אור החמה על ספר הזהר א:רצט

מה רשו אית ליה בהאי שהרי כמה דברים אינם תלויים במלכות אלא במדות העליונות והיאך אמר שאל מה אתן לך.

אתכליל דרגא בדרגא וגו' מדרג' נבואה במדרגת חלום והכל בחלום וברשות מדרגת נבוא' שהוא עולם הזכר אמרה שאל מה אתן לך. והשתא קשה למה נעשה תערובת זה נבואה בחלום אם ראוי לנבואה יהיה נבוא' ואם אינו ראוי אלא לחלום יהיה חלום ותירץ בגין דעד כען כלו' הי' משתלם והולך ועדיין לא נשלם עלה ממדרגת חלום ולא נשלם בעצם לנבואה.

סטרא דחלמא יתיר וגו' כי החלום אשר לשאר בני העולם היא ממלכות ע"י גבריאל כמבואר לעיל ואילו לשלמה היה ביתרון גדול מפני היות הת"ת במלכות כדמוכח מאומרו שאל מה אתן לך שאין זה אלא ביד הזכר. וא"ת והרי בהיות נכלל ת"ת במלכות היא מדרגת נבואה ממש שהרי הנבוא' היא דכור' במראה כדפי' לעיל לזה אמר בגין דאתכלל וגו' והא כיצד מראה במראה חשוך כי בהיות כללות זה במדרג' הנבואה הוא היותר מדרגת הנבואה מן הזכר מתגלה ע"י מראה תתא' למטה אמנם בחלום זה אתכליל דרגא בדרגא דהיינו היות נכלל הת"ת במלכות ולא שיאיר שם ויתגלה אלא מראה במראה חשוך והנראה לשלמה הי' המראה החשוך ולא המראה הנכלל שם דהיינו המלכות מדרגת החלום והשתא קשה אפי' אם הי' חלום מהמלכות לבדו היה ראוי שיהיה במראה מאיר משום דכתיב ותרב חכמת שלמה שעמדה ירח במלואה לזה תירץ בגין דחטא וקיימ' סיהרא וגו' והקדים החשך אליו בנבואתו.

ודא הוא תנאי וגו' מפני שהמלכות תלוי באות ברית יסוד. ונתן הטעם באו' מאי עדי עד דהיינו כימי השמים על הארץ ת"ת על המ' ע"י היסוד והיינו עדי ע"ד שהוא היסוד ובהסתלק ימי הת"ת מהיסוד ואין אותם ימי השמים על הארץ מיד המלכות פגומה וז"ש ובגין דשלמה לא נטר האי ברית כדקא יאות שרא סיהרא לאתפגמא והיינו עולים ויורדים כדפי' לעיל. וכן יעקב מטעם אחר כדפי' לעיל.

חמא דכל דרגין נ"א תלה דכל דרגין פי' יהו"ד שהוא הת"ת נצב במדות ימין ושמאל כדלקמן. עליו ירצה על ההוא סולם והטעם לאתקשרא כולא בחד קשורא פי' שלא כדרך העולם הנהוג אליה שפעמים היחוד אל הימין ופעם אל השמאל ופעם באמצע כדפי' בתיקו' בפסח שבועות וסוכות ועתה היה הת"ת קשור עם כל המדות עליו להתייחד כולם שם יחד וז"ש כולא בחד קשורא. והוקש' לו מה נשתנה עתה הייחוד משאר פעמים ואמר הטעם בגין דאתייהב ההוא סולם בין תרין סטרין כדמסיק והכין עצמו לכך אל האמצע בייחוד שתי הקצוות.

אביך הרי יעקב אמור ועוד רמזו באו' ואלד"י יצחק בוא"ו מוסיף על יעקב הנזכר וז"ש ולא כתיב אלהי יצחק בלא וא"ו.

ויקרא לו אל אלהי ישראל פי' קראה השכינ' הנקראת אל ליעקב אלהי ישראל מרכבה לת"ת ולעולם הת"ת עמו עד שנקרא על שמו.

שאני יעקב. הוקש' לו והרי יעקב אמרת ביה אברהם אביך והנה ה' נצב עליו וגו' והי' בלתי שלם שלא נשא והוליד ולא נשלם למעלה לזה תירץ שאני יעקב משאר בני העולם דאשתלים כ"כ בכח דהיינו היותו שלמות כל האבות וע"כ הי' בכח ולא בפועל וז"ש אבל לא באתגליא אלא שצפה הב"ה מה שעתיד להיות אבל לא בפועל באתגליא ועל שם העתיד נאמר עליו מה שנאמר. והנה אנכי עמך והיינו בפועל. ותירץ שיש חילוק בין שמירה למרכבה כי שמירה הוא היות שמירת הב"ה והשגחתו עמו למטה ומרכב' הוא היותו עולה בסוד נשמתו למעלה ואין מכניסים שם אלא שלם כדפי'.

ופני ה' מלכות שהיא פנים לת"ת ודאי והיא מדת אנכי:

לא חליתי כמו לא ידעתי שהוא לשון ידיעה לשון רחמים בסוד הדעת בעל הרחמים כלו' לא יחדתי אותה לא עשיתי הדברים הראויים להעשות ליחד אותה עם בעלה בשאול תפלה ממש או קרבן. וביעקב נישואין לגרום הייחוד וכדמסיק.

למהוי שלם והייתי משיג עניינים אלו באמתתם והייתי בפועל מרכבה לת"ת ויהיה בעצם ה' שהוא הת"ת במקום הזה שהיא מלכות. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' אלא הכא אתכליל וכו' דרגא עילא' דהיינו אלהים מלכות בדרג' תתא' גבריאל דהיינו חלו' וז"ש וירא אלהים מלכות אל שלמה בחלו' דהיינו גבריאל והטע' שהוצרכ' המ' להתלבש בגבריאל בגין דעד כען שלמה לא הוה שלים כיון דאשתלים וכו' כדין הוה חמי שלמה וכו' כיון שנשתלם במעש' המצות ועל' במחשבתו לבנות את בית ה' הוה לי' כאלו בנאו כי מחשב' טובה הקב"ה מצרפה למעש' אז כתיב וה' נתן חכמה לשלמ' כלומר נתן לו מדת המלכות הנקרא חכמה תתא' נתנה לו ונאחז ונקשר בה ולכן נקרא על שמו חכמת שלמ' כדכתיב ותרב חכמת שלמ'. סיהרא באשלמות' כלומר נתרבת' ונתגדל' החכמה הזאת שהיא מדתו של שלמה בתוספת האר' שנשפע עליה מלמעל' ובי מקדשא יתבני דמחשב' טובה הקב"ה מנרפ' למעש' כנזכר אלא סטרא דחלמא הוה לי' פעמים ופי' הנרא' אליו פעמים הוא הנרא' אליו בחלו' פעמים כי כן כתי' בחלו' וירא אלהים אל שלמה בחלו' קודם היה בחלום ואח"כ שנשלם היה במרא' וכשנט' אחר נשים נכריות חזר אל החלו' וזהו פעמים. סטרא דחלמא יתיר על כל בני נשא כי חלו' שאר בני נשא הוא ע"י גבריאל בעל החלום בלבד אבל לשלמ' היה החלו' לבוש לשכינה לבד והי' מדבר עמו וז"ש בגין דאתכליל דרגא בדרג' ומרא' מלכו' במרא' גבריאל דהיינו החלו'. ותו השהא בסוף יומוי חשיך יתיר בא להכריח אומר סטרא דחלמ' יתיר על כל שאר בני נשא לפי שנרא' לו אלהים בחלום פעמים חד קודם דאשתלים ואז לא היה שם שום עון אלא בלתי שלימו' מ"ע בלבד וחד אחר שלקח נשים נכריות כי אז עבר על ל"ת א"כ עתה שפגם הי' ראוי לחלום לבד בלתי שכינה ועכ"ז נראה לו אלהים דהיינו השכינה בחלום יתיר על בני נשא וזהו הנראה אליו ע"י החלום פעמים. מאי עדי עד היינו דכתיב כימי השמים על הארץ ירצה שיהיו חיים וקיימים ויאריכו ימים כמו שמאריכים השמים ימיהם לעמוד על הארץ שהם לעולם ועד. וכפי הסוד יאמר כימי השמים הוא ת"ת על הארץ היינו מלכות דהיינו ייחוד ת"ת ומלכות והפי' הוא למען ירבו ימיכם רבוי הימים בכמות ובאיכות כימים שיש בהם זווג דהיינו כימי השמים ת"ת שמתייחד על הארץ מ' וזהו פי' עדי עד כלו' עד שיש זווג דהיינו העד ת"ת כנזכר ריש פ' וארא ופ' ויחי רמ"ז המתייחד בבת זוגו שהוא לעולם כי לעולם יש ייחוד בכל יום כמו כן בניהם ישבו לכסא לך לעולם:

והנה ה' נצב עליו וגומר חמא דכל דרגין קיימין היינו פי' מלת יהו"ד כלומר כל המדות הרמוזי' בשם ה' ראה אותם נצבים ועומדים נד א' על זה הסולם. כלהו כחד ולהכי כתיב נצב ולא נצבים. והטעם לאתקשר' בחד קשר' ועוד טעם אחר לפי שלעולם הסולם הזה היא נתונ' בין צפין לדרום דאינון תרין סטרין ולכך נתרא' לו הסולם הזה והשם נצב עליו כי בכלל שם יהוד הם תרין סטרין ועוד הכריח מאומרו אני ה' דהיינו מלכות המחובר' עם ה' ת"ת היא יושב' בין אלהי אברהם אביך דהיינו חסד ואלהי יצחק גבורה הרי לך תרין סטרין וז"ש הה"ד אני ה' וגומר: א"נ הכריח הענין ממלת הארץ דהיינו מלכות ארץ החיים ואמר אני ה' אלהי אברהם חסד מקושר בחכמה ואלהי יצחק גבורה מקושרת בבינה הארץ אשר אתה וכו' דהיינו המלכות הנתונה בין שניהם: וי"ס דגרסי כתיב אני ה' וגומר ולא גרסי הה"ד ונמשכת מלת כתיב אחר ובגין. כנסת ישראל לאתקשרא בינייהו הה"ד אני ה' וגומר והיינו סמך אברהם ליעקב וקראו אביו כדמסיק מנלן וכו'. הארץ אשר אתה דהיינו יעקב בעל' דמטרוניתא השוכב עלי' הרי מלכות הא כלא רתיכא חדא קדישא. הכא חמא דיהוי שלימו דאבהן לפי שבאברהם ויצחק לא נאמר שכיבה כי אם לו לבדו כלומר אתה הוא השוכב על הארץ כי אברהם ויצחק הם המתקנים ומכינים הייחוד בסוד שמאלו תחת לראשי אבל אתה הוא השוכב ולזה ודאי הוא שלימו דאבהן כלומר שלם שבהם אי נמי הוא משלימם בהיותו מכריע בנתיים וז"ש ת"ח וכו'. לא אתמר באתגלייא יתיר כי אם ברמז כמו שפי' דכיון דאתקשר בי' באברהם אשתכח דאיהו באמצעיתא וכ"ז הוא בהעלם אבל להיותו נק' אלהי יעקב כמש"א אלהי אברהם ואלהי יצחק לא זכה עדיין לבתר דאתנסיב וכו' ויקרא לו אל אלהי ישראל כלומר אלהי ישראל קרא ליעקב אל הרי שזכ' שנקרא אלהי ישראל. וז"ש לעיל חמא דיהוי שלימו דאבהן דהוי לעתיד אבל עד עתה לא הי' אלא ברמז בלבד וכו'.

ויקץ יעקב משנתו וגומר וכי תווהא הוא דלא ידע כלומר וכי כל הדברים הנעלמים משיג האדם א"נ כי עדיין הי' בחור ולא הי' כ"כ ממולא בימים לומר וכי הדבר זה לא ידעתי. כד"א ופני ה' לא חליתי דהיינו השכינה הקודמת לת"ת מלמטה למעלה שהי' שער הכניס' לא חליתי להכנע אליה ולחלות פני' לבלתי תתנהג עמי בדיני' וז"ש כאן אכן יש ה' במקום הזה דהיינו גלו' כל דרגין עילאין כנזכר לעיל ואנכי שהיי השכינה שהי' קודמת אל שם ההוי' לא ידעתי: ולמיעל תחות גדפי דשכינתא למהוי שלם פירש מלת לא ידעתי מלשון הבנה והסכלה כלומר לא התבוננתי והסתכלתי למיעל תחות גדפוי וכו' דהיינו שלימו' היותר ראוי כדמסיק אי נמי לא ידעתי מלשון וידע אדם שלא נזדווגתי כדי לגרום ייחוד למעלה לאנכי וכו': ת"ח כתיב וכו' בא להכריח איך מלת אנכי שהיא רומזת במלכות עכ"ל הרא"ג ז"ל: