אור החמה על ספר הזהר א:לא

והארץ היתה תהו וגו' הכוונה לפרש מציאות הקליפות והיאך נתהוו: היתה ריקא [צריך להיות דייקא] מקדמת דנא פי אם נבאר שמציאות הקליפות יצא מן המ' אין הכוונה שממש הם בה עתה אלא היתה מקדמת דנא פי' קודם מה שהוא עתה שעתה כבר נבדל קדש מחול:

תלגא גו מיא וגו' הענין כאשר נמשך סוד השפע הקדוש מים קדושים למטה לארץ במ' ע"י התעבותו למטה מתברר אוכל מתוך פסולת ונקפה הזך דהיינו תלגא גו מיא ואותו הדחוי והפגום היא הקליפה וז"ש נפקא מינ' זוהמא שהוא הקליפה וזה ע"י התעבות הדברים למט' כנז' והעתקן ממציאות אל מציאות וז"ש בההוא חילא דתלגא גו מיא דהיינו התעבות הדברים מחסד שמשם יוצא ישמעאל:

ואקיש בה אשא דהיינו הגבור' שיוצא משם עשו דהיינו שור נגח משמאל חמור מימין וז"ש והות בה פסולת:

תהו מדורא דזוהמא וגו' היינו כחות הטומאה הטמאים וכל חייליה:

ברירו אתבריר היינו מה שהוא עץ הדעת טוב ורע מעורב מקודם ונבדל תהו שהוא רע לבדו ובהו שהוא טוב לבדו וז"ש ברירו אתבריר מגו פסולת ואתישב בה דהיינו כחות המלאכים האחוזים בקדושה כנודע ואתיישב בה בתהו עצמ' שהם בין החיצונים כדמפרש לקמי':

וחשך רזא וגו' הם הבינוניים בין טמאים לטהורים והם מלאכי דין ומצד היותם בעלי דין לדון הם ממונים על החיצונים אמנם אינם טמאים כאלו האחרים: ולכך הם על תהו שהם החיצונים וז"ש וחשך רזא דאשא תקיפא שהם מכח הגבורה החזקה והם ממונים על החיצונים מכניעים אותם שלא יתפשטו וז"ש וההוא חשך חפו על גבי ההוא תהו ואפשר דהיינו קרא על פני תהום כי תהו ותהום חד הוא:

ואתתקן מיני' פי' הדין מתתקן מתוך החיצונים כי אם לא היו הקליפות שהם השוטרים החובטים המכים וההורגים הדין מה תהא עליו. או ירצה שהקליפ' התהו מתתקן מתוך האש שאינם נזונים החיצונים אלא מתמצית בעלי הדינים אלו.

רוחא דקודש' דנפיק מאלדי"ם אלו הם מדרגות למעלה ממדרגות המלאכים והם סוד המרכבות שהם סוד כסא הכבוד והוא סוד הבריאה שיוצאים ממש מתוך האצילות שהאצילות מתפשט ומתקן מדרגו' הבריאה:

ודא מרחפת על פני המים פי' מיא דאמרינן לעיל דמנהון אתעבידת זוהמא והכוונ' מרחפת בין טומאה לטהרה:

דקיקו חד מגו ההוא פסולת היינו סוד התפשטות כח הקדוש' בתוך הקליפה כדמסיק לקמי':

כטיסא דזוהמא פי' כטס של כסף המזוהם שצורפין אותו פעם אחר פעם עד שישאר נקי והנה אחר התפשט בתוך הקליפה הקדושה היא נבדלת מתוך הקליפה' אמנם היא מתלבשת שם וזה שאמר ונפיק מיני' רוח חזק שהוא בבחי' רוח אלדי"ם המרחפת ועכ"ז היא גדול' וחזק מצד הדין או כדי להכניע הקליפות והיינו או' מפרק הרים ומשבר סלעים דהיינו הרי חשך או הרי נשף שהכח הזה מכניעם:

אבריר וגו' הענין כי ג' מדרגות אלו שהם תה"ו בה"ו חשך מהם מזדככים ג' מדרגות שהם מתהו רוח. ומבהו יוצא רעש ומחשך אש. הרי ג' דחים קדושים מתלבשים בג' אחרים: וברוח שהוא יותר קדוש שם קול דממה דקה דהיינו מלכות כי השכינה בכסא הכבוד כנז' לעיל ונמצאו ד' אלו תהו בהו חשך ורוח לבוש לד' עליונים כל א' עליון מחבירו ולפיכך תהו קליפה אתר דלית בי' גוון פי' אין הנהגה ותועלת לתחתונים בו והוא דבר הקרוב אל העדר הויה ושממון וחרבה וז"ש ולא אתכליל ברזא דדיוקנא וירצה עוד שאינם בכלל צורת האדם שהוא סוד הקדושה כנזכר באדרא שאין צורת אדם בחיצונים כן מה שמתלבש בו אינו טמאה וגם אינו עיקר הקדוש' כענין הרוח הגשמי שיש בו ממש ועכ"ז כד אסתכלן ביה לית דיוקנ' וכן מה שהוא תהו לבוש לרוח אינו לבוש שאינו כלל וז"ש לכלא אית לבושא בין לרעש בין לאש בין לקול דממה אמנם רוח לבושו הוא תהו והוא דבר שאינו וכן העידו בעלי הכישוף שכל מעשה הכישוף תעתועים ואין בו ממש בהו שהוא לבוש לרעש שהוא כח הקדוש' כאשר יתבאר והם כחות המלאכים כנז' להאי אית ציורא שכן המלאכים בצורת אדם נכללו כאו' והאיש גבריאל וכיוצא והם מלאכי הרחמים שמהם מים ותועלת ההנהגה לעולם ואלו שולטים על המזלות הם מיני מלאכים קרובים לקליפות מפני שהם על הגשמים על הצמחים והמעדנים וכיוצא אבל אין להם עם הקליפות יחס וז"ש דמשקען גו קליפה דתהו ואין ספק שפעמים הקליפות ביניהם כמו שהם השדים בינינו כדפירז"ל:

דסלקי מתמן לעילא לינק ממקורם כל א' כפי פעולתו:

לזמנין אתטמרן וגו' שאין שפעם נתן לתחתונים בסבת הדין (הדין) דהיינו יומא דעיבא קשה יומא דמטרא כיומא דדינ' ושפעם נתן אל הקליפות וז"ש ומפקי מיין גו תהומא לאתזנא תהו מתמן שהם הקליפות שישפיעו להם לסבת העונות והדין: דקא אתפשט תהו בעלמא מצד הגשמים והמטר שהם כחות הדין תהו שהם הקליפות מתפשטי' בעולם לדון ולקטרג.

חשך וגו' הם כחות הדין בסוד הב"ד הגדול שאין ב"ד פחות מג' שהם חג"ת סומק ירוק וחוור וכלם אש מתלבשים בחשך שהוא אשא אוכמא דהייכו מלכות לשכת הגזית מקום מושב הדיינים הכל בסוד כחות המלאכים הנבראים מאש הגבו' לדון ככז' ופעמים הם כותנים כח לקליפות לדון שהדייני' מכים ברצועה היא הקליפה וז"ש ודא תחלף [הגי' שלפנינו אתקיף] לתהו וכאשר מתייחדים הדינים עם הקליפות אז אלו המלאכים קרובים לטמאים וז"ש ולאו איהו אשא חשוכא בר כד אתקיף לתהו בתת להם רשות להכות ולדון ולהתפשט בעולם:

דאסבר פנים לרע כשקליפות תובעות דין על מעשה התחתונים אלו מסבירים להם פנים ואז מסתלקים ג' גוונים שהם אדום לבן ירוק ונהפכים לחשך גוון אוכם כי הוא אדום אלא שלקה:

רוח הוא קול דשארי פי' מג' בחינות שהם תהו ובהו חשך עם היות בחינת בהו אמצעית אינם יונקים אותם הכחות מהחשך שהם בעלי הדין שעליהם אלא הם תחת כסא הכבוד ויונקים ממנה וז"ש רו"ח שהוא רוח אלדי"ם דהיינו כסא הכבוד כנזכר שארי על בהו שהם המלאכים על ההנהגה כנזכר ויניקתם מהכסא והיינו דמסיק רוח אנהיג ואתקיף לאינון פנים דא כמא דאצטריך ליה וגו' פי' כל מלאך ומלאך לפי בחינתו כפי הנהגתו למטה כן נשפע עליו מהכסא כנודע:

תהו עליה שריא שם שד"י כי שד"י הוא סוד שד"י י' (נ' דצ"ל ש"ד י') כי היוד היא שלשלת בצואר דיצה"ר והקליפה כנז' בתיקונין וכן נק' שד"י שהוא שודד אות' כנז':

בהו עליה שריא שם צבאות כי צבאות הוא שם על הצבאות והחיילים והיינו המלאכים כנודע:

חשך עליה שריא שם אלי"ם שהוא על הדין והדיינים יונקים ממנו ודאי כדפי':

רוח עליה שריא שם יהו"ד דהיינו סוד אדם לשבת על הכסא שהוא שם אדנ"י דהכי סליק היכ"ל דהיינו כס"א. והכריח כן מהפסוק אומרו לא ברוח ה' דמשמע שם ה' אינו שם אבל שם שדי אית ביה וכדמסיק: ד' פרקין הכא הם ד' שמות שדי צבאות אלי"ם יהו"ד דאינון פרקי גופא שהם ספירות בת"ת שהם שד"י יסוד צבאות נצח והוד: אלי"ם גבור' ה' ת"ת וז"ש ואברין ידיען פי' אברים וספי' ידועות. ושם יהו"ד שד"י אלי"ם הם י"ב אותיות. וסוד שם זה הנמסר לאליהו לא שמענוהו. והנה במערה נתחדש למשה שם יוא"ח ציצ"ב [נ' דצ"ל צי"צ בירו"ן] ירו"ן הם י"ב אותיות והוא יוצא מפסו' הנה מקום אתי וגו' ושם זה נק' במעשית השם הנז' על הסלעים ונשברו ואם נאמ' ששם זה מציאותו הוא היה המתגלה לאליהו במערה מסגולת המקום דכתיב שם מפרק הרים והוא נחלק שם יוא"ח כנגד שם יהו"ד צי"ץ כנגד שד"י בירו"ן נגד שם אלי"ם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' ההוא דקיימא ע"ג אינון משכילים היינו ת"ת העומד על נה"י. דכתיב ביה ודמות על ראשי וגו' החיה מלכות ראשי החיה הם נה"י ועל ראשי החיה רקיע ת"ת כנז' בפ' פנחס בפסוק ובראשי חדשיכם: זהר דההוא נהיר לאורייתא היינו פי' כזוהר הרקיע כלומר כאותו זוהר העליון המאיר לרקיע ת"ת שנק' אורייתא ונראה שהגירסא האמתית היא זהר ההוא דנהיר לאורייתא וכנזכר: זהר דנהיר לאינון ראשי דההיא חיה היינו תפארת דנהיר לנצח הוד יסוד שהם ראשי החיה. ואינון ראשי אינון משכילים דנהרין תדיר וכו' שהם נה"י והוא פי' אחר למלת הזוהר הרקיע דלעיל פירש יזהירו כההוא זוהר המאיר לרקיע והשתא פירש כזוהר הרקיע יר' כההוא זוהר שמאיר הרקיע בהם וז"ש דנהרין תדיר ומסתכלן לההוא רקיע לההוא נהירו כלו' לאותו האור היוצא מההוא רקיע שהוא הת"ת דאיהו נהירו דאוריי' דנהיר תדיר ולא פסיק:

תהו עליה שריא שם שד"י וכו' ירצה ע"ד שאמר הרשב"י בתיקונין דקב"ה אתלבש בקליפין לתברא תוקפיהון וכו': ולז"א תהו הקליפה הקשה עליה שריא שם שדי והוא הכתוב במזוזה כנזכר בזוהר ואתחנן מהו מזוזות זז מות ר"ל שמבריח המזיקין ולז"א דשם זה שריא על תהו לשבר כחו: בהו עליה שריא שם צבאות וכן כלם בחשך שם אלהים וברוח סתם שם ד' דהיינו ת"ת הנקר' רוח בקדושה ומתלבש ביה לתברא תוקפא דהאי רוח דמסאבא וכן כל א' מכניע מה שכנגדו: רוח חזק מפרק הרים לא ברוח ה' שמא דא לא שרי ביה דהא שדי שלטא עליה ברזא דסתרא וכו' כך היא הגירסא והכוונה היא לומר כפי מה שפירשתי לך כי שם פלו' שריא על קליפה פלונית תבין פסוק זה של רוח חזק מפרק הרים שאמר לא ברוח ה' פי' ששם זה של יהו"ה לא שרא בהאי רוח שהוא מפרק הרים ואינו זה הרוח ששורה עליו שם יהו"ה כנז' כי כבר יש עליו שם שדי וכן לא ברעש ה' כי שריא עליה שם צבאות וגו': ואו' ברזא דסתרא דתהו כלומר שריא שם שדי בסוד העלם דתהו לשבר כחו ותקפו עכ"ל הרא"ג: