אור החמה על ספר הזהר א:רפה

ה' הצילה נפשי משפת שקר הם הקליפות נקראות שקר ומדרגה אחרונ' שבהם שפת שקר ודאי שפה של השקר והיינו מקום עשו כדכתיב הנה קטון נתתיך בגוים בזוי אתה מאד אחרונה שבכולן:

כיון דאמר לפני ה' אזדעזע וגומר הענין שאם הי' אומר ואברכך סתם היה אפשר חלקו הראוי לו למדרגותיו כעין מים אחרונים ושעיר עזאזל וכיוצא עשן המערכה בלילה דעקים אורחיה לצד צפון אמנם באומרו לפני ה' נתן לו חלק בקדושה ממש והיה מכניס צלם בהיכל ופוגם מדרגת מטטרון ששם כניסתו עד היכל שני לבד ולכך נזדעזע כסא הכבוד המשתמשת בהיכלות שתפגם שהיא מקבלת ממלכות ואלו עתה תברכו לפני ה' ממלכות ע"י ודאי ויכנסו וירמסו טמאים ההיכלות:

אזדמן מיכאל שר החסד שר הברכה מן הימין ושכינתא שכל מקום שהיא שם שכינה מתגלית וחמא לגן עדן שהוא אלין הצדיקים הנוחלים ג"ע הבל ודאי בן אדם הא'.

עאל בהדיה גיהנם קי"ן קינא דמסאבותא בניה של לילית:

ת"ח מראש הפסוק נער הייתי גם זקנתי ופירשו בו פסוק זה שר של עולם אמרו דהיינו כאשר נבאר בפ' ויצא להורו' על רוב הברכות בו והמלכות מזומנת לקבל ממנו א"כ בגין כך ורוב דגן ותירוש דהיינו דגן לנגד המלכות ותירוש שהוא יין סוד ודאי לנגד היסוד ורו"ב מפני שלעולם אינו נעזב:

ר' יהודה אמר כולא בזמנא דמלכי הארץ מביאים איש מנחתו לאו היינו יעבדוך עמים אלא בזמנא דמלכא משיחא דכתיב כל גוים יעבדוהו והנה כפל הפסוק יעבדוך עמים היינו כל האומות ההדיוטים וישתחוו לך לאומים היינו המלכים שעובדים בהשתחויה לבד: מלת הו"ה כולל ג' מדות שהם בינה ת"ת ומלכות והנה ע"י יהו"ד הוא לשלטאה עלייהו דכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ וכתיב ומלכותו בכל משלה: ואח"כ לאובדא לון לבטלם מן העולם ע"י המלכות שהיא כלי זיין בכח הבינה שמכחה ביטול הקליפות וזה כד אתא דוד שהוא המכניע האומות ושלמה הי' לו שלום מכל עבריו וזה לפירוש ת"ק דפי' יעבדוך עמים בימי שלמה ולפי' ר' יהודה דהיינו בזמנא דמלכא משיחא מודה דהאי נמי לאו בזמנא דמלכ' משיח' והיינו דקאמר ר יוסי אמר כולא איהו וגומר ופליג אתרוייהו. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג זלה"ה כ' ה' הצילה נפשי וגו' דא הוא דרגא דעשו שהוא חיויא בישא שגרמ' הקללות לי בתחל' ע"י שקריו וערמימותיו מתחזקת עתה ברמיות שלה ג"כ להתברך מיצחק ויצא הוא מן הקללו' שנתקלל' ארור אתה מכל הבהמ' וגו' ואשאר אני * אצ"ל בקללה כו': וזה לפי שהי' מרמה את אביו לומר שהוא צדיק ועתה הצילני מידו שאתברך אני שבזה אצא מן הקללות שנתקללתי בתחל' ולקמי' מסיי' פי' המזמור. דאייתי לווטין ע"י שקר שאמר אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן וזה היה רמיה וערמ' כדי שתשיב לו ויכנס עמה בדברים לרמות' וכדפי' רש"י ז"ל נמצא שהיא שפת שקר ולשון רמי': ת"ח בשעתא דאמר יר' וא"ת אחר שעשו לא היה צדיק ודאי לא יחולו עליו הברכות א"כ ממה הי' יעקב מתיירא ומשני ת"ח שכשצוהו שילך לצוד שתף עמו השכינ' שאמר צדה * צ"ל צידה. בהא ואוקמוה כלומר שגם רז"ל במדרש הרגישו ה"א יתירה ודרשו שרמז לו לה' דברים המפסידי' את השחיט' ר"ל שלא יאכילהו שחיט' בלתי ראוי' שאין זה מחלק השכינ' הרי שתף השכינה בצידה וכן הי' דעת עשו לעשות מצות אביו בגין דיתברך מיצחק כיון שהברכות הם מהשכינה צריך שלא יפגום השחיט' שאם יפגום לא תשרה השכינה נמצא שהית' השכינה משתתף מתחל' ועד סוף ומזה היה מתירא יעקב שלא תסכים השכינה בזה. אזדעזע כורסי' וכו' לפי שצורתו של יעקב חקוקה בכסא לכך נזדעזע שלא יהי' בה צורה שתהי' דוגמת' למטה ח"ו בקללות כי ודאי צריכ' השכינה להסכים לברכות עשו משום ועצת מלאכיו ישלי' לפיכך נזדעזע ואשתדל שיתברך יעקב ולא עשו. אזדמן מיכאל וכו' וסכינת' בהדי' שבכל מקום שהשכינה שם מיכאל שם כי מיכאל במילואו כזה מם יוד כף אלף למד עולה כמנין שכינ' ולכן אמרו רז"ל כל מקום שתמצא מיכאל שם גילוי שכינה והטעם לפי שהוא אל הימין וכוס של ברכה צריך לאתקשרא בימין ולכך נזדמן מיכאל ולא רפאל שהוא כנגד ת"ת יעקב. וידע יצחק שהשכינה שם. וחמא לג"ע בהדי' כנגד ויגרש את האדם שנתגרש מג"ע עתה חזר ג"ע אליו. דחשב דלא הוה עשו בההוא סטרא אפשר דדייק קרא דקאמר עד מאד דאז"ל מאד זה מות וה"ק וכי עד כאן הרשעת שדבקת עד הקליפ' הנקרא מאד. וע"ד כתיב ויאהב קלל' בתחל' אהב להביא לווטין על עלמ' ולהציל את עצמו בטענת דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ומ"מ ותבואהו משום מסית ומדיח כדרז"ל ולא חפץ בברכה לא היה חפץ שיברך ליעקב אלא לו ותרחק ממנו ובאה על יעקב. עליה כתיב ארור וכו' בתחלה ואשתאר ביה לדרי דרין לבסוף. ומן יומוי דאדם אזדמן יעקב הוא ולא זולתו לפי ששופריה מעין שופריה דאדם הראשון. ודוד אמר ברוח קודשא ע"כ היו דבריו של יעקב ומכאן והלא' אמר דוד כמתמי' על עשו כדמפר' ואזיל חצי גבור שנונים כלומר ולא די שקלקלת בתחלה אלא שאף לבסוף שחזר העטר' ליושנ' חרה לך והגזמת והשטמת ליעקב ועברתך שמרת לנצח ולזה רמז גחלי רתמים כי גחלת' שוהה י"ב חדש כדאיתא בגמר' וכמו כן משטמת עשו עולמית על ישראל בעלילות דברים שהלשון הרע נקרא חץ כאומרו חץ שחוט לשונם וכן השר של מעל' מקטרג בחצי לשונו וכן על ידי עלילות דברים עושים שמדות וגירושין. ת"ח ויתן לך האלהי' מלת ת"ח ל"ג לי' בס"י. והטעם שפתח רבי אבא בויתן לך האלהים ולא פירש בו כלום אלא ענין המזמור לפי שבהקדמ' זו יובן מלת לך שהכונ' למעט לך ולא לחויא בישא ואפשר נמי לקשרו וגרסי' ת"ח אע"ג דלא פירש בי' לעיל פירש אותו כאן ותחל' בפי' המזמור הודיענו שבאו לידו בצרות גדולות כנז' חזר ופי' למה נצטער לברכות הללו ואמר ת"ח כי הברכות היו עצומות כמו שמפרש ואזיל.

ויתן לך האלהי' וגומר הא מלעילא מטל השמים ת"ת: ומתתא ומשמני הארץ מלכות בחבורא חדא והכונ' ויתן לך האלהים בינ' מהטל היורד לשמים ת"ת מעתיקא קדישא ומשמני הארץ התענוגים שבמלכות שמתהוי' בה ע"י הטל הזה שכן הוא סדר יריד' הטל מעתיק' לז"א ומיני' לחקל תפוחין כנזכ' בפ' וישלח דף ס"א * אולי כונתו לדף קעב א. הא אוקמו' ורוב דגן זה משנה ותירוש זה גמרא וכו': אבל פי' הנכון כדכתיב ולא ראיתי צדיק וגומר ה"ג אבל כדכתיב לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם אוקמו' נער הייתי וגומר האי קרא שרו של עולם אמרו וכו' והכונה לפרש כי ורוב דגן ותירוש הוא הצדיק יסוד המייחד בין השמים והארץ שהוא שבע מרוב דגן ותירוש שהם מיני הארות והשפעות וזהו האי קרא שרו של עול' אמרו כנזכר בפ' ויצא דף קס"ב ופי' שם כי צדיק זה היסוד מעול' אינו נעזב ומעיד על זה שר העולם אלא לעולם יש בו רוב ברכות וזהו ורוב דגן ותירוש והכונה לומר ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ת"ת ומלכות ע"י היסוד שיש לו רוב דגן ותירוש.

יעבדוך עמים. בזמנא וכו' ול"ג וישתחוו לך לאמים. ה"ג וישתחוו לו כל מלכים ר' יהודה אמר כלא בזמנא דייתי מלכא משיחא כדכתיב וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו הרי מצינו בזמן המשיח עבוד' והשתחויה יחד בפסוק א' והכא ג"כ בודאי על אותו זמן קאמר ות"ק סבר שאחר שאינו כתוב בסדר עבוד' קודם ואח"כ השתחויה כסדר הכתוב כאן א"כ לאו בההוא זמנא נאמר הכל אלא וישתחוו לך לאמים לבד. ה' לעילא וא"ו באמצעיתא וכו' היינו בינה ומלכות תרין ההין והוא"ו מקשר שניהם והכונה שברכו שיתעלה ויתקשר במדת הת"ת המקשר תרין ההין ובזה יגבר על אחיו לשלטאה וכו' ואימתי נתקיים זה בזמנא דאתא דוד מלכא. רבי יוסי אמר כלא איהו בזמנא וכו' לא ניחא לי' בהני פירושי דתרי תנאי קמאי דהא בגין דעברו ישראל על דברי תורה כדין ופרקת עולו נמצא שמעולם לא היה גביר לאחיו. א"נ לא ניחא לי' בהאי פירושא דרבי יהודה כי הי' ראוי שיקדים המוקדם שהוא זמנו של דוד למאוחר שהו' זמן מלך המשיח לכך אמר כלא איהו בזמנא דייתי מלכא משיחא שאז תהי' הגבורות והממשל' בלי הפסק ומה שהי' בזמן דוד לא נמשך כי תכף עברו ישראל על פתגמי אורייתא ופרק עולו וכו'. עכ"ל הרא"ג:

והרח"ו נר"ו כתב. ה' הצילה נפשי וגו' יר' כי הנה כבר ביארנו ענין יעקב שבא לתקן חטא אדם ולהצילו מדרגא דארור לדרגא דברוך ועשו בא במקום הנחש אשר מתחלה בא בעלילות רשע ובשפת שקר להטעות את האדם ולגרום אותו ליכנס בדרגא דארור עד שנתקלל בכמה קללות ולז"א הצילה נפשי מעשו כי הוא בא בגלגול הנחש הנקרא שפת שקר ולשון רמיה כי הקליפות הפך הקדושה אשר היא חותמו של הב"ה הנק' אמת ודובר שקרים לא יכון נגד עיניו ולכן הצילה נפשי מאתו שלא יכירני אבי ויקללני ויברך את עשו ובזה אדרב' אוסיף עוד קלקול גדול על הראשון בימי אדם ולא תהי' ארוכה למכתי עוד כל ימי עולם אם יחזור יצחק לקיימני בדרגא דארור ולהכניס לעשו בדרגא דברוך. ואז הב"ה הצילו וביאר היאך הי' המעשה וגם ביאר היאך יצחק רצה לעשות פועל מגונה כזה ואמר.

ת"ח בשעתא וגו' והוא ע"ד שביארנו לעיל כי הנה יצחק חשב כי עשו היה בקדושה ולא בטומאה כי הי' מפתה ומרמה אותו ואומר לו כיצד מעשרין וגו' וכן נז' לעיל בפי' איש שדה כי היה אומר ליצחק שהיה הולך לשדה להתפלל כמוהו שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה של תפוחים והיה שקר כי הוא הי' בשדה דחריבו ושממה כי בשדה מצאה וכנודע. ולכן א"ל יצחק לעשו וצא השדה כלומר לך אל אותו השדה שאתה מתפלל בו שהוא שדה של תפוחים וצודה לי צידה בה"א ר"ל עשה באופן שתצוד את השכינה ה"א תתאה כדי שתתברך מפיה ולז"א ואברככה לפני ה' כלו' עשה באופן אשר תתברך לפני ה' מאת השכינה. והנה אז בעת אומרו כך אזדעזע כורסי יקרא וגו' והנה ענין זה יובן במה שידעת כי נשמות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד וכסא הכבוד שהוא סוד הבריאה הוא מקור אל הנשמות ישראל הקדושים ולכן בראות הכסא כי יצחק הי' מכניס את הקליפה בקדושה ומוציא את יעקב מן הקדושה אזדעזעת בודאי כי תשאר כביכול פגומה לעולמים כי אם אין ישראל אין כסא כביכול ובזה תבין ענין הצדיקים שהם המרכבה וכסא לשי"ת אמנם המלאכים הם למטה ביצירה והם חיות ואופנים שתחת הכסא ומשרתים אותו ודי בדרוש הזה.

בההיא שעתא אזדמן מיכאל וגו' וזה יובן במ"ש דניאל כי אם מיכאל שרכם כי הוא המלמד סניגורא על יש' והוא אפוטרופוס שלנו במרום. עוד טעם שני במ"ש לעיל פ' וירא דף ק"א ע"א בס"ת כי בכל אתר דמיכאל תמן ודאי הוא כי שם השכינה לפי שאין השכינה נוסעת אלא עמו כי הוא מרכבה של השכינה הנק' אופן הגדולה כי מיכאל רשום בגדולה ואחריו נמשכים השאר. ויתכן לומר כי ודאי מ"ש מיכאל הוא לפי שאחריו נגררים השאר אבל אה"נ דשאר המרכבה אתו תמן בהכרח עם השכינה והנה לז"א כריח שדה כי כבר נודע כי הם ג' גווני הקשת מיכאל גבריאל רפאל והם דוגמת התפוח הכולל ג' גוונים הנז' והוא בסוד הת"ת עם הגדולה גבורה ואלו הג' מלאכים הם ג' גווני הקשת דוגמת ג' גווני התפוח והם מרכבה אליהם והנה באו' כי נכנס עמו שדה תפוחים הנה פשיטא כי נכנס עמו ג' גווני הקשת שהם בסוד ג' גווני התפוח. והנה יצחק חשב כי היה עשו ונכנס עמו השכינה וברכו בלב שלם בחושבו כי כן היה האמת כמו שחשב כי הי' עשו בקדושה. וכאשר היה רוא' דעאל עמיה גיהנם אז ויחרד יצחק וגו' מפני כמה סבות א' לפי שהי' רוצה לברכו על חנם בהיותו דבוק בגיהנם ובקליפות. ועוד כי נצטער על היות בנו יוצא מחלציו בקליפות לגמרי. ועוד אל עיקר האמת כי עד עתה הי' אוהבו תמיד ודבק בו בחושבו כי הי' צדיק ובראותו כי לא כן הי' נצטער מאד על מה שהי' מוטעה כל ימיו בסבר' זו. והנה ענין או' שנכנס עמו ג"ע או שנכנס עמו גיהנם כבר נתבאר פ' קדושים כי אין הכוונ' על ג"ע ממש אלא על השכינ' הנק' גן עדן כנודע וז"א ואזדמן מיכאל וגו' ושכינתא בהדיה וגו' וכן כד עאל גיהנם עם עשו אין הכוונ' על גיהנם ממש רק על הקליפה הנק' גיהנם והם סוד לילית הנק' נחש נוקבא דסמאל אשר לה ז' היכלות הנק' גיהנם העליון הנז' בפ' פקודי וסוד זה הנחש הי' דרגא דעשו הנק' שפת שקר דאייתי לווטין על עלמא ולכן עאל עמיה גיהנם הוא הנחש העליון:

פתח ואמר ואברכהו וגו' פי' כי פה הודיענו צדקות וחסידות יצחק ע"ה וכל הטועה בדעתו מדבר תועה ועתיד ליתן את הדין במה שאומר כי ויאהב יצחק את עשו הי' על כי ציד בפיו שהי' מביא לו מטעמים ובהיות כי הי' יודע רשעו עכ"ז הי' אוהבו לסבה הנז' חלילה חלילה לחשוב זה כי רצה יצחק להכניס את הקליפה בקדוש' ח"ו מפני שהי' נותן לו מטעמים ואין אנו צריכים לדחות סברא הפחותה כזו. האמנם הנראה אצלינו בזה הוא כי להיות שהי' רואה יצחק ענין הכיבוד הגדול שהי' מכבדו וציד בפיו והי' מאכילו פסיוני חשב כיזה לקיים מצות כיבוד אב וכן הי' מטעהו בשאר הדברים כאשר ביארנו ולכן לא הכיר יצחק ברשעו והכל מאת ה' להיות מדה כנגד מדה כמה דאייתי לווטין על אדם במרמה כך נשארו הלווטין עליו במרמה כאשר ביארנו לעיל וכאשר נבאר בס"ד.

והנה הראי' ממה שביארנו ענין וצודה לי ציד בה"א ומזה תבין חסידות יצחק ולכן עתה בראותו כי שכינה נכנסה עם יעקב וגיהנם עם עשו אז אמר א"כ חטאתי כל ימי במה שטעיתי וחשבתי את יעקב שלא הי' כראוי וחשבתי כי עשו הוא הצדיק והי' להפך וא"כ כיון שיעקב הוה דבק בשכינה ולכן ואברכהו א"כ עתה גם ברוך יהי' כלו' כי אותם הברכות היו בלתי דעתי ולכן עתה אשר אני מכיר בו א"כ גם ברוך יהי' מדעתי וברצוני הגמורה לגמרי כיון שראוי הוא לכך:

בג"כ אזדמן וגו' פה ביאר כל הטעם אשר הוצרך ענין הזה בברכות האלו להיותם במרמה ותחבולה ומה עניינם וגילה פה הכוונה האמיתית בזה ולפי שהוא מפ' מזמור שיר המעלות וגו' אשר בו כתיב מה יתן לך ומה יוסיף וגו' כי בו נתבאר ענין רמיה של הנחש ואיך אח"כ נהפך על ראשו מדה כ"מ לכן התחיל לבאר הענין היטב וכבר נתבאר לעיל בדברינו כל הענין הזה. ולכן נקצר ונעלה בביאורו. וזה כי הנה השי"ת הי' יכול להגיד ליצחק במראה הנבוא' כל ענייני יעקב ועשו ושיבאו הברכות כסדרן ולא ע"י מרמה ותחבולה. ואמר דבג"כ אזדמן יעקב במרמה ובעקימו וגו' והכוונ' כי הנה הנחש נק' שפת שקר ובעליל' ובמרמה אייתי כל הני לווטין על אדם ומנע מיני' כל ברכאן והנה השי"ת כל מעשיו הם מדה כנגד מדה ולכן בבא יעקב אשר הוא שופרי' דאדם אז בא גם הוא הנחש בגלגול עשו ג"כ ושניהם אתו במרמה וכנגד אשר תחלה בא הנחש בעליל' על אדם עתה הי' להפך כי אדם הראשון שבא בגלגול יעקב אתא בערמה לקבל הנחש שהוא עשו לנטלה מיני' הברכאן שגנב ומנע תחלה מאדם הא' ובזה יחזרו הקללות אשר נטל אדם בעבור הנחש ועתה יחזרו על ראשו. והנה זה רמוז בפסוק מה יתן לך וגו' וז"א ודוד אמר ברוח קודשא וגו' פי' כי אחר אשר אמר איך הי' בצרתה לו וקרא את ה' וענהו ממה שהתפלל כאו' הצילה נפשי וגו' כאשר ביארנו. ועתה חזר פניו אל הנחש אחר שהשיג מבוקשו ודיבר עמו וא"ל מה יתן לך וגו' כלו' ראה עתה מה שהפסדת במה שהטעיתני תחלה לאכול מעץ הדעת ע"י לשונך שהוא לשון רמי' וחשבת לטרדני מן דרגא דברוך כדי שתטול אתה הברכות ואהי' אני בדרגא דארור ולכן דע לך כי לא הועיל לך כי כך דרכו של אומר לשון הרע כי מדבר אותו ואין לו שום הנאה ממנו ועכ"ז מדבר אותו ולכן העונש שלו הוא כי אח"כ נפרעין ממנו על אותו לשון הרע שדבר נמצא שלא נהנה ממנו כלל בעת שדברו ואדרבה נפרעין ממנו לדורי דורות. ולז"א מה יתן וגו' כלו' מה נתנו לך שכר בעבור לשונך שהיא לשון רמי' או מה הוסיפו לך איזה תוספות מועט על מה שהיה לך כי הנה לא די שאתה לא היית כלל בדרגא דקדוש' כדי שבלשונך הרעה יוסיפו לך יותר כי הלא אתה מעולם לא היית אחוז בקדוש' כדי שיוסיפו לך על מה שהי' לך. ועוד כי לא נתנו לך כלל ועיקר בקדוש' אחר שלא הי' לך כלל בו וזהו ענין מה יתן ומה יוסיף כלו' בין אם לא היית אחוז או אם היית אחוז בקדוש' לא הרווחת כלל כי אם לא היית אחוז לא מפני זה נתנו לך כלל ואם היית אחוז לא הוסיפו לך כלל מפני לשונך לשון רמיה כי הלא לבתר אחר כמה גלגולין שגלגל השי"ת עד שבא יעקב בגלגול אדם ונטל מיני' כל הנהו ברכאן.

חצי גבור שנונים דא עשו וגו'. פה אמר דוד המלך דע לך כי אעפ"י שלא הועיל הנחש לעצמו בלשונו הרמיה עכ"ז הרע לנו מאד כי הלא חצי גבור שנונים הם משטמות עשו הדומים אל החצים הם שנונים כי לעולם הם קיימים בלבו דוגמת החץ השנון בלתי מעלה חלודה כן משטמותיו אינם מעלי' חלודה ואינו שוכחם רק תמיד זוכרם בלבו ונוקם ונוטר כנחש כד"א וישטום עשו וגו'. וכן הי' בעונותינו כי נכנסנו בגלות ביניהם והשמידונו מן הארץ וזהו אויה לי כי גרתי משך וגו' ושכנתי בין האומות הערלים חלקו של נחש הזה נמצא כי לא הועיל ליהנות עצמו רק להזיק לנו. אמנם לעתיד לבא בס"ד אני שלום וכי אדבר וגו' כי סוף סוף אני שלום עם השי"ת ואטול הברכות והמה למלחמה בחלק הקללות:

ויתן לך האלדי"ם וגו' יש נוסחא שכתוב בה תא חזי ויתן לך וגו' והוא טעות כי הוא דבר בפני עצמו וצרי' להסיר מלת ת"ח רק מתחיל לבאר ענין הברכות והתחיל ואמר ויתן לך וגו' פי' עתה סדר הברכות וטיבן ופירשן על סדר המאורע והוא כי תחלה לא היו ישראל כ"כ מעלה עד שבאו דוד ושלמה. ולכן לא נזכר תחיל' רק ברכות ורוב דגן ותירוש ואחכ"א יעבדוך עמים וגו' וכמו שנבאר בס"ד. וביאר כי מ"ש מטל השמים ומשמני הארץ אין הכוונה על השמים והארץ התחתונים רק למעלה בשמים ובארץ העליונים שיהיו בחד חבורא ובזווגא דת"ת ומלכות וכמו שנבאר ב"ה. או אפשר ירמוז אל מ"ש אח"כ מעבר לדף כי יעקב נטל חולקי' בתרין סטרין לעילא ותתא ועשו לא נטל אלא לתתא וז"א קאי מלעילא ותתא בחיבורא חדא:

ורוב דגן ותירוש וגו' יר' במה שביארנו כי בהיות זווג שמים וארץ העליונים כחדא בהכרח הוא למהוי רוב דגן ותירוש כנודע ע"פ הטבע וכן דוגמתו לעילא והנה סוד הזווג הזה אשר מתוכו לא יחסר לחם ורוב דגן יתירוש נתבאר בפסוק נער הייתי וגו' כנז' לקמן פ' ויצא דף קס"ב ע"ש ענין הצדיק דלא נעזב מנוקביה וכדין זרעו אינו מבקש לחם וז"א ואוקמוה האי קרא שרו של עולם וגו' והוא לקמן כנז'. או אפשר לפרש כמו שביארנו כי פה התחיל בסדר מה שאירע כי הנה בהתחלת זמן יש' לא הי' להם ממשלה על האומות עד בא דוד ושלמה ועד שיבא זמן משיח צדקנו בס"ד. ולכן בתחלה לא נאמר רק הבטחה על סיפוק צרכיהם לבד ולכן ברכו החלה בברכת רוב דגן ותירוש והוא כי אפי' שאין כ"כ זווג מיוחד למעלה עכ"ז הצדיק אינו נעזב כנז' התם לקמן פ' ויצא ואפי' בגלותא אינו נעזב ואין זרעו מבקש לחם ולזה התחיל לומר נער הייתי וגו' שהוא בסוד היות השכינ' דלה ועניה בהיותה קרויה נער ולא נערה כנודע מפ' תצא וכן נתבאר פסוק זה פרשת פנחס. והנה אחכ"א יעבדוך עמים כנגד זמן מלכות שלמה כי אז היו מלכי האומות תחת ממשלתו לעבדים וכמ"ש וכל מלכי הארץ מביאים איש מנחתו דוגמת העבדים הנושאים מנחה לאדוניהם.

וישתחוו לך וגו' זה בזמן המשיח כי אז נאמר השתחוויה ממש וישתחוו לו כל מלכים והטעם כי עיקר שליטת ישר' על האומות אינו אלא בביאת משיחנו ב"ה כי הוא יהי' מלך תשיעי השולט בכל העולם והוא לבדו יהי' מלך בעול' ולא יהיו עוד מלכים אחרים בזמנו כמו שהי' בימי השמונה מלכים שמלכו בכיפה כי אעפ"י שהיו כולם נכנעים תחתם עכ"ז כל א' וא' הי' מלך באומתו רק שהי' משועבד תחתיו כמו שהי' בימי שלמה אמנם בביאת משיחנו ב"ה לא תהי' שום מלוכה לשום אומה כלל ועיקר ולכן נרמז מלכותו באו' וישתחוו לו כי יקבלו מלכותו לבדו עליהם וישתחוו אליו:

הוה גביר וגו' זה הי' בימי דוד ע"ה כי עם היות אשר היו מלכים רבים בעולם עכ"ז הוא הי' גביר עליהם ומכה בהם כחפצו ורצונו ולכן לא נזכר רק בשם גביר וגם הוא מלשון גבורה כי ילחם בהם בגבורתו כנודע האמנם בימי שלמה ומלך המשיח לא הוצרכו למלחמה האמנם הם מעצמם באים לקראתם להשתחוות לו ולעובדו בלי הצטרכות אל כלי המלחמה כנודע כי בימיהם אין שטן ואין פגע רע אמנם דוד נצטרך ללחום מלחמות ה' בידיו ולהתגבר על שונאיו ולזה הוציאן בלשון הוה גביר וגו'. ולהיות כי בינה נק' גבורות ה' כי כל דינין מתמן נפקין וכל גבורן כנודע * יתרו פ"ג א'. בפסוק מי ימלל גבורות ה' ולכן כד מלכות אתגברת על החיצונים ועל אומות העולם להלחם בם אצטריכת לאתגברא ולאתעטרא בעטרין וזיינין דאימא שהיא בינה ה"א עילאה וגם בעלה אוזיף לה מזיינין דיליה בסוד הנה מטתו וגו' מגבורי ישר' ישר' דלעילא כנז' בזוהר ואז אתגברת על האומות ולכן כד חד * אצ"ל כד דוד כו'. הוה מתגבר על שנאיהון הוה בחיבורא דמלכות עם הת"ת ובינה ואז ת"ת הנק' בריח התיכון הוא מחבר ומבריח מן הקצה אל הקצה שהם ב' ההין הנק' קצה השמים ועד קצה השמים וזה נרמז באומרו הוה גביר וגו' כי נרמז סוד ה"א תתאה עם הוא"ו והוא"ו מחברה עם ה"א עילא' כדי שתתגבר על אחיה הם השרים העליונים ע' שרי האומות הנק' אחים וחברים כמ"ש על עדרי חביריך. האמנם היות היו"ד שהיא חכמה עלאה עמהם אז אין צורך למלחמות אמנם כל העולם בהשקט ובשלוה כמו בימי שלמה ומלך המשיח וזהו סוד שארז"ל דבימי שלמה ובין בימי המשיח קיימא סיהרא באשלמותא והענין במה שידעת כי אור הסיהרא נמשך לה מחד נקוד' דאמצעיתא כזו (.) כנודע והיא סוד יו"ד זעירא שבה כי הוא סוד החכמה יו"ד שבשם כי היא נקוד' בהיכליה ולכן אז אין שטן ואין פגע רע אמנם בימי דוד שלא היה הזווג נהיר באשלמותא בסוד יו"ד החכמ' לכן הוצרך אל מלחמת ה' ולכן הוצרך הצטרפות אותיות הו"ה לאתעטרא בגבוראן למיהוי גביר לאחיו לרדאה לון:

ר' יוסי אמר כלא וגו' ר' יוסי פליג ואמר כי לא נתקיימו הברכות עדין כלל וכמו שיתבאר מעבר לדף כי היא שאלת ר' יוסי בן לקוניא לקמן ע"ש. ולכן ביאר כי כל ברכות אלו לא נתקיימו עד ביאת משיחנו כי היא סברת רשב"י לקמן אשר אמרה ר' אלעזר לחמוי ר' יוסי בן לקוניא. והביא ראיה מפסוק ופרקת עולו וגו' כי בהיות ממשלת עשו בעולם אין הברכות מתקיימות כלל כי כשזה נופל זה קם אמנם לעתיד יתקיימו. כל הברכות. והענין כבר ידעת כי אין העולם יוצא מקללותיו עד ביאת המשיח כנודע בביאור והנה מצינו כי כל הברכות האלו כולם הם כנגד הקללות שנתקלל אדם ואם כן בהכרח הוא שלא יהיו נאמרות ברכות אלו אלא לזמן המשיח כמו שהקדים ואמר כולא איהו בזמנא דייתי מלכא משיחא וגו' ועתה ביאר עניינם כי הנה נתבאר לעיל כי יעקב ועשו הם בגלגול אדם והנחש ועתה הוצרך יעקב שהוא שופרי' דאדם למבטל מיני' הנהו לווטין דאתלטייא בימי אדם ולקבל ברכות כנגדם כדי לצאת מן אותם הקללות ולכן אנה וזימן השי"ת בפי יצחק ברכות אלו כדי לקיים הנז' ולכן הית' שם השכינ' והיא אשר שרת' על יצחק בעת הוציאו ברכות אלו מפיו כדי לבטל אות' הקללות שנתקלל אדם מפי השכינ' וכנגדם נתברך עתה והוא כי סוד הברכות הלא הם מסטרא דברוך ולהיות כי נאחז אדם בקליפות לכן נתקלל מסטרא דארור ולכן עתה חזר אל מקורו כי ממנו חוצב שהוא סטרא דברוך נמצא כי מדילי' נטל ולא מסטרא דעשו ולא הוו בעקבה רק באמת ובאמונ' וז"א מסטרא דחולקי' דיעקב הוו וגו'. עכ"ל.

גיליון ורוב דגן ותירוש הא אוקמוה וגו' עיין בפרדס בערכי הכנויים פ"ב קס"ב: * פרק כ' אות ב' ערך רוב.