אור החמה על ספר הזהר א:רצד

זוהר. ויפגע במקום וגומר ר' חייא אמר דא הוא מקומו דקאמרן. ור' חייא תירץ כי לשון ויפגע הוא לשון פיוס ותחנונים וז"ש דא הוא מקומו דקאמרן דהיינו סתם המלכות דכתיב ואל מקומו שואף כענין באות נפשה שאפה רוח שהוא שואף בה ומתאוה אליה ומפייס' בתחנונים רבים:

וילן שם כי בא השמש וזה ודאי הכרח גדול שהוא כענין שואף וזורח הוא שם:

דהא בגין לאנהר' ליה קא אתא שלא היה לה אור מקודם אלא מעורב חשוך כדפי' לעיל שאם הי' אור במערב לא היה השמש בא אליה:

ויקח מאבני המקום אבני לא כתיב דהוה משמע כולהו ואינו שיש ג' מיני אבנים יש אבנים פסולות שהם חצונים אבן נגף וצור מכשול שמשם הם ג' אבנים דמתניתין במסכת ע"ז [דף מ"ט ב']. ויש אבנים שאינם פסולות אלא שאין בהם עיקר הייחוד ותיקון המרכבה. ויש אבנים שהם עיקר התיקון והמרכבה עליהם והם הנקראות תריסר מרגילאן ויש תחת ממשלתם ד' מחנות שכינה שאין מספר לגדודיו אלא אלו הם ראשי ראשים דאינון תריסר אבנים עילאין רמוזים אליהם י"ב שבטים מרכבה לשכינה ומפני שיש תחות אלין וגו' וכולם יתייחסו בשם אבנים סתם לכך אמר מאבני ולא כל אבני: המקום מלכות והיינו והים עומד על שנים עשר בקר ולקמן מפרש שמהתייהו:

מראשותיו דמלכות והשתא קשה דלא שוין מראשותיה שהרי הם למטה ממנה וז"ש אי תימא שיהיה פי' בנעלם כפירושו ע"ד הפשט כמאן דשוי תחות רישיה זה אינו אלא מראשותיו ר"ל לארבע ראשי ההנהגה הנמשכים ממנה להנהיג העולם הנחלק לד' סטרין כדפי' לעיל וז"ש לד' רישי סטרי עלמ' והכריח כן מאו' מראשותיו ולא מראשו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אבני פסילן. ר"ל אבני גזית. והם סוד המלאכים הנשפעים משכינה הנקר' אבן ישראל ועל שמה נקראו אבנים:

סתרי תורה.

רצוא ושוב פי' בתקונין רצוא בדגש ושוב ברפה ועניינם דין ורחמים:

תרין שמהן אקרי יעקב וישראל וגו'. דבר זה יראה זר לכאורה כי לעולם יעקב לא עלה למעלה מן הת"ת ובגופא לבד ולא בנשמתא כנז' פ' בראשית כ"א ע"ב וכ"ב א' ובמקום אחר מצינו היות יעקב במ' וכדאיתא הכא דהיא סוף המחשבה אמנם נקצר ונעלה בזה והענין במה שאעיר אזנך בסוד אחד סוד ד' פני נשר ד' פני שור וגו' והענין במה שידעת כל ספי' כלולה מעשר. וכל ספי' יש בה הויה א' כנז' בתיקונין דף פ"ד ע"ב ודף קכ"ח ע"א ובכל הוי"ה נרמזים סוד הי"ס כנודע ולכץ מציאות הפנים אינם כי אם ד' והנה הוית הת"ת הם ד' אותיות ד' פנים וכנגד אות יוד שבו הרומז בחכמה שם ישראל בסוד י"ש רא"ל הם יש מאין שהיא החכמה הנאצלת מן הכתר הנק' אין וכן היא רל"א שערים של התורה. וה"א ראשונה היא לאה והיא בינה וזה זווג א'. עוד זווג שני ת"ת עם מ' והם סוד יעקב ורחל ובזה תבין ויאהב יעקב את רחל. ואלו הד' אותיות הם ד' פני נשר שבמדת הת"ת. ומ"ש דהוא יעקב בהך סופ' דמחשבה הענין כי תחלה נשמתו מן הת"ת אשר זווגו הוא במלכות ולבתר נתוסף בו כח נשמה מן החכמה הנק' ישר' ונזדווג בלאה ובזה יובן מ"ש כי לאה היא בינה וזהו סוד ד' פני נשר עיין פ' תצא דף רפ"א ע"ב: עכ"ל הרח"ו נר"ו:

והרא"ג זלה"ה כ' ה"ג ובג"כ באר שבע דא יובלא באר שבע דא היא שמטה כלא לקב"ה ושמשא לא נהיר אלא מיובל' ובג"כ ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה דא מערב דאיהי שמטה אר"ש * לפני' כ' ר"ש אמר. וגומר ע"כ: אבל המקום לא כתיב דהוה משמע דנקט כל אבני המקום דהא כמה אבנין אית ליה לההוא מקום כדמסיק לז"א מאבני ולא כל אבני. א"נ מאבני כלו' מהאבנים המובחרים והיקרים וז"ש אלין אינון אבני יקר מרגלן טבאן וכו' בג"כ מאבני וגומר: תריסר אבנין עילאין היינו י"ב בקר שתחת הים והים עליהם מלמעלה שהם י"ב שבטים שהשכינ' מתתקנת עליה' כדמסיק. כד"א שתים עשרה אבנים כלומר למה קראם אבנים לז"א כד"א ויקח אליהו שתים עשרה אבנים למספר בני יעקב שהם כנגד י"ב אבנים עליונים ובבנין זה שבנה את מזבח ה' ההרוס נתקנה השכינה באותם הי"ב אבני' עליוני': ותחות אלין תריסר אלף ורבוון ירצה כי אלו י"ב אבנים הם הנהגת החיות ארגמ"ן שהם ראשים על שאר החיות והם י"ב כדלקמן בסמוך כי מיכאל ושנים מלאכים עמו הם ג' וכן גבריאל ורפאל ואוריאל יש לכל א' שנים עמו שהם י"ב לכלם והם ראשי' על שאר החיות והמלאכים עד אין קץ וז"ש ותחות אלין תריסר וגומר: אבני פסילן ירצה כי האבן המפוסלת דהיינו חתוכה ומתוקנת מכל צדדי' מסתמא היא מרובעת או יש לה ד' זויות כן כל מלאך וכל כח וכח שתחת אלו הי"ב אבנין עילאין יש להם ד' בחינות מקבילות לד' הנהגו' המתנהגו' מאלו הי"ב אבנים שהם סוד ארגמ"ן והיא הנהגה מרובעת ר"ל מוסכמת מארבעתם כמו כן יש לכל כח וכח שתחתיהן אותה בחינה עצמה להיות בעלת ארבע זויות דהיינו ד' בחינות לשיוכל לקבל ההנהג' המרובעת של ארגמ"ן כנזכר: א"נ פסילן מובדלות ומופרשות מהפסולת שהם הקליפות וטהורות מכל פסולת. וכלהו אבנין איקרון ה"ג: ה"ג המקו' דא הוא מקום דקאמ' ומלת המקו' חסר בספר וחזר לומ' כאן שהמקו' הזה הוא המקום האמור דהיינו המלכות. הוא להכריח עוד כי אומרו מאבני המקום הכוונה הוא מאותם האבנים הסמוכים אל המקום ההוא והם שתי הכרחיו' חד אומ' מאבני וז"ש בג"כ מאבני המקום ולא אבני והיינו הכרח א'. עוד הכרח שני אומ' המקו' הוא מקום דקאמ' א"כ ע"כ תפרש כי אלו האבני' הם המכוני' לאותו מקום דהיינו הסמוכים אליו וסרים אל משמעתו.

מראשותיו דמאן כי א"א מראשותיו דיעקב אחר שהאבנים אלו הם השנים עשר אבנין עילאין אם כן לא יתכן מראשותיו בין דיעקב בין מדתו ת"ת א"כ מראשותיו דמאן: אלא מראשותיו דההוא מקום תירץ כי מראשותיו חוזר אל המקום: אי תימא כמאן דשוי תחות רישיה כלומ' גם לפירוש זה שמראשותיו הוא מראשותיו של מקום לא יצדק כי מראשותיו משמע הבחינות הראשונות של אותו מקום וז"ש אי תימא כי משמעות מראשותיו של אותו מקום הוא כמאן דשוי תחות רישיה זה א"א כי אלו הי"ב אינם עולים לבחינו' הראשונות שבמלכות דהיינו מראשותיו אלא הם מתקשרים בבחינו' אחרונו' שבמלכות שכן כלם דהיינו כל עולם היצירה בעת הייחוד נעשה הכל נקודה חדא ומתייחדת במלכות כנז' בפ' ויקהל ופקודי א"כ מאי מראשותיו: אלא מראשותיו לד' סטרין דעלמא ר"ל מראשותיו מארבע ראשיו דהיינו ד' פנותיו דההוא מקום ופירש כיצד תלת אבנין לסטר צפון וכו' היינו כל א' מאלו הארגמ"ן יש עמו שנים כדאיתא לקמן בסתרי תורה דף קמ"ט מיכאל קדמיאל פדאל: גבריאל צדקיאל חסדיאל: רפאל רזיאל סטוריה. נוריאל יוכיאל ענאל הרי לך י"ב אבני' תלת לכל סטר גבריאל ודעמו לסטר צפון נוריאל ודעמו לסטר מערב מיכאל ודעמו לסטר דרום רפאל ודעמו לסטר מזרח ונקט דרך הייחוד העליון כך הם מתתקנות לתתא כי קודם מתעורר השמאל בסוד שמאלו תחת לראשי לקבל המלכו' דאיהו מערב ואח"כ דרו' בסוד וימינו תחבקני ולבתר דאתייהיב' בין דרועי מלכא אתדבקת בגופא דהיינו מזרח ת"ת: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון ס"ת. באר שבע איהו יעקב וגו' קנ"ב ב'. לאתבחנא בההוא אתר דאתבחינו אבהן וגו' פקודי רמ"ה. וישת מן היין וישכר וגו' ע' א'.

זוהר תריסר אלף ורבוון אבני פסילן וגו' קנ"א א'. עכ"ל: