אור החמה על ספר הזהר א:רפז

ויעש גם הוא מטעמים וגו' יקום אבי דבוריה הוה בעזות בתקיפו. אם תאמ' מלת יקום אבי כטעמו בתורה דהיינו יקום שופר מהופך אבי קדמא יורה על החיזק שאין המלות בטעמים המטעמים המלות שיורה שדבר תחנונים כגון אזלא גריש או רביע וכיוצא. ועוד המלות בעצמן יורו הענין שהרי יעקב אמר אבי קודם כל דבר הרי קראו לבד ועשו התחיל בקימה קודם קריא' כאומר יקום אבי. ועוד שאמר קום נא לשון בקשה ועוד שאמר קום נא שבה מורה על המתנה והתיישב הרוח אמנם עשו אמר יקום אבי ולא אמר ישיבה כלל. ועוד או' יקים ויאכל מציד בנו כמאן דלא מליל עמיה כדרך הגדולים לצוות סתם לכל הבא או רמז שיהי' מתנכר אל אביו כמאן דלא ממליל עמיה מן הטעמים הנז'.

ת"ח בשעתא דעאל עשו וגו' תימה דהא קודם כתיב ויאמר לו יצחק מי אתה ואחר שאמר לו אנכי עשו בכורך כתיב ויחרד לזה נדקדק שאמר ביעקב כד עאל יעקב שכינתא עאלת וגו' לא אמר בשעתא דעאל יעקב וכאן אמר בשעתא דעאל עשו ולא אמר כד עאל וגו' להורות ששכינה הקדימה ליעקב וגיהנם נתאחר ונכנס באותה שעה ולזה לא נחרד מיד יצחק.

ומתלבשן בגופא כגוונא דהאי עלמא. ונתפסין ביד ולכך אמר שלחני.

ת"ח בגין דשולטנות' דהאי וגו' אלא בליליא דהאי סמאל מצד עכירות הגבורה והדין והיינו בלילה שליטת הדין וכן עשו ישלוט בעת שליטתו דהיינו בגלות שהיא שליטת החצונים. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ויעש גם הוא מטעמי' וכו' יקום אבי דבוריה הוה בעזו' וכו' משמע שלא היה זהיר בכבודו וכן איתא במדר' שבקש אחר הברכות להרוג את אמו דכתיב ושחת רחמיו וגם להרוג את אביו דכתיב יקרבו ימי אבל אבי ופי' ז"ל אני אקר' מיתתו ותימא דבמס' ע"ז אמרינן שהי' זהיר הרבה בכבוד אביו ונר' דמדרשים חלוקים הם ולמ"ד שהיה זהיר בכבודו הרבה יאמר דיקום אבי שלא לנוכח הוא כבוד כמנהגם בערי אדום: וחמא גהינם דעאל עמיה י"ס שמוסיפין עמיה דעשו ולי' שבעין תרעין כדין אמר וכו' ואולי דקדקו כן ממלת עד דהיל"ל גדולה מאד מאי ע"ד ראשי תיבות ע' דלתות ע' תרעין וזהו ע"ד מאד ע' דלתות של גהינם הנקר' מאד כדפי' רז"ל מאד זה גיהנם. בגין דחמא שכינתא ה"ג בעא יצחק למילט וכו' טעות סופר הוא עד ת"ח וכו' ובדקנו בספרים ישנים וליתיה. ת"ח כלא אודו וכו' אולי מלת גם קא דייק כלומר ואברכהו אני וגם רבים ברכוהו. ואתגלימו ומתלבשין בגופא וחוזרים לרוחניותם אחר שקיימו שליחות' והני מילי כשלא נתעכבו בעולם הזה ז' ימים אבל אם נתעכבו ז' ימים שוב אינם חוזרים לרוחניותם והכי איתא במדרש רות מהזוהר וזה אירע לעזה ועזאל שלא יכלו שוב לחזור למקומם. וע"ד אתאבק יעקב בהדיה גרסי'. עכ"ל הרא"ג:

והרח"ו נר"ו כתב. ועשו אחיו בא וגו' כבר נתבאר לעיל דף קמ"ג א' כי יצחק אמר לעשו וצודה לי צידה בה"א והענין כי חשב היות עשו בדרגא דשכינתא ה"א תתאה ואמנם עשו לא בא מן הציד כנ"ל רק מצידו שהוא ציד דיליה בסטרא דיליה ובשדה שלו אשר בו צעקה הנערה ואין מושיע לה ולזה לא אמר בא מן הציד אלא מצידו שהוא דרגא דארור ולא דרגא דברוך וז"א דלא הוה בי' ברכה.

יקום אבי דבוריה הוה וגו' כל זה מבואר.

ת"ח בשעתא דעאל עשו וגו' הק' דהיל"ל חרדה גדולה אמנם או' עד מאד הוא לומר כי גם בעת העקידה חרדה גדולה נפלה עליו ודאי אבל זו החרדה היא גדולה עד מאד כלומר גדולה יותר מאותה שהיתה לו בעת עקידתו לפי כי בראותו גיהנם נצטער על היות הוראה לומר כי הי' לו אחיזה בקליפות כי הוא חשב היות מטתו שלימה וכי גם עשו היה בקדוש' ולכן נצטער כ"כ בראותו כי יצא מחלציו יורש גיהנם וזה ודאי פגם בעצמו מש"כ בעת עקידתו כי אדרבה הציץ אז בשכינה וכמשז"ל כי לכך כהו עיניו מראות כלו' מפני ראותו השכינ'.

כדין אמר בטרם תבא וגו' פי' מה שביארנו לעיל כי בראותו עתה את גיהנם נכנסה עם עשו אמנם בביאת יעקב נכנס עמו השכינ' א"כ ודאי כי יעקב ראוי לברכות ולא עשו א"כ גם ברוך יהיה עתה מידיעתי כי תחיל' היו בלתי ידיעתי כי לא ידעתי שהי' יעקב אך עתה שראיתי כי השכינ' חפיצ' בו ואודי בברכותיו לכן גם ברוך יהי'.

ד"א יצחק אמר וגו' כי יצחק לא אמר רק מי איפה הצד ציד ואברכהו כי הי' שואל ותמה מי הי' הצד ציד אשר ברכתיו. ואז ענתה השכינ' ואמר' גם ברוך יהי' כלו' לא תאמר כי תחילה ברכתו בלתי ידיעתך אמנם עתה שידעת מי הוא אתה חוזר בברכותיך כי גם עתה ברוך יהי' ולא תחשוב לקללו על החרדה שהחרידך ולבטל ממנו הברכות כי כבר אמרת אורריך ארור וגו'.

וסלקיה על רישי' לעילא פי' כי למטה יבאר או' כי שרית עם אלדי"ם שפי' דיעקב הוי שמשא וזווגי' בסיהרא דאקרי אלדי"ם והנה כל המלאכים הם תחת השכינ' כנודע וזהו או' וסלקיה על רישיה כי הודה איך הוא הי' עליו למעל' מראשו שהוא עם השכינה בזווגא חדא השוכנת על ראש המלאכים כנודע כי היא על ראשם והם מרכבה אליה. וכל השאר הוא מבואר אמנם ראוי שתדקדק דבריו והוא כי מלבד הטענה שאמר כי אי אפשר לירד למט' בעה"ז אם לא יתלבשו בכח גוף כי כביכול אפי' השכינה כשיורדת למטה היא מתלבשת כנודע והנה המלאכים בהכרח הוא שברדת אל הד' יסודות שיתלבשו וזה מוכרח ממה שקדם לנו כי כל דבר רוחני הוא מתלבש במה שהוא יותר מורכב וחומרי ממנו ואפי' למעל' מצינו האצילות מלבוש אל הא"ס והבריאה אל האצילות והיציר' אל הבריא' והעשיה אל היציר' וכן כל הדברים ואין להאריך בזה. וא"כ איך אמר כאן כי המלאכים דאברהם אתגלימו משום דלא לאשנאה וגו' וכן מלאך זה דיעקב אך הענין כי כשיורד המלאך למט' אמת הוא כי הוא מתלבש במלבוש האי עלמא אמנם הוא לבוש דק עד מאד כנודע עד שאין עין כל ברי' יכולה לראותו. אמנם כדי שישיגוהו לראות הוא צריך להתלבש יותר בגסות כדי שתשלוט בו הראיה וכן מכ"ש כדי לאכול שצרי' לבוש יותר גס ובפרט להתאבק ולהלחם כי צרי' שיהי דוגמת איש ממש ולכן אותם המלאכים אשר באו בבית אברהם הוצרכו להתגשם יותר משאר פעמים כדי שיוכלו לאכול ממש ואל זה הסוד כיוונו קצת מרז"ל החולקי' על אותם שאומרים כי נראו כאוכלין וחלקו ואמרו כי ממש אכלו שכן כתיב ויאכלו והראי' ממשה כשעלה למרום כי ודאי אין לומר בו כי מה שכתוב לחם לא אכל שהוא על צד הדמיון אלא ממש כן הי' א"כ כן הדבר במלאכים האלו כי אכלו ממש וזהו מה שהביא פה ראי' ממשה וקאמר ביה בגין דלא להשנאה וגו' ודוק. ומכ"ש ענין זה המלאך המתאבק עם יעקב כאיש בחבירו כי ודאי הוצרך להתגשם מאד באופן שכשיתאבק עם יעקב ימשש אותו יעקב ויהי' בעיניו ממש דוגמת אדם ולא יחשוב שהוא מלאך וא"כ בהכרח הוא שנתלבש מאד וז"א וכן הכא וגו' לא אתאבק עמיה דיעקב אלא מגו דהוה אתלבש בגופא כגוונא דהאי עלמא ר"ל ממש בדמות האדם לגמרי וזה מוכרח והשאר מבואר. ואו' ובג"כ כתיב משא דומה. הענין כאשר נתבאר במקום אחר כי דומה הוא ענין השכינה שהיא דומיה בגלות ואמ' בהיכן היא יושבת ודומיה ומהיכן היא נושאת קול משא הזה וביאר כי אלי קורא משעיר ר"ל כי יושבת בגלות אדום הנק' שעיר ומשם קוראה אליו ית' ואומרת לו שומר וגו' ר"ל אתה הנק' שומר יש' מה מלילה כלו' מה תעשה מזה הגלות הנק' ליל' ואימתי תוציאני ממנו וכן אז השכינ' נק' לילה בהיותה שם הרי כי גלות דאדום נמשל ללילה. כי אם ברכתני כי אם תברכני מבעי לי' וגו' פי' כי או' ברכתני ר"ל תודה לי על הברכות שכבר ברכני יצחק אבי ואז יתחשב אצלי כאלו אתה הוא שברכתני אז באותם הברכות. עכ"ל:

גיליון מנלן דכתיב ויאמר שלחני כי עלה וגו' בראשית ל"ב. ואתגלימו ומתלבשין בגופא וגו' ק"א א'.