אור החמה על ספר הזהר א:רצא

פתח ואמר ויהי עשו וגו' ענין איש יודע ציד וגו' נתבאר לעיל דף קל"ט ע"א כי בסוד הקליפ' שעליה נאמר כי בשדה מצאה. אך ביעקב נאמר ויעקב איש תם וגו' וביאר עתה ענין הפסוק ואמר איש תם גבר שלים ר"ל כי מלת תם פירושו שלם כתרגומו כי הלא שלם בכל קצוותיו. וביאר הכתוב מה הוא ענין השלימות הזה ואמר כי הוא יושב אהלים ירצ' כי לא אמר יושב אהל והיה די. כי הי' נשמע מזה שהי' יושב בבית המדרש אבל או' אהלים מיעוט רבים שנים והענין על אברהם ויצחק. ואולי כי פשט הכתוב הוא שהי לומד תור' עם אברהם ועם יצחק כי כבר מצינו כי יעקב חי בימי אברהם ט"ו שנים שאברהם שנותיו קע"ה והוליד את יצחק בשנת מאה ויצחק הוליד את יעקב בן ששים הרי כי גדל יעקב ט"ו שנים וראה את אברהם ואולי אז למד עמו. אכן לפי הסוד נודע הענין כי יעקב הוא גופא דאדם הראשון בסוד הת"ת ואברהם ויצחק ב' הזרועות בסוד חסד וגבור' והנ' הגוף הוא אוחז אל שתי הזרועות וזהו יושב אהלים אחיד לתרין סטרין תרין זרועות. והנ' אחר אשר כבר היה הגוף שלם עם ב' זרועותיו ע"י גלגול אדם באברהם ויצחק ויעקב א"כ כבר היה נק' איש תם גבר שלים וגם לא נמצא פסול בזרעו והית' מטתו שלימ'. והנ' להיותו כלול מב' מדות אלו לכן הי' מסתייע מהם ובעת שרצה ליטול הברכות מעשו לתקן את אשר עוות בימי אדם כי אברהם ויצחק עדין לא היו יכולים לענין זה עד שנשלם גלגול אדם ביעקב דרמיז בגופא וכדין אתא עידן למיסב מיניה הברכות והנ' הכתוב אומר עם חסיד וגו' וזה הענין יצדק ביעקב כי הוא כלול מחסד ומגבורה ולכן עם חסיד תתחסד כי גם הוא מכלל מדת החסד. ועם עקש תתפתל בסוד הגבורה הלובשת ומפתה ומראה פנים צהובות אל הרשעים בעולם הזה לטורדן מן העה"ב. ובכח מדת הגבורה עקים וחכים ית עשו אשר הוא עקש בסוד הקליפות אשר הם עקשים ונלוזים במעגלותם ולכן כאשר בא לרמות את עשו בא מצד הגבורה אשר בו מעקשת את הקליפות בעה"ז וז"א וע"ד יעקב בסטרא דיצחק אתא וגו' וכד אתא עם ברכאן וגו' כי נודע כי הברכ' מצד הימין שהוא אברהם ואמר כי בענין ברכות אלו התנהג בשתי המדות הנז' כי הנה להסית את עשו הי' בכח הגבורה אמנם כל כוונתו לא היתה לרמות את עשו רק כדי ליטול הברכות וזה ודאי הי' ע"י מדת החסד שבו הנק' ברכה ולקחהו לעצמו הרי כי בענין הברכות אלו הי' מכח אברהם ויצחק:

ת"ח כד יעקב אתער וגו' עתה מבאר לנו ענין דעקים וחכים לסמאל דרכיב על נחש כנ"ל כי הכל הי' לתקן כל מה שאירע לאדם כי גם סמאל נזדמן שם ולכן הוצרך עתה ג"כ כי כמו דנצח לעשו כן ינצח לסמאל ולכן בעת בואו מפדן ארם וראה סמאל את יעקב שהיה מבורך בעושר ובבנים מה שלא הי' כן לאברהם ויצחק וראה כי הועילו ברכותיו ויצא מידי הקללות הראשונות כדין נחת להלחם עמו אולי יוכל לטורדו מן העולם וכדין יעקב אתער בכחו וגבורתו לגבי סמאל ונצח ליה ואז סמאל קביל עליה ליעקב. פי' זה יובן במ"ש לעיל דף קמ"ד כי סמאל סלקיה ליעקב על רישיה בסוד כי אם ישראל יהי' שמך ועיין שם כי בהיות ישראל בסוד הת"ת שהוא בעלה דמטרוניתא הנק' אלי"ם כי ז"א כי שרית עם אלדי"ם כנ"ל והנה א"כ הוה דרגא דיעקב יתיר מכל המלאכים ומכ"ש סמאל ולהכי קאמר דקביל עליה ליעקב. ואמר כי בכמה סטרין נצח ליה כי תחל' נצח לחויא שהוא סוד עשו כנ"ל ואח"כ נצח לסמאל הרוכב עליו ואמר כי אע"ג דכולא חד ר"ל כי במה שנצח את הנחש שהוא עשו ממילא הוא כי סמאל הרוכב עליו ג"כ נתנצח כי אין אומה נופלת עד שתפול שרה תחילה ואמר כי עכ"ז דכולא חד רצה לנצח את סמאל בפני עצמו בנצחון אחר וכן היה הה"ד ויאבק איש עמו שהוא סמאל וגו' וביאר עתה ענין הנצחון איך היה. ואמר כי הלא כתיב וירא כי לא יכול לו וביאר הטעם לפי כי כבר נתבאר לעיל בפסוק יושב אהלים כי יעקב הוה אחיד לתרין סטרין סוד אברהם ויצחק שהיו גלגול אדה"ר והנה נשלם אדם הראשון מכל צדדיו ולכן לא יכול לו כי לא מצא מקום תפיסה ואחיזה להתאחז בו עד ששלח ידו בירך יעקב כאשר נתבאר. ואו' ת"ח זכותיה דיעקב וגו' כל זה מבואר ויגע בכף יריכו דאיהו אתר וגו' פי' כי הנה נודע כי ששה קצוות הם בגוף האדם והם ב' זרועות והגוף וב' שוקים והמעור. והנה נודע כי אדם חטא בכל שש קצוותיו כי לכך כל העולם יוצאי יריכו מעותדין למיתה כי אז קבלו זוהמת הנחש הקרויה מיתה ולכך בכמה חסידים שלא נמצא להם שום חטא בעולם ונתנו רז"ל טעם אל מיתתן כמו מתו בעטיו של נחש וביאורו הוא מה שכתבנו כי גם הם בסוד אדם והוא חטא בכל קצוותיו ולכן הם נענשים על אותה הזוהמא ואין פה מקום ביאור דרוש זה. והנה נודע כי אעפ"י שלא נשלם עדיין רק ג' קצוות הנ"ל שהם הגוף וב' הזרועות עכ"ז נודע כי הגוף הוא עיקר הכל ולכן נקרא יעקב שלם שבאבות כי בהיות הגוף שלם כל שאר קצוותיו שלמים עמו. וגם טענה אחרת כי נודע כי ג' קצוות אחרונים שהם נה"י הלא הם כלולים בחסד גבורה ת"ת והם הם כנודע והכל א' ובהיות שלמים ג' הראשונים ממילא נשלמו ג' האחרונים ולכן אמר וירא כי לא יכול לו כי בהיות עתה יעקב שלם ע"י אברהם ויצחק הנה לא היה עוד אחיזה אל סמאל כלל. אמנם עכ"ז נתחכם סמאל ונאחז ביריכו והענין כי כבר ביארנו כי כל הקצוות נאחזים בגוף והגוף הוא סבתם ובזה יתורץ כי עם היות כי כבר יעקב הי' שלם עכ"ז להיות כי שאר הקצוות לא נשלמו היה לו אחיזה בהם ולהיות כי היריכים יוצאים מן הגוף לכן היה מקום אחיזה לסמאל בירך יעקב ממש כי הירך שלו הוא ובו תלוי ועם היות גופו שלם עכ"ז ירכי אינו שלם וסוד הענין הזה נתבאר למטה פ' ויצא דף קמ"ח ע"ב בס"ת כי הסוד על נדב ואביהוא יוצאי ירך יעקב כאשר נבאר. ולכן לא יחשבו כל זרע יש' ליוצאי ירך אברהם או יצחק כמו ליעקב ולכן לא נק' אלא בשם בני ישראל והענין כי אברהם ויצחק הם זרועות וכל א' מהם הוא בנין בפני עצמו כנודע כי חסד וגבורה כל א' הוא נק' אדם בפני עצמו וכלול מעשר בפני עצמו והנצח וההוד לא יקראו יריכים של חסד ופחד רק ירכי יעקב כאשר נתבאר לך הנועם למה הת"ת כולל כל האצילות וית' במקומו ב"ה. ולכן עם היות יעקב שלם עכ"ז כאשר מצא סמאל פגם בירכיו הם נדב ואביהוא יוצאי יריכו אז מצא מקום אחיזה וסוד הענין כי הלא ידעת כי אהרן הוא כהן והוא חתום במדת הנצח הנמשך מן החסד כהן עליון ומשה הוא בהוד * יעויין לעיל בזהר בראשית כ"א ב'. כמ"ש ונתת מהודך עליו והנ' נדב ואביהוא הם נמשכין מן הנצח והם יוצאי ירך יעקב כי אהרן הוא ירך יעקב ונדב ואביהוא הם יוצאי ירך יעקב שהוא אהרן ולכן היה חטאם בהקריבם אש זרה ושתויי יין נכנסו כי כל אלו היו חטאות של אדם הראשון וכאשר באו לתקן ירך אדם הראשון לא יכלו ואדרבה הוסיפו אשם ועון על פגם הראשון ואז מצא סמאל מקום להתאחז ולומר כי עדיין אינו ראוי להתברך לפי שעדיין הוא פגום וירכו פגימה ולכן תבין כי לא נאחז אלא בירך הימנית כי שם הם נדב ואביהוא אמנם ירך השמאלית שם היה משה וביסוד שם היה יוסף הצדיק ולא מצא מקום הקטרוג רק בירך הימנית ולכן עיקרו של איסור גיד הנשה בירך ימנית כמשז"ל בגמרא הירך המיומנת שבירך רק שרז"ל אסרו גם שניהם. ולא נתקנה ירך זו עד שבא שמואל שנתנבא משם כמ"ש וגם נצח ישראל לא ישקר וגו' ולכן הוצרך אז ג"כ לבא אמו חנה במקום חוה כאשר כתוב אצלי בשם ה"ר אליעזר בן יוחאי זלה"ה דרוש נחמד בהפטרת חנה ואל זה רמזה ויין ושכר לא שתיתי וגו' כי באה לתקן שארית הפגם אשר לא נתקן בימי רבקה ויעקב בסוד ירך ימנית וזה נרמז בפ' בראשית דף כ"א ע"ב.

כיון דאתער צפרא וגו' מבואר הוא כי הקליפות כל יניקתם מצד הגבור' הנק' חשך והנה תשת חשך ויהי ליל' בו תרמוש כל חיתו יער אז שליטת הקליפות ותרעין דגיהנם אתפתחו וכן אין שליטתם אלא בעוה"ז הדומה ללילה והנ' יעקב הוא השמש שאין שליטתו אלא ביום ולכן עד דהוי ליליא הוה סמאל תקיף וכיון דאתער צפרא שהיה יום אז אתגבר יעקב בכח היום והתחיל להתגבר מצד רבקה אשר הוא ראש היום והוא אברהם מדת החסד ומשם התחיל להתגבר כי ימינך ה' נאדרי בכח ושם הוא עיקר כח האדם. ואל תתמה אם סמאל הוה מן המודים ומשבחים לשי"ת כי אין זה סמאל עצמו שהוא הכולל כל כתרין דמסאבותא אמנם כבר ידעת כי הנה מטתו שלשלמה ס' גבורים וגו' ועשרה אחרנין אינון בקו אמצעית' דיל' דאינון טמירין יתיר והם סוד עשרה אומות היושבים בא"י עצמה וניתנו לאברהם כנודע וכולהון היו שבעים אמנם אין עולים בשם אלא הששים ומנהירו דהאי נפקו ס' פולסי דנורא דההוא נער מטטרון אחיד ואתלבש בהו ועשרה אחרנין שהוא עצמו כולל שהם ויקח העבד עשרה גמלים הם י' דרגין שהם כלולים בו וכן איתנהו בעולם העשיה עד שנמצא שיש ברקיעים ע' שרים סביבות פתח הרקיע של ארץ ישראל כנודע ושם ניכרים היותם שרי אומות כי אותם של פנים אין בהם נפתל ועקש ח"ו כולם הם דיינים עליונים וסנהדרי גדולה אמנם בחוץ הם מורכבים מטוב ורע וסמאל עמהם וזה סמאל שרו של עשו הנז' בכאן ויש סמאל אחר * לעיל כ"ט א' בזהר אית ס"מ ואית כו' יעי"ש. והוא כללות הטומאה אילן הטומא' וזה מודה ומשבח ככל האחרים.

ת"ח כמה ברכאן וגו' יש כאן מקום עיון למה שינה ברכות אלו שהביאן שלא כסדר. וכן למטה גבי בשם ה' כי אמילם וגו' הביאם כסדר הזה ודאי שלא על חנם נשתנה וצ"ע. וכל פשטא דלישנא הוא מבואר. עכ"ל הרח"ו נר"ו:

והרמ"ק זלה"ה כתב. סבוני גם סבבוני וגו' הא הכא תלתא וגו' הם שמאל * מצד שמאל הם דברכי' כו': דברכיה אבוהי מצד הגבור'. וברכיה קב"ה מצד הימין מהחסד. והמלאך ברכו מצד האמצע כי אומר כי אם ישראל וגו' והיינו בשם ה' כי אמילם מימין ושמאל ואמצע והתחתונ' היא הרביעית מצד המלכות המנהגת העולם בזמן הזה להתנהג עם השכינ' בעלייתה וירידתה ולזה אלו תקיפין יהיו לזמן שיתעוררו כל הקליפות יחד כל האומות יחד. וחד לסטים וגו' מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג זלה"ה כ' איש תם גבר שלים כתרגומו כלומ' המשלי' בין החסד והגבור' וזהו יושב אוהלים כדמפרש ואזיל. וע"ד יעקב בסטרא דיצחק שכיון שהי' נאחז בשורש הגבורה הקדוש' יש לו כח לשבר הגבורה הטמא' שהיא ענף שממנ' נמשך למט' ע"י אחיזתו בשורש. עם חסיד תתחסד וגומר כי בהיותו עם החסידים מתחסד עמהם מכח השורש שיש לו הקשור בחסד ועם עקש תתפל בכח דינא קשיא שהוא אחוז בה יכול לאכפיא ליה. וכד אתא עם ברכאן נר' דגרסי' וכד אתא לנטלא ברכאן. ת"ח כד אתא יעקב וגומר עד הה"ד ויאבק וגומר נר' הלשון מבולבל ולא יכולתי להגיהו אפי' על פי ספרים ישנים ונר' ליישב הענין כך ולגרוס יעקב נצח לי' בלא וא"ו והוא גזרת מלת ת"ח וה"ק ת"ח כד יעקב אתער לגבי' סמאל בענין ויאבק איש עמו. וקביל לי' ליעקב עליה לשר ולפטרון כמ"ש כי שרית עם אלהים ותוכל נמצא שיעקב נצח לי' בכמה סטרין אחד נצח לחויא דהיינו עשו עצמו חויא בישא ולא אתנצח בר בשעיר דהיינו הב' שעירים שעש' לאביו מטעמים. ואע"ג דכלא חד כלומר השעיר ועשו דהיינו החויא דקאמר הכל אחד ומן הראוי לנצח לחויא בהפכו לא בדבר הדומה אליו או ענף ממנו מ"מ נצח יעקב לחויא ע"י שעיר הדומ' לו וזה כח גדול להורגו בחניתו. נצח כמו כן לסמאל שהוא שרו של עשו בנצחונ' אחרא כלומר משונה מן הראשון ועכ"ז נצחו ע"י האבקו עמו ונצחו. דאתברי ביה סיהרא היינו ליל ד'. דאיהו אתר לבר מגופא היינו סוד הנצח ירך יעקב שהמשיך בקטרוגו כח הדין מן הגבורה אל הנצח והחשיכ' עד שלא היה נביא יכול להתנבאות מתוכ' כנז' בפ' בראשית דף כ"א ועמד בחשכ' עד שבא שמואל ולא סיים לתקן עד שבא דוד כנז' התם ונתבא' הענין בפ' וישלח בפסו' שלחני כי עלה השחר ע"ש ואע"ג דאיהי תקיפא שברנו ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים הרי ברכה עצומה בהפלגת הרבוי מ"מ לאו איהי תקיפא דשולטנותא כלו' אינו נזכר בה מציאות הממשל' ושרר' שיהי' לו בעה"ז כמו הברכות שברכו בראשונ' יעבדוך עמים וגומר. חד אינון ברכאן קדמאי דאבוה כנגד כל גוים סבבוני שאין הסבו' כ"כ די בברכ' זו להפילם. תרין אינון ברכאן דברכיה קב"ה ננגד סבוני גם סבבוני דהיינו סבוב אחר סבוב מהמוני עמי' אז אצטריכו ברכאן דקב"ה. תלת אינון ברכן דברכי' ההוא מלאכא היינו כנגד שבוני כדבורים שהסבוב ההוא קליש וחליש שמסבבים ונופלים כאשר יעשו הדבורים שעוקצים ונופלים ומתים אז יבאו ברכו' המלאך לזנב אחריה' עד בלתי השאיר להם פליט. לגבי מלכין תקיפין לאגחא גרסינן עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון יושב אהלים דאחיד תרין סטרין לאברהם וליצחק וגו' קל"ט ב'. דתנן לא יפוק בר נש יחידאי בליליא וגו' קס"ט ב'. ואסליק כל אינון אחרנין לזמנא דאצטריך קס"ו ב'. וקע"ב א'. עכ"ל: