אור החמה על ספר הזהר א:רפא

א"ר אלעזר בגין דלא שריא וגו' תימ' דבין מעש' יצחק ואבימלך בין מעש' אברהם (אברהם) הי' בגרר ואברהם אמי אין יראת ויצחק לא אמר ואי חשבת גרר א"י לכולהו הוי ולפי האמת גרר מכלל א"י הויא אלא שלא נכבשה. וי"ל כי בערך הכיבוש אינה א"י ולכך אברהם אמר אין יראת אלדי"ם במקום הזה שאינו לא בכבוש ראשון ולא בכבוש שני ולכך ע"ש העתיד אינ' א"י עם היות שהיא בכלל תחומי א"י מנחל' מצרים ועד נהר פרת. אמנם יצחק מצד הגבור' הכל כבוש לפניו ולכך אתתקף בי' במהימנותא ומתוך מדתו חמא דהא שכינתא גו אתרי' שריא מה שלא רא' אברהם.

ר' יהודה אמר וגו' פליג את"ק ופריך לי'. ור' אלעזר מתרץ.

וא"ר אלעזר וגו' קשיא לי' לדידי' דפי' שהטוב שקבל מאבימלך הי' מניעת הרע למה כרת להם ברית ועכב כיבוש א"י כך וכך דורות ותירץ כי הכל הי' כדי שלא ימנעהו מחפירו' הבורות שהם אליו סוד גדול כדמפרש ואזיל.

בירא דמיין מ'. וענין חפירת אברהם ויצחק בב' פירושים א' מלמט' למעל' שחפרוה להשפיע בתחתונים או שהם חסד וגבור' וחפרוה ותקנוה לקבל מהם וזה יור' אומ' יעקב לא אצטריך להאי.

אבל האי קרא ביה אתתקפו מארי מהימנותא וגו' פי' אתתקפו מארי מהימנותא שהם אחוזים במלכות יראת ה' כדפי' לעיל וכאן אבטח לון לעלמא דאתי שהיא הבינ' שמשם חוזק המלכות כדמפרש ואזיל.

ועצמותיך יחליץ האי קרא לאו רישי' סופי' וגו' דעסיק בנשמתא וסיים בגוף. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. א"ר אלעזר בגין דלא שרי' וגו' יר' ביאר פסוק אין יראת אלדי"ם באופן אחר כי נודע כי אין שכינ' שורה אלא בארץ ישר' ולא בח"ל וזהו כי אמרתי אין יראת אלדי"ם היא השכינ' אינה שורה במקום הזה שהוא ח"ל ולכן הוצרכתי להתאחז בה בל יניחני יחידי ולכן יצחק אתתקף במהימנות' משום דחמא דשכינת' גו אתרי' שריא שהוא בא"י ולא בח"ל ולכן הוצרך לקשר' עמו תמיד אף בצאתו לח"ל שהוא מקום הקליפות. ויש גורסים גו אתתיה שריא והפי' כי עם היות שאין השכינ' שור' בח"ל עכ"ז היתה שור' עם רבק' אתתי' ולכן קרא את רבקה אחות לרמוז אל השכינ' הנק' אחות שהית' עם רבקה.

ויצו אבימלך וגו' הודיענו בזה כי אין הקב"ה מקפח שכר שום ברי' כי בשכר שאמר אבימלך לאברהם הנה ארצי לפניך וגו' לא שלטו בהו יש' עד כמה דרין שהוא בימי דוד אשר אז נאמר ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים ויכניעם וגו'. וא"ל ר' יהוד' שאסור להחזיק טוב' לרשעים ולכן סיפר בגנותו של אבימלך כי הנה הרשעים אומרים הרבה ואפי' מעט אינם עושים וכן הי' בעפרון כי תחיל' א"ל השדה נתתי לך וגו' במתנ' ולא במכיר' ואח"כ חזר בו ואמר ארץ ת' שקל כסף לרמוז שיתן לו אברהם ת' שקל כסף. וכן הכא בקדמית' א"ל הנה ארצי לפניך ולבתר א"ל לך מעמנו וגו' וא"כ כל מה שעשה אבימלך לא איקרי טיבו ואיך אמר ר' אלעזר כי בגין ההוא טיבו אוריך לי' קב"ה והלא לא עבד שום טיבו. ותירץ ר' אלעזר דדא הוא טיבו דעבד עמי' דלא נסיב מדידי' כלום כדרך הגוים והמלכים הרשעים וזה פרע לו שכרו קב"ה לאחר זמן. וא"ר אלעזר יאות עבד יצחק וגו' כבר ביארנו כי כל הך פרשתא עוסקת בענין עסק יצחק בקליפות ולזה הודיענו הכתוב איך יצחק עם היותו שם חפר את הבארות והם כמה סבות ורמזים א' הוא ענין הגרים שגייר אביו וחזר הוא וגיירן עם שהי' חוץ מעירו ומארצו. ועוד אחרת ע"ד הסוד והוא סוד השכינ' הנק' באר כי עם היותו בקליפות התאחז בשכינ' ותקן אות' וחפר אות' מהמכשולות המתהוים לבל יוכלו התאחז בה ולקרב אליה וכן אברהם עשה זה ממש. אבל יעקב לא הוצרך לזה כי כבר מצאה מתוקנת כהלכתה. וענין זה יהי' בא' מכמה פנים או כי אותם גרים אשר גייר יצחק פעם שנית לא הוצרך הוא לגיירן כי עמדו בקיומם. או כי אחרי אשר אברהם ויצחק הכניעו הקליפות והסירו מכשולות הקליפות הנקראת אבן נגף וצור מכשול מן הבאר ההיא לא הוצרך עוד יעקב לחפרן ולתקנן והנה זה יתבאר יותר במה שידעת כי האבות הלא הם גלגול אדם הא' ובהיותו באברהם יצא ממנו העופרת והוא ישמעאל קליפת הע"ז ועל זה נאמר ותרא את בן הגר וגו' מצחק ואין צחוק אלא ע"ז ולכן אברהם הושלך לאש ולא רצה לעבוד ע"ז. ויצחק בא לכפר על שפיכות דמים ולכן הוגש לעקיד' ונפק מניה עשו זוהמא דהתוכא דדהבא וכשבא יעקב בא שלם בלתי שום קליפ' כי כל מטתו שלימה בי"ב שבטים ולכן לא הוצרך לחפור הבאר כאברהם ויצחק אביו כי כבר מכשולות הזוהמא הוסרו ודי למבין. והנה כל הבאים אחר יעקב כמו בניו י"ב שבטים וכל הצדיקים אחריו כולם נמשכו אחרי דרכו של יעקב כי אחר אשר אברהם ויצחק הרימו מכשול אינון אתתקפו במהימנות' תדיר ולכן בגין למיעבד כך ולהדמות אל יעקב לכן בעו ישר' לאתתקפא כל יומא ויומא בבאר ההוא בכמה מצות הנרמזים בה כמו הציצית שהוא נק' מצו' כנודע ורמוז במלכות וכן תפלה של יד ודוגמתו אמנם נקט אלין משום דשאר המצות אינם תדירין בכל היום כולו כמו הציצית והתפלין שיכול האדם למיהוי עליה כל יומא כוליה.

ר' חייא פתח ונחך וגו' רוצה לפרש פסוק ויקרא שמה רחובות אשר הוא מתפרש עם הפסוק ההוא ואמר כי הלא פסוק זה נדרש על בטחון תגמול המזומן לצדיקים לעה"ב ולא דבר בעה"ז וז"א ונחך ה' תמיד ר"ל כי האדם הוא הולך מהעה"ז אל העה"ב ולז"א ונחך מלשון ינחני במעגלי צדק. או יהי' מלשון מנוחה שהיא בעה"ב ששם מנוחת נשמות הצדיקים ואו' תמיד לרמוז כי הצדיקים בין בעה"ב בין בעה"ז לעולם ועד הב"ה מסייען ומנחה אותן. והק' כי באו' ונחך ה' אין בו זמן קצוב לומר בזמן זה ינחך ה' ולא בזמן אחר אמנם הוא בסתם והוי כמפרש לעולם ואמאי צ"ל תמיד וביאר כי אין פי' של תמיד לעולם רק ביאורו על התמיד שהיה קרב בין הערבים והענין כי הנה ב' תמידין היו קרבין בכל יום א' בבקר וא' בין הערבים והא' כנגד הת"ת מדת היום. והב' כנגד המלכות מדת הלילה הנק' ערב והנה הי' קרב בין הערבים שהוא בעת המנחה דאז אתער יצחק שמאלא לאחדא לה בסוד שמאלו תחת לראשי ובין הערבים נודע כי הם ערב דיצחק וערב דמלכות ועל שניהם נאמר וערבי נחל הם כחות הדין הנמשכים מנחל קדומים בינה דמינה דינין מתערין כנז' פ' צו והנה בפסוק הזה הודיענו שכר העה"ב כי יהיו דבקים באספקלריא דלא נהרא ובאספקלריא דנהר' תרוייהו כחד' דכר ונוקבא וכנגד נוקבא אמר תמיד שהוא תמיד בין הערבים וכנגד הזכר אמר והשביע בצחצחות כי פי' בצחצחות ר"ל אספקלריאות והם אורות הת"ת וביאר כי בשניהם תשבע נפשו בעה"ב. וביאר כי גם דוד נתאוה אל התמיד הזה הוא ענין המלכות גם בהיותו בעה"ב שהוא גבוה ממנו כמ"ש ינחני במעגלי צדק ואין צדק אלא מלכות ומזמור זה ודאי נאמר על הנשמה בלכתה מן העה"ז אל העה"ב כנודע כמ"ש עוברי בעמק הבכא שהוא גיהנם. ומשם הולך אל ג"ע הנק' מעגלי צדק. והק' כי אחרי אשר נתבשר בטוב נשמתו בת"ת ומלכות אספקלרי' דנהר' ודלא נהר' א"כ מה לו עוד עם עצמותיו וגופו החומרי עד שהוצרך הכתוב אחר כל טובות העה"ב לבשרו באחרונה ענין הגוף וביאר כי הוא ענין תחית המתים. והנ' אפשר ללמוד מכאן כי העה"ב דקאמר לעיל היינו עולם הנשמות ולכן הובא ענין ועצמותיך יחליץ ההוא ענין תחיית המתים הבא אחר עולם הנשמות גם בזה יובן מ"ש לעיל דאתנהיר באספקלריא דלא נהר' וקשה דאם איהו אתנהיר באספקלריא דנהרא א"כ מה לו בשורת דיתנהיר באספקלרי' דלא נהרא ובכלל מאתים מנה עד שהוא בעצמו הוקשה לו זה לעיל ואמר מנלן מדוד דכתיב ינחני במעגלי צדק. והענין כי להיות כי כל זה הוא בעולם הנשמות ואז אין אדם זוכה אל אספקלרי' דנהר' אמנם הוא יושב באור אספקולרי' דלא נהרא ובכל רישי ירחי ושבתי וזמני אתנהיר מגו אספקלרי' דנהרא כנודע ולזה נתבשר בשניהם אמנם אחר התחיה אז זוכה בעצם אל אספקלריא דנהרא וז"א ונשמת' אתוספא נהורא גו אספקלרי' דנהרא כלומר נוסף על מה שהי' לו בעולם הנשמות עוד יתוסף לה נהורא אחריתי כי יזכה בשלימו אל אספקלרי' דנהרא וזה להיותו אחר התחיה בגופא שלים כמו שהי' אדם הראשון בג"ע קודם שחטא בלתי קרוץ מחומר זוהמת הנחש בסוד כתנות עור משכא דחוי' ואז הגוף יזכה להיותו בג"ע התחתון שבו סוד אספקלריא דלא נהרא כנודע והנשמה תזכה באספקלרי' דנהרא. והנ' או' והיית כגן רוה חוזר אל הגוף הנמשל אל הגן שהוא אספקלרי' דלא נהרא כנודע ויהי' רוה מן הנשמת' דביה שזכתה אל אספקלרי' דנהר' הנק' נהר נגיד דלא פסיקו מימוי לעלמין כנודע וזהו והיית כגן רוה שחוזר אל הגוף. עכ"ל:

גיליון אתתקף בר נש בציצית דאיהו מצו' וגו' הרי שהקדים הציצית לתפלין. ויקהל ר"א ב'. והשביע בצחצחות נפשך דא אספקל' דנהרא וגו'. עיין בפרדס שער ערכי הכנויים פ"ב * פרק י"ח ערך צחצחות: עכ"ל:

והרא"ג כ' ויצו אבימלך וגו' ה"ג לא שליטו ישראל בהו גרסי'. עד לבתר דרין בתראין עד שבא דוד כמש"ה ויקח את מתג האמ' מיד פלשתים כמרז"ל שנטלו אמה ממתג חמורו של יצחק. וא"ר אלעזר יאות עבד יצחק וכו' כנר' שאין לו קשר עם הקודם ואולי אגב דנקט מימרא של ר' אלעזר לעיל נקטיה נמי ואקרא אחרינא קאי. יאות עבד יצחק היינו ששב לחפור בארו' המים אשר חפרו בימי אברהם אביו שסתמום פלשתים. ה"ג וכן אשתדל אברהם וחפר בירא דמיא יעקב אשכח ליה וכו'. ה"ג דרזא דמהימנותא ול"ג ביה. אלא דא תמיד דבין הערבים היינו מלכות כלומר שינחהו ה' שהוא ת"ת במלכות שהיא חלק לעה"ב והיא נקר' תמיד של בין הערבים ונק' כן לפי שהיא קשורה בגבור' הנק' ערב ושם מתנוצץ אור הבינ' שהיא עולם הבא וזהו שהכריח מדוד שאמר ינחני במעגלי צדק שהיא המלכות ועשה כעין ג"ש כתיב הכא ונחך וכתיב התם ינחני מה התם הוא במעגלי צדק מלכות אף הכא במעגלי צדק. אספקלריא דנהרא היינו הת"ת. לאסתכלא וכו' ע"ש שקרא' אספקלריא שהוא לשון מראה שמתראי' בה הפנים נקט ביה לשון לאסתכלא לשון נופל על הלשון שיזכ' להסתכל ולהתענג בזיו ואור אספקלריא דנהרא והיינו ונחך ה' בדרך עד בואך אל התמיד שהיא המלכות בבחינ' הבינה ושם תהיה דירתך אמנם ההנא' אינו מעצמות' שאין לה מגרמ' כלום אלא והשביע בצחצחות שההנא' יבא לך מאספקלרי' המאיר' כנזכ'. אי נשמתי' דצדיקא סלקא לעילא מאי וגו' כלומר אחר שהנשמ' מסתלקת מהגוף ואין לה שום שייכות עם הגוף מאי ועצמותיך יחליץ מה הנאה יש לו בזה. וי"ס דגרסי אי נשמתא דצדיקא אתהני בענוגא דא דלעילא מאי וכו' והכל עולה אל מקום א'. ה"ג והאי גופא אתשקי מינייהו ואתרוי תדיר וכו' נ"א והאי גנתא וכו'. עכ"ל הרא"ג: