אור החמה על ספר הזהר א:שג

זוהר. אמאי כתיב ונאספו וגו' מתרי טעמי חד דהא אינון תמן וז"א והנה ג' עדרי צאן רובצים עליה. ועוד כל העדרים העדרים סתם הוה ליה למימר. דרום חסד על נצח. ומזרח ת"ת על יסוד. צפון גבורה על הוד וז"ש דרום מהאי סטרא וגו' בענין שהם ג' בערך ג' קוים והם יותר משלשה בערך הספירות בעצמם כדמפרש לקמיה בפסוק ונאספו. ואו' ואלין קיימין על האי באר זהו או' והנה שם ר"ל בשדה הנז' ואח"כ רובצים שמורה על אחידן בה בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו וגו' ואח"כ ומליין לה בסוד הזווג אחר החיבוק.

ישקו העדרים. השתא לא שייך. אדרבה פי' שהעדרים משקין לה. להכי פי' כי העדרים האלו הם ד' חיות המקבלות שפע המלכות והם עדרים עדרים מחנות שכינה ולהיותם תלויים בספירות העליונות על שמם נקראו העליונות עדרי צאן צאן קדשים צאן ירושלם הנשמות התלויות בספירות כדפי' בתיקונין.

כל הנחלים היינו ז' נחלים פרטי ג' עדרי צאן הנכללים בג' קוים והענין כי בעוד שהמלכות מקבלת מגבורה מקרשת השפע שבה ומעכבת אותו אמנם ברבות שפע הרחמים המכונה בשם מים וישפיעו שבע ספירות יעשה נחל השפע רב ומתחזק החסד ומתרבה ומבטל הדין המעכב השפע ולפי פי' זה אבן היינו קרישו דמייא דהיינו דין הגבורה ולפי זה פי' ונאספו כל העדרים הספירות העליונות. אמנם למאי דפריש אח"כ אב"ן היא הקליפה התובעת הדין נאספו שמה כל העדרים הם הקדושים התחתונים להעביר החיצונים ולערבב השטן כדמסיק. (מה שחסר מן הזוהר) * לפנינו כ' זאת בסתרי תורה.

העדרים לא כתיב. עם היות דלאידך פי' נמי דייקינן כל העדרים הם ז' ספירות עכ"ז דייק מלת כל שבא לרבות מה שאינו בעצם שם העדרים סתם ולזה ניחא להאי פי' כל העדרים משום דתרי גווני עדרים הוו עדרים עילאין ועדרים תתאין ולהכי קאמר העדרים לא כתיב אלא כל העדרים משריין וגו' ואלו לאידך פי' אם יאמר ונאספו שמה עדרים כיון שלא אמר שלשה עדרים שהם ג' אבות אלא העדרים סתם ממילא משתמע דבשבע ספי' קאמר.

אלין בשירים ותושבחן וגו' אל יטעה המעיין ויחשוב שהקדושים למטה מהאבן שהיא הקליפה הנז' אלא הם למעל' וישראל למט' והחצונים בין אלו לאלו נעשים מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים. אמנם כאשר אין השפע נשפע למטה גם לקדושים העליונים אינו נשפע ולהכי אלו ואלו משתתפין להעביר החטאת הרובץ לפתח שער היכל לבנת הספיר וסותם השער שלא יצא משם השפע לתחתונים ואז המלאכים פנימה להיכלות ויש' בחוץ להיכלות ואלו בצלותין ובעותין על צרתם ואלו בשירים למתק הדין ואו' מעבירין לה מן קודשא ממדור היכל א' ומדור היכל ב' ונכנס לתוך היכליהם הטמאים לנוקבא דתהומא רבה.

ולמתבע דינא פלוני עשה כך ופלוני כך.

ולאנהגא עלמא וגו' לרדת וליטול נשמה או ליגוף כפי המצטרך כענין איוב.

כיון דאשתלם יעקב בזכותו נזון כל העולם ואין פה לקליפה כנגדו שהרי הכניעה בכמה עניינים בענין עשו. (ע"כ פירוש מה שחסר מן הדפוס). * זה פי' על דברי זהר.

והשיבו את האבן לאידך פי' העדרים שהם הספירות הדין על פי ממש בגין דעלמא וגו'.

והכי הוה לי' ליעקב כמו למשה שצפורה נזדמנה לו ממש שם בבאר והכי ליעקב וגו' (פי' מה שחסר מן הזהר) * היא דברי סתרי תור וגללו לשון ערבוב.

ובכולא אצטריך עובדא מעשה האבן כמשמעו והרועים כולם גוללים אתה לרמוז אל מציאות האבן העליון ויעקב גבר למטה וגבר למעל' ויגל את האבן למעל' ולמט'. ובמשה מעשה האבן הוא שהרועים הרעים רועים עדרי השועלים המחבלים כרמים גרשו את צפורה ובנות ירושלם הרועות צאן קדשים וצאן ירושלם שלא להשקות צאנם מן הקדוש' ומשה העבירם וישק את צאנם והעביר הרועים הרעים מהרמ"ק זלה"ה:

סתרי תורה

ואסתליק מן דינא וגו'. אל תטעה לאמר מכאן שיהיו הקליפות מחיצה בין המלאכים והב"ה ח"ו שהחיצונים הם למט' מהיכלות קדושים אמנם אין שפע נשפע למט' מן האצילות והבריא' אל היציר' שהם ז' היכלות שמטטרון השר הגדול ממונ' עליהם אם לא לצורך התחתונים וכל זמן שאין צדק בתחתונים אין שפע נשפע אליהם ולזה החצונים המקטרגים הם הם המונעים השפע מן ההיכלות עם היותם למט' מהם.

על מימרא דהאי באר היא מדת הדין ורוצה בדין ובפועלים אותו ולכך החצונים צורך גבוה בעולם לתבוע הדין ולפעול אותו ולכך על פי הבאר כד"א על פי ה' יחנו וגו'.

דהא לא יכיל עלמא למיקם וגו' לפי מה שנתעבה העולם בעון אדם הא' וגבר בו החיצוני ויצה"ר ומטבע הגשמי לימשך אחר הקליפ' אם לא הי' פחד הדין הי' הרע הוה בו כל כך שיתקלקל העולם דבר לא ישוער ודור המבול שהי' בו רוב טוב' יוכיח וישראל שהי' להם רוב טוב' יוכיחו עד שפי' רז"ל ישראל אינם יכולים לקבל לא רוב טוב' ולא רוב פורעניות אבל עתה שיש פחד העונש והעדר השכר כולם מטיבים בשתי דרכים בקשוט מפני פחד העונש והיינו סור מרע ובזכו מפני פחד השכר והיינו עשה טוב וענין זה הוא עתה והי' קודם ג"כ עד שבא יעקב והי' צדיק יסוד עולם והוא לבדו הי' מגין על כל העולם מעלה ומט'.

ובכולא אצטריך וגו' כי העיקר הי' עסק תורתו וטוב צדקתו אמנם להיות נמצא בביטול הקליפות מעש' למט' הי' ענין עשו ובהיותו הוא מתגבר עליו היה מכוון להתגבר על שרו שהוא סמאל ולא הועיל הגשמי רק להיותו מעשה לרוחני שאין שלמות בכשרון הכוונ' אם לא יתלוה אליה מעש'.

תרין עלמין אחסין יעקב וגו'. איני רוא' לזה הנה קשר כלל ועיקר ואפשר שהוא קשור עם ענין אחר. אמנם ק' לי במה שאמר דכד אתא יעקב לא אצטריך להאי אבן וגו' וכי יעקב בזמן ההוא אינו יש' ומלאכים במקומם עומדי' א"כ היכי קאמר לא אצטריך להאי אבן וגו' וא"ת סיוע שאר בני העולם פשיטא ופשיטא כי האבות לבדם היו בעולם. וא"ת סיוע יצחק שהי' בחיים וכי מנע יצחק עצמו מתפלתו שנאמר שלא היה מסייע וא"ת שלא הוצרך לסיוע המלאכים וכי חסרו המלאכים שירם וזמרם. האמנם לתרץ זה אני אומר שכוונ' שגלל את האבן ולעולם הי' מעורבב שלא חזר למקומה כל ימי היות יעקב בעולם ותפלת בניו ותפלת יצחק ושירי המלאכים הי' גורם ייחוד אמנם לגלול האבן לא הוצרכו כלל מפני שהוא ערבב במעשיו סמאל מלמעלה ועשו מלמט' שהיו מתעסקים עמו עד ששכחו כל ענייני העולם כענין השמת לבך אל עבדי איוב שערבבו הב"ה באיוב לזכות כל העולם אלא שכאן יעקב עצמו גרם ואחז באזני הכלב והטעם להיות שהוא כלל יותר מכל האבות במרכבות העליונות ולכך מעלתו יותר והוצרך לענין זה יותר מכולם והטעם דתרין עלמין שהם עולם הבא בינה ועולם הזה מלכות נטל לחלקו ושמש בשתיהן והיינו רחל ולא' ולא' ילדה ששה בנים שהם נגד ששה קצוות ראובן חסד שמעון גבור' לוי ת"ת יהוד' מלכות ות"ת יחד כדפי' בזוהר בסבא יששכר זבולון תרין יריכין דקשוט דינא * צ"ל דינה. מלכות יסוד נכלל ביהודה ששם יחוד ת"ת ומלכות יחד כנודע. רחל שהיא מלכות ילדה שני בנים שהם יוסף ובנימן שני הכרובים שהם מטטרון סנדלפון שהיא רוכב' עליהם ועם היות הרמז כך לפי האמת מרכבתם למטה י"ב שבטים י"ב בקר שהים עומד עליהם ולא נשאר אלא יוסף ביסוד אמנם ברמז תולדותם הוא דרך זה שפי' ולקמן יתבאר יותר א"כ נמצא כי מטעם זה מעלת יעקב גדול' על מעלת כל האבות ומטעם זה ג"כ אחז באזני הכלב לקטרג עמו כדי שיהי' הבית שלם למעל' ולמט' ועליו הי' מוטל הרמ"ק זלה"ה:

תוספתא כל אינון רתיכין כל אינון מארי דגדפין פי' שרפים וחיות ואופנים ואפשר כי רתיכין הוא עולם הבריא' ומארי דגדפין הם עולם היציר'. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' אמאי כתיב ונאספו שמה כל העדרים מאחר דנחי' למניינא שהם ג' עדרי צאן מאי כל ונאספו שמה עדרי' היל"ל אלא אינון שלשה וכו' כי ג' עדרי צאן הם חג"ת ומ"ש ונאספו שמה כל העדרים לא הדר להני ג' עדרי צאן דקאמר אלא היינו דכתיב כל הנחלים הולכים אל הים דהיינו כל הספירות כלם שמתאספים יחד להעביר תקיפו דדינא קשי' כדמסיק. אחדין לה אוחזין אותה מבין הקליפות שבעוד שהיא בתוכם ומשפעת בהם אין ייחוד וכשאוחזין אותה צפון ודרום ויתבא בין תרין דרועין אח"כ אתי מזרח ואזדווג בה: היינו דכתיב כל הנחלים הולכים אל הים היינו כל שאר המדות העליונות מראש' ועד סופ' שמתאספים יחד להעביר מינה תקיפו דדינא קשיא ולכן נקרא נחלים כי הם כנחלי' יומ' ולילה לא ישבותו מלהמשיך מימיהם כמו כן הנחלים העליונים ממשיכי' מימיהם והולכים אל הים ואין כוונתם למלאת' כי די לה בג' עדרי צאן כנזכר אלא אסיפתם שם הוא כדי לגלול את האבן תקיפו דדינא קשיא ההוא דגליד וקריש ירצה כי הדין החזק מהגבורה הנקרא דינא קשיא מתייצב על פי הבאר בכח הקטרוג כדי שלא ישקה כל העולמות התחתונים כי המים הקרושים אינם נמשכי'. כדין איקרי אבן הדר כלפי הבאר כשהיא בתוקף הדין מתקשט עצמה כאבן ומימיה קרושים כאבן ולא נפקי לבר. וכד אינון נחלין אתיין דהיינו שפע ג' ראשונות. אתתקף דרום כי בו עוברים הנחלים ובזה אתתקף ומעורר סוד החימום שבו שכן הדרום הוא חם ולח כנזכר בפ' וארא וצפון קר ומקריש המים ובכח חימום הדרום מתמסמסים המים ולא יכלה צפון בקרירותו למקרש מיין. כהאי נהרא וכו' כלומר אינו דומ' לנהר שמימיו מועטים שיוכל הקרירות לקרוש את המים כי ישלוט הקרירות בכלם ומקריש אבל כשהוא נהר שמימיו מרובים אינו שולט בכלם ולכך אינו יכול לקרוש וכן כאן כשהבאר הזה יש עליה תקיפו דדינא קשיא ואין משפיעים בה כי אם אלו הג' עדרי צאן הם מימיהם מועטים ויכול צפון כח הדין לקרושם ואינם נמשכים אבל כשהנחלים העליונים דהיינו ג' ראשונות ממשיכים נותנים כח גדול בדרום שמעביר הפקק מעל פיה ואין כח בצפון דהיינו כח הדין לקרוש כי הם מים רבים וז"ש וע"ד כד אינון נחלין אתיין אתתקף דרום דאיהו ימינא ומיין אשתקיין לשון התרה כשמחממין המי' הותרו ממאסרם ונמשכי': כיון דחמא דמייא סלקין לגבי' וכו' כי עליית המים לקראתו הוא רמז למ"ן אשה כי תזריע: ורחל באה עם הצאן ויהי כאשר ראה יעקב את רחל הכריח ענין יעקב מהשני פסוקים הסמוכים זה לזה כי עודנו מדבר עמם והיה על הבאר שעלו המים לקראתו תכף ורחל באה וגומר. ויהי כראות אותה ויגש וגומר וישק יעקב לרחל ובמשה דכתיב ויבאו הרועים ויגרשו': עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון כל אינון רתיכין וגו' פי' המרכבות ועולם הנפרדים.

תלת קיימין רביעין וגו' נה"י עכ"ל: