אור החמה על ספר הזהר א:שז

ובשמטה דאתגליין פלח וגו' פי' כי ז' נעלמות אינם מושגות אלא מתוך התחתו' שבמלכות לכך באלו הנגלות מתוך מה שמראים מהעליונות פלח וגו' והשלים עניינם:

אי הכי דשנין קדמאי וגו' אי אמרת בשלמא למאי דס"ד דז' שנים דשמטה אינון כדפי' מחשבת יעקב על רחל אלא שאח"כ החליפו לו והוכרח לעבוד ז' אחרים ניחא דהוו שבעה לבד אלא לדידך דאמרת דאינון דיובלא הי' ראוי שיהיו בסוד ז' שני' ז"פ:

שבעה יומין דנטר בהלולא כלומר שבכל יום ויום מאותם הז" הי' כלול משבעה שנים הקודמין בענין שהם שבעה פעמים שבעה שנים והטעם שכיון שקדם לשבע ימי החופה שבעה שני העבוד' הי' כל יום ויום מהחופה נכלל בשבעת שני העבוד' כיון שהם היו סבה לשבע ימי החופה והכל אומרים בכל יום נשא פלוני פלונית בשבע שני עבוד' מה שאין כן ברחל שלא קדמו שני עבודה לחופה לכך שבעת ימי חופתה אינם נכללים משבע שנים וז"ש וברחל לא הוה כן להכרח למה שאמר בלאה ועוד שלא יקש' עלינו שגם לרחל היו ז' פעמים ז' כדפי': אלא דהשתא יקשה עלינו קשיא אחרת שכיון שנשאה לרחל קודם עבודת השנים נמצא שאפי' שבעה שנים אין לה וז"ש ואי תימא אי הכי וגו' אי אמרת בשלמא כדקס"ד מעיקרא דז' שנים הראשונים היו דשמטה ולא עבד השניים אלא להפיק דעת לבן לתת לו בתו ניחא אלא לדידך דאמרת דממש השניים היו דשמטה הי' ראוי שיהיו קודמין ללקיחתה ותירץ כיון דקבל וגו':

תו אמר ר' אלעזר הא דאתמר לאה אולידת וגו' שית בנין הם ראובן חסד שמעון גבור' לוי ת"ת יהודה מלכות ות"ת מיוחדים דהיינו יהו"ה ת"ת ד' מלכות והיינו ביסוד המייחדם זבולון ויששכר נצח הוד דינה מלכות וכן קרוב לענין זה פירשו בההוא עובדא דסבא ובדוכתי טובא. יוסף ובנימן שתי בחי' היסוד ממלכות לת"ת ומת"ת למלכות ולאו היינו בחינת יהודה אלא שתי בחינות שבין ד' ליהו"ד דהיינו יהודה ולכך מלכים בישראל מיוסף ובנימן ויהודה והכל כלול ביהודה בתוכו ממש. ד' בני השפחות נראה שאין להם ח"ו ענין באצילות. ותירץ שהם י"ב קשרים ג' ג' בתרין דרועין דהיינו ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש שפי' בתרי שש דהיינו חסד חסדים ג' גבור' גבורות ג' והם חסד שבחסד וגבור' שבחסד ות"ת שבחסד וכן חסד שבגבורה וגבורה שבגבורה ות"ת שבגבורה: וכן ג' ג' בתרין שוקין והיינו שוקיו עמודי שש והיינו נצח נצחים הוד הודות והם נצח שבנצח והוד שבנצח ויסוד שבנצח והוד שבהוד ונצח שבהוד ויסוד שבהוד. והנה ד' קשרים הם שתים בשתי זרועות הם חוץ לאחורי הגוף דהיינו גוף הת"ת אחרי הגוף הוא הדין דהיינו גבור' שבחסד וגבורה שבגבורה ששם אחוזים ישמעאל ועשו ועכ"ז אלו מצד פנימיות' דהיינו הדין הקדוש וז"ש וכל אחוריה' ביתה פי' בדין הפנימי הקדוש וכן שתים בשתי שוקים שהם סוד הוד שבנצח והוד שבהוד שהם מדת הדין על הדרך הנז': ואולם שאר השבטים הם שמונ' בשמונ' קשרים הנשארים ואלו הד' שהם בני השפחות הכניס יעקב ביתה להיות. דין נמתק. וזה דרך אל כל הי"ב. ראובן חסד שבחסד לוי ת"ת שבחסד דן גבורה שבחסד שמעון חסד שבגבו'. יהוד' ת"ת שבגבורה נפתלי גבורה שבגבורה והם בזרועות. יששכר נצח שבנצח. יוסף יסוד שבנצח ששם הת"ת יהו"ד צבאות. גד הוד שבנצח. זבולון נצח שבהוד. בנימן יסוד שבהוד ששם המלכות בסוד אלדי"ם צבאות אשר גבורה שבהוד והם בתרין ירכין ודינין אלו שהם גבורה והוד שבד' מדות אלו הם משפיעין לחוץ אמנם בהתמתק הדין הם בסוד יין המשמח וז"ש וכד מתתקן כולא דהיינו בהתמתק הדין בעמוד הגוף בפישוט ידים ורגלים בשוה אשתכחו כולהו ביתה דהיינו בסוד הדין היפה בלתי נשפע לחוץ:

ד"א אלין אינון ד' דכל שאר קשרין נטלין בגינייהו לא כמו שפי' לעיל שבני השפחות לאו חשיבין ח"ו אלא מפני שהם בחינות תחתונות במדות אלו אל ההנהג' כי העולם עומד על הדין והעולם העליון נושע ע"י מה שמתעורר למטה א"כ אלין נטלין לון והיינו כמו העבדים המשמשים את אדוניהם בצד מה אל ההנהג'.

ור' אבא פליג קצת ואמר שזה חשוב כזה וזה כזה מפני שאחר שהם י"ב אברים אל המרכבה העליונה ואין האחד לחבירו זה ראשון וזה שני אלא כולם שוים [שאם] ח"ו יחסר א' מהם אין שלמות כלל וז"ש וכולא מתתקן כחדא פי' בהיותם יחד הם מרכבה א' ובלעדי א' מהם * יחסר השלימות: דא רחל מלכות היא עיקר הבית ודאי ומה גם בית ישראל: ד"א דא שמטה היינו המלכות בהיותה כלולה משבע והיא עיקרא דהאי עלמא כי להנהיג העולם התחתון צריך שתהי' כלולה משבע ספי' שע"י השבעה היא ההנהגה בתחתונים כו'. כן כתוב בכת"י אחרת: היא ההנהג' בתחתונים ועם היות שגם הבינה בה תלוי קצת דברים כאו' בני חיי ומזוני לאו בזכותא אלא במזלא וגו' עכ"ז כיון שעיקר הנהגת העולם ע"י המלכות נקראת היא עקרת הבית וז"ש היא עקרא דהאי עלמא והטעם דעלי' אתדבר אפי' אותם הדברים התלויים למעלה הם נשפעים למטה והמלכות מחלקת ונותנת כפי הנהגת'.

והאי קרא כללא וגו' פי' כי באו' בנים הרי ו' קצוות ואו' אם הרי בינה ואו' שמחה גם החכמה שם שאין לה שמחה אלא בחכמה והיינו שמן וקטרת ישמח לב ושמן נודע בחכמה. וז"ש והאי קרא כללא דכולא ועם היות שלא נזכר בפי' כל הענין עכ"ז ברזא קדישא כלל בו הכל כדפי'.

וע"ד סיומא דקרא הללויה שהוא כולל כל השם יהו"ד והוא בת"ת בעל השם כנודע ועוד אחר שפסוק זה חתם בהללויה מורה על סודו:

אלא ודאי יובלא וגו' הכוונה כי לא שהיתה שנאת נפשו ח"ו אלא שטבע הענין הי' מוכרח שלא תהיה קורבת יעקב בלאה כמו ברחל מפני היות' בעלמא דאתכסייא ולא הי' בלבו הגשמי קורבה עמה כעין רחל שהיה בה השגה. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ואי תימא הא בההו' זמנא דאתאביד לא הי' צדיק. יוסף. דצדיק לא הוה עד דאערע בו מעש' אדונתו א"כ איך אמר בנימן אנא אהא נטיר אתרי' מנין לו אתר כלל. אלא כלהו הוו ידעי קבל' הית' בידם שקבלו מיעקב. עד דיסתיים גופא כי כל השבטים שהיו לו עד שנולד יוסף כלם היו בספי' ראובן חסד שמעון גבור'. לוי ת"ת. יהוד' מלכות. ד' בני השפחות בד' קשרין תרין בדרועין ותרין בתרין שוקין כדלקמן הרי כל גופא נשארו יוסף ובנימן שהם תרין צדיקים צדיק עליון יסוד סיומא דגופא דעולם הזכר: כיון דאתא יוסף. פירו' לידי מעלה שיצא מבית האסורים ואשתכח אז בנימן הדר לביתי' נ"א לדביתהו דהיינו אשתו ושמש ערסי' כלומר לעצמו ובשבילו לא בשביל יוסף כנזכר. ואזלו ועאלו בנין כלומר כשנכנסו למצרים עאלו על חשבון של בנימן לא ליוסף כנזכר לעיל כיון דעאלו למצרים הכי נמי וכו'. וי"ס דגרסי ושמש ערסי' ואוליד בנין פי' לעצמו ולא בשביל אחיו ועתה נקר' על שמו: וקב"ה עביד לי' צדיק לתתא ויוסף צדיק לעיל' כמו שיתבאר לקמן דף קנ"ה. ובג"כ רחל אולידת וכו' להיותם רומזי' בעולם העליון ראוי שרחל אולידת תרין בנין שהם צדיק עליון וצדיק תחתון ולאה אולידת שית בנין וברתא דהכי אתחזי כנזכר לעיל. שבע שנין סתם ברחל וכו' כלומר ברחל שהיא באתגלייא עבד שבע שנין עליוני' דאתכסיין. מכאן אוליפנא מגו דאתגליי' דהיינו המלכות שהי' שער הכניס' אתי בר נש לסתימא' דהיינו כל עולם הזכר. שבע פעמים לא שכיחי והי"ל לעבוד ז' שנים שבע פעמים שהם מ"ט שנים של יובל שכן ז' שנים עליוני' הם כלולי' כל א' ואחד מהשבע. אשלימו חושבנא כי כבר עבד ז' שנים ושבע' ימי החופ' כל יום ויום נקר' פעם א'. ולגירסא דגרסי שבע אקרי על שם שבעה הלולים הם ז' פ' ז' מ"ט ושמעתי ממורי נ"י כיצד הם שבע ביום הללתיך הוא כי האדם בשחרית מתפלל בלחש אח"כ מה שחוזר ש"צ שהוא מכווין לשמוע דבריו מלה במלה ושומע הרי הוא כעונ' שלישית ענייתו אמן על כל ברכ' שחוזר ומקיים כל הברכ' והשבח ההוא הרי ג' בשחרי' וכן ג' אחרות במנח' הרי ששה ותפלת ערבית א' הרי שבע' שבע ביום הללתיך. וכל שבע' אשתלים וכו' ויש גי' דגרסי וכל שבתא פי' השמט' נקר' שבת והכל א' והכונ' וכל שבתא דהיינו שמטה הכפול' שהיא ז' פעמים שבע' אשתלים וכו' וברחל לא הוה כן וכו' נרא' מדבריו שלא עשה יעקב שני פעמי' ז' ימי חופ' אלא בחופה אחת של לאה נשא רחל ודלא כפי' רש"י ז"ל. והכונ' כי העקר הוא להתקשר בז' שנים עליוני' בכלל ובפרט ז' שנים שבע פעמים ואחר שהוא נקשר באלו בנקל הוא מתקן ז' בחינות שבה דהיינו ז' שנים דפלח לבתר כי עקר התיקון הוא מלמעל'. אי הכי שנין דשמט' הוו ליה למפלח קודם כי אלו הקודמי' לכניס' מלמט' למעלה היה צריך בהם התיקון קודם שיזדווג בשמט'. אלא כיון דקבל עלי' למפלח וכו' פי' כבר קבל יעקב השפע' מהשבע ספי' עליונו' וכבר נתקשר בהם בעבוד' אשר עבד בלא' כנזכר והואיל וכבר היא מקושר ומושפע מלמעל' בנקל הוא לתקן ז' בחינותי' או. ז' היכלותי' כי במעט שפע היורד מלמעל' מתקן כל העולמות כלם וז"ש כיון דקבל עליה ההשפע' למפלח למלכות ולתקן לה הוה ליה כאלו פלח לון כי כל העומד ליבצר כבצור דמי. על ההוא אתר כתיב וכו' אפשר דקאי על ההוא אתר דאתקשר ביה יעקב כי הוא קשר העולמות כלם כתיב ה' חפץ שהב"ה רצה וחפץ לצדקו א"נ ה' חפץ שיהי' מקושר למען צדקו של ה' דהיינו מלכות דע"י מושפעת ומתברכת צדק שלו ובזה יגדיל תורה דהיינו מלכות הנקרא תורה שבעל פה שתתגדל מצד הגדול' ויאדיר מצד הגבורה ונמצא שעל ידי שהוא מקושר בה מתקשרי' עמה גדול' וגבורה הרי המרכב' שלימ'.

הכי הוא ודאי כי שית בנין דלאה הם ו' קצות ראובן שמעון לוי חג"ת יהודה מלכות. יששכר וזבולון נ"ה כדמסיק. ותרין בנין דרחל יוסף ביסוד ובנימן ג"כ ביסוד כנזכר לקמן דף קנ"ה. בני השפחו' תיקונא דילהון איך קיימי לפי שהת"ת מתתקן בי"ב שבטין עילאין כנזכר בפ' ויחי דף רמ"א כלומר התיקון שלהם מתתקן בהם היך קיימי. ד' קשורין ב' מתרין דרועין היוצאי' לאחור ושנים מתרין ירכין והם האמצעיים היוצאים מחוץ לפנים וכשהאדם עומד אינם יוצאי' לפנים אלא נכנסי' בגוף וז"ש וכד אתתקן כלא אשתכחו כלהו ביתה ה"ג בה"א כלומר כלם נכנסים בגוף ואינם יוצאים לא לחוץ ולא לפנים ולכן צריך האדם כשהוא מתפלל להכני' תרין קשרין דתרין דרועין שיהיו ביתה וזה בהניחו שתי ידיו על חזהו. כל שאר קשורין וכו' כלומר וא"ת מי אמר לך שהם רומזים שם איפוך אנא לז"א כי כל שאר קשורין הם באורח מישר כלומר אינם יוצאים לחוץ אלא נכנסים לפנים ואלין נפקין למה אלא ודאי לאתחזא' בבני השפחות כי אף כי נכנסים במנין השבטים אינם כיוצא בהם כי הם צריכים תיקון להכניסם פנימה ולהורות שאינם חשובים כ"כ נפקי לבר. ד"א אלין אינון ד' וכו' כי ללישנ' קמא נרא' כי ח"ו נותן בהם איזה צד דופי ח"ו לז"א ד"א שאם הם נאחזי' באלין ד' קשרין לא מפני דנפקין לבר אלא לפי שהם עקרים לשאר קשרין שאינם נוסעים כי אם בגינייהו.

וירא ה' כי שנואה לאה וגומר רבי אלעזר פתח מושיבי עקרת הבית וגומר הנה כאן פירש מה שאמר דא רחל ודא לאה כי אינם כמשמען: דהאי עלמ' עליה אתדבר כי העולם הדומ' לבית היא המנהגת אותה: אם הבנים שמחה היינו הבינה אם ו' קצוות היא שמח' לפי שכל חידו וכל חדוה וכו' והכונ' מושיבי יו"ד יתירה שהיא החכמה היא המיישבת לעקרת הבית מ' שלא תחרב מפני הקליפו' ונותנת שמחה לבינ': בגין דהאי כלומר האי קרא כליל כל האצילות המ' והחכמ' והבינ' עם ו' קצוות כנזכר וסיומא דקרא הללוי' דהיינו כתר עליון כנזכר בפ' אמור דף ק"א: לאו בני מעליא נינהו שהם בכלל בני ט' מדות והם עזי פנים שבדור וכאן אדרב' כל בני מעלי' מלא' נפקי. עלמ' דאתכסיי' וכל מילוי לאו דאתגלייא נינהו ה"ג והכוונה כי אין אדם אוהב אלא מה שנגלה אליו וכל ענייניה של לאה להיותה רומזת בעלמא דאתכסיי" היו כלם נעלמי' ומכוסי' כנזכר לקמן דף קנ"ח והראי' שהרי שכב עמה ולא ידע בה בשכבו אלא בקומו ולכך לא הית' דעתו של יעקב נוחה הימנה כמו ברחל כי להיותה רומזת בעלמא דאתגלייא היו ענייניה מגולים ולכך היה אוהב את רחל מלאה וקראה שנואה בערך אהבת רחל וקרא אוכח ויאהב גם את רחל מלאה וגומר עכ"ל הרא"ג ז"ל: