אור החמה על ספר הזהר א:רעה

ות"ח בגין דיתמשך עשו אבתריה דההוא נחש וגו' * בגין לאמשכא לי' לעשו בתרי' דההוא נחש וגו'. כדרך הטהרה העליונה שהיא להבדיל מהשכינה כל כחות חיצונים להורידם למטה אל בחינתם.

בההוא עקב הם הקליפות ועקב את אחיו יר' שעקבו והכניסו בקליפות ואחר שהורידו אל הקליפות הכניעם וז"ש וידו אוחזת דשוי וגו' דלא יכיל וגו' כלו' הוציאו מכל הגוף דהיינו ששה קצוות ועכ"ז וידו שהיא המלכות אוחזת כי שם יש לו שליטה ע"י המיעוט.

וע"ד אצטריך ליה למהך וגו' הכריח לפירוש זה השני דלאידך פי' שדחה אותו מה צורך עוד אח"כ לעקבו כמה פעמים.

קב"ה קרא ליה וגו' הוצרך לזה למאי דפרשינן השתא וידו אוחזת כל ענין זה דוחק הוא שנאמר שידעה כל ענין זה רבקה ולא יצחק ויקרא סתם היא השכינה מלכות שמפני צניעות אינה נזכרת בשם אלא ויקרא סתם.

ות"ח יעקב הוה ידע דעשו הוה ליה וגו' הענין הוא כי הגוי אפי' אם יעשה כל רע שבעולם ויפגום כל העריות לא יפגום במדות העליונות כלל ואף לא בצד הקדוש' רק בשר השולט עליו מע' שרים כענין שדרשו בזוהר בפסוק ואמנע [ואחשך] גם אנכי אותך מחטוא לי. אמנם ישראל אינו כך אלא ח"ו אם יחטא אפי' חטא קטן פוגם במדות העליונות והטעם לזה כי הגוי אינו בקדושה ומעשיו אינם פוגמים אלא לפי מקום אחיזתו אמנם היש' אוחז בקדושה ופוגם. וכראות יעקב כך רצה לדחות את עשו חוצה לקדושה כדי שלא יפגום אלא בשרו שהוא סמאל וז"ש והכי אצטריך וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ת"ח בגין דיתמשך עשו וגו' רצה לתרץ בזה קושיא א' אשר בתירוצה האריך בכל ענין זה והוא איך יעקב הנק' איש תם התנהג ברמאות ובעקבה גדולה עם אחיו עשו וגם עם לבן. והנה היה ראוי לאיש שכמותו שיתנהג בתמימות גדולה בכל מעשיו ולא כן היה כי אם בענין הבכורה ובענין הברכה בכל אתנהג בעקבה גדולה. וכוונת התירוץ כי הנה כתיב עם גבר תמים תתמם ועם עקש תתפל והנה ידעת רמז יעקב ועשו שהוא רמז הקדושה והטומאה וכמ"ש דא סטרא דרוכב נחש ודא סטרא דרוכב על כרסיא וגו' וידעת כי זה הרוכב נחש כל מגמתו להתקרב אל הקדושה וכל מעש' האבות הם רמז אל הדברים העליונים כמו שידעת ואם תבין תוכל לדייק כל הדברים באמיתות. והנה כדי שלא יתחבר זה הנחש אל הקדושה בעינן למיזל עמיה כפי דרכו וכמו שהוא הוי ערום ואזיל בעקימו הכי בעינן לאזלא בעקימו עמיה בגין למטעייה דלא יתקרב לקדושה. ואנן יהבינן ליה חד שעיר בי"ה וכן בכל ר"ח ור"ח ודוגמא זו בכל הדברים כאשר ידעת בענין הנטילה * מים אחרונים. ובענין שער התפלין וכיוצא בזה רבו מלמנות ובזה אסתלק מן הקדוש'. ולכן מן הבטן התחיל יעקב שהוא דוגמת הת"ת הדוח' את סמאל מלהתחבר עם מ' כן יעקב ועשו הם רמז אל הת"ת ולסמאל. ומן הבטן אזיל עמיה בעוקבא כמ"ש בבטן עקב וגו' ונתרוצצו שם והוא כי שם נחלו עולמותיהן ומשם מן הבטן חלקו העולמות זה נטל עה"ב וזה סטרא אחרא הנק' עקב כי הוא סוף הכל כנודע כי הטומא' בעקב הקדושה. וכמו שהעקב הוא מזוהם מכל הגוף לכן הטומא' נק' עקב הקדושה ובגין לאכפיא לההוא עקב שוי ידיה בעת יציאתו מן הבטן על ההוא עקב בגין לאכפיא ליה וזהו וידו אוחזת בעקב עשו.

ד"א וידו אוחזת וגו' הנה המלכות נק' יד הת"ת כמ"ש ותהי עליו שם יד ה' והנה יעקב הוא הת"ת וידו שהיא המלכות יש לה איזו אחיזה עם עקב עשו שהוא סוד חסרון הלבנה. וביאר אומרו ויקרא שמו יעקב בלשון סתם שהוא השי"ת וכן אמר עשו הכי קרא שמו יעקב פי' הכי קרא שמו השי"ת ולזה לא אמר נקרא שמו אלא קרא שמו. פי' השי"ת קראו יעקב ע"ש העתיד שהוא ויעקבני וגו' שכדי שיהלוך עמו בעקבה קראו יעקב ורמז לו השי"ת שיהלך עמו בעקבה ולכן קראו יעקב. ואמר כי כל שמותיו לא נק' ע"י ב"ו אלא ע"י השי"ת דהכא כתיב ויקרא שמו יעקב בלשון סתם שהוא השי"ת וכן לקמן ויקרא לו אל כאשר ביארו רבותינו ז"ל הפסוק כן ויקרא אלהי ישראל לו ליעקב אל. כי הב"ה נק' אלהי ישראל שהיא השכינה בסוד ויראו את אלהי ישראל הוא שקראו ליעקב אל כי בכל מקום דכתיב קריאה בלשון סתם היא השכינה וכמ"ש לקמן דף קע"ג ע"ב וא"ל את אלוה בתחתונים וגו' פי' כי הב"ה מקיים כל העולמות והוא שבראם וכן הצדיק הוא יסוד העולם ומקימו והרי הוא א"ל בתחתונים. והנה רז"ל במדרש ביארו הפך זה ואפשר כי הנוסחאות מוטעות אך פי' דבריהם הוא זה כי להיות שהשכינ' קראו אל לכן א"ל כי היא היתה א"ל בתחתונים כנודע כי המ' ניתנה לנהג התחתונים אכן יעקב היה אל בעליונים כי רמוז הוא בת"ת וזה מובן.

ות"ח יעקב הוה ידע דעשו וגו' מובן עם האמור וגו' עכ"ל.

גיליון דשמשא לשמשא בסיהרא וגו' ר"א ב'. ויקרא שמו יעקב קב"ה וגו' נ"א א'. ס' א' קפ"ו ב'. והא אוקימנא בכל אתר ויקרא סתם וגו' ק"ב ב':

והרא"ג כ' דאשרי ליה לתתא אל מקום החיצונים שהם סוף המדרגות כלם דמיון העקב שהוא סוף הגוף שימשך שם עשו ויהיה חלקה של קליפ. הה"ד וידו אוחזת וגו' כבר ידעת דרך כלל שבכל מקום שאומר הה"ד היה לו קושיא בכתוב ובמה שדרש נתיישב לו והנה מפשט הכתוב נרא' שיעקב אוחז בקליפ' חליל' לזה מפרש הכתוב הפך משמעותו והענין שבהשליך יעקב את עשו לקליפה לחלק' כבר הוא שולט עליה והיא כפופה תחתיו ולא תבא עוד אל הקדושה להתאחז וזה ע"ד שפי' בזוהר בכמה דוכתי שבנתינת חלק לחיצונים הם פורשים מן הקדש. אלא וידו אוחזת בעקב עשו דא סיהרא היינו ידו של ת"ת כלומר מקומו של יעקב שהוא ת"ת המלכות אוחז' בעקב עשו שהקליפ' דוחקת ונכנסת ומכסה האור על ידי הקטרוג שעולה למעל'. א"נ ב' דבעקב כמו בשביל כלומר המלכות שהיא ידו כנז' אוחזת מתאחזת בעצמ' וחוזרת לאחוריה ובורחת בשביל עקב עשו היושב בפתח המכס' האור כמי שרואה האויב וחוזר לאחריו. הכי גרסינן בכל אתר שמיה לא איקרי על ידא דב"נ ול"נ אלא והכונה שמיה דיעקב לא נקר' על ידי דבר נש אלא על ידי דקב"ה שכן מצינו באתר אחרא ויקרא לו אל ומי [הוא] שקראו אל אלהי ישראל. כחויא עקימא אחרא כלומר יעקב היה כנחש אחר עקימא לקבליה דעשו. עכ"ל הרא"ג: