אור החמה על ספר הזהר א:שב

זוהר. א"ר ייסא וגו' דכתיב אם ה' ת"ת דהיינו אלין דמשתדלין באורייתא.

אמאי קאמר שירה אי בגין דבריה וגו' ועם היות דתלמוד' דידן נקיט הכי דייק מלת בנו דקרא ועוד בערך רע קשה ממנו טוב הוא. אמנם הכא דייק מלת בברחו לבד ובערך יש' אחר קשה הי' ועכ"ז מזמור לקבל יסורין בשמחה יפה כל היסורין שבעולם בעולם הזה משעה א' בעולם ההוא.

באר מלכות כי באר שבע ובת שבע הכל ענין א'. א"כ כיון שהיא אשת דוד אמאי לא איערע ביה.

מארי דבבו הוה לקבליה כי פגם בת שבע היה במלכות והעונש והגלות נשפע לו משם אמנם בריחת משה הי' על קידוש השם מפני פרעה וכן יעקב על ענין הברכות ולזה בחדוה קביל לון שבריחתם לתוספת מעלה לא לעונש.

סליקו מיא לגבייהו בבאר גשמי וזה רמז ברוחני דאושידת מיין נוקבין לגבי עילא לקבלא מיין דכורין ובעצם הבריחה גרמו ענין. זה מפני שהי' מעסקי המצוה לפיכך גרמו בה יחוד כדפי'.

ואי תימא וגו' אי אמרת בשלמא דיעקב ומשה אינהו בעלי מטרונית' דא מגופא ודא מנשמתא ולהכי איערעו לא קשי' מידי לא מדוד ולא מאליהו אלא השתא דאמרת דטעמא דדוד היינו דהוה ליה מארי דבבו ואי לאו הכי הוה ערע ביה אי הכי אליהו דהא מצדיקי עלמא הוה אמאי לא איערע ביה.

אלא אליהו לתתא מן הבאר. ויש לדקדק למאי דקיימא לן פנחס הוא אליהו הרי פנחס הוא ביסוד כדפי' בזוהר בכמה דוכתי ואין לומר דאביד לי' על דאוליף סניגורי' * נ' דצ"ל קטגוריא או דילטורא: על ישר' כדכתיב כי עזבו בריתך וגו' כדפי' בזוהר דקודם הכי ערק ולא איערע עם באר. וי"ל די"ב שבטי' עם היות שיש להם רמז למעלה בסוד אברי הזכר במרכב' עליונה אינם אלא למטה ממלכות ואין לך בכל צדיקי עולם שעלה לעלמא דדכורא חוץ מאברהם יצחק ויעקב ויוסף משה ואהרן ודוד. וא"ת ויוסף למה לא ערע ביה וי"ל יוסף לא זכה אל המדה הזאת אלא עד מעשה אשת אדוניו.

ובגין דיעקב ומשה וגו' קשי' ליה כי במה שפירש עתה שיעקב ומשה הם למעלה מבאר אין אנו צריכים עתה מה שתירץ למעלה לענין דוד משום דלא קשה מידי כי דוד לא היה למעל' מן באר אלא בבאר עצמו לזה אמר שהם ג' בחינות הא' יעקב ומשה שהם למעלה והב' דוד שהוא בו ממש והג' אליהו שהוא למטה והנה מפני שהם למעלה ראוי שיפגעו בו ויעלו המים ודוד שהוא בו ממש ראוי שיפגע בו ולא יעלו המים ואליהו לא זו ולא זו שהוא למטה ובזה אם לא מטעם שהי' מארי דבבו לדוד היה פוגע בו מהרמ"ק זלה"ה:

סתרי תורה

באר דרג' דאדון וגומר קשי' ליה היינו באר היינו שדה ופי' כי שאני באר משדה בבחינו' שונות כי באר הוא בחינה דקה יותר משדה כי באר היא בחינ' אדון כל הארץ היינו בסוד הייחוד היותה ארון והיכל לתורה שבכתב. כדכתיב הנה ארון הברית אדון כל הארץ. ובחינת שדה היא בחינתה מג' אבות סתם היותה מקבלת גוונין עליונים שהם סוד חוור וסומק וירוק ועל אלו קאמר שדה תפוחין שהיא מקבלת מג' אבות ונודע שיקדם החבוק שהוא סוד שדה תפוחין אל הייחוד שהוא בחינת הבאר וזש"ה באר בשדה. משה ואהרן ויוסף ג' מרכבה לג' מדות אלו והם מתקנים אותן כדי שישפעו למלכות ומלת רובצים מגזרת שוכבים וז"ש בגין דההוא מקורא וגומר והיינו שכל א' עביד שמושא בההוא בירא ע"י היסוד לבאר בהיותו בתוכיות המלכות ממש וז"א וכד שרי בגו ההוא בירא:

עביד פירין ואתמליא הם ב' בחינות עביד אבין שהם הנשמות שהם פירות. והב' שפע וברכות וז"ש ואתמלייא: אמנם התחתונים אינם נהנים אלא מן הברכות לבד וז"ש כיון דאתמליא וגומר והוצרך לומר עביד פירין לתקן לשון רובצים שהוא להוליד נשמות כדפי':

אבן נגף וצור מכשול הם הקליפו' וסבת בריאתם לקנטר על הטוב הנמשך מלמעלה לא ימשך אלא ע"י הדין והוצרך לזה מפני שהעולם נזון בחסד מדרך החסד להטיב לרעים ולטובים לכך עומד זה על פי הבאר כלומר על ממריה למתבע דינא שלא יתפרנס העולם אלא על הדין עם היות שמדת הב"ה טוב וז"ש דלא ייחות מזונא וטב וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. באר דרג' דאדון וגומר פי' כי במציאות כל היכלי המלכות נק' שדה והיכל השביעי נק' באר בשדה והוא הנק' ארון הברית אדון כל הארץ כי תמן עייל יסוד ברית העליון בהאי ארון כנז' בפ' פקודי.

ותמן איהו מקורא דבירא שהוא היסוד מיוחד בבאר עצמו ותמן מיין נבעין. ואמנם פי הבאר האחר שממנו דולין ומשקין הוא היכל לבנת הספיר. עכ"ל:

תוספתא רודפי צדק דתבעי רזא וגומר פי' במלת רודפי צדק ג' פירושים. הא' אינון דתבעי רזא דמהימנות' פי' רודפין להבין במלכות וענייני הקבלה שבה שהיא נקראת צדק וזה בסוד הנפש שהיא ממלכות ובה דבקות בני אדם בעסק התורה וכשרון המעשה. הב' אינון דאתדבקו בקשורא דמהימנותא וזהו בסוד הרוח שהוא מת"ת הנקשר עם המלכות ובסוד קשר הייחוד הזה נקשרים בני אדם בסוד רוחם ע"י עסק התורה והמצוה ופי' רודפי צדק להשפיע' מסוד ייחודה מלמעלה. הג' אינון דידעין אורחוי דמלכא עילאה וגומר דהיינו בסוד הנשמה שהיא מבינה והיא נקראת מלכא עילאה והיא ג"כ נקראת צדק כנזכר בזוהר בפ' צדק צדק תרדוף דאהדר לצדק עילאה וצדק תתאה. ופי' מדרגות אלו בפתיחת דבריו להיות כוונתו לפרש ממש דרך השפע ע"י היחוד מג' ראשונות למלכות וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' כלא ידעין דא כלומר ולא אצטריך ליה לאליהו לאשמועינן האי ולהאריך לשונו על כך. דכתיב אם ה' וגומר שאם ה' שהוא ת"ת לא ישמור עיר לפי שאין עוסקים בתורה. מלכות שהיא השומר אינה מועילה כי אז אסתלק מינה אילנא דחיי ודבור לא יכלא ולא שלטא:

וירא והנה באר וגומר האי קרא אתערו ביה חברייא שאמר שמ' עבד או ממזר וכו' אבל עתה שהוא בנו וכו' כדלקמן. אמר שיר' והכי בעי חד דחשיב דקב"ה סליק ליה חובוי וכו' תו חמא דעילאי מיניה הוו בעלמא ה"ג וה"פ והכי בעי רצה לומר שירה משני פנים חד דחשיב דקב"ה סליק חובוי ליפרע ממנו בההוא עלמ' וכיון שראה שהיה גוב' חובוי בעה"ז חדי ועוד אמר שירה כי גדולים ממנו ברחו לבדם וכו' וז"ש תו דחמא דעילאי מיניה: כלהו אערעו בהאי אתר * לפנינו כתיב בהאי באר. שהוא רמז לשכינה שהיתה הולכת עמהם: אלא דוד וכו' השכינה היתה אויבו של דוד והיתה בכעס עמו על עון בת שבע ועל עון זה נטרד וברח מירושלם כנזכר בפ' לך דף צ"ד ולכך כשברח לא פגע בהאי באר כי היא עצמה טרדה אותו ממנה. בחדוה קביל לון לפי שהיו כל א' מהם בעלה דמטרוניתא דא מלבר ודא מלגאו כנזכר בזוהר: ובעא לאתקרבא בהדייהו ולא לברוח מהם כדוד באותו זמן. דחמא האי באר לעילא כלומר ראה הבא' הזה התחתון ובמקו' שרומז למעלה דהיינו באר העליון שכינה שהיא זה כנגד זה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: