אור החמה על ספר הזהר א:רצה

זוהר. תלת אבנין לסטר צפון ותלת לסטר מערב וגו' פי' לסטר צפון גבריאל וב' שרים תחת ידו יונק מן הגבור' ומחנהו לסטר צפון ר"ל לכל מה שיצדד בעולם לצפון ולכל מה שיהי' טבעו מן הצפון והגבור'. וכן לסטר מערב רפאל ושני שרים תחת ידו וכולם שרים לכל אשר יהי' הנהגת המלכות ולכל אשר יצדד בעולם למערב. וכן ג' לדרום מיכאל פני אריה וב' שרים לחסד ולכל פעולתם בתחתונים. וכן ג' למזרח אוריאל ושני שרים עמו והם שרים אל פעולת הת"ת ולכל אשר יצדד בעולם למזרח והם ד' מחנות שכינה והם ד' חיות ושכינה מתתקנת עליהם בסוד ההתעוררות העולה ממט' למעל' כדפי' בפ' בלק. ואו' וכולהו דרגין עם העשר ספירות שכולם משפיעות ואלו מושפעות באמצעות כסא הכבוד שביניהם ורקיע אשר על ראשיהם למטה מכסא הכבוד והוא סוד עולם מטטרון.

דא יעקב * לפנינו כ' שמשא. ת"ת מדתו דהא ליה אתחזי שהוא תקנה אל הייחוד וגרם הייחוד ולכך נעשה מרכבה אל הת"ת וכל ענייניו פרטים לקישוטי ענין זה:

דא תוקפא דשמשא מסטרא דדרום. דהיינו חומו הוא מצד דין הגבורה וזהו מסטרא דדרום צד הדרום שהוא הדין לא הדרום עצמו והעולם אין קיומו על הדין לבדו שהיא בחינה זו והיה העולם נשרף. אלא על רוח שהיא בחינת הת"ת הכולל כל הקצוו' שהוא מתנהג בדין וחסד ורחמים פעילת החסד והגבו' והת"ת והיינו שהם חם מצד האש ולח מצד המים ומתקרר חומו מצד לחותו. וכן כולל דין ורחמים וחסד המזוגים מנצח והוד יסוד וז"ש איהו קיומא שלימו דכל סטרין ומפני שלא שלל למעלה אלא בחינת הת"ת ממדה א' האמנם אם נאמר שיכלול שלש שמא יעלה בדעתי שיהי' אפשר להתקיים לזה אמר ואלמלא דאיהו קיים בשלימות פי' כולל כל הששה לא יכיל עלמא לאתקיימא ולכך צריכים שש קצוות כלולים בת"ת להיות הנהגת העולם על כל שלימותו.

אלמלא יעקב לא אתקיים עלמא. בא לרבות שלא זו בלבד אלא ע"י יחוד ת"ת ומלכות נוסף על זה הוא קיום העולם על כל שלמותו דהיינו יעקב שהוא שלמות הייחוד ת"ת ומלכות.

יחודא דלעילא עם היות שבפסוק זה ייחוד וקשר כל האצילות במאצילם עכ"ז ששה תיבות הם ששה קצוות ואפשר ע"ד זה שמע ישראל קו האמצעי ה' ה' קו ימין אלדינ"ו אחד קו שמאל מיוחד בשש קצוות שבת"ת עולם הזכר וז"ש דא הוא שלימו עילאה לאתייחדא ביחודא חד כל שש קצוות ומפני שבייחוד זה לא היה המלכות לכך סבא אבוהון שהוא יעקב מרכבה לת"ת נטיל ביתי' שהיא המלכות בשש קצוותיה דהיינו בשכמל"ו והוא ג"כ ששה תיבות והיינו דיהביה בחבור' חדא עם אבהן כדי שתתקשט מהם.

לאתחברא דכר וגו' ת"ת ומלכות.

אלא משה כמאן דפקיד לביתיה הענין כי מרע"ה היה מרכבה לת"ת בסוד הדעת ובידו היא המלכות לכל אשר יחפוץ יטנה כבעל ממש לכך אמ' קומה ה' ויפוצו שאף אם תתלבש בדין בידו להפוך ולשפוך חמתה אל הגוים והיינו כמאן דפקיד לביתיה אמנם דוד ח"ו אם היה אומר קומה ה' ויפוצו והי' הדין מתהפך מה בידו לעשות שאין לו כח כמרע"ה אלא אדרבה כל פעולותיו היו לבטל הדין. בגין דלא לאפרשא לון. הוקשה לו כיון דאמר קומה ה' למנוחתך ודאי דהיינו שיבא אל המקדש שהיא המלכות א"כ מאי אתה וארון וגו' ותירץ בגין דלא לאפרשא לון שאם הי' או' קומה ה' למנוחתיך לחוד כ"כ הוא מתפחד מן הדין שמא יראה פירוד ונמצא מה שאמר דוד אהדר השם לת"ת. מהרמ"ק ז"ל:

סתרי תורה

דורדיא דחמרא. היין הוא קדוש מצד הבינה ומשם משמח ומצד יצחק לפעמים משכר ולמטה ממנו שמרים דהיינו כחות הדין הקדוש משתלשל עד החיצונים שהם שמרים.

נעיצו לשון בקיעה.

קטירא לשון קשר. והענין שמתוך שמרי היין שהם ספירות חיצונות יוצא סמאל ולילית זכר ונקבה קשורים בשורשם.

מתפרשן לכמה סטרין כלולים כמה חיילים רעים לקטרג.

קץ כל בשר לשון קצוץ וכריתה והיינו מלאך המות.

רוחא דדכורא דקיק אינו פועל בגשמיים אלא הוא כנשמה בנחש והיינו דפרשו רז"ל רכב סמאל על נחש ומכחו פועל הנחש.

בריש אורחין ושבילין היינו פרשת דרכים במקום שמתפרשין דרכי התורה להכשיל בנדה בחלב בגזל ועריות ע"ז וכיוצא.

שטיא דקריב בהדה כי תחלה דוחה האדם עצמו אל החוץ ולכך עון ראשון קשה לאדם אבל משחטא ושנה בה נעשה לו כהיתר מטעם דאתקיפת בי' ונשקת ליה מראה לו טעם איסור כאו' נטלה טעם ביאה [סנהדרין ע"ה] וגו'.

מסכת ליה חמרא וגו' היינו שמשפיע לו יצה"ר נוסף על אשר לו ומוזגו עם נפשו שהיא מים מצד הקדוש' להחטיאו.

אפשיטת גרמה לקמן מפרש.

תיקונין דילה הם כחות אשר לה שע"י היא מתפשט' בעולם לפתות בני אדם בכל מיני עבירה יש מחטיאם בעינים להסתכל בעריות יש מחטיאם בפה לדבר נבלות ולשון הרע ורכילות ושקרנות וליצנות ומראה להם טעם בדברים אלו אין למעלה מעונג זה והיינו שפווהא יאיין דקאמר ועד"ז לכל הכחות שערהא היינו כחות המפתים שלא ללמוד בתורה שיש בעסקה עמל ולעסוק בדברי ספרי הבאי וחצונים שיש בהם טעם מרובה באודנהא כחות המפתים לשמוע שירי עגבים ולשון הרע ודברים בטלים ומראה להם שאין יופי וטעם למעלה ממנו.

פומא כחות המפתים לאכול האיסור והגזל והחמס ומראה שאין דרך להתפרנס כיוצא בו.

שפווהא פי' לעיל וע"ד זה לישנא:

ארגוונ' לבשת היינו ללכת בדרכי הגסות בלבוש ולפשוט בגזל ללבוש וכיוצא וכולם כחות חצונים וקצתם מפורשים בהיכלות טמאים בפ' פקודי והעתקתי' בקצרה בספ"ר בשער היכלות התמורות. מ' תיקונים והם מ"ט פנים טמא והם מ' מלאכות חסר א' והם סוד הקללות ל"ט לטוותא ודאי והם כחות בה להכשיל כדפי'.

ועביד בה ניאופין שנמשך אחר עצתה.

שבקת ליה בערסא בתוקף יצרו הרע שקוע בהבליו שלא יקיץ משנתו לשוב בתשוב'.

ואלשינת עליה על מעשיו הרעים שכן דרך סמאל עולה עד מחוץ להיכל שני ושם מקנטר כדפי' בזוהר פ' בראשית.

לביש לבושי דכורא * לפנינו כ' דנורא. כח המות מסמאל.

חשיב הוא לחייכא וגו' במבחר טעמו ושקועו בהבלי הזמן בגד בו הזמן ומת ברשתו.

חמא כל תיקוני ביתא וגו' הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' לאתתקנא בהו יר' כי אלו הם עיק' ההיכלו' כלם ושם בהיכלות יתנוצצו מעש' המצו' והתורה. והמלכו' מתתקנת ומתקשטת באותם המצות והתורה והם סוד מיין נוקבין ואחר התקשטה בהם כדין שכב ביה וז"ש כיון דאתתקן ערסא שכיב ביה: מאן שכיב ביה שמשא כלומר כי יעקב למטה באותו תיקון שעשה תקן למעלה במלכות ותקן המטה כראוי כדי שיבא שמש דהיינו ת"ת מדתו להתייחד עמה: וע"ד כתיב וזרח השמש וגומר כי השמש הראשון רומז ליעקב ממש למטה כשעש' ותקן לאתרי' דהיינו למלכו' והיינו וזרח פועל יוצא כמו פקד ובתיקון זה ובא השמש ת"ת ובזה יתיישב כי מלת השמש האחרונה אינו מיותר וז"ש וע"ד כתיב וכו': וי"ס דגרסי וע"ד כתיב ביעקב וישב על המטה דהא ליה אתחזי ולא לאחרא וע"ד וישכב במקום ההו' ובג"כ כתיב וזרח השמש וכו' ופשוט הוא. דא תוקפא דשמשא מסטרא דדרו' איהו ירצה לפי שהם היו מהלכי' בדרך וחמימות השמש היה עליהם לז"א כי חמימות השמש הוא מצד דרום כנז' במסכת גיטין [דף ל"א] המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן אלמלא מלאך א' ששמו נץ שעומ' שם ומגין וכו' וכן אמר בפ' וארא דף כ"ד כי דרום הוא חם ויבש ומדרום נפיק תוקפ' דחמימות' לעלמא וז"ש תוקפא דשמשא: ועלמא לא אתקיים אלא על רוח ר"ל הרוח המצוי' שהאד' שואב ממנו דרך הפה והאף שהוא קר דאלמלא הוא א"א לעולם להתקיים אפי' שעה א' כי נשימה א' חמה יוצאה ונשימה אחרת קרה נכנס' כדרז"ל על כל הנשמה תהלל יה וגומר א"נ עלמ' היא מלכו' הנקר' עולם היא מדת הדין ולא קיימא אין לה קיו' אלא בקרירו' ברוח שהוא הת"ת השולח לה שפע רב:

בגין דרוח וכו' נתן הטע' לדבר ואמר כי כמו שלמעלה בהנהגה עליונה אלמלא הרוח דהיינו הת"ת המכריע בין גדולה וגבורה לא יכיל עלמא לאתקיימא כי הוא המשלים לתרין סטרין גדול' וגבורה כן למט' בעה"ז הרוח מקיים כל העולמו' כלם: א"ל אחו' זעיר' אלמלא יעקב וכו' הכונה כי מר אמר חדא ולא פליגי ואמר' כי כמו שיעקב העליון ת"ת הוא קיום כל העולמות כנזכר כן יעקב התחתון דהיינו יעקב עצמו וכדמסיק הוא קיום כל העולמות כלם הא כיצד ת"ח בשעתא וכו'. דא הוא שלימו עילא' כלומר אחד זה הוא שלימות העליון שמתייחדי' בייחודא חד כל המדות הרמוזות בפסוק הזה: כדין אתא סבא יעקב אבוהון ה"ג בס"י ולגרסת הספרים דגרסי כדין אתחבר יעקב אבוהון פי' אתחבר עם אבהן כדלקמי' ואח"כ נטיל ביתי' דהיינו המלכות ויתיב ביה בבית הזה בחבורא חד דהיינו הייחוד פתח ההוא בר נש וכו' כמאן דאמר יקום מלכא לבי נייחא דמשכני'. הוקש' לו כי מלת קומה מור' על דין כאומר קומה ה' ויפוצו אויביך א"כ היך אמר קומה ה' למנוחתיך שהם ב' הפכים לז"א כמאן דאמר יקום מלכא וכו' כלומר אין קימה זו רק כמאן דאמר יקום מלכא ממקום זה שהי' הארון בקרית יערים שאינו כ"כ מעולה וילך למקום אחר שהוא בית מנוח' אשר נטה לו דוד: כמאן דפקיד לביתי' כלומר משה הי' מדבר בכח יותר מדוד כי משה לפי שמדתו הית' הת"ת והי' אחוז בה הי' מדבר ומצו' שיעש' מלחמ' עם אויביו אבל דוד אין בו כח כ"כ כי מדתו היא המלכות ולכך מה שדבר דבר בתפלה ותחנונים להזמינם בתחתונים וז"ש כמאן דמזמין למארי' וכו': בגין דלא לאפרשא לון קשה לו למה חזר לומר אתה וארון היל"ל קומ' ה' למנוחתך וארון עוזך לז"א הטעם שחזר ואמר מלת אתה הוא דלא לאפרשא לון כיון שהפסיק במלת למנוחתך חזר ואמר אתה ה' הנזכר וארון עוזך מלכות עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון זוהר קומ' ה' למנוחתך וגו' פנחס רמ"ב א'. מכאן אוליפנא דמאן דמזמן למלכא ישני וגו' ס' במדבר רמ"ב א'. ס"ת. בארבעין תקונין חסר חד וגו' בחקתי קי"ד ב'.