אור החמה על ספר הזהר א:רצב

אדהכי שמע על לסטים חד וגו' הוא שליטת אלו המלכיות זו אחר זו לערך התעוררותם יחד לכך לא נשתמש אלא בזו הרביעית שהיא מהשער מהשכינה לכך אמר במשל בני תרעי שהיא ברכת שומר השער ולפי הנראה שיתעוררו ג' מלחמות הא' כל גוים סבבוני השנית חזקה יותר סבוני גם סבבוני השלישית חזקה מהאמצעית והיינו שהם תגבורת ג' קליפות הם ג' קליפי אגוז כנודע והרביעית חלושה היא הנכתשת עתה בגלות ישראל קמעא קמעא. ולזה אמר לקמן ויתערון אינון ברכאן מכל סטרין. וסוד ענין המלחמות ההם היא שהב"ה יעורר מדנים בין משפחות האדמ' להתכתת אלו עם אלו להצטרף שלא ישארו מן העמים אלא אותם שיזכו ליכנס אל הקדש שהרי עד כאן לילית הרשעה אם שבעים אומות נותנת נפשות טמאות בקרב העמים והב"ה מצרף האומות שלא ישארו מהם אלא אותם שהם קרובים קצת אל הקדש להיותם לבוש אל הקדושים ולזה ישברם ויכתתם אלו באלו עד הצטרפם וקדושת שם שמים מה שנתחלל על ידם יתקדש מהם ובהם עד כלותם אלו באלו וישארו המצורפים וג"כ ענין זה צרוף לישראל בתחלה ושמא ח"ו באותו צרוף יכלו ככלות שאר העמים עד שלא ישארו אלא א' מעיר ושנים ממשפחה ח"ו ולזה יעמוד זכות אבות ואותם הברכות לישראל ויצטרפו ביסורים כאו' יסור יסרני י"ה ולמות לא נתנני:

ר' חייא אמר מהכא שאר ישוב שאר יעקב. ירצה שאר האומות ישוב להתעורר קרבין. שאר ברכות ישוב שבות יעקב. או איפכא שאר הברכות ישוב שבות שאר יעקב שהוא מה שישארו בסוף היינו שארית יעקב בגוים דכתיב והיה שארית וגו'. בן יכבד אב ועבד אדוניו מצד האב כיבוד * צ"ל כבו"ד. דהיינו ל"ב ועבד אדניו אמנם הוא מצד מורא דהיינו מצד הבינה ולז"א אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני מצד האדון שיש' לה עבדים מצד נפש ורוח נשמה דעבד ואמה איה מוראי והנה שני חצונים אחזו שני מדות אלו עוג ואליעזר עבד אברהם זה נעשה מחיצה לא"י שלא יכנסו לארץ וזה מחיצה ליש' שלא יכנסו לגאולה כנגד המורא אמר הב"ה אל תירא אותו ואם נפרש שהוא חי בג"ע ג"כ יהיה אוריכו ליה מזכות המורא אמנם עשו בזכות כבוד וזכות בכ"י שעולה כבו"ד נעשה מחבת * אצ"ל חומת. ברזל שלא יכנסו ישראל אל הגאולה יתם זכותו ויעררו ישראל בכ"י מצד הכבוד דהיינו מצד האב והתחתונים מצד האדון לנגד מורא האדון דהיינו תחתונים מצד הבינ' שמשם אדון ואז יזכו לצאת מהגלות וליכנס לגאולה ויתחיל נקמת עשו לבטל הקליפות והיינו ועלו מושיעים וגו' הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ומההוא יומא ולהלאה יקום מלכות' וגו' פה ביאר לנו כל הנ"ל כי אין שליטת יעקב אלא לעה"ב ובביאת המשיח בס"ד ואז ישלוט יעקב בהאי עלמא ובעלמ' דאתי ויתקיימו ברכותיו שהם ברכות העה"ב וברכות העה"ז ג"כ כנ"ל והיינו היא אבנא דאתגזרת וגו' המשיל את יעקב לאבן לסודות ידועים ואין פה מקומם. אך דע כי היא סוד המלכות אשת חיל אשת של יעקב הנק' אבן והיא סוד יו"ד דאדני כי כל יו"ד אתקריאת אבנא כנודע בריש התיקונין ולהיותה סתומה וחתומ' מכל הקליפות. עכ"מ:

והרא"ג זלה"ה כ' די לא בידין כד"א משם רועה אבן ישראל מלבד הפשט שבא ללמדנו שהאבן ההיא היא השכינה כד"א משם רועה אבן ישראל. כד"א והאבן הזאת אשר שמתי מצבה והוא מדבר ביעקב שהוא הציבה מצבה א"כ משם רוע' אבן ישראל היא המלכות. ר' חייא אמר מהכא כלו' לאו מהתם מכל גוים סבבוני נפקא אלא מהכא נפקא. ה"ג אלין ברכאן אחרנין דאשתארו וכתי' והי' שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כארי' בבהמות יער וגומר תרום ידך וגומר בגוים כלהו ולא בעשו בלחודי' וכתיב והי' שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כטל מאת ה'. ע"כ. והוא פשוט אמנם הא דנקט אומר והי' שארית יעקב בגוים נטל מאת ה' נר' מיותר ועוד למה נקט הפסוקים בהפך והפסוק זה והי' שארית יעקב וגומר כטל הוא הקודם ואח"כ והי' שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים. וי"ל שהפסוק השני הוא פירושו של ראשון והוא כי הפסוק הראשון והי' שארית יעקב כטל דהיינו שארית הברכות שנזכר בהם טל השמים אימתי יתקיימו כשיהי' שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים ולא בעשו בלחודוי. נמצא שהפסוק הראשון שהביא שהוא הפסו' שני הביאו להכריח שלא נתקיימו שאר הברכו' בעשו בלחודוי דהיינו בזמנו של עשו עצמו אלא כשיהיו ישראל בקרב עמים רבים ואז תרום ידך על צריך וגומר ומה שהביא פסוק שני שהוא הראשון וכתיב והי' שארית יעקב נטל וגומר הוא לומר ואם תרצ' לידע שארית הברכות שנשארו מי הם כבר כתי' לעיל מניה והי' שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כלו' בענין הברכות שנזכר בהם ויתן לך האלהים מטל השמים וגומר הם הם שאר הברכות שאני אומר. ה"ג וההוא יקרא וההוא טיבו אוריך לכמה זמנין וכדאיתא במדרש שמאותם שנכנסו חיים בג"ע הוא אליעזר עבד אברהם שיצא מכלל ארור גיהנם ונכנס בכלל ברוך בג"ע: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון דכתיב בבכי יבאו וגו' קע"ה א' ר"ג א'. עכ"ל:

הדרן עלך פ' תולדות יצחק. בריך רחמנא דסייען

זהר ר' חייא פתח וזרח וגו' הענין הוא שכוונת ר' חייא לייחס פסוק וזרח השמש וגו' עם פסוק ויצא יעקב ולזה קשה כי היה לו לומר ויבא חרנה כמה דכתיב ובא השמש. עוד קשה אומ' ויצא יעקב עם וזרח שאי אפשר שנאמר עם יציאתו זריחתו שאדרבה זריחתו היא יותר גדולה בהיותו בבאר שבע ממש ולזה פי' ואמר וזרח השמש דא יעקב שהוא הת"ת כי שמש ומגן ה' צבאות * צ"ל אלקים. .

כד הוה לא תימא ביציאתו לבד אלא כד הוה בהיותו ממש בתוכיות באר שבע שהיא הבינה וכן ובא השמש אינו מתייחס ממש עם וילך אלא כד אזל כאשר מכבר הלך ובא לחרן אז בא השמש ומשום דמלת וילך היינו לחוד דרך הליכתו נסתייע מהפסוק מאומ' וילן שם כי בא השמש ומה שבא החילוק הזה בין פסוק לפסוק לא קשה מידי שיתבאר יותר במאי דמפרש ואזיל. ת"ח וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

סתרי תורה

אלא א"ר אלעזר שלמה מלכא האי ספרא אוקים ליה וגו' סוד ז' מדות ולכך פתח ספרו בז' הבלים שהם הודעת עסק הספר וז"ש אמר קהלת באלו ההבלים הוא מאמר ודבור קהלת. והנה העולם צריך ב' קיומים הא' קיום בריאתו והב' הוא מזונו וחיותו ושתיהם תלוי בז' ספירות וז"ש דעלמא קאים עלייהו דהיינו קיום בריאתו.

ואינון עמודין וגו' דהיינו מזונו. והנה קיום העולם בהם הוא חג"ת שהם אבות ההנהגה ויצדק הקיום ע"י לבד ואפשר ג"כ על השבעה יחד מפני היות ג' בנים שהם נצח הוד יסוד שלוחי האבות והמלכות היא מקבלת הכל ובהם הנהגת הכל וקיומו א"כ יצדק על הג' ועל הז' ולזה אמר הכתוב הבל הבלים שהם ג' דהיינו ג' אבות והפסיק הענין באו' אמר קהלת להראות שאלו הם הבלים שרוצה לומר קיום העולם כענין מתניתין על ג' דברים וגו' ואח"כ חזר ואמר הבל הבלים הכל הבל להורות שגם הד' הנשארים שהם נהי"ם הם קיום העולם ע"ד זה הבל הבלי' שהם נה"י הכל נמשך להבל שביעי שהיא המלכות וזה כוון באו' ואיתערון חברייא אין העולם עומד וגו' כדפי' עבודה דא יצחק בערך שחיטתן בצפון. דברים הם הבלים כי הדבור יוצא ע"י הבל.

מה גופא לא אתקיים וגו' שההבל הזה הוא יוצא מחיות האדם וחמימות הלב המחמם הרוח הנכנס בריאה והיינו נשימה נשמה אף הבלים נשמת העולם. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג זלה"ה כ' וזרח השמש ובא השמש וגומר האי קרא אוקמו' לעיל בפרש' תולדו' יצחק דף קל"ו ור' חייא לא ניחא לי' בהאי פירוש' ולכן אמר אבל וזרח השמ' וגומר כד הוה בבאר שבע כלו' אבל היות' נכון לפר' הוא זה גומר עכ"ל הרא"ג ז"ל: