אור החמה על ספר הזהר א:רפו

מסטרא דחולקי' דיעקב הוו ומדילי' נטל מסטר הקדוש' דהיינו ויתן לך האלדי"ם וגו' כדמסיק לקמי' ר' שמעון:

הוה קא בעי יצחק שלא בדין.

עבד קב"ה וגרם במה שגלה הסוד לרבקה וסייעו בערמתו.

ולאדם אמר היינו שופרי' דיעקב כעין שופרי' דאדם כי שמעת לקול אשתך היינו ועתה בני [וגו' אך] שמע בקולי ולך קח לי.

ותאכל מן העץ דהיינו עץ הדעת טוב ורע היינו שני גדיי עזים הא' טוב חטאת לה' והא' רע לעזאזל.

פירין ואיבין כדקא יאות שלא יהיו שמנים.

בעצבון תאכלנ' היינו הקליפ' הזכר נקרא עצבון והנקב' עצב. ותאכלנ' נוקבא בעצבון דכורא ולהכי קאמר במקום עצבון ומטל השמים. וקוץ ודרדר היסוד בקדוש' בה תליין קוצי אותיות על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות. והחצונים קוצים בכרם במקום צדיקים. ולכך במקום וקוץ ודרדר ורוב דגן ותירוש שהוא מהיסוד והיינו ג' ברכות מג' מדות נגד ג' קללות מג' קליפות.

בזיעת אפך וגו' נודע האף חצוני כמו והרבה להשיב אפו והנה זיעה ומותר החצוני מוליד' כמה מחבלים לוקטים הברכ' וכך קבלתי כי השדים נזונים מכל מה שחסר התבואה שאינ' מוציא' כראוי וזהו בזיעת אפך בחברת המחבלים תאכל לחם והיינו שאדם זן ועובד לבני לילית וכאן להפך ובני נכר לילית וסמאל אכריכם וגו'.

באתריה מלכות.

חולקי' ת"ת ועשו אתרי' לילית וחולקי' סמאל. שמים העליונים ת"ת וארץ העליונ' מלכות ואמר לעילא לעילא תרי זמני לרמוז כי לא לבד בקדושי' דהיינו מצד העשי' או היציר' או הבריא' אלא למעלה בסוד האצילות.

תו יעקב לעילא. אינו פירוש שני אלא כדמסיק לקמי' בתחיל' נטל יעקב לעילא לעילא דהיינו שהברכות מתקיימות באצילות ודוקא באצילות לעילא לעילא ולא ביציר' לתתא שהרי שם הגלות וכן בשכינה אמנם לעתיד תו יטול יעקב לתתא שגם ברכות יעקב יש בהם פי' כפשטם בגשמות אמנם עשו לתתא ואין לברכותיו בעולם האצילות לכך נוטל למט' ונוטלם מיד ולעתיד לבא אין לו לא למעל' ולא למטה. כי חלק ה' עמו ולעולם דבקים בו לא הוא נוטל עם אחר ולא הם נוטלים אלוה אחר כלל ח"ו.

ת"ח בשעתא דשארו לנטלא וגו' דהיינו שהתחילו להתקיים דברי יצחק מיד יעקב נתדבק באושר הנשמה והעבודה לאל ית' דהיינו חולקי' לעילא והתחיל לבנות בית לשכינ' שאחר שנתברך הלך להוליד י"ב שבטים וגו' אמנם עשו מיד הצליח בגשמי א"כ זהו עדות על פירוש הברכות.

ר' שמעון אמר הדרוש הזה שאמר ר' אלעזר ממש בהכרח הפסוק שהרי מדאמ' יצוא יצא מור' ששכינ' היתה שם ונתברך יעקב ברוחני א"כ נטל לעילא ואח"כ כשיצא יעקב יצאת השכינ' נמצא שנתברך עשו בלא שכינ' ע"י יצחק לבד בגשמי למטה. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' מסטרא דחולקיה דיעקב היינו פי' ויתן לך משלך שהברכות הללו היו ראויים ליעקב ואם היה יצחק נותנן לעשו הי' גוזלן משלו ובג"כ וכו' לנטלא מדילי' וכיצד הם שלו ת"ח בשעתא וכו'. בעצבון תאכלנה לקבל דא ומטל השמים וא"ת נתקן ע"י ברכת ומשמני הארץ וי"ל כי משמני הארץ אינם נעשים כי אם ע"י הגשמים ויומא דמטרא קשה כיומא דדינא ואין בני אדם שמחים אמנם בזמן הטל שבא ברוב השנה העולם שמחים והפירו' גדלי' בלתי עצבון ונמצא העצבון נתקן ע"י הטל. לקבל דא יעבדוך עמים שלא תזוע אתה בטורחך אלא אחרים יעבדוך עמים והם יזועו ואתה תנוח. וכלא נטל יעקב וכו' כלומר אינו יכול להאריך בכל הדברים המקבילים אלא דרך כלל וכלא נטל יעקב דא לקבל דא. בעשו כתיב משמני הארץ וגו' מדשני שמע מינה ארץ דלתתא ושמים דלתתא. ה"ג לחקל תפוחין קדישין ומשמני הארץ דא ארץ החיים וכו' והשאר צריך למוחקו. יעקב לעילא לעילא עשו לתתא לתתא כי יעקב הוא בשמים וארץ דאצילות שהם עליונים על הכל ועשו לא בשמים וארץ דבריאה ולא דיצירה אלא בעשיה הגשמית שהיא למטה מכלם חולקיה לעילא בלא דלת גרסי': ת"ח בשעתא וכו' כלומר מיד יעקב נטל לעילא ועשו לתתא כדמפרש ואזיל. ר' יוסי בר"ש וכו' כלומר ראיה לדבר דהא רבי יוסי בר"ש שאל על זה והשיבו ר' אלעזר ואמר מיד יעקב נטל לעילא ועשו נטיל לתתא. ה"ג ההוא מלכו דעשו דנטיל בהאי עלמא יהא ליה לקב"ה בלחודוי וה"א דהמלוכ' דייק. עכ"ל הרא"ג:

והרח"ו נר"ו כתב. ת"ח בשעתא דההוא נחש וגו' כל זה מבואר מדברינו.

אמר ר' חזקי' והא וגו' א"ר שמעון וגו' תירץ ר"ש כי ביעקב נאמר ויתן לך האלדי"ם א"כ אלו השמים והארץ הנז' ביעקב וכל ברכותיו הם למעלה בקדושה אמנם בעשו לא נאמר שהיו ברכותיו מצד השי"ת עוד יש הפרש אחר והוא כי ביעקב התחיל מלמעלה ובעשו התחיל מלמטה וזה יור' על מקום ברכותיהם. והענין כי הנה ביעקב התחיל מלמעל' בקדוש' וכמ"ש ויתן לך האלדי"ם והנה אותו טל הרומז ביעקב הוא בא מאת אלדי"ם. והענין כי ידעת סוד הטל כי הוא סוד השפע דנחית ממוחא דברישא דא"א כי לעולם מחשבה הויא בחשאי וכן הוא סוד הטל יורד בלתי עבים ורוחות כלל וזה להיותו נמשך ממוחא עילאה דתמן מחשבה בחשאי ונמשך דרך שערות אריך אנפין אל רישא דז"א הנק' שמים כנז' באדרת נשא וזהו מטל השמים ולבתר דנחית תמן כדין אזדווג שמים בארץ ואז נחית ההוא טלא מן השמים הוא הת"ת אל המלכות ואז נק' משמני הארץ ואחרי היותו בארץ החיים אז האלדי"ם שהוא הארץ הנז' יתן לך מאותו השפע שירד אליו מלמעל'. הנה נרמז סוד השפע היורד כסדר מעתיקא לת"ת ומת"ת לארץ החיים ולכן נז' ונסדרו ברכותיו כסדר הזה. אמנם בעשו נאמ' בהפך כי התחיל בסיום הכל שהוא ארץ התחתונה השפל' עלמא דלתתא ומתמן סליק אל השמים שעל גבה שהם הרקיעין של העה"ז נמצא כי הוא לתתא לתתא אבל יעקב הוא לעילא. נמצא כי ביעקב התחיל מן רום המעלות למעל' למעל' ולכן היו ברכותיו למעל'. אמנם בעשו התחיל מן הקצה תחתון שפל השפלים בהאי עלמא נמצא כי ברכותיו היו למטה בעה"ז. ויש בכאן טעות סופרים וצרי' להגיה כל תיבות אלו שהם דא ארץ דלעילא ארץ החיים בעשו כתיב משמני הארץ ביעקב משמני. כל תיבות אלו הם ט"ס. וכך צ"ל ומשמני הארץ דא ארץ החיים דלעילא וגו'.

תו יעקב לעילא ותתא וגו' אמר כי אח"כ אשר הכרחנו כי ברכות יעקב היו מלמעל' א"כ בודאי כי מי שיש לו ברכות עליונים כי גם יהיו לו ברכות תתאין כי אלו התתאין נמשכין מהעילאין והם משועבדים אליהם ומהם נמשכים וא"כ מי ששולט בעלאין בהכרח דישלוט בתתאין וא"כ בהיות לו ברכות לעילא מעצמו נמשך כי יש לו ברכות דהאי עלמא. אמנם עשו שאין לו אלא ברכות דלתתא א"כ אינו הכרח שג"כ יהיו לו ברכות דלעילא כי אין העליונים משועבדים לתתאין ולכן אין ברכותיו אלא לתתא אמנם יעקב ברכותיו לעילא ותתא. גם הכרח אחר לזה והוא או' ופרקת עולו וגו' ואפשר כי מחמת קושי' זו הקדי' הקדמ' זו באו' תו יעקב לעילא ותתא וגו' והענין כי אם ברכותיו של יעקב הם לעילא בלחודייהו א"כ כשאומר והיה כאשר תריד ופרקת וגו' בהכרח הוי דקאי אאותן ברכות דיעקב כי יתגבר עשו על ברכות יעקב וא"כ הוי בהכרח דאז יאבד יעקב ח"ו ברכותיו העליונים ויטלם עשו חלילה חלילה. אמנם עתה אשר היו ליעקב ברכות תתאין ג"כ א"כ והי' כאשר תריד אז ופרקת עול אותן הברכות תתאין מעליך ותטלם אתה ולא הוא אמנם בברכות עלאין לעולם הם דיעקב בכל הזמנים ואין לעשו שום חלק בשום זמן. וכל מה שאמר ופרקת וגו' קאי אברכות תתאין דיעקב אבל בעלאין אי אפשר לפי כי לעולם הוו ישר' חלק ה' ויעקב חבל נחלתו ולא יחליפם באומה אחרת לעולם דוגמת נחלה וירוש' כי אין לה הפסק ולכן נק' נחלתו ודוק.

גם הביא ראי' מהמוחש בעין כי תא חזי בשעתא דשרו לנטלא ברכאן וגו' פי' כי להיות שיעקב נטל לעילא ותתא לכן כאשר התחי' עשו בגדולתו ופרק עול יעקב מעליו בסוד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישר' הנה התחיל עשו בברכות דהאי עלמא ויעקב הלך בשעבוד ובגלות מצרים א"כ זה יורה כי אין ענין פריקת עול רק למטה בברכות תתאין דהאי עלמא אמנם ברכות עילאין לעולם הוו ליעקב כן הי' כי הוא נטל אח"כ התור' וקבלת החלהות עליו כי לעולם יעקב חבל נחלתו:

ר' יוסי בר"ש וגו' השאלה מבוארת וכן התירוץ מבואר כי לא נפל דבר א' מכל דברו הטוב לעולם אמנם הענין הוא כי רצה הב"ה לסלק את עשו מהרה מן העול' שיקבל ברכותיו תחיל' כי מהכרח הי' שיתקיימו ברכותיו של אותו צדיק יצחק אע"ה ולכן רצה יותר שיתקיימו ברכותיו של עשו תחילה שהם לתתא בהאי עלמא ואח"כ יירש יעקב לעולמי עד שתי ברכותיו ברכות עילאין ותתאין וישתאר שלים בכל ברכאן והכל שלו מש"כ אי הוה נטיל יעקב בקדמיתא ברכאן דיליה דאי הכי יצטרך שימשכו ברכות עשו לעולם כי אחר שכבר נטל יעקב חלקו תחיל' אין לו עוד חלק כי כבר נטל חלקו ולכן היה הדבר להפך כי עשו נטל ברכאן דיליה ואתקיימו ולבתר יתאבד מן עלמא כי אין לו עוד חלק בברכות בזמן דכתיב ועלו מושיעים וגו' ואז ישתאר לה' המלוכה ויעקב אשר הוא חבל נחלתו ית' יתקיים לעד:

והנה היות שתי הברכות מתקיימות בזמן אחד אי אפשר כי הלא יצחק אמר את אחיך תעבוד והי' כאשר תריד וגו' כי אי אפשר ששניהם יתברכו כא' רק כשזה נופל זה קם ולכן קם עשו תחיל' ונפל יעקב ואח"כ בביאת משיחנו ב"ה יפול עשו ויקום יעקב קימה שאין אחריה נפיל' לעולם.

ובההוא זמנא כתיב ועלו וגו' תירץ עם האמור קושיא אחרת גדול' והיא כי היאך אומר והיתה לה' המלוכה וכי לעולמי עד המלוכה שלו ית' היא והנה ח"ו יש כאן פתחון פה למינים באו' שאינו שולט הוא ית' בזמן הזה חלילה וחס. אמנם הכוונה כי השי"ת לעולם ועד הוא מלך ומלך וימלוך ואמנם יש שתי מיני מלכיות א' למעל' והם סוד ברכאן עלאין דיעקב. והב' לתתא בהאי עלמא והם סוד ברכאן תתאין דיעקב ולהיות כי עשו נטל תחילה לתתא לכן הב"ה הוא מלך בעליונים ויעקב חבל נחלתו במלכות עליון ובברכאן עלאין אמנם ברכות דלתתא והוא מלכות תתאה דהאי עלמא אנח לה קב"ה ויעקב לעשו דיטול לה בקדמיתא. והענין כי מסר קב"ה ממשלת העולם ושלטנותו אל השרים העליונים וזהו ענין המלוכה שניתנה לשרים ובערך זה הוא שאנו אומרים שנתן המלוכה לשרים אבל נודע כי כלם נכנעים תחתיו ומאתו הם מקבלים המלכות ואינן עושין דבר חוץ מרשותו וגזרתו אמנם בערך אשר נתן להם השולטנות עם היותם עבדים אליו ועל פיו יצאו ועל פיו יסעו בערך זה לבד נק' הם מלכים אמנם לעתיד אפי' אותה המלוכה שנתן להם כבר יסלקה מהם ולא ירצה להיות תחתיו מלכים משועבדים אליו לנהג העולם אמנם הכל יהי' על ידו בלתי שום סרסור וז"א ועלו מושיעים וגו' ואז והית' לה' המלוכה בה"א הידיעה כלו' אותה המלוכה אשר מסרה לשרים אותה בעצמה יקחנה לעצמו והוא בידו ובעצמו ינהיג העולם ולא ע"י זולתו. וז"א והיה ה' למלך על כל הארץ פי' כי עד עתה הוא מלך בארץ ישראל לבדה אבל שאר אקלמים של העולם מסרו לשרים אמנם אז כאשר יהיה ה' למלך על כל הארץ בכללה אז יקרא ה' אחד כי עתה יש מלכים רבים בעול' אמנם אז יהי' מלך א' לבדו שהוא ה' ית' והוא יהי' אחד מיוחד במלכותו ולו המלוכ' בלי שיתוף אחרים.

ויהי אך יצא יצא וגו' ביאר ענין או' ב' פעמים יצא יצא והיל"ל ויהי אך יצא יעקב אלא הענין כי הנה בבוא יעקב לפני אביו עאלת עמיה שכינתא ועתה ביציאתו כי היה נכנס עשו הלכה לה השכינה משם עם יעקב ועאל גיהנם עמיה דעשו כי א"א שימצאו שם שניהם ג"ע וגיהנם ביחד השכינה והקליפות ולכן רמז כי כשיצא יעקב גם השכינה יצאה עכ"ל: