אור החמה על ספר הזהר א:ש

כיון דחמאת וגו' שלא היה מועילה תפלתה במדה זאת אמרה א"כ שאין תפלתי מועילה למדה זו למה זה אנכי למה אעמוד במדת אנכי שהיא המלכות כיון שענין זה תלוי במדה עליונה לכך ותלך לדרוש את ה' שהוא הת"ת. ונפקת מדרגא מלכות מדת אנכי לדרגא ת"ת יהו"ד ודאי והיינו דמייתי ראיה שאנכי במלכות וה' בת"ת ועוד שכמו שחזרה רבקה בדעתה כן חזר יעקב באומ' שהי' ראוי שיאחוז למעלה יותר ע"י נשואיו כדמסיק בגין דהוה בלחודוי.

מלה דא לתרין סטרין מה נורא המקום מה נורא הזה. כלו' מה נורא מ' שלא עשינו לה הראוי ומה נורא הזה שלא עשינו כהוגן והטעם למלכות כדקאמר בקדמיתא שמשלמותה הייחוד והטעם ליסוד שגם לו שלמות בייחוד וההפך וז"ש דלא בעייא וגו' והאדם בהיותו בלי זווג פוגם שתי מדות אלו ועם היות שהיה ראוי שיאמר מה נורא המקום ומה נורא הזה להורות על תרין סטרין חד הוא ולהורות על ייחודם אמר מה נורא המקום הזה כאלו מקום וזה הכל היה אחד. ועל ייחודם יחד כאחד אמר אין זה כלומר אינה מדה בפני עצמה כדמסיק. ופי' ג' בחינות הא' אין זה להיות בטל והענין כי מלת זה יצדק על הבטל שאינו פועל כי הפועל לא יקרא לעולם זה אלא משתנה לפי הפעולה הנפעלת ממנו ועוד שישתתף הפועל בפעולתו ולא יקרא זה אלא אלו וכיוצא וז"ש אין זה אין ראוי שיקרא זה המורה על היותו בטל. הב' אין זה אין ראוי שיהיה זה בלא זאת דהיינו למהוי בלחודוי. הג' אין זה מציאות וקיום לזה אלא בזאת. ומפני היות נמשך ג' פעולות ממנו למלכות כנגד שלשתן אמר לאשתמשא ביה והיינו דקאמר אין זה למהוי בטיל דהיינו שיהיה פועל השמוש מן הת"ת למלכות וענין זה יגרום בזווג איש עם אשתו אף אם יהי' עוברה או מניקה עם היות שאין פרי נמשך מאותו זווג הזווג בעצמו מצוה וזהו טעם מצות עונה וז"ש למהוי בטיל כי הכובש מעיינו אף אם לא יהיה ראוי להוליד מפני הסבה הנזכרת גורם פירוד כדפי'. וכנגד הב' דאמר לאשתכחא בלחודוי אמר ולמעבד ביה פירין דהיינו בסוד ייחודו עם המ' יבואו לו הנשמות מהבינה ויתלוה אליו להוי רב אם מהמלכות אם מהנשמות הנעשית ע"י אם מהבינה ות"ת בענין שאינו בלחודוי. וכנגד הג' דאמר קיומא דיליה וגו' אמר ולארקא ביה ברכאן כי בסבת ברכו המלכות הוא מתברך והברכות אינם מצד הבינה לבדה כענין הפירות ולא בשמוש שהוא מצד הת"ת אלא מכל שייפין דגופא דהיינו מכל הספירות שכולם משפיעות ע"י היסוד.

והיה ה' לי לאלדי"ם אנא אהא משיך וגו' היינו אומרו והיה ה' לי לאלדי"ם פי' והי' ה' בינה נקראת והי' דהיינו נחלא יהו"ד חכמה דהיינו מבועא דנחלא וכן פי' הרשב"י בתיקונים בפסוק והיה ה' למלך על כל הארץ.

לי למדתי ת"ת ומשם לאלדי"ם שהיא המלכות וז"ש אנא אהא משיך שהוא הת"ת לאתר דא וגו' מלכות ואין הכוונ' שאם לא יעשה לו הב"ה טוב' שלא יעבדהו ח"ו אלא הכוונ' כי בחלום נרמז לו שהוא מרכבה לת"ת ואם הדבר כן יוכל להשריעה ממבועא דנחלא ואם לאו לא יוכל. וז"ש ת"ח ישראל וגו' כלו' מדרך הת"ת הוא כך לקבל מחכמה ובינה ואח"כ להמשיך ממנו למלכות לכך אמר יעקב כמה דאלדי"ם יהא נטיר לי שלא אשתקע בחוצה בטיט היון ולא אשתכר ביין נסך כמו שעשה נח ואדם אלא יהא נטיר לי כמו שעשה לאברהם וגו' כנז' פ' לך לך.

ועביד לי כל אינון טבאן דהיינו מה שרמז לי שאני מרכבה לת"ת וגו' א"כ אוף אנא אהא משיך וגו' שיהי' בידי ספוק לעשות.

קשרא דכלא ביה. והיה יהו"ה הם י"ה לי הוא וא"ו לאלדי"ם ה"א והכל במלכות כלל י' ספירות בשם בן ד'. שלום בת"ת. בית אבי מלכו' גבו' תתאה דאתי מגבור' עילאה פחד יצחק.

באתר דא אסלק מדרג' וגו' הענין בהיותי בחוצה איני אוחז כי אם במלכות. אם יהי' אלדי"ם עמדי וגו' אמנם בשבתי בשלום אל בית אבי לא"י כפשטו אז אסתלק מהמלכות לת"ת וז"ש והי' ה' שהוא ת"ת לי במקום אלי"ם שהיה בחוצה לארץ. או ירצה בהיותי בחוצה לארץ איני יכול לאחוז אלא במלכות והיינו אם יהיה אלי"ם עמדי וגו' אמנם בשבתי בא"י והיה ה' ומשם אני יכול לאחוז בבינה ואסלק מדרגא ת"ת לדרגא בינה והיינו לאלדי"ם ותמן אפלח פולחניה להמשיכה מהבינ'.

ר' חייא פתח וגו' דלאו סופיה רישי' וגו' בתרתי הא' מני יחיד פשענו רבים. והב' גברו תכפרם וכי מפני שגברו יכפרם לכך פי' דברי עונות הרשעים האחרים גברו על עונותי וכיון שיש אחרים גדולים ממני ראוי שתכפרני בכללם ועל עצמו בעא ראשו' באמרו גברו מני ואיני תכלית הרשע כדי שירחק כפרתי ולבתר בעא על כולא באומרו פשעינו לי ולהם. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' בגין דהו' בלחודוי כלומר היותו לבדו בלי אשה ולזה לא שרתה השכינה עליו. ויירא ויאמר וגומר על ההוא מקום דקאמר בקדמיתא היינו מה שאמר לעיל ויפגע במקום שפגע בשכינה שהיא מקום הת"ת כנזכר לעיל ולפי דרך זה יאמר אין זה כי אם בית אלהים כלומר בית דאיהו אלהים דהיינו השכינה ע"ד שאמר ויסע מלאך האלהים מלאך דאיהו אלהי"ם וזה שער השמים שהיא הכניסה ליכנס לת"ת הנק' שמים. וחד על את קיימא קדישא כלומר מאחר שאין השכינה שורה על מי שאינו נשוי כנזכר א"כ מה נורא המקום הזה דהיינו הברית דלא בעיא לאתבטלא אלא לפרות ולרבו' ובזה גורם לנהר העליון דלא יהא חרב ויבש כדמסיק ואע"ג דאינהו תרי סטרי חד הוא כלומר הגם שאנו מפרשום המקום הזה על המלכות וג"כ פי' על היסוד כנזכר אינם ח"ו מקומות מחולקים כי למעלה אין בו חילוק ח"ו אלא חד הוא. קיימא דיליה לאו איהו אלא בית אלהים כלומר כשהוא בקיומו בסוד והקימותי את בריתי לאו איהו אלא בי"ת אלהי"ם כלומר כי ההקמ' זו אינה ראויה להיות כי אם בית אלהי"ם מזומנת לו: למעבד בי' פירין היינו הנשמות שכן נקרא פרי מעשיו של הקב"ה פרי צדיק. ולארקא בי' ברכאן מכל שייפי גופא היינו השפעת המזונות ופרנסת העולמות כלם. דהאי הוא תרעא דכל גופא כי זה היסוד הוא שער הגוף דהיינו הת"ת הנקרא גופא דמלכא כי כל השפעת הת"ת הוא משפיע בזה היסוד הנק' זה וז"ש וזה דהיינו היסוד הוא שער השמים תרעא איהו לארקא ברכאן לתתא במלכות. וע"ד ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה דהיינו היסוד נורא הוא מאד מאחר שאין אדם שלם כ"א בפעולתו ותימא הוא איך בני נשא לא משגחן ביקרא דבי'. למהוי בי' שלים לעילא ותתא דהיינו מה שאמר לעיל מכאן אוליפנא מאן דלא אשתלים לתתא כלו' להיותו נשוי לא אשתלים לעילא להיותו אחוז במדות עליונות וז"ש למהוי בי' דברית שלים וגומר. דלא בטיל מעלמא וגומר כי אף שנתבטלו החכמות החיצוניות כמו שנאמר בזוהר אצל וימצאו בקעה שכלם היו הולכים אחריהם. החכמה העליונה דהיינו חכמת הקבלה ודרישת התורה ע"ד המדות לא נתבטלה: ואמר מליך לא יהון לבטלה כי דבריו שאמר אין זה יסוד ראוי להיות לבטלה אלא בבית אלהים שיהי' האדם נשוי כנזכר לעיל א"כ לא תהיה דורש ולא מקיים כי תכף ומיד שדכוהו כדי להזדווג בבת זוגו. הא דאמר ר"ש כלומר היינו מה שהיה אומר ר"ש וגו'.

וידר יעקב וגומר: ממבועא דכלא דהיינו מג' ראשונות. לאתר דא דאיקרי אלהי"ם מלכות. ושיעור הכתוב והיה מה שה' דהיינו בינה יהיה נותן לי אני אתננו לאלהי"ם והכריח הדבר ואמר ת"ח ישראל וגומר כלא נטיל הוא בקדמיתא וגומר נוטל כל הברכות היוצאות מהמקור הזה דהיינו הבינה או החכמה ולבתר דימטי לי' כלומר אח"כ שנמשך השפע אל הת"ת במקומו מיניה נגיד ואמשיך אל המלכות וי"ס דגרסי להאי אתר דהיינו מלכות. משמע דכתיב והיה ה' לי בקדמיתא ולבתר כלא לאלהי"ם כן היא הגירסא הנכונה וכונתו להכריע מ"ש מהפסוק בעצמו ואמר והיה ה' לי בקדמיתא שאני נוטל ראשונה קודם שתטול המלכות ואח"כ ממני נוטל המלכות: כמה דאלהים יהא נטיר ועביד לי כל אלין טבאן כמו שהבטיחו שאמר והנה אנכי דהיינו השכינה עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה וגומר אני אפרע לה את גמולה הטוב כי גם אני אהא משיך לה מאתר דילי אותם הברכות בעצמן כלומר שתהיה היא מושפעת מהת"ת אותם הברכות ממש שהבטיחני אני אהיה מושך אותם ממדתי כדי שהיא תוכל לקיימם. ואתחבר קשרא דכלא ביה כלו' אני אחבר קשר הכל דהיינו היסוד שהוא קשר כל העולמות כתרגומו דאחיד בשמיא וארעא אקשרנו ואחברנו ביה דהיינו לאלהים האמור ופירש ואמר אימתי אחבר ואעשה הקשר הזה כשאשוב בשלום דהיינו יסוד כדמסיק: כד אהא בדרגא דילי כלומר כשאני אתקשר במדתי מדת הת"ת דהיינו כשאהי' נשוי אשה ובנים ואהא יתיב בדרגא דשלום דהיינו היסוד כי גוף וברית חשבינן חד ויסוד הוא סיומא דגופא ותרוייהו כחדא אזלי ברזא דאות ו"ו. וזה הוא כדי לתקנא בית אבי דהיינו מלכות ואיהי בית לחכמה שהיא אב לת"ת וכמ"ש בזוהר ה' בחכמה יסד ארץ והענין כי כשהאדם נשוי אשה ופרה ורבה גורם לנהר העליון שינגיד ויפוק ובז' המלכות היא מתתקנת וז"ש ואהא יתיב בדרגא דשלום כדי לתקנא בית אבי: דתמן הוא ארעא קדישא כי בארץ ישראל יוכל להשתלם האדם יותר מחוצה לארץ כי כל המצות שייכות בה מש"כ בחוצה לארץ. באתר דא אסלק מדרגא דא לדרגא אחרא ירצה כי בעוד שאני בדרך אתקשר במלכות הנקרא אלהי"ם וזהו אם יהיה אלהים עמדי וגומר אמנם כשנשוב בשלום אל בית אבי אעלה במעלה עליונה וז"ש והיה ה' לי לאלהים כלומר אז יהיה ה' שהוא ת"ת אקחנו למדרגתי במקום ותמורת אלהים שהיא המ' שהייתי דבוק בה עד עתה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: