אור החמה על ספר הזהר א:שד

בגין דההוא באר גרמא לון: ההוא באר שהיא אשת חיל וגורם להם אשת חיל למט'.

שבע זמנין בפרשתא לרמוז על שבע ספירות הכלולות בה ונודע שהיא עצמה השביעית. מן הבאר ההיא ישקו העדרים מצד החסד דתמן מים. והאבן גדול' מהגבור' שהיא דין. וגללו את האבן מצד יעקב ת"ת. והשיבו את האבן עד אשר יאספו שניהם מצד נצח הוד. ויגש יעקב ע"י היסוד והיינו שבע והיא שדה שבה הבאר בת שבע.

במשה לא כתיב משום דמשה ויעקב אינם שוים במרכבתם לת"ת שיעקב מגופא ומרע"ה מנשמתא ולפי' כל א' יש לו בחינה במלכות להתייחד אורייתא דקשוט מצד הת"ת הנקרא אמת.

לאשתדלא וגו' כי מפני רחבה יש בה לעסוק כל ימיו יומם ולילה לייחד מדת יום ומדת ליל' תמיד.

חירו מכולא משעבוד מלכיות מדרך ארץ מיסורין ועל הכל חירו מן המות שאינו מת כדרך שאר העם.

אילנא דחיי ת"ת עץ החיים.

הא אילנא דמותא שאין דבר ריק בעולם אך בצלם יתהלך איש אם יעסוק בתור' צלו עץ החיים ואם לא זאת עץ המות השקר צל המות.

דהא איהו לימינא הענין כי יצה"ט הוא נצוץ קדוש מרכב' לשכינ' לימינו של אדם והיינו שהם לימין מיכאל גבריאל אוריאל רפאל יצה"ט מטטרון רקיע על ראשיהם מלמעל' ועליהם שכינה לשומרו מיצה"ר שהוא סמאל מרכבתו לשמאל האדם עון משחית אף וחימה ואם יתרפה האדם מהתור' ישלוט עליו ויגביר יצה"ר ואז כח ה' אשר הי' לצד א' דחוק לו מפני החצונים והיינו אומרו דוחק רגלי שכינ' והוא המקום צר נק' יום צרה ושם סר כחכ"ה מפני שליטת הרע וז"ש עד דדחיק וגו' ואפשר דביום צרה היינו החיצוני וראשון עיקר.

צר דיליה ומלת סר מתחלפת ס' בצ' שהם מוצא א' זסצר"ש. וירצ' ביום צרה שהיא הרע השולט עליו סר ג"כ כחכ"ה ומסייע לחיצוני להצר לו. ושני פירושים אלו נמצאים בתור' הא' ואנכי הסתר אסתיר. הב' והי' כאש' שש ה' וגו' כן ישוש והכל לפי רעת המעשים.

בהאי עלמא בגוף להמיתו ובעלמא דאתי בנפש להכריתה או להענישה.

שליט על עלמא שיש דרכים בעולם הזה הגשמי שכולם דרכים טמאים מטמאים הנפש עם הגוף והם מעשים רעים שאדם עושה מה שלא הי' קודם חטא אדם הא'.

שליט על גופא להחטיא' כענין ואחריתו יהי' מנון והנשמ' מסתלקת מן הגוף כיון שאין עצותיה מועילות להחזירה עד דנטל רשו להמיתו ואז גם בנפש שולט לדונו באש גיהנם.

וכמה אינון דאתיין מסטרי' כמה כחות ממונים על עניינים רעים כדפי' בזוהר פקודי בהיכלות ע"ש.

קץ כל רוחא לא איקרי שאין תכלית הרוח לידבק בו ועם היות שנפש נכרתת ונדבקת בו הרוח אינו נכרת והנפש היינו בשר כדכתיב כי נפש כל בשר וכתיב כי הדם הוא הנפש.

קץ ימין מלכות סוף האצילות.

ודרך בה נמשך למט' קידושא והיינו כח האלהות המתלבש בת"ת ומ' וז"ש קידושא דמהימנותא דעלמא וגו' קדוש' דקדושין ג' ראשונות רזי מהימנותא דעלמא שאר הדברים עליונים ותחתונים הכל נמשך למט' דרך קץ זה שהיא במלכות סוף האצילות ובעלות' למעל' היסוד נק' קץ ימין וסוף האצילות כנודע.

כל חיין מצד החכמ' חירו מצד הבינ' טבין מצד הכתר.

נהורין ז' ספירות נעלמות בסוד הדעת וגו'. הרמ"ק זלה"ה.

והרא"ג ז"ל כ' בגין דההוא באר גרמא לון לפי שעתידי' הם להתקש' ולהתייחד עמה ולהיות כל א' מהם בעלה דמטרונית' דא מלבר ודא מלגאו כנזכר בזוהר ואם אינם נשואים אשה אינם יכולים להתקש' עמה לכן היא ממש גרמא לון להביאם לידי נשואין כדי שתתקשר עמהם. דאיהו רמז לשבע דהיינו ז' ספי' המשפיעי' בה והיא המתמלאת מהם וז"ש והכי אקרי באר שבע כלומר באר המתמלאת מהשבע: בגין דאדכר הוא ט"ס וה"ג באר דא אדכר ז' זמנין וכו: ובודאי דהכי הוא כי היה יכול לומר וגללו את האבן מעל פיה והשיבו את האבן על פיה אלא לרמוז שהיא באר הנשפע מכל ז' ספירות העליונות ונזכר ז' פעמים לרמוז אל היותה באר ז' בחינות לקבל מז' ספי'. א"נ מדלא אשתמיט קרא לכתוב פעם אחרת כי אם ז' בצמצום ודאי דהכי הוא וכו': בגין דמשה אתפרש וכו' כלומר לפי שהי' עתיד לאתפרש' מאשתו מכל וכל ונתייחד במ' לכך כתיב על הבאר ממש: ויעקב לא אתפרש כלל כי אפי' כדרך בני אדם שרגילי' לפרוש מנשותיה' בזמן ווסתן הוא לא היה נפרש כלל מפני כך כי עוד לו ג' נשים אחרות כי כשהי' פורש מזו מפני וסתה הי' מתייחד עם זו:

ד"א ויצא יעקב מבאר שבע וכו' ר' אבא פתח ואמר אשרי שומרי משפט וגומר אוריתא דקשוט לאפוקי מתורתן של גוים שאינה קשוט אלא אשר בדו מלבם אמנם תורתינו היא אוריתא דקשוט כי כל מה שעתיד לחדש תלמיד ותיק הכל נתן בסיני א"נ להיות שכל תורתם של ע"א היא גנובה מתורתינו ואינה שלהם ולכן כשיאמרו שכתוב בתורתם דין זה הוא שקר שאינו תורתם אמנם ישראל יש להם תורה שאמת שהיא שלהם ולא גנבו' מאחרים: אית להו חירו מכלא שהרי שבט לוי שהיו כלם עוסקים בתורה במצרים לא נשתעבדו לפרעה בעבוד' וכן כל המקבל עליו עול תורה פורקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ דהיינו סחורה ומלאכ' מן הכל יש לו חירות שאינו צריך לשום דבר כי הקב"ה מזמין להם פרנסתם ומלאכתם נעשי' ע"י אחרים: ואתאחד בה כלומר שאינו פוסק גירסא מפומי' כאלו היא קשור' ואחוז' עמו. הא אילנא דמותא דכיון דארפי גרמי' מת"ת שהוא עץ חיים תורה העליונה מיד אתאחד באילנא דמותא כי למטה מן הת"ת מלכות אילנא דמותא לא מצד עצמה ח"ו כי היא אצילות כשאר הספירות אלא על צד ההשאל' נק' כן כי להיות המלכות מתלבשת במטטרון בשית יומין דחול וסביב למשכן מטטרון סביב רשעים יתהלכון דהיינו המות לכן נק' המלכות עלמא דמותא: שריא עלוי בתחלה אבל לא אתאחיד בי' מיד שלפעמים שחוזר אל משנתו וחוזר ומתדבק בעץ החיים אבל כשהוא מתרפ' בעצם ואינו חוזר אז אתאחיד בי' באילנ' דמותא והוא עומד אז לכל מקר' ופגע כי אין מי שישמרהו: צר כח כ"ה מלכות נק' כ"ה שהיא כולל' כ"ב אותיות תורה ונביאי' וכתובים הרי כ"ה וכשזה מתרפ' במלאכתו אז שולט עליו הקליפ' ובמקום שהקדוש' שם נעש' אותו מקום צר ודחוק וז"ש צר כח כ"ה כלומר נעש' צר מקומו של כח כ"ה שהיא השכינה כדמסיק. דהא איהו תדיר לימינ' כי השכינה משכנ' ומושב' הוא על היצה"ט העומד בימין האדם ושומר האדם העוסק בתורה ודוח' יצה"ר לבר. ואסטי מאורחי דאורית' והיינו עוברו על המצות והסבה בזה הית' דאתרפי מינה שאם הי' עוסק בתורה היתה מלמדתו ומרחקתו מן החטא. כדין צר כחכה בגין דההוא רע דאיהו שמאלא שליט עלי' דבר נש ודחי לי' להאי כה וכו' כך היא הנוסחא והוא חסר בספרים והכונה מאחר שעבר על המצות כנזכר נתן כח ליצה"ר שיתפשט בכל הגוף ומחטיאו בכל אבריו עד שהוא מתפשט אל משכן השכינה באופן שצר לה לשכינה המקום ויוצא' ממנו וז"ש ודחי לי' להאי כ"ה לבר עד דדחיק לי' כלומר נתפשט כ"כ צד הטומא' עד דדחיק לי' אתר בעקו שלא נשא' לה מקום ובזה היא נדחית מפניה' והוא פי' למלת צר כחכה: אתרחי' לעילא בצבא השמים ואהוב למטה בארץ ולבריות כי כשהאדם חוטא מגיע פגם בכל העולמו' בין למעלה בין למטה כי דרכן של שמים להוריד טל ומטר והארץ תתן יבול' וכשהוא בדרך לא טוב כתיב ועצר את השמים וגומר וכמו כן לבריות שמגיע להם היזק והפסד מזה ג"כ כשהאדם הוא טוב ועוסק בתורה מגיע להם שפע ורב טוב לעליונים ולתחתונים ולכך אהוב למעלה ולמטה ורחימו דקב"ה הוי עם היות שאין אהבה אלא בדומ' וכמה הפרש שבין חומר ליוצרו עכ"ז הקב"ה אוהב אותו שע"י עסקו בתורה ובמצו' החומר מתהפך לצורה וקב"ה ושכינתי' מתייחדים ע"י כדין וה' אהבו פסוק זה בשלמה כתיב כשנולד ובא להכריח שאהבתו ית' לאדם ואעפ"י שלא הי' עדיין בשלמה דבר שראוי שיאהבהו כי עדיין הי' נער עם כ"ז רחים לי' על העתיד שצפה שיהיה מלך צדיק וישר: צר דילי' ומארי דבבי כלומר שנהפך לו כח כ"ה שהיא השכינה לצר ואויב ובזה שליט עליי ההוא דאיקרי רע וכו': ומשכי לי' עלייהו עד דאפיק לון נשמתייהי וכו' כדאי' [לעיל] בסתרי תורה דף קמ"ח עיי' שם ותרא' פיתוייו ודברי חלקיתיו ובפרשת פקודי בהיכלות התמורות דף רס"ז: כד איהו שליט שליט על גופא כי כל מגמה פניו היא לשלוט על הנשמה שהיא בת מלך והיא פרחה מיד מידו כנזכר בפ' בלק דף קע"ב וז"ש ונשמתא סלקא וכו' וזהו דמסיק קץ כל בשר איקרי קץ דרוחא לא איקרי ה"ג והא תנינן דכל עובדין דעלמא דאתעבידו שלטי בהי והיא הכרח למה שאמר ושלטין על עלמא דהא תנינו וכו' כלומר לכל הדברים שנבראו בעולם שילטי' עליה' אינון דאתיין מסטרי' דרע ומכלים ומבלי' את הכל. כלהו שמשין דעיברין דכל עלמא כנזכר בפ' פקודי בהיכלו' התמורות דף רס"ג עד דף רס"ט כי יש כמה כחית חיצונים כל א' וא' ממונה על דבר אחד כנזכר שם. וע"ד איהו קץ דשמאלא כלומר קץ דסטרא דשמאל'. והאי קץ דשמאל' איהו קץ כל בשר קץ כל בשר איקרי קן כל רוחא לא איקרי ורזא דמלה דא איהו קץ ודא איהו קץ וכו' כך היא הגירסא הנכונה. קץ כל רוחא לא איקרי כי אינו שולט על הרוח אלא על הבשר ומכלהו דא קץ על בשרא ודא על רוחא כי קץ של רוח אינו מכלה את הרוח אלא שליט עלה כי הוא כח של קדושה לזה דקדק ולא אמר ודא קץ על רוחא הגם כי נדון בגיהנ' אין הנשמה מתכלה ומתבלה ח"ו אלא הזוהמא הנדבק בה. מהימנות' היינו כל האצילות כלו נקר' כן ומתחלק לשני עולמו' עלמ' דדכורא נקר' מכתר עד היסוד ועלמא דנוקבא המלכות וכל מה שתחתיה: וכל קדושא דקדושין ביה קדושת כל הקדושים למטה היא ממנו כגון קדושת הכסא והמלאכי' והחיו' ושרפים ואופני' וכמה מיני' שונים כלם קדושת' נמשכת מהאצילות עכ"ל הרא"ג ז"ל: