אור החמה על ספר הזהר א:שח

ת"ח עלמא תתא' וגו' הענין עם היות שיש לה כמה מסכים וכמה מרכבות היא באתגלייא ועם היות שגם שש קצוות יקראו נגלים בבחינ' הבינ' עכ"ז מדה זו נגלית יותר מפני שהיא תחל' לגילוי וז"ש ואיהו [והוא] שירותא דכולא לסלקא בדרגוי אפי' בבחינות שבה לא יוכל לעלות למעל' אל חסד שבה וגבור' שבה אם לא ע"י כניסתו בפתח דהיינו בחינת המלכות ומטעם זה ראוי שיתייחס הגילוי אליה יותר משאר מדות עם היות שנודה שהם בקצת נגלות. והשתא קשה א"כ גם יש למט' ממנה כסא שרף ואופן וחיה ולמה תקרא ראשית הגילוי לזה אמר שאין ראוי שידובר באלו שהם חוץ לאצי' ובאצילות תחלת הגילוי ממט' למעל' היא המלכות.

ת"ח בגיני' דיעקב וגו' קשיא לי' לפי דבריך דאמרת דלאה היינו בינ' ושית בנין הם מחסד עד היסוד כדאמר והרי יעקב הוא בת"ת והוא א' מהבנים והאיך אפשר שיהי' מציאות ענין זה שהרי יעקב בן לאברהם ויצחק ויהיו אברהם ויצחק בנים לו לז"א כי עם היות מדת יעקב נאצלת שלישית לחסד וגבור' עכ"ז קיומם ע"י וז"ש בגיני' דיעקב אתקיים עלמא דהיינו מציאות שש קצוות. והקש' והא בגיני' דאברהם דהיינו חסד ראש לשש קצוות דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה ותירץ בגיני' אתקיים אפי' אברהם וגו' דהיינו שמציאות אצילות החסד הוא ע"י הת"ת בסוד הגוף שממנו הם מתפשטין הזרועות אמנם הגוף נמשך מהם ולמט' והוא קודם להם ומאוחר אליהם.

ומקדמת דנא וגו' פי' שאין העולמות מתקיימין לא בסוד החסד מפני שכולו חסד ולא בגבור' מפני שכולה דין אלא ע"י הת"ת שהוא המכריע בין שתי הקצוות וענין בונה עולמות ומחריבן הוא ביטול ההויות בהוייתן בא' הקצוות בלי השויית הדין והרחמים.

בני בכורי ישראל ירצ' שהת"ת בכור אל כל הנמצאות. ועם היות שלא נאצל הת"ת המכריע בין החסד והגבור' עד שנאצלו הקצוות עכ"ז לו בחי' קודמת אליהם ובחינ' מאוחרת אליהם וזהו שלח עמי סתם והיינו בחי' יעקב ויש' הכתוב בוראך יעקב ויוצרך ישראל.

ישראל איקרי בן לקב"ה כענין ת"ת לחכמ' דהיינו מה שמו חכמ' ומה שם בנו ת"ת וכן ישראל שנדבקו בו נקראו בן כעין ת"ת לחכמ' ומצד זה הוא בן בכור מצד החכמ' שמשם קדש לי כל בכור ומשם הת"ת בעל אל הבינה דהיינו יעקב בלאה. ראובן סתם פי' בן כי בן הוא הת"ת מפני שכולל בעצמו חסד וגבור' כדפי' וכן בן זה דאתכליל בתלת סטרין שהם חג"ת בהיותם מתחברין כחדא בתוכיות החסד מפני בחינתם שם קודם התפשטם.

לוי חבורא היינו אחר התפשטות חג"ת אל מקומם הת"ת חוזר ונכלל בהם ובו מתחברים שני הקצוות להתמזג יחד והיינו מלת לוי חבורא דכל סטרין שכולל ח"ג להשלימם וכולל נה"י מפני אצילותן ממנו בכללות ג' אבות בחסד כדפי'. והנה ר' יהודה נדחק לו מה שאמר ת"ק בן סתם בחסד שאינו צודק שם אלא ע"ד השאלה ועיקרו בת"ת כדפי' לזה הכריח הדבר ממקום אחר שאמר בכירותא דהיינו מצד הת"ת בני בכורי ישראל:

כהונתא מצד החסד כנודע מלכות מצד הגבור' כדמסיק. ראובן סתם שכולל בנים.

ור' אבא ס"ל דמה שאמר ראובן סתם הוא להיותו בשורה לשמעון ולוי והטעם לראותה ראובן בחסד וכיון שהראשון בחסד בהכרח גמור יחוייב ב' בגבור' וג' בת"ת מטעם שראובן במציאות' אתכליל בשמעון ולוי והוא שחסד כלולה מגבור' ות"ת וגבור' כלול' מחסד ות"ת ות"ת כלול מחסד וגבור' ואין כללותם שוה כי החסד כלול' מגבור' ות"ת להיות אצילותם דרך בה ומה שאין כן בשאר לזה בראות לאה שבא ראובן קראו ראובן סתם שמשמעו ב"ן הכולל בנים וגורם אות' וז"ש דאתכליל שמעון ולוי ממש הגשמיים וגורם שיבואו.

ולאה הכי הוה דעתה כלו' בחושבה היותה היא נקב' תתא' בבחינת מלכות לא אמרה ילוה אישי לא בראשון ולא בשני אלא עד בא הג' שאז הקשר שלם וז"ש ילוה אישי אלי עתה שכבר ילדתי לו שלשה בנים שהם סימנין דבעלה וידע זה בראשון ובשני ולא אמרה כלום בגין דהוו תלתא דמתחברן כחדא בסוד הקשר כל א' מהשלשה כלול משלשתן וכשראתה שנשלמה הקשר אז אמרה ילוה אישי אלי כיון שאני מקושטת בג' בנים ואני עמהם הוא סוד המרכב' בשלימות. ולא הי' הענין כך כמו שחשבה לפי שהיא היתה הבינ' עליונ' וצריכ' ללדת ד' להיות הקשר השלם כדמסיק ולאה הכי הוה דעת' וצדקה בקצת.

ות"ח דהכי הוא וגו' השתא מייתי ראי' איך עם היות שהיא חשבה היות' למט' אמתי דבריה במה שידעה בקשר שלשתם יחד ולא יכלה להשיג קשר ארבע' ולזה אמר ות"ח דהכי הוא שעם היות המרכב' מהבינה ארבע' מדות שהם חסד וגבור' ות"ת * אולי דחסר חד וצ"ל ומלכות: עכ"ז אין הקשר אלא משלש' לבד וז"ש ות"ח דהכי הוא עם היות אצילותם מהבינה לעולם קשרם ג' וז"ש דהא רתיכא עילא' אבהן והם ג' דהיינו אברהם יצחק ויעקב והם נכללו זה בזה וזה בזה ולא נשלמה המרכב' עד דוד מלכא ואחר בא דוד והיותו מלך אתחבר עמהון ונעש' ונשלם יהו"ד והיינו רתיכא עילאה לג' ראשונות.

וע"ד ראובן וגו' כי מן הראוי יששכר וזבולון שהם ביריכים כדכתיב וירכתו על צידון הי' שיבואו קודם אל יהודה שהוא במלכות אלא מן הטעם שפי' דאתחבר עם אבהן עול' על תרין ירכין כדפי' ראובן ושמעון לוי לבתר יהודה סמוך אליהם להשלים שלשתם ולאה בחושב' שהיא הרביעית לא השיגה בהם אלא ג' ולא נתבשר' אלא בשלש' כדפי'.

וע"ד כולהו דא בתר דא שאין עמיד' מלדת בארבע' אלא זה אחר זה מפני שח"ו הי' פירוד במרכב' עליונה וראי' שביהוד' נשלם הדבר בשלימות שכשראתה שטעתה בראשונה בחושב' כי בשלש' בנים הי' תלוי הדבר בבא יהוד' אמר' הפעם אודה את ה' קודם הי' טעות שלא הי' שלימות אמנם הפעם ודאי הוא השלימות במרכב' ולכך אודה את ה'.

ותעמוד מלדת כדפי' ששם השלמות מכל וכל.

מאי טעמא אמר' אוד' וגו' לא דחיקא לי' אומרו הפעם שכבר נתבאר אלא אומר' אודה את ה' שם זה נזכר עתה בהודא' למה ותירץ במה שכבר נתבאר שאין שם שלם בשום ספי' מן הספי' אלא במדת המלכות וזה הי' משכון ביד המלכות שלא תשתלם שום מדה וספיר' עד שהיא תתחבר עמהם והיינו ה' אחרונה שבשם ולזה בעוד שהיא בגלותא שמא קדיש' לא שלים הוא והכל ראי' למה שפי'. מהרמ"ק זלה"ה:

סתרי תורה

מתניתין. צפרא מ'. שלהובא דנורא סוד הדין שהיא משפעת בכל יום מצד הגבו'.

גדפהא סוד ד' מחנותיה הם הם כנפי השכינה מלת כנפים כנופיא כענין והיה מוטות כנפיו מחנות ודאי.

תלתא מגרופין ג' כחות הדין.

מפתחן גניזין בידהא אפשר שכל אוצרות המלך בידה אוצרות חיים אוצרות מזון אוצרות בנים אוצרות עושר אוצרות חכמ' שאין כניס' אל הספירות העליונות אלא דרך בה נמצאו המפתחות בידה וכן בתיקו' כנו שם אדנ"י מפתחות חיצונים ושם יהו"ד מפתחות פנימיים ובלי ספק אין שפע מלמעלה שלא ירד דרך בה והנה בשמאלה מגרופין להעניש ובימינ' מפתחות להשכיר.

דעאל ונפק נכנס בפרדס בשלום ויצא בשלום זה נר' לפי מה שהוא הדרך בכל מקום אמנם אינו מתיישב אלא נכנס אל תוך הקליפות בשלום ולא נתפתה אחריהם אלא יצא בשלום כענין אברהם במצרים * ואולי נשמט מכאן ויצחק בגרר וע' לעיל קמ"ז ב' בסתרי תורה: ויעקב בחרן כדפי' לעיל.

אתקיף באילנא דחיי התורה היא הת"ת.

מטא בענפוי שש קצוות.

אחיד בשרשוי היינו שורש הת"ת שש קצוות הנעלמות בבינ'.

אביל מאיביה הם סודות הספי' הנשפעים משם ע"י יסוד ומלכות כדפי' בתיקונים.

חיין לנפשי' חיות הנשמ' היא התור'.

אסוותא לגרמוי שיהיו אחר המיתה לתחיית המתים שיתרפאו מחולי הרקב והמות כדכתיב כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא וכתי' רפאות תהי.

אסתמר מהרהורא בישא על ב' דרכים שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומא' וגו' ויתדבק בקליפות הנקראות נגעי בני אדם כדפי' בזוהר והיינו או' דמשקרן וגו' שמזריעים אותו זרע לבטלה שהוא מסאיב מקירא ת"ת ונחלא יסוד דהיינו גוף וברית הכל טמא. והדרך הב' שבהיותו מזדווג באשתו לא יהרהר באשה אחרת שהוא מקלקל בניו והם א' ממיני ממזרים והיינו בני תמור' והיינו דמסאיב וגו' על הדרך שפי'.

ואחליף נפשא לשני הפי' יתיישב המהרהר בטומא' שמא קדישא מסתלק ורוח טומא' שור' עליו ואם לענין הזווג מחליף נשמת הבן שהי' ראוי שיהי' נשמה קדוש' ומושך לו נשמ' טמא'. ווי לי' דאתעקר וגו' הענין כי האדם במעשיו הטובים נטיע' נטועה ומושרשת בקדוש' בסוד השתלשלות הנשמ' מלמעל' כדפי' בספ"ר ובהיותו להפך עוקרים אותו משם והוא נדבק בחיצונים הטמאים וכל השפע שהי' נשפע למט' דרך צנור נשמתו נתייבש והוא יבש בלי לחות המים העליונים כי הנשמות צנורות לאותם המים כדפי' שם. הרמ"ק זלה"ה. ועיין מה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' והוא שירותא דכלא שהוא שער השמים ליכנס ממנה אל עולם העליון וא"א ליכנס כי אם בפתח. הוא שירותא דכלא כי תחלת גלוי האצילות היא מהחכמה. הכי נמי עלמא תתאה חכמה איהי כלומר נקר' ג"כ חכמה תתאה להיותה ראשית הכניסה כנזכר בפ' בראשית דף ז'. ובג"כ קרינן אתה כמדבר לנוכח למי שהוא נגלה לעינים. קרינא הוא לשון נסתר הוא מאן דהוא: ורזא דמלה איך הוא רומזת לבינה דהיא דאתכסיי' שכן כתיב בה וישכב עמה בליל' הוא סייעתא דהוא היה שם שהוא עלמא דאתכסיי'. ועבד הלוי הוא בגבורה וכל פעולות הבינה נעשים ע"י הגבורה וז"ש בגין לאמשכא ברכאן וכן לביש כי אותן דינין הדקים דמתערין מינה נפעלי' ע"י הגבורה א"כ נמצא שהגבורה היא עובדת להו"א שהיא הבינה. ורזא דא ודבק באשתו דהיינו רחל ולא עם אמו דהיינו לאה וזהו טעם אחד שהיא שנואה כי יעקב שהוא סוד הת"ת הוא בנה דלאה בינה והיא שנואה אליו כי האדם שונא להתייחד עם אמו וז"ש מהכא דסאני בר נש וכו' ת"ח בגיניה דיעקב אתקיים עלמ' בא להכריח מ"ש כי ח"ו לא היה שונא יעקב לאה אלא מן הטעמים הנז' לא שנאה בעצם שהרי יעקב היה צדיק גמור כי העולם מתקיים בשבילו א"כ איך היה שונא לאשתו ולא היה משלח כדכתיב כי שנא שלח אלא ודאי נדשניין. הוה בני עלמין ומחריבן היינו בימי אנוש שעל' אוקיינוס והציף שלישו של עולם בימי נח המבול בימי נמרוד היו דור הפלג' ואח"כ אנשי סדום עד שבא יעקב וכו'. כיון דאתא יעקב אשתכללו עלמין לפי שכל החרבנות הללו היו מפני חטא אדם שמש' נמשכו הקללות והמית' והיה העול' הולך ומתמוטט לכן בא יעקב להיותו מעין שופריה דאדם ורפא מה שהו' הנה זה הביא קללות לעולם בא יעקב והביא ברכו' לעולם נמצא שע"י יעקב נתקיימו העולמו' א"כ איש כמוהו שהעולם נתקיי' ע"י לא יאמר בו שהיה שונא את אשתו: הה"ד כה אמר ה' בוראך יעקב כלומר ברא אורך יעקב כדי שלא יתמוטט העולם ושיתקיי' על ידך:

ת"ח מה כתיב בני בכורי ישראל הכונה להכריח שהיה יעקב צדיק גמור ולא יאמר עליו שהוא שונא את לאה אחר שנתקיים העולם בשבילו ועוד נקראו ישראל על שמו וז"ש סיפיה דקרא דמייתי לעיל אמ' קראתי לישראל בשמך שאתה נקר' ישראל ומלבד זה קראתים שהם בני וזהו לי אתה. ות"ח שכן הוא דכתיב בני בכורי ישראל הרי ישראל והרי בן וכן שלח את בני ויעבדני ולא נקראו בנים אלא בגין דאתדבקו ביה אם כן יעקב שנק' ישראל ע"ש בניו של הב"ה ודאי צדיק גמור הוא כנזכר כד"א מה שמו של מי הקים כל אפסי ארץ שהוא הב"ה ומה שם בנו שהם ישראל הרי נקראו ישראל בנו של הב"ה. לאה כד אולידת מה כתיב הוקש' לו איך אמרת שיעקב יש לו מעל' יותר מאברהם כמ"ש אשר פדה את אברה' והרי החסד קודם באצילות לת"ת לז"א הכרח לדבריו היות יעקב גדול ולמעלה מהאבות כי הרי לאה שהיא בינה כד אולידת מה כתיב ותקרא את שמו ראובן כלומר ראו הב"ן שהוא ת"ת. בוין דאתכליל בתלת כטרין מתחברין כחדא שהם ראובן שמעון לוי חג"ת ושלשת' היו נכללי' באצילות החסד שהוא ראובן הרי שלא נתאחר יעקב לאברה'. מ"ט לוי כלומר כי הלויים הם בגבורה א"כ איך אמרת תלת כטרין וכו' שיבא לוי בת"ת לז"א כי לוי אינו ממש כלויים שהם אחוזים בגבורה אלא לוי ר"ל לויה התחברותא דכל סטרין שהוא הת"ת המייחד ומלוה ומחבר אותם יחד. נד"א לויות פסוק הוא בבנין שלמה במלכים כמער איש ולויות נמצא מלת לוי לשון חבורן דכל סטרין וי"ס דגרסי כד"א לויית חן כמער איש ולויות והכל ענין א'. ר' יהודה אמר מהכא דכתיב יתר שאת וגומר כלומר שממלת ראובן שהיות הת"ת כלול בחסד אין ראיה אלא שכולם שוים אמנם אין ראיה שיקדם הת"ת אל החסד כדי לאמר שיעקב גדול מאברהם לז"א מהכא שכן תרגומו בכירותא דהיינו הת"ת הנק' בן בכור כהונתא חסד ומלכותא גבורה כי כן המלכות בסטרא דגבורה כדמסיק הרי בפי' כי יעקב קודם במעלה לאברהם. וע"ד ראובן סתם כלומר איני מכחיש לך הדרשא שלך כי הוא מוכרח אבל היא סתומה ומי פרשו יתר שאת כנזכר שהוא פי' למלת ראוב"ן.

אמר ר' אבא ראובן סתם ר' אבא לא חידש דבר מ"מ חזר לאומרו להמשיך הענין והדרוש כדמפרש ואזיל. לאה הכי הוה דעתה כלומר כי מאחר שילדה ללוי והוא לשון לויה שהוא המייחד ומלווה לגדולה וגבורה א"כ ודאי כמו שזה הוא המייחד ג"כ אישי ילוה אלי לפי שילדתי לו שלשה בנים תרין סטרין וחד המכריע ביניהם שאני סוד הנקבה הרי המרכבה שלמה וז"ש ת"ח וכו' עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ועבד הלוי היא קרח קע"ח: