אור החמה על ספר הזהר א:רצג

ות"ח שמשא וגו' * נ' ג' תיבות אלו מיותרים. ואל מקומו שואף וגו' כלו' ובהיותו גם בתוכיות המלכות שם הוא זורח בשימושו שהוא משמש עמה באות נפשו שואף זורח שם הוא ומשפיע בה ועדיין מקור האור שנמשך מהבינה עד המלכות ע"י נמשך והולך דרך בו בענין שהוא ראש למשך השפע והאור ולעולם האור נמשך כשרביטא דכוכבא שהככב ראש לאור והאור נמשך ולכך ואל מקומו שואף זורח הוא שם והיינו דקאמר וישכב ודאי לשון שמושא שמשמש בה והיינו ואל מקומו שהיא המלכות שואף בסוד הטיפה זורח שם הוא ממקור האור שלעולם משך הזרע הוא נמשך מחכמ' ובינה עמו עד המלכות ואינו נפסק.

ת"ח הכוונ' לפרש שמה שפי' הכתוב ויצא יעקב וגו' יתבאר ע"י קושי' אחרת דהכא קצר הכתוב באו' ויצא וילך ושם בפסוק וזרח השמש האריך באו' אח"כ הולך אל דרום וסובב וגו' אמנם הענין להיות זה פסוק בתורה וזה פסוק בדברי קבלה נודע היות דברי קבלה פי' לפסוקי התורה.

נפיק ממזרח דכתיב ויצא יעקב וגו' כלו' א"כ הכתוב הורה כל זה בפסוק ויצא לא אמר ויהי יעקב בבאר שבע להורות על וזרח השמש כדפי' לעיל להורות לנו ענין גדול דהיינו נפיק ממזרח שאפילו בהליכתו לעולם מורה על מקום יציאתו להיות לעולם יוצא וז"ש נפיק ולא אמר נפק שהוא יצא אלא נפיק שהוא יוצא וזה הורה באו' ויצא יעקב מבאר שבע ויצא יעקב היינו נפיק כדפי' מבאר שבע היינו מזרח כדפי' ואזיל למערב דהיינו הולך אנ דרום וזה רצה באומרו וילך לשון הליכה ולא ויבא להורות על גלגולים שנמשך לו בדרך כדפי' וענין ובא השמש ואל מקומו ביאר הכתוב אחיכ באומרו וילן שם וישכב כדפי'.

ר' שמעון אמר נפק מכללא וגו' ר' שמעון קשה לו בדברי ר' חייא טובא. חדא אומ' ויצא כי בדברים העליונים מלת יצא לא נקטינן לה אלא בהיותו יוצא מרשות הקדוש' לרשות החיצונים דהיינו יציאה מרשות היחיד לרשות הרבים ופסוק ונהר יוצא לא קשה מידי דיוצא כתיב ולא יצא שמורה על אחדות לעולם.

עוד מלת באר שבע היא במלכות שהיא בת שבע כנודע לא בבינה שהיא יובל לא שמטה * נצ"ל אלא שמטה. .

עוד חרנה במלכות אין ראוי שהוא לשון חרון אף בזולת לשון וילך כאשר יתבאר לזה פי' דרך אחרת ופליג עלי'. ודקדק לשונות אלו תחלה אמר נפק דהיינו לשון ויצא מכללא דארעא דישראל כי ארץ ישראל היא המלכות ארץ לת"ת ודאי והיא נכללת בבחינות כל המדות והיא נקראת על שם ישראל שהוא הת"ת באר ועל שם הכללות מכל המדות שבע דהיינו היות' כלולה משבע. ומכל כללות זה יצא יעקב ליכנס לחצונים כדמסיק והשתא ניחא לשון דבאר שבע וז"ש דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע.

ואזל לרשו אחורא דהשתא שייך וילך דלדברי ר' חייא אף מלת וילך עקם המקרא לישבו בסוד הולך אל דרום וגו' עכ"ז לגבי מערב לא שייך הליכה כדכתיב וזרח השמש ובא השמ ש שהכל נקשר ראש בסוף. וזה אמר ואזל לרשו אחרא דהיינו מלת חרנה וז"ש דכתיב וילך חרנה:

אמר ר' חייא כד אזיל וגו' הענין כי ר' חייא בא לתקן קצת דבריו להקשות לר"ש בקצת והיינו דקאמר כד אזיל שמשא וגו' דבשלמא לפי' ר' חייא ניחא אומרו ויפגע במקום דהיינו כד אזיל וגו' כנז' אלא לדברי ר"ש קשה מאי ויפגע במקום בחוץ ברשו נוכראה ובהיותו חושב שאפשר שר"ש יפרש יעקב בת"ת הקשה עוד ואמר כד אזל שמשא למערב האי מערב איקרי מקומו דשמשא כי המלכות נעשית מקום אליו ודאי והיינו שאבריה נקבות לאברי הזכר ונודע שהיא נקרא' מערב להיות בה כללות וערוב כל הבחינות וז"ש האי מערב איקרי מקומו דשמשא וגו' והשתא ניחא דלא נפיק לרשו אחורא אלא שארי עלה במקום הקדש ואף אם יהיה יעקב כפשוטו סוף סוף הוא מרכבה אל הת"ת והכל ענין א'. ולמאי דקש' לר' חייא בדברי ר"ש לשון ויצא ולשון וילך ולשון חרן וגו' כנז' תירץ ואמ' כי בעצם הולך הת"ת אל המלכות וז"ש דאזיל לגביה לאנהרא עליה כי קודם היה מאיר ממקום עליון אבל השת' אזיל לגביה ממקום הארתו לאנהר' עליה שהוא הארה נבחרת מהארה ממקום רחוק. ולענין באר שבע ת"ח באר שבע נקרא' הבינ' על שם שהיא כלולה משבע שנים שבע פעמים וזהו באר שבע היובל הכולל שבע שמטות וז"ש יובלא והן אמת שצדקו דברי ר"ש במה שאמר שהמלכות נק' באר שבע וז"ש באר שבע אפי' שמיטה אמנם יותר צודק בבינה וז"ש אפי' כי עיקרו הוא בבינ' ר"ל ביובל כדפי' ואם במקרה יהי' בשמטה שהיא המ' אין ראוי שתקרא כן אלא ע"י הת"ת הבא אליה מאור הבינה ודומה הבת לאם קצת וז"א דהא דא כגוונא דדא ומצד הבינה נק' כן ועכ"ז הנה לא יצדק אלא בבינה משום דשמשא לא נהיר למלכות אלא מצד הבינה בהיותה יובל והשתא דת"ת היוצא ומאיר הוצרך הכ' לכנות הבינה בשם באר שבע וז"ש לא נהיר אלא מיובלא מבאר שבע כדפי' שמלת באר יובלא שבע הכולל שבע שנים שבע פעמים ומפני היות אורו מאותה הבחינ' הפנימית הנק' באר אמר הכתוב ויצא יעקב מבאר שבע וז"ש ובגיני כך וגו' שהיא בחינת הבינה הפנימית למעלה בסוד היובל ושייך לשון ויצא:

וילך חרנה דא מערב כי בזמן שהוא מערב שעדיין לא האיר השמש בה ראוי שתקרא חרנה שהיא מעורבת ומתגוללת בדין החשוך ואין בה אור אמנם אחר שהת"ת מאיר בה ונכנס אליה כדפי' תקרא שמט' הכלולה משבע וז"ש מערב דאיהו שמט' ע"י הייחוד כדפי'. והשתא נמשכו לר"ש ג' דוחקים מתוך דברי ר' חייא. הא' מה ענין ויפגע במקום הב' מה ענין באר שבע עתה בבחינת ביאתו הג' כי בת"ת לא יצדק צאתו מן הקדוש' ואף ביעקב מטעם זה רחוק הדבר מאד לזה בא ר"ש ע"ב * בכת"י נכתב בצדו כאן ע"ב נרא' כוונתו על עמוד ב' ושם דברי ר"ש ובזהר שלנו מתחיל עוד קודם: לתקן ואמר ויצא יעקב מבאר שבע דא מערב שנת השמט' כי מה שר' חייא מחלק בין זה לזה לא היא אלא מערב ושנת השמט' הכל א' ואדרבה נקראת מערב ע"ש שתערובת כל המדות בה ולזה לא אמר שמטה אלא שנת השמטה שהוא כלול מהשש' שנים כחולפים והיינו מערב ערוב כדאמרן.

וילך חרנה דאמרת שהיא בערך הדין לא היא אלא ממש בקליפות דא שנת ערלה. ומאי דקש' לך צאתו בגין דנפק מרשו קדישא לרשו אחרא כי מציאות הפשט יוכיח הענין שכך היה שיצא מא"י לחוצה ואין לתמוה על זה על יעקב מפני שהיה מוכרח דהוה עריק מקמי אחוי ולכן אמר ויצא כי כל לשון יציאה היא לחוץ לחיצונים כנז' כענין איצא והייתי רוח שקר וכענין צא תאמר לו וז"א דנפק וגו' וא"ת וכי יעקב צדיק יצא לז"א באונס יצא דהוה עריק על נפשו ויעקב לאו היינו ת"ת כדפי' ר' יוסי דקשה לפי' כי הת"ת אינו יוצא לחוץ כנז' וגם אין חרן מלכות כדפי' ר' חייא אלא יעקב כמשמעו כדפי'. ומאי דקש' לך ענין ויפגע במקום וענין באר שבע מה עניינו עתה אדרבה בא מתרצה הב' דהיינו וכד מטא לבית אל שהקדוש' שהיא באר שבע בה מדרגות מדרגות אלו למט' מאלו ובהיותו יורד ויוצא מטא במדרגות הקדוש' למדרגות בית אל דאיהו עדיין ברשו קדישא שעדיין לא יצא מכל וכל מהמ' ואפשר היות בית אל מלכות שבמלכות משבע מדות שבה בבחי' באר שבע.

מה כתיב ויפגע במקום ההוא דהיינו מלכות שבה הייחוד ודרך פגיעה מצאה ולדידך ר' חייא קשה לשון ויפגע שהרי ממש היה בא אליה.

ור' חייא תירץ דא הוא מקומו וגו' וכל זה כפי נוסחת הרמ"ק כמו שהגהנו בספר אור הלבנה בס"ד מהרמ"ק זלה"ה:

סתרי תורה

ואי תימא אי הכי וגו' כלומר השתא דפרשת הבלים לשון נשמה קשה כי לחצונים קרי נמי לשון נשמה ואדרבה הם ביטול העולם ותירץ שיש ז' הבלים נגדיים להלקות כל מי שלא קיים ז' הבלים קדושים ובערך שהם להלקות והרבה עושים מיראתם נקראים הבלים קיום העולם והיינו דמסיק ואינון קיומא דעלמא.

ועל דא סגיאין אינון הבלים וגו' שמז' ספירות מתפשטים סוד אבי"ע בזולת התמורות כנודע.

שירותא איהו רזא דשמשא כי עם היות הת"ת למטה מחסד וגבורה עכ"ז שש קצוות נכללות בת"ת ות"ת הוא נאצל ראשון לכולם ובהם נכלל הכל.

לגו מהימנותא עילא' אל הג' ראשונות מפני שהוא ראש לשבע ספירות כדפי'.

ובג"כ כל מאי דתחות האי דרגא במאי דמסיק דשמשא הוא התפשטותו עד המלכות והיא ג"כ בכלל שמשא וזה מטעם שגם המ' נאצלת ע"י והיינו סוד ד"ו פרצופין כנודע וא"כ המלכות וכל סוד קשר הקדושה היינו סוד והקשורים ליעקב הכל סוד הייחוד אמנם בכחות החיצונים שהם תחת השמש אסורים.

ויצא יעקב בקטר' וגו' מלת קוטרא יש בה שני משמעות או לשון עשן ויתייחסו הדברים העליונים כעשן להיות הדברים אחוזים בסבתם כעשן באש. או לשון קש"ר והוא העיקר והנ' בבינה נקשרות כל ז' ספי' מפני שהיא סבתם כאם לבנים ושם קשר זה סתום יותר מקשרם במקומם ושם נאחזת החכמ' וז"ש בקוטרא דסתימו היא הבינה. מגו סתרא סתימא שהיא החכמ' ומתוכיות החכמ' בבינה נפיק ונאצל הת"ת. מהרמ"ק זלה"ה:

תוספתא הורמני פי' הורמנא דמלכא.

בורירי הוא לסטים וכן פי' בערוך בורייני והכוונה גדולי הלסטים: ואית דגרסי טרייני וניחא טפי והוא לשון סרני פלשתים מתרגמינן טורני. וכוונת הענין כי התחתונים בהיותם זכאים אהובים לעליונים ולכך קראם רחימי עילאה פירוש אהובי עליון והם מלכות של אדונים הכוונה חיל מלך והם סרנים:

מארי דעיינין בסכלתנו פי' עיני שכל להם מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג זלה"ה כ' ובגין דגריד * לפנינו כ' ונגיד: ונפיק י"ס דלא גרסי ובגין זה. י"ס דגרסי הכי נפק ממזרח ואזיל למער' נפק ממזרח דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע דא יובלא נטיל מעומקא עילא' וילך חרנ' ואזיל למערב דכתיב וילך חרנה דא אתרא דרוגזא תמן. ר' יוסי אמר נוקים האי קרא בגלותא בקדמיתא הוה נחית נהירו מעומק' עילא' ויעקב הוה נטיל לי' ואזיל לגבי באר שבע דחפרוה שרים והוה נהיר מתמן ואשלים לההו' באר דחפרוה שרי' בכל שלימו וביומי דגלות נטיל מהאי באר שבע ואזיל לחרנ' חרון אפו דקב"ה דרגא בישא. ר"ש אמר וכו' ע"כ. ר"ש אמר נפק מכללא וכו' כלו' ר"ש לא ניחא לי' בפי' דר' חייא דלא ניחא לי' לומר ויצא בספי' אחר שכלם קדושה ואין לו' * ואין שייך לומר ויצא כו': מקדש חמור לקדש קל לכך ניחא לי' לו' יציא' ממקום קדוש אל מקום טומא' והעד הנני יוצא בתוך מצרים יוצא מקדושתי אל הטומא' ולז"א נפק מכלל' כלו' שיצא מכל כללו' המלכו' והלך לחרן למקו' הקליפו' כדלקמן לתברא תוקפיהון וז"א נפק מכלל דארע' דישראל ולכך קראו כאן באר שרומז רבוי הבחינו' כמ"ש כי שבע יפול צדיק וקם שר"ל פעמים הרבה ואם הוא יעקב ממש ירד לחיצונים להצטרף. א"ר חייא וגומר עתה ר' חייא חזר להשלים פירושו שר"ש הפסיקו לפי שנתן לו ר' חייא מקום אולי יודה לדבריו או יחלוק ואחר שלא חלק אלא שפיר' פנים שונים והא והא איתנהו חזר להשלים פירושו ולהרחיבו: אמר המלקט הרב המפרש לא הגיה יותר בזה הדף עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון ואתגליף אין רישא עילאה וגומר ספר דברים רפ"ח א':