנימן יוסף אור ישר בנימן אור חוזר ומפני המצא שניהם במלכות יתייחסו כולם אליה וז"ש ובעלמא תתאה איהו תדיר אפי' אותה הבחינ' ששורש' למעל' א"כ ראוי הוא שנייחס כולם למלכות והיינו יוסף ובנימן בני רחל עם היותם תיקוני מעלה ודאי ולא בעולם הפרוד כנז' אחר שמציאות ב' הבחינות נמצאים תמיד למטה במלכות על שמה יקראו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' חזקיה אמר וגו' הנה דרוש זה הוא קצר ההבנה עד מאד איך יהי' יוסף בן רחל בעלה של רחל בסוד צדיק יסוד עול'. וגם מכלל קושי' זו נמשכו קושיות הרבה כי בכלל התירוץ יתבארו וא' מהם היא כי שית בני לאה אינון בעלמא עילאה ואיך כתוב פ' ויחי דף רמ"א ע"א ודף רמ"ו ע"ב ופ' מקץ דף ר' ע"א וזה פשוט היות י"ב שבטי' דמטרונית'. ופעמים אנו מוצאין שמכנה אותם אל הבינ' ונראין דברים הפכיים. האמנם אעירך בזה דרך קצור.

דע כי יש להעירך איך יעקב היותו בת"ת נשא את לאה הנרמזת בבינה אמנם פשר הדבר כי יש בת"ת ד' פנים הנק' ד' פני נשר והם ב' זכרים וב' נקבו' יש' ולאה יעקב ורחל וכמו שנז' זה פ' כי תצא דף רפ"א ע"ב וביארנוהו פ' זו דף קמ"ז ע"ב ס"ת כנז' לעיל ע"ש. והנה אלו הבנים כולם הם בסוד המלכות רק שבמלכות יש ג"כ ב' נוקבי בינה ומלכות וכולם במלכות כנודע ולכן תמצא כי כל אלו הי"ב שבטים הם תיקוני המלכות בעלמא תתאה אמנם יוסף לחודיה הוה מעלמא דדכורא * מקץ ד' ר' ע"א. ופשר הדבר הוא במה שתדע סוד ייחוד ת"ת ומ' אשר משם נשמות הצדיקים ויש מהם שהם מאתערות' דנוקבא ויש מאתערותא דדכורא ואינון דאתערותא דנוקבא כולהו לתתא ולכן כל השבטים הוו מעלמא דנוקבא דהוו מתיאובתא דנוקבא. אך יוסף לחודיה הי' מאתערותא דדכורא והסוד לזה כי בכל השבטים כולם נתאוו האמהות. להולידן ולהעמידן כמשז"ל וזהו כי ראה ה' וגו' כי שמע ה' וגו' הפעם ילוה אישי וגו' וכן רחל תנה [הבה] לי בנים אמנם יוסף ארז"ל כי היא היתה טפה קדמאה דתיאובתא דיעקב וקב"ה נטרה עד דאתי ליד יוסף וכמ"ש פ' זו דף קנ"ה בר"מ ולכן הוא בלחודיה הוה מעלמא דדכורא כוליה משא"כ בשאר שבטים וגם כי אתיליד ממלכות אין זה ראי' כי הנה כל הנשמות בין זכרים בין נקבו' כולם יורדין שם * דרך שם: אל העה"ז ואחר השתלמן חוזרין אל מקורן העליון כמ"ש פ' ויחי דף רמ"ה ע"ש וכן דף רל"ה ע"א ובמקומו' הרבה וכן מצינו כי יעקב ומשה היו בעלי מטרוניתא ויעקב במותו ומשה אפי' בחייו עם היות כי כולם תולדות המלכות הם כי ע"י יחוד הת"ת והמלכות ירדו אל העולם הזה וא"כ אין לתמוה על יוסף כי שלשתן שוים בזה כמ"ש בפ' בראשית דף כ"א ע"ב ע"ש. ותירוץ זה פשוט למבינים כי הלא כל הנשמות והשפע כולם יורדין דרך המלכות ואפי' הת"ת כשרוצה לפעול על ידו בעה"ז מתלבש תוך המלכות בהכרח וזה מבואר. ולהיות כי יוסף הוא מעלמא דדכורא לכן צבאותיו הם מנשה ואפרים נמנו בכלל הי"ב שבטים דלא ישתארו תיקוני מטרוניתא חסרין כי הלא כולם צבאות היסוד כי מאתו יוצאין כנז' פ' ויחי דף רמ"ו ע"ב. אמנם עכ"ז יש מדרגות הרבה כי גם באותם דנפקי מהתעוררות הזכר יש בהם איזה חלוק וכמו שמצינו באליהו דהוה יתיר בהאי רעותא דדכורא יתיר מכל בר נש ולהכי אתקיים לעלמין כנז' פ' ויגש דף ר"ט ע"א עכ"ל:

סתרי תורה

אנביה מרירן הם כחות עץ הרע שהם סמאל ולילית.

דמהרהר באורחא טבא שעל ידי זווגם גורם יחוד למעלה והוא חבור שם יהו"ד בשם אדנ"י שניהם יחד יאהדונה"י ובסוד החיבוק בהתחבקו וד' פנים הם ד' אותיות יהי"ד וד' זרועות הם ד' כנפים ד' אותיות אדנ"י ובהיות כוונתו זאת וכיוצא בכל פרטי הייחוד עם אשתו הרי זו מצות עשה ולו שכר עליה כשאר מצות.

כל מלין דעלמא כלומר אחר שיתוקן המעשה שיהי' טהור דהיינו אשתו בקידושין וז' ברכות ובטהרה מכל טומאה עדיין נשאר הדבר תלוי במחשבה שאם יהרהר טוב הרי טוב ואם יהרהר רע הרי קלקל הכל וכן כל ענייני העולם אחר שנתקן כל המעשה עדיין נשאר תלוי במחשבה הטהורה. אמנם המחשבה הטובה ומעשה רע הכל מקולקל.

בגין דכל קדושין וגו' כי אחרי שהמעשה מתוקן ולא יהיה שם מחשבה לא טובה ולא רעה הן אמת שלא ימשיך רע אבל לא ימשיך טוב הגון כראוי אלא דוקא מעולם המעשה מפני שהמחשבה דוקא עולה אל מקום הנשמות שהוא עולם הדקות והרוחני וכמו שהנשמה בלי גוף אינה פועלת המצות כן הרהור טוב בלי מעשה טוב יהי' גוף אל הכוונה ההיא לא יועיל. בן תמונה מלכות ותמונת ה' יביט.

תמורה אשת זנונים והטעם מפני משך הנשמה כדפי' כי מן הראוי הי' כיון שהמעשה טוב דהיינו זווגו באשתו שיהי' שם נשמה טובה לגוף ההוא ומפני שהרהר החליף והמשיך לו נשמה רעה חיצונית וז"ש אחלף נפשא וגו'.

דכל אורחוי בקשוט שהוא מרכב' לת"ת שהיא נק' אמת.

והרהירא. דקשוט הרהיר כדכתיב כחי וראשית אוני.

לא סליק ראובן בשמא כלו' בן שיצא שלא מדעת וכדמפרש ואזיל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ות"ח דהכי הוא דהא רתיכא עילא' אבהן ודוד מלכא וכו' שהם חגת"ם. ה"ג וכלהו ארבע אינון רתיכא עילאה כלומר כל א' וא' מרכבה למה שלמעלה ממנו. רזא דשמא קדישא היינו שם בן ד' אותיו' י' בחסד שהוא ענף החכמה ה' בגבורה שהיא ענף הבינה ו' ת"ת ה' אחרונ' מלכות. וע"ד ראובן וגומר כלומר לכך יצאו אלו זה אחר זה לרמוז אל ד' רגלי מרכב' העליונה. ועל דא כלהו כלומר כל ד' רגלי המרכב' הם כאן ראובן שמעון לוי ויהודה. א"נ למאי דסליק מיניה קאי דאמר לבתר יהודה דירית מלכות דהיינו המלכו' המקבלת וכוללת אותם וכללות זה רמוז בשם יהודה שהם ד' אותיו' שם בן ד' יהוה ועוד תוספת ד' לרמוז כי הד' שהיא רגל רביעי כוללת בתוכה כל ארבע אותיות ההויה:

ותעמוד מלדת בגין וכו' כלומר כיון שנשלמו ד' רגלי המרכב' אז ותעמוד מלדת פסקת ועמדה מלילד עוד זה אחר זה להורות כי אלו הד' הם הכסא שלם: אלא מהכא כל זמנא וכו' שהרי כאן שהיו ג' אותיות שבשם בראובן שמעון לוי ולא נאמר בהם הודאה לפי שעדין לא היה שם ההויה שלם כי עדיין חסר ה' אחרונה אמנם כשילד' את יהודה שהיא ה"א אחרונה עתה אודה את ה' כי הרי השם שלם א"כ מהכא נפקא כל זמן דכ"י בגלותא דהיינו ה"א אחרונ' לא יש הודאה גמורה לפי שאין השם שלם שהה"א היא נפרדת מיה"ו אבל לעתיד שתחזור הה"א לאתחבר' בוא"ו ווא"ו בה"א וה"א ביו"ד אז נאמר ושב ה' אלהיך כלומר יחוור להתייחד ולהתקש' אותיות שם בן ד' בקשר אמיץ וזהו שמפרש והולך לאו שלים הוא ת"ח אע"ג דתלת בנין וכו'.

מאי ותעמוד דקיימא כורסייא וכו' ותעמוד הוא מלשון עמידה והקמה כלומר בלידה זו שנולד יהודה עמדה על עומדה וקמה בקיומה כורסייא על סמכוהי ויהיה לפי זה מ' דמלדת כמו מסיבת הלידה זו שילדה רגל ד' עמדה על סמכוהי. ותעמוד עד הכא טעות סופר הוא. ותעמוד דהא עד הכא וכו' הוא פי' אחר והוא יוצא מהפי' הראשון לזה לא אמ' ד"א ור"ל ותעמוד בייחודא חד כי עד יהודה שהוא במלכות הוא עולם הייחוד ועולם האצילו' שהא"ס ב"ה מתלבש בספי' והוא ואינון חד כנזכר בתיקונין דף ג' שמשם והלאה הוא עלמא דפירודא וז"ש כאן ותעמוד כלומר הכל בעמידה א' ובקשר א' ובקומה א' מש"כ למטה וזהו ממש פי' הראשון שפי' בו ותעמוד עמדה כורסיי' על סמכוהי לפי שעד כאן הם ד' רגלי מרכבה שמכאן והלאה אין אצילו' ואין מרכבה כמוה. אינון תרין בנין דאולידת לבתר כגוונא דא כלומר הם בענין זה שאמרת שהם בעלמא דפירודא מאחר שסוף האצילו' עד יהודה שהוא מלכות. באלין אתחברו דהיינו יששכר וזבולון כדמפרש ואזיל שהם נצח והוד שהם מעלה ומטה והם מכלל ו' קצוות והם ענפים מחסד וגבורה א"כ באלין אתחברו כלם התחברות א' לפי ששש קצוות דעלמא כחדא אינון. ות"ח כלהו תריסר שבטין היינו י"ב שבטים התחתוני' ממש בני יעקב הם תיקוני דכ"י בהאי עלמ' בעולם השפל הזה שהם מרכב' לשתשרה עליה' השכינה בעה"ז כי היא מתתקנת במעשיה' הטובי' וז"ש לאתתקנ' נהורא עילא' אוכמא דהיינו מדת המלכות אשר היא אוכמא מחמ' כח הדין החזק של הגבורה עליונ' א"נ מצד הקליפו' האוחזי' בה להשפיע בהם והיא מתלבנ' ומתתקנ' מצד מעשיה' של שבטי' תחתוני' שהיו כלם צדיקי'. ולאתבא עקרא דכלא שהוא השכינה הנק' עקרת הבית עקרא דכל העולמו' התחתוני' לאתבא לה לאתרה להתייחד' עם הת"ת ולא תהי' בין הכנעניים. כלהו עלמין כגוונא חד קיימין היינו כמו שיש למטה י"ב שבטים כן יש למעל' בעולם היצירה י"ב שבטי' הנקר' מרגליטין וכן בבריאה תלת שדרין בכל חד מד' עמודים כנזכר לקמן דף קנ"ט וכן בעשי' בד' מרכבות שראה זכריה כנזכר בפ' פקודי דף ר"ס וכן יש י"ב שבטין עליוני' בעולם האצילו' כנזכר לעיל ראובן חסד וכו'. ובזה אשתכלל עלמא תתאה מלכות כגוונא דעלמא עילא' בינה כי כמו שיש י"ב שבטים למעל' שהם מרכב' לבינה כן יש למלכות י"ב שבטים שהם מרכבה לה כנזכר. כגוונא דא בני השפחות אינון ד' וכו' כמו שיששכר וזבולון הם בנצח והוד ואתחברו בד' קצוות אחרות שהם ו' קצוות כן ד' בני השפחו' הם מחוברי' בו' קצוות אלו כיצד: ואילין ד' קשרים וכו' תרין קשרין דתרין דרועין ותרין דתרין ירכין הם ד' שהם הד' קשרים שבאמצע באופן שכולם מחוברי' בשש קצוות ונכללים בהם כנזכר לעיל וזהו אומ' ואוקמוה: וע"ד כתיב וכל אחוריה' ביתה שאף שהם בני השפחות שהם מאחוריים צריכי' שיהיו נכללים ביתה וכמו שכתבנו שם. ר' חזקיה אמ' אי הכי לרבי אבא פריך כלומר אי הכי כמה דאמרת עד הכא ותעמוד בייחודא חד מכאן ולתתא עלמא דפירודא איהו א"כ הא אמרת כל מה דאולידת עלמא תתאה שהוא מלכות פירודא איהו מה תימא ביוסף ובנימן שהם מעלמא תתאה שכן רחל שרומזת במדת המלכות ילדתם. אי תימא דעלמא חד בהני כלומר בעולם האצילו' דהיינו שש קצוות חד באלו השנים יוסף ובנימן שהם בצדיק עליון ובצדיק תחתון כנזכר לעיל והם בכלל שש קצות זה א"א וז"ש לאו איהו.

דהא לא נפקו וכו' שאילו יצאו מעלמ' עילא' בינה אתי שפיר כי הוא אם הבנים והעולם חד בהם אבל אלו השנים מעלמא תתאה נפקו וקיימא לן דכל מה דאוליד עלמ' תתאה פירוד' איהי אתא ר' אבא ונשקיה על שהקש' לו קושי' חזקה והקושיא חצי תירוץ ובלא קושיא אין טעם בתירוץ דהא עלמא עילא' אתתקן בתריסר דאינון מדיליה כלומר מוכרח הוא שיוסף ובנימן בכלל השש קצוות דהא עלמא עילא' שהיא בינה יש לה י"ב שבטין דאינון מדילה כנזכר לעיל ראובן חסד וגומר יוסף ובנימן בצדיק עליון ותחתון ד' בני שפחות בד' קשרין כנזכר הרי י"ב שבטים עליוני' שהם מרכב' לבינה כמו עלמא תתאה שיש לה י"ב בקר מרכבה למלכות ואם תאמר עלמא תתאה מה דאוליד' אולידת לתתא ואיך נחשבים בעלמא דלעילא לא תקשי לך ת"ח רזא דמלה וכו'. צדיק מעלמ' תתאה נפיק ועייל וכו' והכונה כלומר צדיק דהיינו מעשה הצדיקי' מעלמא תתאה נפיק שיוצאי' משם מתוכה ומפנימיות' כלפי ת"ת בסוד מ"ן. ועייל ר"ל כי אחר שהיא אפיקת אלו מעשה התחתונים ומתקשטת בהם צדיק העליון דהיינו יסוד עייל בה לאושדא מיין דכורין ביה עייל ומיניה נפיק כלומר באופן שבמקום זה שהוא עלמא תתאה מלכות ביה עייל ונפיק מכנסת ומוציאה כנזכר. ובג"כ אתבני באתר דא כלומ' להיות שהמקום הזה שהיא המלכות יש לה אלו השתי בחינות שצדי' ביה עייל ומיניה נפיק כנזכר לכך נבנה יוסף הצדיק להיותו נולד שם להיו' שאין סגולה זו בשום ספירה כי אם במלכות לפי שהיא הנותנת מ"ן ומקבלת מ"ד א"כ יוכרח שאותו שנעשית הכניסה והיציאה ע"י שיהי' נולד משם דהיינו יוסף שנולד מרחל וז"ש ובג"כ אתבני באתר דא כלומר מוכרח שיהי' היסוד דהיינו יוסף נבנה במקום זה. ועקרא הוא לעיל' דהיינו היסוד בעצמו במקומו ועקרא הוא לתתא דהיינו היותו בתוך המלכות ובעלמא תתאה איהו תדיר לעולם כאן הוא סיומא דתירוצ' והוא כי כל התולדו' יוצאות מבטן אמם אבל תולדה זו שרחל אילידת יוסף ובנימן דהיינו המלכות דאולידת ליסוד לא יצאו ממנה אל מקום אחר כשאר התולדו' אבל בה איהו תדיר לעלם כלומר לעולם הם בה ואיני קורא בהם כל מה דאולידת אולידת לתתא כי בשלמא אם אולידת היה קשה לי אבל לא איקרי תולדה כנזכר עכ"ל הרא"ג ז"ל: