אור החמה על ספר הזהר א:שא

ת"ח בשעתא וגו' עד ההוא אתר היא הגבור'.

וספרי דחייביא משמע רבים ובגמ' פי' ג' ספרים והא' לבד של רשעים ועוד באלו הכא תכפרם ואלו התם נחתמים למיתה לכך נרא' שאין ספרים אלו אותם הספרים שאלו הספרים הם ספרי המעשה ומיני העבירות רבים ולכל א' וא' ספר בפני עצמו כאו' וכל מעשיך בספר נכתבין ועבירת לא תנאף ספר בפני עצמו לכל הרשעים ועבירת לא תגנוב ס' בפני עצמו והעוברים בחברה ספר להם יחד והעוב' יחיד ס' לו לבדו בענין שכמה מיני ספרי' יש ומאלו יש מתכפרים ויש בלתי מתכפרי' ויש נתלים ונעשים ג' ס' חדשים והיינו ג' ס' דתנן התם.

לעילא מרישי' רישי' יסוד לעילא מרישיה ת"ת ושם פגם הפשע ופגם העון ביסוד בענין שגברו ודאי מני ממדת המלכות שבה החטאת כדפי' בזוהר פ' ויקרא נמצאו ג' ספרים ספר חטאים במלכות וספר עונות ביסוד וספר פשעים בת"ת ובכל ספר וספר מהם כמה מיני ספרים כדפי' וענין ספרין פתיחו היינו פגם כל חוטא וחוטא נראה בסוד אחיזת נשמתו למעלה בספרים אלו ופתיחו לבדוק הפגם ועונשו ליטהר ועונות גברו ודאי על מדת המלכות וכ"ש פשעים.

בגין כך לא הימין שאמר הבטחה זו במלכות לבד דהיינו ויחלום בסוד החלום והפגם מעון ופשע מלמעלה ממנה ויתבטל ע"י ההבטחה לכך לא האמין ואמר אם יהי' וגו'.

אי תימא דלא הימין כלו' אי בעית אימא שמה שלא האמין הוא שלא האמין בעצמו שלא יחטא ויבטל ההבטח' ומשום דהאי קרוב לפי' הקודם או הוא הוא כמעט לזה אמר * צ"ל לזה לא אמר. דבר אחר:

ור' אחא פליג במקצת בפי' והי' ה' דאילו לר' חייא פי' אפי' מדת רחמים יתנהג עמי לדין מפני שאהיה מדקדק אז במעשי יותר. אמנם ר' אחא קאמר שה' ברחמים במקומו עומד אלא הכוונ' והי' ה' לי לאלדי"ם שאכלול הרחמים מדתי בדין והענין גבור' כלול' מתוך הת"ת ואמר ואתקשרנא ביה מפני שהכללות סבת קשר הספירות כיצד ת"ת קשור' בגבורה בת"ת שבגבור' וגבורה קשור' בת"ת בגבורה שבת"ת וז"ש אתכלילנא בדינ' בגבור' שבת"ת עצמו ואתקשרנא בי' בגבור' בעצמ' ע"י הכללות הנזכר. ואין לפרש אי תימ' דלא הימין וגו' אינו שהרי אמר והי' ה' לי לאלדי"ם והרי האמין אפי' היפוך רחמים לדין דקשה שזה אינו האמונ' שלא אמר אלא ושבתי ועוד בעצמו הי' מאמין ובקונו לא האמין אתמהה.

א"ר יוסי לאו הכי וגו' קשי' לי' לפי דבריהם דמפרשי והי' ה' לי לאלדי"ם שם זה לדין א"כ אם יהי' אלדי"ם עמדי למה לא יהי' דין דמה נשתנה שם זה מזה להכי אמר לאו הכי בהיותו שולל דבריהם מטעם קושי' זו ועוד שנית דבריש' קאמר אם יהי' אלדי"ם שם זה שהוא דין לבד ואח"כ אמר והי' ה' דמשמע ברחמים לכך פי' שלא מפני פחד העון ולא מטעם זה אזיל אלא אמר אם יהי' אלדי"ם מה שהבטיחני הב"ה אינו במדת הדין לכך אני אומר אם יהי' אלדי"ם מדת הדין עמדי מפני שאני נכנס לבין החיצונים ולהכניעם דינ' אצטריכנא שאין ביעור חמץ אלא שריפה יבושו ויחתו מגבורתם לכך דינ' אצטריכנא לנטר' לי ועם היות שמדתי מדת רחמים ת"ת נניח ענין זה עד דאתוב בשלום אל בית אבי לא כמו שהייתי בהוצה בדין לבד אלא אז כיון דאתוב בשלום דהיינו למדת הת"ת אז אתכלילנא רחמי בדינ' דהיינו שלום המשלים החסד מימין והדין משמאל דהיינו שלום כנודע ולא זו בלבד אלא גם אכלול כל השם יחד דהיינו והי' ה' לי לאלדי"ם כדפי' ר' יהודה לעיל וז"ש ואתקשר בקשור' מהימנא דהיינו הת"ת לאכללא כול' כל האצילות בחד שהיא המלכות דהיינו לאלדי"ם.

והאבן הזאת כנה הנה המלכות בד' כנויים הא' אב"ן הב' זאת הג' מצבה הד' בית אלדי"ם. להיות שהיא נקראת אבן מצד הדין דהיינו אבנא די מחת לצלמא ועם היות שאבן היא י' עכ"ז קושי' מצד הדין והיינו שלקח דוד ה' חלוקי אבנים מן הנחל ויך את הפלשתי. זאת מצד החסד כי א"ת מצד תורת חסד על לשונה וזאת כי מצד ז' מדות מחסד עד המלכות. מצבה קמה ודאי מצד הת"ת. יהי' בית בית הוא כללות הכל בה וז"ש דהא כדין יהא כול' קשרא חדא בת"ת כדפי' והי' ה' וגו' והאי אבן שהיא המלכות אתברכ' מימינא ומשמאלא דהיינו והאבן הזאת ואתברכ' מעילא דהיינו מצבה ואתברכא מתתא בסוד התעוררות המצות העול' כדמסיק בגין דאתן מעשרא מכול' כדכתיב וכל אשר תתן לי עשר וגו' וייחוד זה יורמז באו' בית אלדי"ם קבוץ מלמעלה מכל הבחינות ומלמטה כדפי'.

א"ר אבא וגו' והא נתיב ויקח מאבני דהיינו אבנים הרבה והיכי קאמר והאבן הזאת דמשמע אבן א'.

ואי תימא וגו' כלומר ואם תרצה לתרץ דאבני עילאה שהיא מלכות כמה אבנין לאתר בית מותבה ומה שאמר אבן היינו היא עצמה זה אי אפשר והא כתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה והיינו האבן אשר שם מראשותיו כדכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וירימה * וישם אתה מצבה. מצבה א"כ לא אהדר אלא לאבני המקום. ותירץ ואמר בגין דאמר אין זה כי אם בית אלדי"ם באומ' ענין זה הרים מצבה למלכות והקימ' בגין דתלא כל שבחא דזה שהוא היסוד בה ואמר אין זה לקיומ' לתתא אין ההנהג' לתחתונים ועיקר הכל תלוי בזה אלא בזאת שהיא בית אלדי"ם ושפיר ועל זה נאמר ויקח את האבן דהיינו בית אלדי"ם אשר שם מראשותיו לעיקר להנהגה וירימה מצבה באמיר' זו ועל זה נאמר אשר שמתי מצבה כתיב ודאי דאיהו שם לה כדפי יהי' בית אלדי"ם השתא קשי' ליה שפיר בשלמ' כדקס"ד דאבן היינו אותם האבנים דכתיב בהו ויקח מאבני המקום וייחדם יחד והם אבן א' וירימה מצבה ודאי שהקימם קימ' יש להם בייחודם למרכב' והשתא קאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית ומרכב' לשכינה הנקראת אלדי"ם אלא השתא דקאמר דאבן היינו מלכות ממש יהי' בית ה' מבעי לי' דהיא היא אלדי"ם. ותירץ שהם ג' אלדי"ם כדפי' בזוהר שיר השירים אלדי"ם בבינ' אלדי"ם בגבורה אלדי"ם במ' ואמר שהמלכות יהי' בית אלדי"ם ירצ' יהי' ב"ד דאלדי"ם דין הוא וירצה יהי' בית לדין מתרתי סטרין מסטרא דיובל' וגו' ובזה ימתק הדין קצת.

והנה ר' אבא פי' כי או' יהי' בית אלדי"ם הוא תפל' ומשום דאיהו קאמר אין זה כי אם בית אלדי"ם נמצא שכבר היתה ופי' ואמר יהי' בית אלדי"ם לעלמין דהיינו התמדת הענין בה ואמר כי להיות העולם צריך הדין אמר כי אין זה יסוד הנק' זה אין זה לקיום התחתונים אלא בית אלדי"ם שהיא המלכות מפני שהעולם מתקיים על הדין ומפני היות' בית אלדי"ם קיומ' לתתא וזהו יהי' בית אלדי"ם שהוא תפלה על התמדת הענין.

והנה היא לעולם מקבלת מגבורה ועל מה היתה התפל' לזה אמר בהכרח אנו צריכים לומר שהוא דינ' מתרי סטרי דהיינו בינ' וגבורה ולפעמים יסתלק ממנה מקור הבינה ויהי' מקור הגבור' וזה ח"ו מחריב העולם ואין אנו רוצים אלא דין המנהיג העולם לזה אמר יהי' בית אלי"ם יהי רצון שתהי' לעולם בית אלדי"ם כמו שהיא עתה והיינו מתרי סטרי כדפי':

ור' אלעזר לא רצה לפרש בבינה שם אלדי"ם מורה על דין א"א משום דיובלא אע"ג וגו' וא"כ אין ראוי שיתייחס לשם אלדי"ם שבבינה דין כלל ועיקר כי שם אלדי"ם שבבינה מורה על סוד מ"י אל"ה לא על הדין אלא הכוונה על הגבורה לבד וז"ש אלא בית אלדי"ם סטרא וגו' ומאי דקשי' לך מה מקום לתפלה זו דפשיטא דמצד השמאל היא מקבלת לעולם הא לא קשיא מפני שיש בצד הגבורה שני דרכים הא' לטוב דהיינו דין יפה המעורר הזווג ואותו הדין טוב לקיום העולם ודאי והדרך השני לביש והוא דין המחריב העולם ולהיות כי בעת החלום היתה מלכות יונקת מדין הטוב ועל שם זה נקרא בית אלדי"ם לעורר הייחוד אמר בלשון תפלה יהי' בית אלדי"ם לעולם ולא מצד הרע.

ור"ש דחיק' ליה דברי ר' אבא דודאי דלא מיקרי בי דינא מצד הגבורה וגם דחיקא דר' אלעזר וכי אחר שהוא גורם הייחוד העליון והקימה מצבה למה תקרא בית אלדי"ם ולא בית א"ל כי בחבוק יקדם השמאל והעיקר הימין כאומ' שמאלו תחת לראשי וגו' וא"כ בית אלדי"ם דבר נוסף על הקודם. לכך פי' על הבינ' ואמר בית אלדי"ם היינו דכתיב קרית מלך רב והענין כי מה שיקרא בית אלדי"ם אדרבה בא להוסיף על בית ה' כי בהיותה נקראת בית ה' הוא כמו אם תקרא קרית מלך סתם כי כמו דאית מלך ואית מלך דהיינו או ת"ת או בינה ובהיותה נקראת מלך סתם מורה על היות הת"ת בתוכה וכשיאמר קרית מלך רב יורה על מלך גדול מוסיף מעלה בקריה מהיותה קרית מלך סתם וז"ש ודאי עלמא עילאה דהיינו הבינה הנקראת רב בסוד החכמה וא"כ דא קרית מלך רב להוסיף על קרית מלך סתם וא"כ בית ה' הוא כמו קרית מלך סתם ובית אלדי"ם כמו קרית מלך רב ולא בסוד הדין כמו שפי' ר' אלעזר ור' אבא אלא להורות על תוספת מעלה על הייחוד ועל זה אמר יהי' בית אלדי"ם שיתמיד סוד הייחוד הזה בה.

דירושלם קריב איהו לאתחרבא וגו' דוחק גדול לומר דר' חייא הי' קודם החרבן. ואפשר דהיינו להחריבה חורבן מהיושבים בה עוד ע"י שיכלו ממנה אדם ובהמה כעין שחרש טורנוסרופוס את הבית והשתא נ"ח' דלא אמר על המקדש שהוא עיקר אלא על העיר שהמקדש כבר הי' חרב.

ותקיפי עלמא היו עוד צדיקים אחרים זולתי י' הרוגי מלכות או יהי' קצתם כגון ר' יהודה בן בבא שהי' באחרונה וכיוצא.

אילנא דחיי ת"ת יחדון בה דהיינו תורה לשמה שהוא הייחוד לייחד ירושלם בתורה וכל זמן שיש בה ייחוד אין יכולת לסמאל ולא שתתבטל הגזר' אלא יאריכו לה מעט שהרי כבר נחתמה.

דהא כתיב לראי' שאפי' בזמן שהידים ידי עשו שולטים הקול קול יעקב אם קול דיעקב שהוא ת"ת דהיינו עסק התור' למטה לא פסק. דבור שהיא המלכות שלטא מפני שהקול נעשה דבור למטה והיינו יחוד גמור קול ודבור תורה שבכתב ושבע"פ אבל אם הקול קל ונתבטל * בתורה כתיב הקל קול יעקב חסר ו' מיד והידים ידי עשו דהיינו סמאל כיון שכבר נגזרה גזרה ונתנה בידו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ת"ח בשעתא דחייבין עתה רוצה לפרש הפסוק ע"ד הסוד: אינון סלקין כלומר העונות שלהם עולי' עד ההוא אתר וגומר ספרי דחייביא היינו המלכות כי היא הדנה את העולם ונקראת ספר כנזכר בפרשת ויקהל דף ר' כד"א דינא יתיב דהיינו בית דין הגבורה היושב לדון ואז ספרין שבמלכות פתיחו. וההיא ספר דהיינו מלכות דינא עלה קיימא דהיינו הגבורה כי כן הגבורות נפעלות על ידה בג"כ דברי עונות וגומר כלומר עניני העונות ומשפטיהם הם בגבורה שהיינו גברו מני כי דוד במלכות ודברי עונות ומשפטיהם בגבורה ר"ל גבוהים ממדתי לכן פשעינו אתה דהיינו החסד שהוא מקביל לגבורה אתה תכפר והכונה שיהיו גוברים מימי החסד על הגבורה ויטהר כל הפשעים כלם א"נ אתה חכמה: וי"ס דגרסי וההוא ספר מעילא לרישא דדוד איהו ה"פ כי ההוא ספר דהיינו המלכות למעלה מדוד בג"כ דברי עונות גברו מני כלומר דברי עונות ודיניהם עברו על ראשי כלומר הם רמוזים במדתי שעל ראשי ולכן פשעינו אתה דהיינו חסד תשפיע מימיך לתוכה להרים הפשעים ולקנחם מקרבה כאומרו ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה: יעקב כגוונא דא כלומר פחד שלא יהא לו איזה עון שיהיה כתוב בספר העליון ויתקיים בו דינא יתיב וגומר בג"כ לא הימין וי"ס דלא גרסי כגוונא דא אלא יעקב בג"כ לא הימין שמא יגרום החטא והכל הולך אל מקום אחד: אפי' רחמי כד אתוב בשלם וגומר כלומר אפילו שם ה' שהוא ת"ת מדת רחמים אשימנו כנגדי כאילו הוא אלהים מדת הדין וזה בגין דאפלח וגומר כלומר כי אז קים לי בגואי דאפלח קמיה תדיר ולא אפחד משום עון: א"נ בגין דאפלח כלומר למה אני אומר שכשאשוב בשלום יהיה לי לאלהים ויהפך לדין כדי שאפלח קמיה תדיר ויהיה לי יראת ה' ר"ל רצוני שיוכיחני וייסרני בדיניו אפילו על חטא קטן שאינו נחשב לאחרים לעון כדי שע"י זה אפלח קמיה תדיר ולא אפסיק מעבודתו לעולם: נמצא דעת ת"ק דבהליכה בדרך היה רוצה דין ורחמים כי כן משמע אחר שבשובו לבית אביו היה רוצה שישובו הרחמים דין ממילא משמע שבדרך היה רוצה רחמים ודין. ור' אחא סבר שבדרך לא היה רוצה דין כלל ובשובו שיהיה כלול הדין ברחמים. ור' יוסי סבר שבדרך היה רוצה דין אבל לא לעצמו כי אם לאחרים הבאים להזיקו ובשובו יהא כלול דין ברחמים ובזה מודה לר' אחא בלבד.

והאבן הזאת אשר שמתי וגומר דהא כדין יהא כולא קשורא וגומר וה"פ והאבן הזאת אשר שמתי מצבה שהי' מלכות אז בשובי בשלום יהיה בית אלהים כלומר שיאירו בה כל הספירות העליונות ויתקשרו עמה שאז בשובי אל בית אבי אהיה נשוי אשה ובנים ואגרום לנהר העליון שיתיחד עמה ויתקשרו בה כל המדות וז"ש דהא כדין יהא כלא קשורא חדא שיהיו כלם מתקשרים קשר אחד במלכות. ומלבד זה האי אבן אתברכא מימינא ומשמאלא בגין דאתן מעשרא מכלא כך היא הגירסא הנכונה והכונה שהיא מתברכת מימינא ושמאלא וגומר בגין דאתן מעשרא מכלא כי ע"י מעשר ראשון ללוי מתקשרת בגבורה וע"י מעשר מן המעשר לכהן מתקשרת המלכות עם החסד והיינו או' עשר אעשרנו לך תרין מעשרות ראשון ושני ואתברכא מעילא מת"ת א"נ ג' ראשונות ומתתא מצד מעשה התחתונים בסוד תנו עוז לאלהי"ם א"נ מעילא ומתתא נ"ה. א"נ שע"י חלק מעשרה שיתן יגרום למדות עליונות שהם עשר שכל אחד ואחד יתקשר עם המלכות ויתנו לה מעשר מכל באופן שהיא מתקשרת ע"י המעשר עם כל המדות העליונות ושיעור והאבן הזאת וגומר יהיה בית אלהים בית האצילות שלו כנזכר ותהיה מבורכת מכלם וזה ע"י שכל מה שתתן לי עשר אעשרנו לך כנזכר.

א"ר אבא והא כתיב ויקח מאבני המקום וגומר שהם סוד י"ב בקר שתחת הים הנזכר לעיל א"כ איך אמרת שהיא מלכות. ואי תימא דאבנא דא עילאה וכו' אין הכי נמי שלקח י"ב אבל האבן הזאת שם אותה עליהם מצבה לרמוז אל המלכות היושבת עליהם זה א"א שהיל"ל אשר שמתי עליונה מאי מצבה. ותירץ ואמר בגין דאמר ונ"א כיון דאמר אין זה כי אם בית אלה"ים הכא ארים לה קמא וכו' כלומר לכך נקט לשון שמתי מצבה כי באומרו אין זה דהיינו יסוד שאינו ראוי להיותו בלחודוי אלא בבית אלהים בזה הוא ממש הציבה והקימה בדבריו אלה וז"ש בגין דתלא כל שבחא דזה בה שפירושו הוא דאין זה לקיימ' כי אם בבית אלהים. בגין דתלא ה"ג ומלת לתתא לא גרסינן ליה. וע"ד אשר שמתי מצבה כתיב כלומר ולא אשר שמתי עליונה דאה"נ שהיא עליונה שפסוק מלא הוא והים עליהם מלמעלה אלא לרמוז לנז': יהיה בית אלהים לעלמין מדנקט לשון יהיה ולא לישנא אחרינא משמע כי הוא יהיה הויה עולמית כי כמה פעמים נחרב הבית וחזר ונבנה ולעולם לא זז ממקומו כי לעולם בנאוהו על מקומו: בית ה' מבעי ליה כי מלת בית הוא במלכות ואלהים הוא במלכות ויותר נכון לומר בית ה' ת"ת כי שם ביתו: אלא אתר דבי דינא איהו כלומר לכך נקרא בית אלהים לפי שהוא מקו' הב"ד העליון והוא מתרין סטרין עילאין שתי בתי דינין הנקרא אלהים חד מסטרא דיובלא דהיינו בינה דאיהו אלהים חיים וחד מסטרא דיצחק דהיינו גבורה וזה נקרא בית אלהים כלומר בית של הב"ד או ב"ד הבינה או ב"ד דגבורה. ואתא ר' אלעזר ופליג עם ת"ק ואמר כי אם נקרא בית אלהים אינו כי אם מסטרא דיצחק כי מסטרא דיובלא אינו צודק כי לא נקרא אלהים כי אינה כי אם הויה בנקודת אלהים לבד אבל כולה רחמים גמורים ולהיות ששרשי הדינין מתערין מינה לכך נקודתה בלבד היא בנקודת אלהים. וכל חידו מינה נפקין והוא חדותא דכלא ובמקום מקור השמחות והרחמים הגמורים לא שייך לקוראו אלהים שהיא מדת הדין א"כ לעולם לא נקרא בית אלהים מצד הבינה אלא מצד הגבורה ולשם ג"כ הוא נקרא המלכות בית אלהים לתרין סטרין לטב ולביש לטב שתקרא מדת המלכות בית אלהים לטב כלומר בית הנשפעת מהגבורה בסוד השמאל הדבוקה בבינה ומזאת הבחינה השמאל מעורר סוד האהבה והיינו אומר בסטרא (מוהר"ר צמח הרב זלה"ה גורס דשמאלא ושפיר.) דיובלא אתער ביה רחימותא כלומר באותו הצד של הגבורה הדבוקה ביובלא אתער ביה בהאי בית רחימותא כד"א שמאלו תחת לראשי ויונקת ג"כ מבחינת עצמה שבגבורה א"כ שפיר איקרי מדת המלכות בית אלהים כי הכל נשפע מהגבורה הנקרא אלהים ר"ש אמר בית אלהים היינו דכתיב קרית מלך רב. אית מלך במלכות וכן בת"ת הנקרא מלך סתם אבל עלמא עילאה שהיא הבינה היא מלך רב בכינוי להיותה מתייחדת בחכמה הנקרא רב כי כל לשון רב הוא בחכמה ששם הוא רבות קודשא. ודא הוא קרי' מלך רב כלומר ודא דהיינו המלכות נקרא קרית מאותו הנקרא מלך רב. נמצא שר"ש סבר כי נקרא בית אלהים מצד הבינה לבדה והכונה כי כל הטובות והשפעות הבינה כלם היא משפעת אותם למלכו' כנזכר בפ' בלק דף קפ"ז וקראה בית אלהים בבחינת נקודת אלהים שבבינה ואפשר דמלת אלהים מלשון גדולה כמו נתתיך אלהים לפרעה וזהו בית אלהים דהיינו קרי' מלך רב שהבית הזה מלכות קרי' במושב מלך רב הבינה: מקסטיטורא דמר משמע מתוך הלשון שהוא מזיו הדרו של מר חקלא נהיר. דירושלם קריב איהו לאתחרבא וכו' וא"ת ר' חייא היה אחר החרבן שנים הרבה וי"ל תרי ירושלים הוו והיינו עיר אחרת ששמה ירושלים שהיתה בישובה א"נ אפי' אחר החרבן חזרה ונתיישב' במתי מעט ומפני שבטלו את התורה כדמסיק עתידה לאתחרבא לגמרי. בגין דירושלי' דינא איהו דהיינו ירושלי' העליון מלכות דינא איהו כלו' היא מדת הדין וכשאין עוסקים בתורה אילנ' דחיי אסתלק לעילא ואז ירושלים של מטה היה מתלהטא בדין ואתחרב'. ועל דינא קיימ' כלומר כשעושי' דין ומשפט בירושלים של מטה ירושלים של מעלה מתקיימ' למעלה ויש לה קיו' ושפ' רב ולכן עתה שאין עושין בה דין נחרב' כדין וכשור': תקיפי עלמא היינו הצדיקים שהם עומדים חזקי' לעולם דילמ' יורכון שני דירושלים שמא יאריכון ימי יישוב' ולא תתחרב. דהא כל זמנא דאוריית' אשתכח בה היא קיימא כי אין העולם מתקיי' אלא בהבל התורה. אילנ' דחיי ת"ת לא אעדי לעולם ממלכו': אסתלק מעלמא מהמלכות הנקרא עולם וי"ס דגרסי אסתלק מינה. הקול קול יעקב כלומר כשיש קול למטה אז מתעורר קול העליון יעקב דהיינו ת"ת לא פסיק מלהתייח' עמה. א"נ דהאי קול קול קריא' התורה לא פסיק מפומייהו. דבור היינו מ' שלטה על הקליפו' ומכניעת'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: