אור החמה על ספר הזהר א:רעח

בגין לתברא תוקפיה וחילי' וגו' הענין הוא כי לפי מה שהיה עולה על הדעת כי בהשפעת החיצונים חלקם יגברו ויהיה להם אחיזה בקדושה וגבורה ומפני זה נסה יעקב בסוד התבשיל הזה שהוא אדום תבשיל ודאי של עשו כמו ששחקים שוחקים מן לצדיקים ומבשלי' הזרע בצד הקדוש' כן יש בחינה שבה מתבשל תבשיל לחצונים כי שמרי הקדרה נתנים להם האדום והשחור שחרה נחשתה ובהיות השמרים האלו אדומים נתן לחצונים אדרבה הם פורשים מן הקדוש' ולזה נמצא בתבשיל הזה ב' מדות הפכיות הא' אדום והב' מתבר חילא ותוקפא דדמא מטעם זה כי בהנתן להם חלק זה הם נבדלים בחלקם ואין להם אחיזה בתבשיל הקדוש וזהו סוד ע' פרי החג שהיו ישראל מקריבים ונותנים לע' שרים חלקם מהתבשיל העליון ובזה מכניעים כחם שלא ישלטו על ישראל ונבדלים מהקדוש' וע"ד זה נסה יעקב בערמה שהיה תבשיל אדום וכראות עשו ושרו תבשיל מדתו חשב להתגבר חילו ולהתחזק ולפיכך אמר הלעיטני נא מן האדם כמדתו ולא ידע כי אדרבה מכניע כח השר והיינו ממש סוד שעיר עזאזל שחשב סמאל היות לו לכבוד ואדרבה מכניע כחו ומתהפך לעבד וזהו סוד ונשא השעיר עליו את עונותם וגו' וז"ש בההיא שעתא ידע יעקב סוד זה כי אדרבה במקום שנראה שהוא תגבורת לו הוא הכנעה אליו וביטול כחו מהטעם שפי' והיינו ענין התוספ' כי עם היות כל ענייניו אדומים מפלתו הוא בסוד האדום כדמסיק. ואו' ר' יהודה פתח ואמר ה' צדיק יבחן וגו' כולא על דינא וקשוט. דינא מצד המלכות. קשוט מצד הת"ת והיינו דיין האמת והיינו תמים פעלו מצד המלכות כי כל דרכיו משפט מצד הת"ת.

לא דן ליה וגו' כי יום שנברא בו אדם הא' ראש השנה הי' ומן הדין הי' שיעמיד העולם כולו לפניו לדין על כל ענייניו מה יהי' משפט כל יצורי עולם והב"ה כדי לזכותו עכב דינו עד שצוהו אות' המצוה כדי שישמור אות' ויעמידהו לדין ויזכהו על היותו רובא זכיות והוא לא כן עשה ונמצא בעת הדין רובא עונות והמצוה הי' שלא יסטי לביה וגו' שלא ימשיך אחר הערלה כדי שלא יתחייב כלייה וז"ש בגין דלא יסטי נבי' ורעותי' הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ובגין כך עבד תבשילין סומקין וגו' ענין בישולו עדשים הטעם הוא כי הלא הוא ידע דעקרא דילי' הוא אדום וזה דוגמת שעיר יום הכפורים כי הוא כמו מתנה א' שאנו נותנין לו כן נתן לו אותו התבשיל האדום הרומז אל מדתו כנגד שעיר י"ה הרומז ג"כ אליו כמ"ש הן עשו אחי איש שעיר כמו שעירים ירקדו שם ובזה נעשה אוהב את יעקב. וסוד האדום ידעת שהוא עשו הנק' כבד כי יעקב הוא הלב ועשו הכבד וכל דמא סומקא בישא מן הכבד אתיא והנה ע"ד טבע נותנין הרופאים לחולה תבשיל עדשים לקרר את חום כח הדם והכבד שלא ישלוט בגוף וז"א ותבשילא דא תבר חילא ותוקפא דדמא סומקא וגו' וכן יעקב תבר חילא ותוקפא דעשו הנק' כבד ע"י תבשיל של העדשים ודבר זה נתבא' בפ' פנחס דף רל"ב ושם תבין הרמז. וכל השאר מבואר ונתבאר לעיל בענין עם תמים תתמם ועם עקש תתפל:

ויהי רעב בארץ וגו' בהיות כי זה המאמר נדרש על אברהם לזה הביא כאן פסוק ה' צדיק יבחן ואמר כי הנה מעשיו של הב"ה ית' כולם הם לתועלתינו ולהנאתינו ואין אנו משגיחים בו ובמצותיו כי הלא קב"ה לא פקיד לי' לאדם אלא לתועלתו בגין דלא יסתאב בקליפות ויתאביד מן עלמא כנודע כי זהו סוד מצות ומעץ הדעת וגו' ולא שמר מצותו ועכ"ז בעת שדן אותו אוריך עמיה רוגזי' כי מן הראוי הי' שימיתהו תכף בעת עוברו על מצותו ית' כמ"ש כי ביום אכלך ממנו מות תמות והב"ה בגין לארכא רוגזי' עמיה עבד עמי' טיבו וחסדא כי נתן לו יום א' מימים של הב"ה שהוא אלף שנים כמ"ש כי אלף שנים בעיניך וגו' ואם הדין הי' שימות באותו יום עצמו שאכל מן העץ והשי"ת הטיב חסדו וקיימו בעולם יום א' משלו שהוא אלף שנים וראוי הי' לחיות כל האלף שנים אלא שהוא נתן משלו ע' שנים לדוד אמנם כל האלף שנים שנותיו של אדם היו. והשאר מבואר עכ"ל.

גיליון בגין דתרי חולקי הוו בה ועלי' כתיב וגו' קמ"ו א'.

מדרש הנעלם.

דבאלף שתיתאה לזמן ארבע מאות ותמניא שנין וגו' שמות י' א' עכ"ל:

והרא"ג כ' ותבשילא דא תבר חילא וכו' כן הוא דרך טבע שתבשיל זה מחליש הדם החד הגובר וכך אמרו חכמי הרפוא'. עכ"ל הרא"ג: